אווה בוהר
אוֹוֶה נילס בוהר (בדנית: Aage Niels Bohr; ⓘⒾ; 19 ביוני 1922 – 8 בספטמבר 2009) היה פיזיקאי דני שהתמחה בפיזיקה גרעינית. חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1975. התמחה בתחום הפיזיקה הגרעינית ואת מרבית מחקריו ביצע באוניברסיטת קופנהגן ובמסגרת "פרויקט מנהטן".
 | |
| בוהר, 1955 | |
| לידה |
19 ביוני 1922 קופנהגן, דנמרק  |
|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 2009 (בגיל 87) קופנהגן, דנמרק |
| ענף מדעי |
פיזיקה גרעינית |
| מקום מגורים | דנמרק |
| מקום קבורה |
Mariebjerg Cemetery |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
נילס בוהר |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
מריאטה סופר (11 במרץ 1950–?) |
| צאצאים |
תומאס בוהר |
| הערות | בנו של נילס בוהר |
| תרומות עיקריות | |
| מחקר בתחום המבנה הגרעיני | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהבוהר נולד בקופנהגן לנילס ומרגרטה בוהר. אביו, נילס בוהר, היה מגדולי הפיזיקאים בהיסטוריה וזוכה פרס נובל אף הוא. סבו כריסטיאן בוהר היה פיזיולוג פורץ דרך. אחיו הגדול, כריסטיאן, מת בתאונת שיט בשנת 1934, ואחיו הקטן הרלד מת מדלקת קרום המוח. המשפחה גרה במכון לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת קופנהגן.
בוהר למד בגימנסיית סורטאם בקופנהגן, ובשנת 1940 התחיל ללמוד פיזיקה באוניברסיטת קופנהגן. בספטמבר 1943 הגיעה אל המשפחה ידיעה שהנאצים מחשיבים אותם כיהודים, משום שסבתו של אווה מצד אביו הייתה יהודייה, ולכן הם בסכנה. תנועת ההתנגדות הדנית עזרה לבני המשפחה לברוח דרך הים לשוודיה. משוודיה טס בוהר לאנגליה, שם עבד כחוקר במחלקה למחקר מדעי ותעשייתי של אנגליה ועזר לאביו במחקריו.
באוגוסט 1945, עם סיום המלחמה, חזר בוהר לדנמרק, שם המשיך את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תואר שני בשנת 1946.
בשנת 1948 הפך בוהר לחבר המכון למחקר מתקדם בפרינסטון. בביקורו באוניברסיטת קולומביה הוא פגש את איזידור רבי, שהסב את תשומת ליבו לתגליות שונות על המבנה ההיפרפיני של הדאוטריום ועורר את התעניינותו. במהלך שהותו בארצות הברית התחתן בוהר עם מריאטה סופר, ב-11 במרץ 1950. לזוג נולדו שלושה ילדים: וילהלם, תומאס ומרגריטה.
בשנת 1954 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת קופנהגן.
עבודתו המדעית
עריכהבשנת 1948, במסגרת עבודתו במכון נילס בוהר לפיזיקה אשר בקופנהגן, שיתף בוהר פעולה עם בן מוטלסון וליאו ג'יימס על מנת לרכז את המידע שהצטבר עד אז בתחום המבנה הגרעיני למונוגרפיה אחת. פרסומם הראשון יצא ב-1969 והשני ב-1975. על עבודה זו הוענק לשלושתם פרס נובל לפיזיקה באותה שנה. אווה זכה בפרס זה 53 שנים לאחר שאותו פרס הוענק לאביו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אווה בוהר, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אווה בוהר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אווה בוהר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)