אברהם לוריא
אברהם לוריא (7 במרץ 1931 – 6 בינואר 2025) היה מפיק תיאטרון ישראלי עצמאי, שפעל בין שנות החמישים לשנות התשעים. במהלך שנות פעילותו, הקים וניהל את תיאטראות הילדים "התיאטרון מארץ עוץ" ו"פילפלון ירוק". לוריא הפיק וביים מספר רב של הצגות, כאשר המוכרת שבהן היא "שמלת השבת של חנה'לה"[1][2]. בין האמנים עמם פעל נמנים חני נחמיאס, גדעון זינגר[3], דני ליטני[4] ואהוד מנור[5]. כמו כן, ניהל לוריא את מחסן התלבושות "לב", שהכיל כ־10,000 תלבושות מהפקות תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה שונות[1].
לידה | 7 במרץ 1931 |
---|---|
פטירה | 6 בינואר 2025 (בגיל 93) |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | שנות ה־60 – שנות ה־90 |
מקצוע | מפיק תיאטרון, מנהל מחסן תפאורה ותלבושות |
http://www.m-lev.co.il | |
קורות חיים
עריכהאברהם לוריא היה בנו של לב לוריא, יליד בולגריה שהיה תפאורן ופועל במה בתיאטרון האהל[1]. בשנות החמישים, החל לב לרכוש תלבושות ואביזרים שונים בהם התיאטרון השתמש, ולהשכירם להפקות חובבים שונות[6]. אברהם לוריא נכנס אל עולם התיאטרון בעקבות אביו, ובשנת 1963 הקים את תיאטרון "פילפלון ירוק", כאשר ההצגה הראשונה אותה העלה הייתה עיבוד ל"גילגי", כשהמעבד היה שלמה בר-שביט[7]. לוריא הסביר שמטרתו בהקמת התיאטרון הייתה "להביא בפני הצופים הצעירים מבחר עיבודים דרמטיים ממיטב ספרות הילדים העברית והבינלאומית", בשל התנגדותו למה שהוא ראה כרמתן הנמוכה של הצגות הילדים ה"לא חינוכיות" בתקופתו[8]. בשנות ה־60 הציג במסגרת תיאטרון זה עיבודים ל"אוהל הדוד תום", "הנסיך הקטן", "אורה הכפולה" ועוד.
בהמשך אותו עשור, הקים לוריא גם את "התיאטרון מארץ עוץ", במסגרתו עיבד ב־1969 את "היידי בת ההרים", בבימוי ביטוש דוידוב[9]. בשנת 1971 עלה המחזמר שמלת השבת של חנה'לה, אותו לוריא הפיק, אף הוא בבימוי דוידוב, ובכיכובה של חני נחמיאס[10]. מחזמר זה המשיך לעלות במהלך שנות ה-70[11] ואל תוך שנות ה-80[12]. בהצגה בוצעו לראשונה שירים שחיבר אהוד מנור, ביניהם השיר "מי אוהב את השבת". במחזה זה היה תפקידה הראשון של חני נחמיאס, שסיפרה כי לוריא לא היה מעוניין לבחון אותה בתחילה, בשל מגוריה בגבעתיים ולא בתל אביב, אך בהמשך נעתר לבקשתה וקיבל אותה[13]. בשנות ה־80 המשיך לוריא להפיק הצגות, כגון "אמא קטנה"[14] ו"גוליבר בארץ הגמדים"[15].
באותו העשור, החל לוריא לנהל את מחסן התלבושות והאביזרים של אביו, שנפטר בשנת 1974[16]. בתחילה, לא היה מחסן זה רווחי, שכן הוא שירת בעיקר חוגי חובבנים ובית ספר למשחק כגון ניסן נתיב. ברם, עם עליית שידורי הטלוויזיה המסחרית בשנות ה־90, החל להגיע ביקוש לתלבושות מצד ערוצים חדשים אלה. באותו העשור, פרש לוריא מעולם ההפקה, בשל רתיעתו מהכאוטיות והתנודות הרבות שבו[1]. מאז, ועד למותו, תחום פעילותו העיקרי של לוריא היה המחסן, אליו המשיכו להגיע לקוחות מהטלוויזיה, לקוחות פרטיים שציינו אירועים שונים, וילדים שחיפשו תחפושות לחג הפורים.
הצגות שהפיק
עריכה- שמלת השבת של חנה'לה
- היידי בת ההרים
- הנסיך הקטן
- פינוקיו
- הדחליל - סבא אליעזר והגזר
- גילגי
- כלילה ודימנה
- גוליבר בארץ הגמדים
- הבזאר הגדול
- החייל האמיץ שוויק
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מחסני לב
- אברהם לוריא, ברשת החברתית פייסבוק
- ארכיון אברהם לב לוריא, בספרייה הלאומית
- מידע על אברהם לוריא בקטלוג הספרייה הלאומית
- חיפוש אברהם לוריא בעיתונות יהודית היסטורית
- התיאטרון מארץ עוץ, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ לקפוץ מעלה אל: 1 2 3 4 זיו קריסטל, "הוא ליקט תלבושות מפה ומשם", באתר גלובס, 28 בפברואר 2007
- ^ כרזה - שמלת השבת של חנה'לה
- ^ נירית אנדרמן, מת השחקן גדעון זינגר, באתר הארץ, 11 במאי 2015
- ^ אברהם לוריא מציג:דני ליטני, הבזאר הגדול, מעריב, 22 בנובמבר 1978
- ^ "הבזאר הגדול" - כלבו מוזיקלי של תקוות נעורים, דבר, 17 במאי 1978
- ^ "דרוש לנו כסא מלכות", מעריב, 15 בדצמבר 1955
- ^ "פילפלון ירוק" ב "גילגי", הארץ, 22 באוגוסט 1963
- ^ בין הקלעים, למרחב, 23 ביולי 1964
- ^ אנו מודים, מעריב, 3 בדצמבר 1969
- ^ שמלת השבת, מעריב, 28 במרץ 1971
- ^ הצגות לילדים בחנוכה, דבר, 27 בנובמבר 1975
- ^ ירון פריד, חנה'לה הלא־ נגמרת, כותרת ראשית, 20 ביולי 1988
- ^ קטעי עיתונות אודות שובה של ההצגה 'שמלת השבת של חנה'לה', ארכיון אברהם לוריא, הספרייה הלאומית
- ^ פיות יש רק בחלומות, מעריב, 10 באפריל 1980
- ^ גוליבר בארץ הגמדים, מעריב, 13 באוקטובר 1987
- ^ מודעות אבל, מעריב, 24 באוקטובר 1974