אברהם תורי
אברהם תורי (נולד בשם אברהם גולוב ב-10 בדצמבר 1909 בלזדיי שבליטא; נפטר בתל אביב ב-24 בפברואר 2002) היה עורך דין וספורטאי יהודי ליטאי, ממשתתפי הקונגרס הציוני העולמי והמכביה הראשונה. מזכיר ה"אלטסטנראט" של גטו קובנה במלחמת העולם השנייה ועד כנגד פושעי מלחמה נאצים לאחריה. מנהל משרד המוסד לעליה ב' ברומא.
 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1909 לזדיי, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 2002 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ליטא, ישראל, רוסיה |
  | |
קורות חיים
עריכהנעורים
עריכהמעיר הולדתו עברה משפחת גולוב למריאמפולה ומשם לקובנה. תורי חבר תנועת הנוער הציוני, וספורטאי מצטיין. בשנת 1932 ביקר במכביה הראשונה בארץ ישראל כמדריך מתעמלים מליטא. הוא למד משפטים בארצות הברית ואת לימודיו סיים בליטא. את עבודת הגמר עשה אצל פרופסור שמעון ביאלצקין, משפטן יהודי ידוע. עם הסמכתו לליטא עבד כעורך דין והיה פעיל ציוני. ב-1939 השתתף בקונגרס הציוני בז'נבה מטעם הציונים הכלליים מליטא. כשכבשה ברית המועצות את ליטא, בקיץ 1940, עם כיבוש ליטא על ידי ברית המועצות, נאלץ תורי לחדול מפעילותו הציונית ועבר לקובנה. בהיותו שם ייצג את הציונים הכלליים בוועד הארצי לעזרת פליטים מפולין.
בתקופת השואה
עריכהבקיץ 1941, עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, החל תורי לכתוב יומן. עם הקמת גטו קובנה מונה תורי להיות פקיד באלטסטנראט ובמאי 1942 הפך למזכיר ובעל השפעה רבה בגטו. ביומנו תיעד את החיים בגטו, גירושים לעבודות כפייה, אקציות בגטו ומצוקת הקור, המחלות והרעב. עוד תיאר תורי ביומנו את המידע שהגיע לגטו באשר לגורלם של יהודי היישובים באזור וכן מידע נוסף באשר לגורל יהודי מזרח אירופה בכלל ומצב החזית, ככל שנודע בגטו. יומנו של תורי ומסמכים שאסף והכמין, הם מקור חשוב להבנת ההיסטוריה וחיי הפנים בגטו קובנה.
במרס 1944 החביא תורי את היומן וברח מהגטו. תורי הסתתר עם אשתו ובתו בכפר וירוואגאליאיי (Virvagaliai) בעזרתו של הכומר ברוניוס פאוקסטיס (Bronislovas Paukštys) (אנ')[1] ליד העיר שאקי והשלושה שרדו עד השחרור בידי הצבא האדום בקיץ 1944. תורי שב לקובנה ומצא חלקים מהיומן. לימים ראה היומן אור בספר בשם "גיטו יום יום" (מוסד ביאליק, 1988).
שתיים משלוש אחיותיו של תורי נספו בשואה עם משפחותיהן.
לאחר השואה
עריכהתורי ברח עם משפחתו לצ'כוסלובקיה בסיוע הבריחה ולאחר מעבר במספר מדינות במזרח אירופה הגיעה המשפחה לאוסטריה. בסיוע הבריגדה ברחו השלושה לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה ולאחר מכן - לאיטליה. תורי התבקש לנהל את משרד המוסד לעלייה ב' ולצורך כך שהה ברומא שנתיים וחצי. ב-1947 הגיע תורי לארץ ישראל. הוא היה חבר בהנהלת ארגון מכבי העולמי ובארגון המשפטנים היהודיים. תורי העיד במשפטיהם של פושעי המלחמה היינריך שמיץ (Heinrich Schmitz), סגן מפקד הגסטפו בליטא, קאזיס פאלצ'אוסקאס (Kazys Palčiauskas), ראש עיריית קובנה, והלמוט ראוקה,[2] מרוצחי היהודים בגטו קובנה.
לקריאה נוספת
עריכה- דינה פורת (עורכת), גיטו יום יום (מוסד ביאליק, 1988).
קישורים חיצוניים
עריכה- אורי דרומי, הזוועה על פיסת נייר, באתר הארץ, 9 באפריל 2002
אברהם תורי (1909-2001), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ על ברוניוס פאוקסטיס, באתר יד ושם
- ^ גטו קובנה, באתר יד ושם