אברהם יוסף שפירא
אברהם יוסף (מוניה) שפירא (כ"ב באדר א' ה'תרפ"א, 2 במרץ 1921 – כ"ג בסיוון תש"ס, 26 ביוני 2000) היה חבר הכנסת מטעם אגודת ישראל ויהדות התורה ואיש עסקים.
.jpg) | |||||
| אברהם יוסף שפירא, 1996 | |||||
| לידה |
2 במרץ 1921 רומניה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 2000 (בגיל 79) ישראל | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1949 | ||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||
| מפלגה | אגודת ישראל | ||||
| סיעה | אגודת ישראל, יהדות התורה | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה מוקדמת
עריכהאברהם יוסף שפירא (כונה גם אברמ'ל או מוניה) נולד ב-1921 ברומניה[1][2][3], לפנחס שפירא, בן של אלתר שפירא צאצאו של רבי פנחס שפירא מקוריץ, ולהינדה בקנרוט, ממשפחת רבי שמואל יצחק שור, בעל "מנחת שי". למד תחילה ברומניה בישיבה בטעמשוואר (טימישוארה) בראשות הרב אשר יונה ויינברגר, שם נקשר לרבי אליעזר הגר (דמשק אליעזר)[4]. כן למד בישיבת כוכב מיעקב של רבי דב בעריש וידנפלד, בטשעבין (Trzebinia) בגליציה המערבית שבפולין, ושם הוסמך להוראה. ניצל מן השואה, בעת שהוריו עברו לבוקרשט, בירת רומניה. לאחר המלחמה עברו הוריו לשווייץ, הוא עצמו עלה לישראל בשנת 1949, בגיל 28. לאחר שעלתה משפחתו ארצה הקים אביו מפעל לייצור סרטים לתעשיית הקונפקציה, בדרום תל אביב. היה חסיד סדיגורא ומקורב לחסידות גור.
עסקים
עריכהאברהם שפירא החל את דרכו בעסקים, כשעבד עם אביו במפעל התל אביבי.
ב-1959 הוזמן על ידי שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, לרכוש מפעל שטיחים באור עקיבא.
המפעל הוקם במחצית שנות ה-50 על ידי אפרים טרוגובוב אשר נקלע לקשיים כספיים[5], וספיר שהכיר את שפירא מהיכרות מוקדמת, הציע לו הלוואות ממשלתיות כדי שירכוש את המפעל על כל הציוד שבו. שפירא לקח לידיו את המפעל, שנקרא שטיחי כרמל.
בשנת 1961 המפעל העסיק יותר מ-100 עובדים ושפירא ביקש מספיר סיוע בבניית מבנה נוסף למפעל כדי להתרחב[6].
כעבור שנים אחדות הקים שפירא מפעלים דומים בנתיבות, ובנצרת עילית.
בתחילת שנות ה-80 כבר עמד שפירא בראש "תשלובת השטיחים כרמל קיסריה גלנויט" אשר כללה שבעה מפעלים ברחבי הארץ, שלוחות בחוץ לארץ, והעסיקה כ-1,500 עובדים.
בשנת 1980 זכה שפירא בפרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בימים של מכס גבוה על ייבוא שטיחים מחו"ל – תשלובת השטיחים כרמל הייתה בעלת השליטה הכמעט מלאה בשוק השטיחים בישראל. במשך השנים נטען נגד שפירא כי הפעיל בכנסת את כוחו הפוליטי להשאיר מצב זה, כדי שיוכל להגדיל את רווחי עסקיו[7]. העיתונאי אריה אבנרי פרסם ספר אודותיו ובו טען לשחיתות חמורה מצד שפירא. שפירא נלחם כנגד פרסום הספר ובית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו ואסר את פרסומו, אך בית המשפט העליון קבל את ערעור אבנרי והתיר לפרסם את הספר[8].
ב-25 באוקטובר 1980 מפעל השטיחים "גלנויט" שבנתיבות שייצר שטיחים מקיר לקיר בשיטת הנעיצה (טפטינג) נשרף כליל עד היסוד לרבות המבנה, המכונות הסחורות המוגמרות ומלאי חומרי הגלם. שפירא הפעיל קשרים רבים שהזרימו כספים לבניית המפעל מחדש[9].
ב-1991 התברר כי מצבה הפיננסי של התשלובת חמור, והמדינה סיפקה לשפירא סיוע בדרך של ערבויות בסך של 100 מיליון דולר. למרות זאת לא הצליחה התשלובת להתאושש.
ב-1993 שר האוצר אברהם שוחט מינה כונס נכסים. במהלך פעולות הכונס, ולאחר שהתבררו היקפי החובות נתבע שפירא לשלם כמיליארד שקל. בסופו של דבר החזיר כ-130 מיליון שקלים וב-1995 כל התביעות נגדו בוטלו.
בניו המשיכו להרחיב את עסקי המשפחה הנחשבת כיום (נכון ל-2010) בין המשפחות החרדיות העשירות בישראל ומחוצה לה.
פוליטיקה
עריכההאדמו"ר מגור בעל הלב שמחה ביקש מהרב אברהם יעקב פרידמן (השלישי) - האדמו"ר מסדיגורא שיאשר לו לשים את הרב שפירא, כנציג חסידות גור ברשימה הארצית של אגודת ישראל על אף היותו חסיד סדיגורא, ולעמוד בראשה. הוא נבחר לראשונה לכנסת ה-10 בשנת 1981, כהונתו נמשכה גם בכנסת ה-11, ולאחר הפסקה של קדנציה שב לכהן בכנסת ה-13 (1992–1996). לאורך כל שנות כהונתו בכנסת היה חבר ועדת הכספים, ובכנסת העשירית היה גם חבר בוועדת הכלכלה.
בכנסת ה-10 שימש כיושב ראש הנהלת הקואליציה, אך תפקידו החשוב ביותר בשנות כהונתו, היה תפקיד יושב ראש ועדת הכספים, אותו מילא בכנסת ה-11 (1984–1988). בתקופה זו של אינפלציה תלת ספרתית, עליה באבטלה ומשברים פיננסיים – ועדת הכספים היוותה מוקד של עוצמה, ואברהם שפירא ידע למצות את התפקיד. שני תפקידים אלה היקנו לו מעמד של "המוציא והמביא" בקואליציה באותו הזמן. תפקיד זה, פעילותו למען הציבור החרדי במסגרת "הכספים הייחודיים" וכן נטייתו לקשור החלטות של ועדת הכספים לתמיכות כספיות במוסדות דתיים וחרדים, הקנו לו באמצעי התקשורת את התואר "המנכ"ל של המדינה". בהיותו איש עסקים, נלווה לו גם התואר "הגביר". בתקופה זו של ממשלת האחדות הלאומית, ובהיות מפלגתו לשון מאזניים בין המפלגות הגדולות, תמרן היטב בין ממשלתו של שמעון פרס וממשלתו של יצחק שמיר.
שפירא יזם את חוק חג המצות, יחד עם אבנר חי שאקי.
הוא כיהן גם כיושב ראש המועצה והוועדה המייעצת של בנק ישראל, וכן כיושב ראש סניף אגודת ישראל בתל אביב.
בשנת 1994 החלה הידרדרות במצב בריאותו של שפירא, עקב מחלת הסוכרת בה לקה, דבר שהצריך את התניידותו בכיסא גלגלים. בכ"ג בסיון ה'תש"ס, 26 ביוני 2000, נפטר שפירא והוא בן 79.
משפחתו
עריכהבגיל 21 נישא שפירא לטובה שרייבר-סופר[10], בתו של הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בעל ה"חשב סופר", מממשיכי שושלת החת"ם סופר. היה אב לארבעה בנים ושתי בנות.
- בנו, הרב פנחס (רוזי), חתנו של האדמו"ר מסדיגורה ומשמש כרב בית המדרש של חסידות סדיגורה בתל אביב
- בנו, הנגיד יצחק מלונדון, מקורב לחסידויות גור, חב"ד וסאדיגורה
- בנו, אלימלך שרגא ראש הקהל של סאדיגורה
לקריאה נוספת
עריכה- אריה אבנרי, הגביר - ח"כ אברהם שפירא - "מנכ"ל המדינה", הוצאת תמוז, תל אביב 1988
קישורים חיצוניים
עריכה
אברהם יוסף שפירא, באתר הכנסת - אברהם יוסף שפירא, באתר כנסת פתוחה
- גד ליאור, הח"כ שמכר שטיחים לאיראנים: עלייתו ונפילתו של "הגביר" שניהל את המדינה, באתר ynet, 23 באפריל 2021
- אברהם מוניה שפירה באתר הגניאלוגי geni
- אברהם יעקב זילברשלג, זכרון איש : ספר זכרון להרב אברהם יוסף שפירא, תל-אביב, תשס"ו, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר הכנסת - מצוין יישוב בשם צ'וצ'ובה, ייתכן סוצ'אבה?
- ^ האתר הגניאלוגי Geni
- ^ בספר "הגביר" מאת אריה אבנרי נכתב שנולד בעיר לבוב ב גליציה המזרחית ראו "הגביר" הוצאת תמוז-אומני בע"מ, 1988, פרק ב, עמ' 29
- ^ שלמה קליין וחיים מאיר אוביץ, אי"ש שלומי, קשר איתן אלול תש"פ - גיליון 79, עמוד 22
- ^ הגביר, תמוז, 1988, עמ' 43
- ^ ספיר סייר במפעלים בשומרון, דבר, 12 בפברואר 1961.
- ^ נורית ארד, שטיחים: סוגים, מחירים וטיפים לקנייה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2000.
- ^ ע"א 214/87 אריה אבנרי נגד אברהם שפירא, מאתר נבו.
- ^ תשעה עשר, הגביר, תמוז, 1988
- ^ שני, הגביר, שניה, תמוז-אומני בע"מ, 1988, עמ' 35