ויקיפדיה

אג'יוויקה

פילוסופיה דתית הודית שפרחה במאה ה-4 לפנה"ס, אך הלכה ודעכה עד שנעלמה במאה ה-13.

אג'יוויקה (בסנסקריט: आजीविक, ב-IAST (אנ')‏: Ājīvika) היא אחת מהנאסטיקה (אנ'), או האסכולות הכופרות במוסכמות של הפילוסופיה ההודית.[2][3] משערים כי הוא נוסדה במאה ה-5 לפני הספירה על ידי מקאלי גוסאלה (אנ'), היא הייתה תנועה של שראמאנה (אנ')[א] ומתחרה מרכזית של הדת הוודית (אנ'),[ב] הבודהיזם הקדום והג'ייניזם.[2] האג'יוויקים היו סגפנים מאורגנים שהקימו חברות נבדלות.[2][4] זהותם המדויקת של האג'יוויקים אינה ידועה היטב, ואף לא ברור אם הם היו כת שונה של הבודהיסטים או הג'יינים.[5]

אג'יוויקה
סגפן של אג'יוויקה בפסל מגנדהארה של המהאפארינירוואנה, במאה ה-2–3 בקירוב לספירה[1]
בצד שמאל: מהאקסיאפה (אנ') פוגש אג'יוויקה ולומד על הפארינירוואנה (אנ').

כתבי קודש מקוריים של אסכולת הפילוסופיה של אג'יוויקה אולי היו קיימים פעם, אך אלה אינם זמינים כעת וכנראה אבדו.[2] עיקרי התורות שלהם הושגו מאזכורים של אג'יוויקים במקורות המשניים של הספרות ההודית העתיקה (אנ').[2][6] ניתן למצוא את התיאורים העתיקים ביותר של הפטליסטים האג'יוויקים ומייסד הפילוסופיה גוסאלה הן בכתבים הבודהיסטים והן בכתבי הקודש של הג'ייניזם של הודו העתיקה.[2] חוקרים מטילים ספק האם הפילוסופיה של אג'יוויקה תומצתה בצורה הוגנת ומוחלטת במקורות משניים אלה, שכן הם נכתבו על ידי קבוצות (כגון הבודהיסטים והג'יינים) שהתחרו בפילוסופיה ובפרקטיקות הדתיות של האג'יוויקים.[2][7] סביר להניח שחלק ניכר מהמידע הזמין על האג'יוויקים אינו מדויק במידה מסוימת, ויש להתייחס לאפיונים שלהם בזהירות ובביקורתיות.[2]

אסכולת אג'יוויקה ידועה בתור "נייאטי" ("גורל") של פטליזם מוחלט או דטרמיניזם,[2][8] הנחת היסוד שאין בחירה חופשית, שכל מה שקרה, מתרחש ויקרה, נקבע מראש לחלוטין והוא תוצאה של עקרונות קוסמיים. גורלם שנקבע מראש של יצורים חיים היה הדוקטרינה הייחודית העיקרית של האסכולה שלהם, יחד עם מניעת שיפוט על איך להשיג שחרור ("מוקשה") מהמעגל הנצחי של לידה, מוות ולידה מחדש, ובמקום זאת להאמין שהגורל יוביל אותנו לשם.[2][8]

האג'יוויקים התייחסו לדוקטרינת הקארמה כאל רעיון מופרך.[9] המטאפיזיקה של האג'יוויקה כללה את תורת האטומים, שאומצה מאוחר יותר על ידי אסכולת הוואיששיקה (אנ'),[ג] שבה הכל היה מורכב מאטומים, איכויות צצו ממקבצים של אטומים, אך הצבירה והטבע של אטומים אלו נקבעו מראש על ידי חוקים וכוחות קוסמיים.[2] האג'יוויקים נחשבו בעיקר כאתאיסטים (אנ'). הם האמינו שבכל יצור חי יש "אטמן"- הנחת יסוד מרכזית של הדת הוודית והג'ייניזם.[10][11]

פילוסופיית אג'יוויקה, המכונה אחרת בשם אג'יוויקיזם במחקר מערבי,[2] הגיעה לשיא הפופולריות שלה במהלך שלטונו של קיסר מאוריה בינדוסארה, בסביבות המאה הרביעית לפני הספירה. אסכולה זו ירדה מגדולתה, אך שרדה במשך כמעט 2,000 שנים עד המאות ה-13 וה-14 לספירה במדינות דרום הודו של קרנאטקה וטמיל נאדו.[3][9][12] פילוסופיית האג'יוויקה, יחד עם פילוסופיית הצ'רוואקה (אנ'),[ד] פנו בעיקר למעמדות הלוחמים, התעשייתיים והסוחרים של החברה ההודית העתיקה.[13]

אטימולוגיה ומשמעות

עריכה

אג'יוויקה פירושו "חסיד של דרך החיים". "אג'יוויקה" (בפראקריט: 𑀆𑀚𑀻𑀯𑀺𑀓, ājīvika; בסנסקריט: आजीविक, ב-IAST (אנ')‏: ājīvika) או "אדיוויקה" (בפראקריט: 𑀆𑀤𑀻𑀯𑀺𑀓, ādīvika) שניהם נגזרים מסנסקריט आजीव (אג'יווה) שפירושו המילולי "מחיה, לכל החיים, מצב חיים". המונח אג'יוויקה פירושו "אלו המיישמים כללים מיוחדים לגבי מחיה", לפעמים פירושו "קבצנים דתיים" בטקסטים עתיקים בסנסקריט ופאלי.[3][6]

השם אג'יוויקה לפילוסופיה שלמה מהדהד עם האמונה הבסיסית ב"חוסר הקיום של בחירה חופשית" וב"נייאטי" מוחלט, פשוטו כמשמעו "סדר דברים פנימי, שליטה עצמית, פרה-דטרמיניזם (אנ')[ה]", המוביל להנחת היסוד שחיים פשוטים טובים אינם אמצעי לישועה או "מוקשה", רק אמצעי למחיה אמיתית, מקצוע ודרך חיים שנקבעו מראש.[14] השם בא לרמוז לאותה אסכולה של הפילוסופיה ההודית של חיים פשוטים וטובים של מחיה דמויי קבצנים כחלק מאמונותיה הפרה-דטרמיניסטיות, ולא למען החיים שלאחר המוות או מונעת מסיבות סוטריולוגיות (אנ')[ו] כלשהן.[6]

כמה חוקרים מאייתים את אג'יוויקה כאג'יוואקה.[15]

היסטוריה

עריכה

מקורות

עריכה

הפילוסופיה של אג'יוויקה מיוחסת בטקסטים עתיקים של בודהיזם וג'ייניזם למקאלי גוסאלה (אנ'), בן זמנם של בודהה ומאהאווירה. ב"סנדאקה סוּטה"[ז] נטען שהאג'יוויקים מזהים שלושה משחררים: ננדה ואצ'ה, קיסה סאקיקה ומקאלי גוסאלה. מקורה המדויק של האג'יוויקה אינו ידוע, אך מקובל בדרך כלל כמאה ה-5 לפני הספירה.[3]

המקורות הראשוניים והספרות של האג'וויקים אבדו, או טרם התגלו. כל מה שידוע על ההיסטוריה של האג'יוויקה והפילוסופיה שלה הוא ממקורות משניים, כגון הטקסטים מהעת העתיקה ומימי הביניים של הודו.[6] קטעים לא עקביים של ההיסטוריה של האג'יוויקה נמצאים בעיקר בטקסטים ג'ייניים כמו הבהגוואטי סוטרה (אנ')[ח] וטקסטים בודהיסטיים כמו סמאניאפלה סוטה (אנ') וסנדאקה סוטה, והפרשנות של בודההגוסה (אנ')[ט] על סמאניאפלה סוטה,[6] עם כמה אזכורים בטקסטים הינדיים כגון ואיו פוראנה (אנ').[י][17][18]

האג'יוויקים הגיעו לשיא הצלחתם בסוף האלף ה-1 לפנה"ס, ואז דעכו, אך עם זאת המשיכו להתקיים בדרום הודו עד המאה ה-14 לספירה, כפי שמעידות כתובות שנמצאו בדרום הודו.[9] טקסטים עתיקים של הבודהיזם והג'ייניזם מזכירים עיר באלף הראשון לפני הספירה בשם סוואאתי (אנ') (סנסקריט Śravasti) כמרכז האג'יוויקים; היא הייתה ממוקמת ליד איודיה (אנ') במה שהיא כיום מדינת אוטר פרדש בצפון הודו. מאוחר יותר כתובות מצביעות על כך שלאג'יוויקה הייתה נוכחות משמעותית במדינת קרנאטקה שבדרום הודו, בעיקר במחוז קולאר ובכמה מקומות בטמיל נאדו.[9]

פילוסופיית האג'יוויקה התפשטה במהירות בדרום אסיה העתיקה, עם "סנגה גהאם" (מרכז קהילתי) עבור האג'יוויקים על האי הידוע כיום בשם סרי לנקה והשתרעה גם למדינה גוג'ראט שבמערב במאה הרביעית לפני הספירה, עידן האימפריה המאורית.[4]

סיווג בפילוסופיה ההינדית

עריכה

ריאפּ מתייחס לאג'יוויקים כאל אסכולה הטרודוקסית (כופרת בעיקר) מובהקת של מסורת הודית.[19] ראג'ו קובע כי "אפשר לקרוא לאג'יוויקים ולצ'רוואקים (אנ') הינדים" ומוסיף כי "למילה הינדואיזם אין משמעות מוגדרת".[20] עדויות אפיגרפיות מצביעות על כך שהקיסר אשוקה, במאה ה-3 לפני הספירה, העריך שהאג'יוויקים קשורים יותר לאסכולות הוודיות מאשר לבודהיסטים, ג'יינים או אסכולות הודיות אחרות.[21]

 
הצווים של אשוקה במערות בראבר[22]

ביוגרפיה של מקאלי גוסלה

עריכה
 
אשוקה מזכיר את האג'יוויקים: "כמה ממהאמאטרה (אנ')[י"א] הצטוו על ידי להתעסק בענייני הסנגהה. כמו כן אחרים נצטוו על ידי להתעסק גם בברהמנים (ו)אג'יוויקים" (שורה 25).[23][9][24] תצלום של חלק מהצו השביעי, בכתב בראהמי על עמוד אשוקה (אנ') במצודת פרוז שאה קוטלה (אנ'), ניו דלהי (המאה השלישית לפנה"ס), עם הכיתוב "אג'יוויקסו" (𑀆𑀚𑀻𑀯𑀺𑀓𑁂𑀲𑀼).

מקאלי גוסאלה (פאלי; סנסקריט Gośala Maskariputra, סביב 484 לפנה"ס) נחשב בדרך כלל כמייסד תנועת האג'יוויקה.[6] חלק מהמקורות קובעים שגוסאלה היה רק מנהיג של קהילת אג'יוויקה גדולה של סגפנים, אך לא מייסד התנועה בעצמו. האינדולוג השוודי יארל שרפנטייה (אנ') ואחרים משערים שמסורת האג'יוויקה התקיימה בהודו הרבה לפני לידתו של מקאלי גוסאלה, בהתבסס על ציטוטים ממגוון טקסטים הודיים עתיקים.[14]

על פי ההערכה, גוסאלה נולד בטירופאטור שבמחוז טירוצ'יראפאלי בטאמיל נאדו והיה בנו של "מאנקה" (Mankha), קבצן מקצועי ושל בהאדה (Bhaddā).[25] שמו גוסאלה "רפת" מתייחס למקום הולדתו הצנוע.

בזמן שבהאדה הייתה בהריון, היא ובעלה מנקאלי, המאנקה, הגיעו לכפר... סארוואנה, שם התגורר בעל בית עשיר גובהולה. מנקאלי השאיר את אשתו ואת חפציו... ברפת (gosālā) של גובהולה ... מאחר שלא מצא מחסה במקום אחר, המשיכו בני הזוג להתגורר בפינת הרפת, ושם ילדה בהאדה את בנה".[26]

גוסאלה מתואר בטקסטים עתיקים כבן זמנם של מאהאווירה, הטירתנקרה (אנ') ה-24 של הג'ייניזם, ושל גאוטמה הבודהה. הטקסט הג'ייני "בהגוואטי סוטרה (אנ')"[ח] מתייחס אליו כגוסאלה מנקאליפוטה ("בנו של מנקאלי"). הטקסט מתאר את גוסאלה כתלמידו של מאהאווירה במשך תקופה של שש שנים, ולאחר מכן השניים הסתכסכו ונפרדו. על פי ה"בהגוואטי סוטרה", מקאלי גוסאלה נפגש עם מאהאווירה שוב מאוחר יותר בחייו, אך גוסאלה טען בפני מאהאווירה שהוא לא אותו אדם. מקאלי גוסאלה התייחס לדוגמה של צמח שומשום ש"נמשך כלפי מעלה ומת באופן זמני, אבל הוא נשתל מחדש ובכך התעורר מחדש, והפך שוב לחי, בעוד שבעת התרמילים התפתחו".[27] גוסאלה הכריז שגוסאלה המקורי, שהיה בן לוויה של מאהאווירה, היה פעם מת ושהנשמה השוכנת כעת בגוסאלה הנראה לעין מולו היא של גוסאלה מחודש ושונה. טיעון זה הוכרז כסוג של התחכמות על ידי מאהאווירה, וזה הוביל לניתוק משמעותי ביחסים בין השניים.

כתובות ומערות

עריכה
 
מערות המקדש מהמאה ה-3 לפני הספירה של האג'יוויקים (בראבר, סמוך לגאיה (אנ') בביהר)
 
כתובת הקדשה של אשוקה במערת ויסוואקארמה/ויסוומיטרה, בראבר. המילה "אג'יוויקים" (𑀆𑀤𑀻𑀯𑀺𑀓𑁂𑀳𑀺, Ādīvikehi)[28][29] הושחתה מאוחר יותר באמצעות חרט, בתקופה שבה הכתב הבראהמי עדיין היה מובן, כלומר לפני המאה ה-5, אך נותרה בת-פענוח.

מספר מערות חצובות השייכות לאג'יוויקים מתוארכות לתקופתו של קיסר מאוריה אשוקה (שלט 273 לפנה"ס עד 232 לפנה"ס). אלו הם מקדשי המערות העתיקים ביותר ששרדו בהודו העתיקה, ונקראים מערות בראבר (אנ') במחוז ג'הנאבאד (אנ') במדינת ביהר. מערות בראבר נחצבו בגרניט, הקירות בתוכן מלוטשים היטב, וכל אחת מורכבת משני חדרים, הראשון הוא אולם מלבני גדול, השני חדר קטן, עגול ותקרה בצורת כיפה. אלה שימשו כנראה למדיטציה.

הקדשות של אשוקה לאג'יוויקים בכמה מערות בראבר נחרטו במהלך השנה ה-12 וה-19 למלכותו (בערך 258 לפנה"ס ו-251 לפנה"ס בהתאמה, על סמך תאריך ההכתרה של 269 לפנה"ס). בכמה מקרים, המילה "אג'יוויקים" (𑀆𑀤𑀻𑀯𑀺𑀓𑁂𑀳𑀺‏, Ādīvikehi)[28][29] הושחתה מאוחר יותר על ידי אזמל, כנראה על ידי יריבים דתיים, בתקופה שבה כנראה הכתב הבראהמי עדיין היה מובן, כלומר לפני המאה ה-5 (ייתכן לפני המאה ה-5 לספירה). עם זאת, הכתובות המקוריות חרוטות עמוק, הן נותרות ניתנות לפענוח בקלות.

  •  
    מערת סודאמה, המוקדשת לאג'יוויקים על ידי אשוקה. מערות בראבר, המאה ה-3 לפני הספירה.
  •  
    מערת ויסוואקארמה, המוקדשת לאג'יוויקים על ידי אשוקה. מערות בראבר, המאה ה-3 לפני הספירה.
  •  
    מערת גופיטה, המוקדשת לאג'יוויקים על ידי דשאראתה מאוריה (אנ'). מערות בראבר, המאה ה-3 לפני הספירה.
  •  
    מערות ודאתיקה וופייאקה, המוקדשות לאג'יוויקים על ידי דשאראתה מאוריה (אנ'). מערות בראבר, המאה ה-3 לפני הספירה.

הדעיכה

עריכה

לאחר שקיעתה של אימפריית מאוריה במאה ה-2 לפני הספירה, יש רק אזכורים מזדמנים לאג'יוויקים בספרות הסנסקריט, ולא נראה שהם היו יריבים רציניים לכתות אחרות. הגרסה הסופית של כתבי הקודש הבודהיסטים והג'ייניים נערכה בתקופה מאוחרת יותר, אך תיאורם של האג'יוויקים בטקסטים אלה מייצג ככל הנראה את התנאים בתקופת מאוריה והקדם-מאוריה.[30] המונח "אג'יוויקים" נמצא לעיתים קרובות מחוק כמעט בכל הכתובות במערות בראבר מתקופת מאוריה. נראה שבתקופת שלטונו של המלך אננטברמן משושלת מאוקרי (אנ'), כאשר במערות אלו הותקנו פסלי אלילים של קרישנה ושיווה, המונח הזה נמחק, מה שהוביל לירידה בהשפעת האג'יוויקים.[31]

בצפון הודו, ייתכן שהאג'יוויקים הפכו לחסרי חשיבות בתקופת שונגה (המאה הראשונה לפני הספירה), אם כי ייתכן שהם שרדו עד המאה ה-15, כיוון שיש התייחסויות מפוזרות אליהם בטקסטים שונים.[32] הפניות בוואיו פוראנה (אנ')[י] מצביעות על כך שבתקופת גופטה (המאה הרביעית עד המאה השישית לספירה) השתנו הפולחנים של האג'יוויקים באופן מהותי, והכת שלהם הלכה ודעכה במהירות.[33]

הבריהאט ג'טאקה (אנ')[י"ב] של וראהאמיהירה (אנ')[י"ג] (המאה ה-6) מזכיר את האג'יוויקים (בין קבוצות סגפנות עיקריות אחרות) בהקשר אסטרולוגי, וקובע שאדם שנולד תחת השפעה פלנטרית מסוימת הופך לסגפן אג'יוויקה. לפי הפרשן אוטפאלה (אנ')[י"ד] מהמאה ה-9–10, "אג'יוויקה" בהקשר זה מתייחס לסגפנים וישנואיזמים. עם זאת, לפי ההיסטוריון אג'אי מיטרה שאסטרי, וראהאמיהירה אכן מתייחס לאג'יוויקים, שאולי התקיימו ככת משפיעה במאה ה-6. ארתור באשם (אנ') מציין שיש כמה מקרים כאלה של אג'יוויקים שהתבלבלו ביניהם לבין כתות מרכזיות אחרות: למשל, הפרשן של אצ'ארה-סארה מאמין שהם בודהיסטים, ובאפוס הג'ייני ניילקסי (אנ'), מנהיג אג'יוויקי מבהיר שאין לטעות שחסידיו משתייכים לזרם הג'ייני של הדיגאמבארה (אנ'). לפי בשאם, הדבר מעיד על כך שהאג'יוויקים ששרדו אימצו כמה מהאמונות והמנהגים של הדתות הפופולריות יותר ואולי התמזגו איתן.[34]

הפרשן הג'ייני מאליסנה, שכתב את סיאדוואדה-מנג'ארי (1292 לספירה), רומז שהאג'יוויקים היו קיימים בתקופתו; ייתכן שהוא היה מודע לאג'יוויקים של דרום הודו.[35] לפחות 17 כתובות מדרום הודו מצביעות על כך שהוטל מס על אג'יוויקים או אקובים (משערים שזוהי צורה טמילית של אג'יוויקים). כתובות אלו נעות מימי המלך סימהאווארמן השני (אנ') משושלת פלאווה (בסביבות 446 לספירה) ועד למאה ה-14. אחרונת הכתובות הללו מתוארכת לשנת 1346 לספירה, שנמצאה בשלושה מקומות שונים מסביב לקולאר (אנ'). אוגין הולץ ורודולף הורנלה העלו השערה שהמונח אג'יוויקה (אקובה) מתייחס לג'יינים בהקשר זה, וכמה אחרים – כגון א. צ'קראוורטי - מפקפקים בזהות המונחים "אג'יוויקה" ו"אקובה". עם זאת, בשאם סבור כי כתובות אלו אכן מתייחסות לאג'יוויקים וכי ייתכן שהן שרדו שם עד המאה ה-15, כפי שמוזכר בטקסט האסטרולוגי ג'טאקה פריג'אטה (אנ').[36] ייתכן שהאג'יוויקה דעכה לחלוטין בגלל ההשפעות ההינדיות, הבודהיסטיות והג'ייניות הגוברות.[37]

הטקסט סרווה-דרסאנה-סנגראהה (אנ') מהמאה ה-14, שהוא אוסף של המערכות הפילוסופיות ההודיות, אינו מזכיר את האג'יוויקים, מה שמעיד על דעיכת הכת שלהם.[32]

אמינות המקורות

עריכה

האג'יוויקים התחרו והתווכחו עם המלומדים מהדתות בודהיזם, ג'ייניזם והוודות. תנועת האג'יוויקה מוכרת בעיקר מאזכורים היסטוריים שהושארו מאחור במקורות ג'ייניים ובודהיסטיים, ולכן עשויים להיות עוינים כלפיה.[9] לא ידוע באיזו מידה המקורות הלא-אג'יוויקיים הזמינים משקפים את האמונות והמנהגים הממשיים של האג'יוויקים. רוב מה שידוע עליהם נרשם בספרות של קבוצות יריבות, חוקרים מודרניים מטילים ספק באמינות המקורות המשניים, והאם הוכנסו לרשומות ביקורת ועיוותים מכוונים לדה-הומניזציה.[7][18]

עבודות עדכניות יותר של חוקרים מצביעות על כך שהאג'יוויקה הוצגו אולי שלא כהלכה על ידי מקורות ג'ייניים ובודהיסטיים.

האוריינטליסט ההולנדי יהואנס ברונקהורסט (אנ') טען:

בעוד שהג'יינים מלמדים שאפשר גם לעצור את זרימת הקארמה החדשה וגם להיפטר מהקארמה הישנה באמצעות תרגול סגפני, גוסאלה לימד שאדם יכול רק לעצור את זרימת הקארמה החדשה. [...] תרגול סגפני יכול להיות יעיל במניעת זרימה קארמית נוספת, מה שעוזר להסביר את העובדה הבלתי מוסברת אחרת שהאג'יוויקים אכן תרגלו סגפנות. [...] [הפופולריות של דוקטרינת האג'יוויקה בימי קדם, כזו שיכולה להתחרות בזו של הג'ייניזם והבודהיזם כאחד, הגיונית גם אם דוקטרינה זו באמת לא הייתה שונה באופן קיצוני מהמסורות הללו כפי שהיא מוצגת במקורות הג'ייניים והבודהיסטיים.

האינדולוג הבריטי פול דנדאס (אנ') קבע שהטקסטים הג'ייניים והבודהיסטיים אינם יכולים להיחשב כמקור מהימן להיסטוריה ולפילוסופיה של האג'יוויקה, מכיוון ש"נראה ספק אם דוקטרינה [של האג'יוויקים] שדגלה באמת בחוסר היעילות של מאמץ אינדיבידואלי יכלה להוות בסיס לוויתור על הדרך לשחרור רוחני", וכי "החשד חייב להיות שהג'יינים והבודהיסטים עיוותו בכוונה את דוקטרינת אג'יוויקה למטרותיהם הפולמוסיות".[7] לעומת זאת, חוקרים אחרים מציעים שלפחות ניתן לשקול את המרכיבים הנפוצים שנמצאו על האג'יוויקים בספרות הג'יינית והבודהיסטית, מכיוון שהג'ייניזם והבודהיזם היו שתי פילוסופיות שונות, מתחרות ומנוגדות בהודו העתיקה.

פילוסופיה

עריכה
 
אריח שאולי מייצג את סגפני האג'יוויקה

דטרמיניזם מוחלט וללא רצון חופשי

עריכה

בעיות הזמן והשינוי היו אחד הנושאים העיקריים של האג'יוויקים. ייתכן שדעותיהם בנושא זה הושפעו ממקורות ודיים, כגון המזמור לקאלה (זמן) בוודה הרביעית, אתרוואודה (אנ').[38] גם טקסטים ג'ייניים וגם טקסטים בודהיסטיים קובעים שהאג'יוויקים האמינו בדטרמיניזם מוחלט, היעדר בחירה חופשית, וקראו לזה "נייאטי".[6] הכל בחיי האדם וביקום, על פי האג'יוויקים, נקבע מראש, פועל על פי עקרונות קוסמיים, ובחירה אמיתית לא קיימת.[6][39] המקורות הבודהיסטיים והג'ייניים מתארים אותם כפטליסטים קפדניים, שלא האמינו בקארמה.[9] הפילוסופיה של האג'יוויקים קבעה שכל הדברים נקבעים מראש, ולכן לתרגול דתי או להתנהגות אתית אין השפעה על העתיד של האדם, ואנשים עושים דברים כי עקרונות קוסמיים גורמים להם לעשות זאת, וכל מה שיקרה או יתקיים בעתיד כבר נקבע מראש להיות כזה. שום מאמץ אנושי לא יכול לשנות את הנייאטי הזה והתאוריה האתית של הקארמה הייתה רעיון מופרך.[9] ג'יימס לוכטפלד (James Lochtefeld) מסכם היבט זה של אמונת אג'יוויקה כך, "החיים והיקום הם כמו כדור של חוטים כרוכים מראש, שהולך ונגלל עד שהוא נגמר ואז עוצר".

ריאפּ קובע כי האמונה של האג'יוויקה בפרה-דטרמיניזם אינה אומרת שהם היו פסימיים. במקום זאת, בדיוק כמו האמונה של הקלוויניסטים בפרה-דטרמיניזם באירופה, האג'יוויקים היו אופטימיים.[40] האג'יוויקים פשוט לא האמינו בכוח המוסרי של הפעולה, או ביתרונות או בחסרונות, או בחיים שלאחר המוות שיושפעו בשל מה שהאדם עושה או לא עושה. לפעולות היו השפעות מיידיות בחייו הנוכחיים, אך ללא עקבות מוסריים, והפעולה וההשפעה נקבעו מראש, לפי אמונתם של האג'יוויקים.[40]

נראה שמקאלי גוסאלה שילב את הרעיונות של אסכולות ישנות יותר לדוקטרינה לקטנית. נראה שהוא האמין בנייאטי (גורל), סוואבהאווה (טבע), סנגאטי (שינוי) ואולי בפארינמה, מה שייתכן שגרם לאסכולות פילוסופיות אחרות לתייג אותו באופן שונה בתור אהטווואדין, ויינאייקוואדין, אג'נאנאוואדין ואיסראקארנאוואדין.[41] לדבריו, כל היצורים עוברים התפתחות (פארינמה). זה מגיע לשיאו במהלך הזמן (סמסאראסודהי) בגאולה הסופית שאליה מיועדים כל היצורים בהשפעת הגורמים של נייאטי (גורל), בהאווה (טבע) וסנגאטי (שינוי).[41] ככזה, הגורל אינו מופיע כשחקן היחיד, אלא למקרה או ללא-דטרמיניזם יש חלק שווה בתורתו. לפיכך הוא האמין בנייאטיוואדה (פטליזם) רק במובן שהוא חשב שכמה אירועים עתידיים כמו גאולה לכולם נקבעו מראש בקפדנות.[41]

האג'יוויקים ותאיזם

עריכה

האג'יוויקה הייתה פילוסופיה אתאיסטית. חסידיה לא האמינו באל כלשהו כבורא היקום, או כמוביל ראשי, או שאיזה סוף מיסטי בלתי נראה היה מקום המנוחה האחרון של הקוסמוס.[42]

באפוס הג'ייני ניילקסי (אנ') הטמילי המאוחר, סיפור של שני אלים, אוקקאלי ואוקאלי, מספר על האג'יוויקים שקיבלו הדרכה בכתבי הקודש.[43]

האג'יוויקים האמינו שבכל ישות יש נשמה (אטמן). עם זאת, בניגוד לג'יינים ואסכולות אורתודוקסיות שונות של הינדואיזם שקבעו שהנשמה היא חסרת צורה, האג'יוויקים טענו שלנשמה יש צורה חומרית, כזו שעוזרת למדיטציה.[44] הם גם האמינו שהנשמה עוברת לידות רבות ובסופו של דבר מתקדמת אל הנירוואנה (הגאולה) המיועדת לה.[45] בשאם קובע, שכמה טקסטים מציעים עדות לשיטות דבקות דתיות מסוג וישנויזם בקרב חלק מהאג'יוויקים.[46]

אטומיזם

עריכה

האג'יוויקים פיתחו תיאוריה של יסודות ואטומים בדומה לאסכולת הוואיששיקה (אנ'),[ג] של הוודים. הכל היה מורכב מאטומים זעירים, לפי האג'יוויקים, ואיכויות של דברים נגזרות ממקבצים של אטומים, אבל ההצטברות והטבע של אטומים אלה נקבעו מראש על ידי כוחות קוסמיים.[47]

תיאור האטומיזם של האג'יוויקים אינו עולה בקנה אחד עם אלו המתוארים בטקסטים ודיים ובודהיסטיים. על פי שלושה טקסטים טמילים,[40] האג'יוויקים טענו שקיימים שבע קאיות (סנסקריט: काय, מכלול, אוסף, קטגוריות יסוד): פרוטהווי-קאייה (אדמה), אפו-קאייה (מים), טג'ו-קאייה (אש), ואיו-קאייה (אוויר), סוקה (שמחה), דוקהה (צער) וג'יווה (חיים).[47] ארבעת הראשונים מתייחסים לחומר, שלושת האחרונים אינם חומר. יסודות אלו הם אקאטה (זה שלא נוצר ולא נהרס), ואנג'הה (עקר, זה שלעולם אינו מתרבה או מתרבה) ויש להם קיום בלתי תלוי באחר.[47] היסודות, קובעת תאוריית אג'יוויקה בטקסט הטמילי מנימקאלי, עשויים מפרמנו (אטומים), שבו אטום הוגדר ככזה שלא ניתן לחלק עוד יותר, זה שאינו יכול לחדור לאטום אחר, זה שלא נוצר ולא נהרס, זה ששומר על הזהות שלו בכך שלעולם אינו גדל או מתרחב או מתפצל או משתנה, ובכל זאת זז, מרכיב ומתחבר ליצירת הנתפס.[47][40]

הטקסט הטמילי של האג'יוויקים טוען ש"התרכבות של אטומים יכולה ללבוש מגוון צורות, כמו צורה צפופה של יהלום, או צורה רופפת של חזרן חלול". כל מה שאדם קולט, קובעת תאוריית האטומיזם של האג'יוויקים, הוא רק צירוף של אטומים מסוגים שונים, והשילובים מתרחשים תמיד ביחסים קבועים הנשלטים על ידי כללים קוסמיים מסוימים, ויוצרים סקאנדהה (מולקולות, אבני בניין).[47][40] האג'יוויקים טענו שלא ניתן לראות אטומים במצבם הטהור, אלא רק כאשר הם מתקבצים ויוצרים בהוטות (אובייקטים).[47] עוד הם טענו שתכונות ונטיות הן מאפיינים של האובייקטים. לאחר מכן האג'יוויקים המשיכו להצדיק את אמונתם בדטרמיניזם ו"אין בחירה חופשית" בכך שכל מה שנחווה - סוקה (שמחה), דוקהה (צער) וג'יווה (חיים) - הוא רק פונקציה של אטומים הפועלים תחת חוקים קוסמיים.[47][40]

ריאפ קובע כי הפרטים של תאוריית האטומיזם של האג'יוויקים סיפקו את היסודות של תאוריות האטומיזם ששונו מאוחר יותר שנמצאו במסורות הג'ייניות, הבודהיסטיות והוודיות.[40]

אתיקה אנטינומית

עריכה

דוקטרינה נוספת של הפילוסופיה של האג'יוויקים, על פי טקסטים בודהיסטיים, הייתה האתיקה האנטינומית שלהם, כלומר אין "חוקי מוסר אובייקטיביים"[13][48] בודההגוסה (אנ')[ט] מסכם תפיסה זו כך: "אין סיבה או בסיס לחטאיהם של יצורים חיים והם הופכים לחטאים ללא סיבה או בסיס. אין סיבה או בסיס לטוהר היצורים החיים והם הופכים טהורים ללא סיבה או בסיס. כל היצורים החיים, כל מה שיש לו נשימה, כל מה שנולד, כל שיש לו חיים, הם חסרי כוח, או עוצמה, או סגולה, אבל הם תוצאה של גורל, מקרה וטבע, והם חווים שמחה וצער בשש מעמדות".[13]

למרות הנחת היסוד המיוחסת הזו של אתיקה אנטינומית, הטקסטים הג'ייניים וגם הבודהיסטיים מציינים שהאג'יוויקים חיו חיים סגפניים פשוטים, ללא בגדים וחפצים חומריים.[6]

הספרות הטמילית על האג'יוויקים מתארת שהם תרגלו אהימסה (אי אלימות) ואורח חיים צמחוני.[49] ארתור בשאם מציין כי טקסטים בודהיסטיים וג'ייניים מאשימים את האג'יוויקים בחוסר מוסריות, חוסר צניעות וגשמיות, אך הם גם מכירים בבלבול בין הבודהיסטים והג'יינים כאשר הם צפו באורח החיים הפשוט והסגפני של האג'יוויקים.[50]

כתבי קודש

עריכה

לאג'יוויקים הייתה פילוסופיה משוכללת, שנוצרה על ידי החוקרים והלוגיקנים שלה, אך הטקסטים הללו אבדו.[51] הספרות שלהם התפתחה במשך מאות שנים, כמו מסורות אחרות של הפילוסופיה ההודית, במהלך תקופת ימי הביניים. הטקסטים של בשפות פאלי ופראקריט של הבודהיזם והג'ייניזם מרמזים על כך שתאוריות אג'יוויקה קובצו בטקסטים, ושחלקן צוטטו בפרשנויות שהופקו על ידי חוקרים בודהיסטיים וג'ייניים.[51]

הטקסטים העיקריים של האג'יוויקים כללו את עשר הפורבות[ט"ו] (שמונה מהאנימיטות, שתי מגגאות) ואת האופאטו קטיר.[51], במהאנימיטות של האג'יוויקים קיימת הטענה כי מקורו של הבהגוואטי סוטרה (אנ')[ח] בתורות שקיבל גוסאלה ממאהאהווירה כשהיה תלמידו.

אמונתם של האג'יוויקים בדטרמיניזם מוחלט ובהשפעה של כוחות קוסמיים הובילה אותם לפתח קטעים נרחבים במהאנימיטות שלהם על מיפוי השמש, הירח, כוכבי הלכת והכוכבים ותפקידם באסטרולוגיה ובגילוי עתידות.[52]

השפעה

עריכה

איסוואה מציע שהרעיונות של האג'יוויקה השפיעו על הבודהיזם ועל אסכולות שונות של מחשבה ודית.[3] ריאפ מספק דוגמה לתאוריית אג'יוויקה משפיעה, כלומר התאוריה שלה על האטומיזם.[40] בשאם משער שהאג'יוויקים אולי השפיעו על הדוקטרינות של תת-האסכולה דוואיטה ודאנטה של הפילוסופיה הוודית של ימי הביניים.[53]

העימות בין האג'יוויקים, הבודהיסטים והג'יינים

עריכה

על פי האשוקאוודאנה (אנ'), אגדה בודהיסטית מהמאה ה-4, האמינו בינדוסארה קיסר מאוריה והמלכה הראשית שלו שובהדראנגי (אימו של אשוקה) בפילוסופיה זו, שהגיעה לשיא הפופולריות שלה בתקופה זו. אשוקאוודאנה מזכיר גם כי לאחר המרתו לבודהיזם, בנו של בינדוסארה, אשוקה, הוציא הוראה להרוג את כל האג'יוויקים בממלכת פונדראוורדהאנה (אנ'), בכעס על תמונה שתיארה את גאוטמה הבודהה באור שלילי. כ-18,000 חסידי כת אג'יוויקה הוצאו להורג כביכול כתוצאה מפקודה זו.[54][55] הסיפור כולו עשוי להיות אפוקריפי ובדיוני, שכן אשוקה עצמו תרם לצמיחתה של כת האג'יוויקים על ידי בניית ארבע מערות עבור האג'יוויקים בבראבר.[56][57]

טקסט מוקדם יותר של הג'ייניזם, בהגוואטי סוטרה, מזכיר באופן דומה ויכוח, אי הסכמה ולאחר מכן "מכות הדדיות" בין פלגים בראשות מאהאווירה וגוסאלה.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Basham, A.L. (1951). History and Doctrines of the Ājīvikas. London: Luzac. Reprinted by Moltilal Banarsidass in 1981 (מסת"ב 81-208-1204-2).
  • Balcerowicz, Piotr (2015). Early Asceticism in India: Ājīvikism and Jainism (1st ed.). Routledge. p. 368. ISBN 978-1-317-53853-0.
  • Jayatilleke, K.N. (1963). Early Buddhist Theory of Knowledge (PDF) (1st ed.). London: George Allen & Unwin Ltd. p. 524. אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 בספטמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  • Warder, Anthony K. (1998). "Lokayata, Ajivaka, and Ajnana Philosophy". A Course in Indian Philosophy (2nd ed.). Delhi: Motilal Banarsidass Publishers. pp. 32–44. ISBN 978-81-208-1244-4.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אג'יוויקה בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ מגודר כאדם "שעובד, עמל או מתאמץ למען מטרה עליונה או דתית כלשהי", או "מחפש, מי שמבצע פעולות צנע, סגפן". מסורת השראמאנה כוללת בעיקר דתות כמו ג'ייניזם, בודהיזם, ואחרות כמו האג'יוויקה.
  2. ^ רעיונות ומנהגים דתיים שקדמו להינדואיזם
  3. ^ 1 2 אחת מששת האסכולות של הפילוסופיה ההינדית מהודו העתיקה
  4. ^ אסכולה הודית עתיקה של מטריאליזם. היא נחשבת כאחת הדוגמאות לאסכולות האתאיסטיות בפילוסופיות ההודיות הקדומות.
  5. ^ הפילוסופיה שכל אירועי ההיסטוריה, עבר, הווה ועתיד, כבר הוכרעו או כבר ידועים (על ידי אלוהים, הגורל או כוח אחר), כולל פעולות אנושיות.
  6. ^ חקר דוקטרינות הגאולה הדתיות. תורת הגאולה תופסת מקום בעל משמעות מיוחדת בדתות רבות.
  7. ^ אחד מכתבי הקודש של הבודהיזם.[16]
  8. ^ 1 2 3 טקסט ג'ייני המכיל 36,000 שאלות עם תשובות של מאהאווירה. נושא התשובות נע בין דוקטרינה לכללי התנהגות סגפנית.
  9. ^ 1 2 פרשן, מתרגם ופילוסוף הודי בודהיסטי מזרם הטהרוואדה מהמאה ה-5.
  10. ^ 1 2 טקסט בסנסקריט ואחת משמונה עשרה הפוראנות העיקריות של ההינדואיזם.
  11. ^ "קצין המוסר" שמונה על ידי הקיסר אשוקה (שלט בשנים 269-233 לפנה"ס). הם היו כנראה מעמד של פקידים בכירים שהיו אחראים על היבטים שונים של מנהל ומשפט.
  12. ^ טקסט הנחשב לספר לימוד סטנדרטי על אסטרולוגיה ודית
  13. ^ אסטרולוג-אסטרונום שחי באוג'יין או בסביבתה במאדהיה פרדש של ימינו
  14. ^ אסטרונום מאזור קשמיר בהודו של ימינו, שחי במאה ה-10
  15. ^ הפורבות הם כתבי הקודש של הג'ייניזם

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Balcerowicz, Piotr (2016). "A Religious Centre and the Art of the Ājīvikas". Early Asceticism in India: Ājīvikism and Jainism. Routledge Advances in Jaina Studies (1st ed.). London and New York: Routledge. pp. 278–281. ISBN 978-1-317-53853-0. ארכיון מ-24 בפברואר 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Balcerowicz, Piotr (2016). "Determinism, Ājīvikas, and Jainism". Early Asceticism in India: Ājīvikism and Jainism. Routledge Advances in Jaina Studies (1st ed.). London and New York City: Routledge. pp. 136–174. ISBN 978-1-317-53853-0. ארכיון מ-24 בפברואר 2022. The Ājīvikas' doctrinal signature was indubitably the idea of determinism and fate, which traditionally incorporated four elements: the doctrine of destiny (niyati-vāda), the doctrine of predetermined concurrence of factors (saṅgati-vāda), the doctrine of intrinsic nature (svabhāva-vāda), occasionally also linked to materialists, and the doctrine of fate (daiva-vāda), or simply fatalism. The Ājīvikas' emphasis on fate and determinism was so profound that later sources would consistently refer to them as niyati-vādins, or ‘the propounders of the doctrine of destiny’. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Natalia Isaeva (1993), Shankara and Indian Philosophy, State University of New York Press, ISBN 978-0791412817, pages 20-23
  4. ^ 1 2 Basham 1951, pp. 145-146.
  5. ^ Fogelin, Lars (2015). An Archaeological History of Indian Buddhism (באנגלית). Oxford University Press. p. 26. ISBN 978-0-19-994822-2. ארכיון מ-3 ביולי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Basham 1951, Chapter 1.
  7. ^ 1 2 3 Paul Dundas (2002), The Jains (The Library of Religious Beliefs and Practices), Routledge, ISBN 978-0415266055, pages 28-30
  8. ^ 1 2 Leaman, Oliver, ed. (1999). "Fatalism". Key Concepts in Eastern Philosophy. Routledge Key Guides (1st ed.). London and New York City: Routledge. pp. 80–81. ISBN 978-0-415-17363-6. ארכיון מ-20 בפברואר 2022. Fatalism. Some of the teachings of Indian philosophy are fatalistic. For example, the Ajivika school argued that fate (nyati) governs both the cycle of birth and rebirth, and also individual lives. Suffering is not attributed to past actions, but just takes place without any cause or rationale, as does relief from suffering. There is nothing we can do to achieve moksha, we just have to hope that all will go well with us. [...] But the Ajivikas were committed to asceticism, and they justified this in terms of its practice being just as determined by fate as anything else. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Ajivikas (אורכב 17.07.2019 בארכיון Wayback Machine) World Religions Project, University of Cumbria, United Kingdom
  10. ^ Basham 1951, pp. 240-261.
  11. ^ Basham 1951, pp. 270-273.
  12. ^ Arthur Basham, Kenneth Zysk (1991), The Origins and Development of Classical Hinduism, Oxford University Press, ISBN 978-0195073492, Chapter 4
  13. ^ 1 2 3 DM Riepe (1996), Naturalistic Tradition in Indian Thought, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120812932, pages 39-40
  14. ^ 1 2 Jarl Charpentier (July 1913), Ajivika (אורכב 13.04.2016 בארכיון Wayback Machine), The Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland, Cambridge University Press, pages 669-674
  15. ^ John R. Hinnells (1995), Ajivaka (אורכב 14.04.2018 בארכיון Wayback Machine), A New Dictionary of Religions, Wiley-Blackwell Reference, ISBN 978-0631181392
  16. ^ Sandaka Sutta
  17. ^ Basham 1951, pp. 122-123.
  18. ^ 1 2 The Ajivikas BM Barua, University of Calcutta, pages 10-17
  19. ^ D. M. Riepe (1996), Naturalistic Tradition in Indian Thought, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120812932, pages 34-46
  20. ^ P.T. Raju (1985), Structural Depths of Indian Thought, State University of New York Press, ISBN 978-0887061394, page 147
  21. ^ Basham 1951, pp. 148-153.
  22. ^ Asokas Edicts pg.59-60
  23. ^ Hultzsch, E (1925). Inscriptions of Asoka. New Edition by E. Hultzsch (בסנסקריט). pp. 132.
  24. ^ The Edicts of King Ashoka (אורכב 28.03.2014 בארכיון Wayback Machine)
  25. ^ Basham 1951, p. 35.
  26. ^ Basham 1951, p. 36.
  27. ^ Basham 1951, p. 48.
  28. ^ 1 2 "Thus " of the seven caves, two in the Barabar Hill and three in the Nagarjuni Hill mention the grant of those caves to the ' Ajivikas ' (Ajivikehi). In three cases the word Ajivikehi had been deliberately chiselled off" in Shah, Chimanlal Jaichand (1932). Jainism in north India, 800 B.C.-A.D. 526 (באנגלית). Longmans, Green and co.
  29. ^ 1 2 Basham 1951, p. 157.
  30. ^ Basham 1951, p. 161.
  31. ^ Basham 1951, pp. 158–159.
  32. ^ 1 2 Basham 1951, p. 185.
  33. ^ Basham 1951, pp. 162-165.
  34. ^ Basham 1951, pp. 185-186.
  35. ^ Basham 1951, p. 184.
  36. ^ Basham 1951, pp. 187-191.
  37. ^ Basham 1951, p. 194.
  38. ^ Jayatilleke 1963, p. 142.
  39. ^ DM Riepe (1996), Naturalistic Tradition in Indian Thought, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120812932, pages 42-45
  40. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Dale Riepe (1996), Naturalistic Tradition in Indian Thought, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120812932, pages 41-44 with footnotes
  41. ^ 1 2 3 Jayatilleke 1963, p. 140-161.
  42. ^ GR Garg (1992), Encyclopaedia of the Hindu World, Volume 1, South Asia Books, ISBN 978-8170223740, page 281
  43. ^ Basham 1951, p. 272.
  44. ^ Basham 1951, pp. 269-273.
  45. ^ Basham 1951, pp. 248-256.
  46. ^ Basham 1951, pp. 276-280, 186.
  47. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Basham 1951, pp. 262-270.
  48. ^ Basham 1951, p. 4.
  49. ^ Basham 1951, p. 123.
  50. ^ Basham 1951, pp. 123-127.
  51. ^ 1 2 3 Basham 1951, pp. 213-223.
  52. ^ Basham 1951, pp. 124-127.
  53. ^ Basham 1951, pp. 149, 282, 327.
  54. ^ John S. Strong Strong (1989). The Legend of King Aśoka: A Study and Translation of the Aśokāvadāna. Motilal Banarsidass Publ. p. 232. ISBN 978-81-208-0616-0. ארכיון מ-3 ביולי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  55. ^ Beni Madhab Barua (5 במאי 2010). The Ajivikas. General Books. pp. 68–69. ISBN 978-1-152-74433-2. {{cite book}}: (עזרה)
  56. ^ Le Phuoc (במרץ 2010). Buddhist Architecture. Grafikol. p. 32. ISBN 978-0-9844043-0-8. ארכיון מ-3 ביולי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  57. ^ Benimadhab Barua (5 במאי 2010). The Ajivikas. University of Calcutta. pp. 68–69. ISBN 978-1-152-74433-2. {{cite book}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=אג%27יוויקה&oldid=40059087"