אברם יופה

היה פיזיקאי יהודי-רוסי

אברם פדורוביץ' יופהרוסית: Абра́м Фёдорович Ио́ффе;‏ 29 באוקטובר 1880 - 14 באוקטובר 1960) היה פיזיקאי יהודי רוסי סובייטי, יליד אוקראינה. יופה חקר תחומים רבים, בהם: אלקטרומגנטיות, רדיולוגיה, גבישים ותכונותיהם הפוטו-אלקטריות, והיה הכוח המניע בהקמת מעבדות מחקר בנושאי רדיואקטיביות, מוליכות על ופיזיקה גרעינית בברית המועצות. מעבדות רבות מהן הפכו ברבות הזמן למכוני מחקר עצמאיים. עם תלמידיו נמנו אלכסנדר אלכסנדרוב, פיוטר קאפיצה, איגור קורצ'טוב, יעקב פרנקל, ניקולאי סמיונוב, לב ארצימוביץ' ואחרים.

אברם יופה
Иоффе, Абрам Фёдорович
לידה 29 באוקטובר 1880
רומני, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוקטובר 1960 (בגיל 79)
סנקט פטרבורג, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Авраам Израиль-Файвишевич Иоффе עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים ברית המועצות
מקום קבורה ליטרטורסקיה מוסטקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט וילהלם רנטגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט לב לנדאו, Yakov Rauzin, פיוטר קפיצה, איגור קורצ'טוב, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
הערות יהודי
תרומות עיקריות
חקר תחומים רבים, בהם: אלקטרומגנטיות, רדיולוגיה, גבישים ותכונותיהם ופוטו-אלקטריות, והיה הכוח המניע ביסוד מעבדות מחקר ברדיואקטיביות, מוליכות על ופיזיקה גרעינית בברית המועצות.
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

יופה נולד למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני בעיירה רומני באימפריה הרוסית, (כיום במחוז סומי, אוקראינה). ב-1902 סיים את לימודיו במכון לטכנולוגיה בסנקט פטרבורג ועבר לעבוד כעוזרו של וילהלם רנטגן במעבדתו במינכן במשך כשנתיים. ב-1905 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת מינכן. יופה טען שראה שני שמות (אלברט איינשטיין ומילבה מאריץ') חתומים על ארבעת המאמרים המפורסמים שהוגשו לפרסום ב-1905, "שנת הפלאות", לשנתון הפיזיקה. עדות זו שימשה את הטוענים כי איינשטיין עבד על המאמרים ביחד עם אשתו, למרות שרוב היסטוריוני המדע שוללים זאת.

מ-1906 עבד יופה במכון הפוליטכני של סנקט פטרבורג, שם התמנה לפרופסור. ב-1911 המיר דתו לנצרות לותרנית ונישא לאישה לא יהודייה. ב-1913 קיבל תואר מגיסטר לפילוסופיה ושנתיים לאחר מכן דוקטור לפיזיקה. כעבור שנתיים היה לראש מחלקה שצמחה, מאוחר יותר, להיות המכון הפיזיקו-טכני ע"ש יופה.

יופה סירב להוביל את פרויקט פצצת האטום הסובייטית בטענה שהוא מבוגר מדי. הוא הודיע שהוא סומך על חניכו קורצ'טוב, וב-1942 מינה אותו לראש המעבדה התרמו-גרעינית הראשונה בברית המועצות. באקלים האנטישמי ששרר בתקופת הסטליניזם של ראשית שנות החמישים סולק יופה מתפקידו כמנהל המכון וממועצת המנהלים שלו, למרות שלהלכה כבר לא היה יהודי.

בשנת 1961 עוטר, לאחר מותו, בפרס לנין - הפרס הגבוה ביותר בברית המועצות.

עצמים על שמו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אברם יופה בוויקישיתוף