אביטל גבע
אביטל גבע (נולד ב-1941) הוא מחנך, צייר ופסל ישראלי.
 | |
| לידה |
1941 (בן 83 בערך) עין שמר, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| תחום יצירה | ציור, פיסול, מיצב |
  | |
ביוגרפיה
עריכהגבע נולד בקיבוץ עין שמר בשנת 1941 לפרנקה ויעקב (קובה) גבר. אביו היה אדריכל ואמו עסקה בציור. למד במכון אבני וסיים את למודיו שם ב-1969[1]. בדצמבר 1969 הוא זכה במלגה על שם דבורה דובסון לציור ופיסול[2]. בתחילת 1970 הוצגה עבודה שלו בתערוכה בגלריית "הקיבוץ" שכללה עבודות של חמישה אמנים צעירים[3]. בהמשך אותה שנה נכללו עבודות שלו בתערוכה בבית האמנים בירושלים[4].
בשנת 1962 התגייס לצבא, ושירת כמ"פ בצנחנים. נפצע כמ"מ במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים. על השתתפותו בקרבות על ירושלים ובקרב סואץ במלחמת יום הכיפורים, ועל עמדותיו החברתיות והפוליטיות שגובשו במהלך השנים כותב יוסי קליין הלוי בספרו "כחולמים: הסיפור של הצנחנים הישראלים שאיחדו את ירושלים וחילקו את האומה" שיצא לאור בעברית ב-2017.
בשנת 1971 השתתף בתערוכה "מושג + אינפורמציה" במוזיאון ישראל של האוצר יונה פישר אשר "הפכה לציון דרך בפעילות הקונספטואלית של האמנות הישראלית. השתתפו בה תשעה אמנים מהגרעין האבנגרדי של האמנים בארץ"[5].
בשנת 1972 היה שותף ל"פרויקט מצר-מסר”, שנחשב לאחד מן הביטויים החשובים של האמנות המושגית בישראל[6].
בשנת 1973 הציג בגלריה יודפת מכלים עם דגים מלוחים, מגבעות ועניבות.
בשנת 1974 יצר תערוכה "לשונות פרה" והתראיין לתוכנית טנדו של ירון לונדון בה דרש שלשון של פרה תשב על כורסת המרואיין בעוד הוא מתמלל אותה מאחורי הקלעים[7].
בשנת 1976 הקים בעין שמר את "החממה", שהחלה כמעבדה ניסיונית לקידום מודל חינוכי חדשני, מתוך ראייה כי עתידה של ישראל תלוי בחינוך, ויש להציב את החינוך בראש סדר העדיפויות. הפרויקט הראשון בחממה החל בשנת 1977 היה גינה קהילתית, כאשר כל משפחה בקיבוץ עיבדה חלקת אדמה וגידלה ירקות עבורה ועבור הקהילה המקומית. גבע וחבריו זיהו כי נוער החל להמשך למקום מתוך רצון ללמוד ולחקור את החקלאות וכך נוצר קשר עם בית הספר המקומי מבואות עירון. את התלמידים חיברו לחוקרים וממציאים מתעשייה חקלאות ומוסדות אקדמאיים שונים. תלמידים תכננו והקימו ניסויים ומחקרים במסגרת עבודות גמר בחקלאות.
בשנת 1978 השתתף בתערוכה "אמן – חברה – אמן" במוזיאון תל אביב לאמנות.
בשנת 1980 השתתף בתערוכה "גבולות" במוזיאון ישראל.
בשנת 1993 נבחרה החממה לייצג את ישראל בתערוכת הביאנלה של ונציה שבאיטליה, גבע טס עם 30 מתלמידיו ובליווי מחנכים ומומחים, יחד הקימו חממה המציגה גידול משולב של דגים וצמחים במערכות מים מתוחכמות[8].
בשנת 2004, הפכה החממה לעמותה (מלכ"ר) הנתמכת על ידי המינהל לחינוך התיישבותי של משרד החינוך, במסגרת זו, מתקיים בחממה מפגש חברתי-חינוכי בין מאות תלמידים במגוון גילאים ומגזרים, יהודים וערבים, וותיקים ועולים, דתיים וחילוניים, בוגרי אלו"ט, בעלי קשיים ומצטיינים, תחת קורת גג אחת.
חיים אישיים
עריכהגבע חי ועובד בקיבוץ עין שמר נשוי לעדה ולהם שלושה ילדים. בנו עתר גבע הוא גם צייר, פסל ומורה[9].
אחיו הצעיר הוא הצייר והפסל ציבי גבע[10], שב-2014 נבחר לייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה[11].
פרסים והוקרה
עריכהבשנת 2013 זכה בפרס מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית מטעם משרד התרבות והספורט[12].
קישורים חיצוניים
עריכה
- אביטל גבע, בשפה האנגלית באתר החממה האקולוגית בעין שמר
- האמן אביטל גבע הוא הזוכה בפרס מפעל חיים, באתר משרד התרבות והספורט
- אביטל גבע באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
- אביטל גבע – הכותל, האוניברסיטה העברית בירושלים, באתר YouTube
- אביטל גבע – ביצה של כובעים, באתר מרחב לאמנות ו - אומנות ישראלית
- אביטל גבע – ספרים בנהר עמוק, באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ רחל אנגל, תערוכת סיום של מכון אבני, מעריב, 26 בספטמבר 1969
- ^ מילגה ע"ש דבורה דובסון לחבר עין שמר, על המשמר, 29 בדצמבר 1969
- ^ חמישה אמנים צעירים, דבר, 13 במרץ 1970
- ^ חמישה חדרים, דבר, 18 בספטמבר 1970
- ^ טלי תמיר
- ^ גליה יהב, קו הספר, באתר הארץ, 27 באפריל 2012
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: ראיון עם ירון לונדון' אינו ערך חוקי
טנדו - לשון פרה, ראיון עם ירון לונדון באתר יוטיוב (אורך: 2:26)
- ^ שלומית סנדר-אלטמן, סעודת הדגים והמלפפונים, חדשות, 2 ביוני 1993
- ^ אלי ערמון אזולאי | תצלום: אורי גרשוני, ביקור בסטודיו של עתר גבע, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2009
- ^ אלי ערמון אזולאי, לציבי גבע כבר לא מפריע שתקראו לו אמן פוליטי, באתר הארץ, 9 במאי 2011
- ^ שני ליטמן, האמן שייצג את ישראל בביאנלה בוונציה הוא ציבי גבע, באתר הארץ, 8 ביולי 2014
- ^ איתן בוגנים, פרס מפעל חיים בסך 70,000 שקל לאמן אביטל גבע, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2013
