אדוארדו בריסו

מנואל אדוארדו בריסו (בספרדית: Manuel Eduardo Berizzo; נולד ב-13 בנובמבר 1969) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת הבלם, וכיום מאמן נבחרת פרגוואי.

אדוארדו בריסו

בריסו, 2015
מידע אישי
לידה	13 בנובמבר 1969 (בן 55) קרוס אלטה שבארגנטינה
שם מלא	מנואל אדוארדו בריסו
גובה	1.80 מטר
עמדה	בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1988–1993 1993–1996 1996–1999 1999–2001 2000–2001 2001–2005 2005–2006 סה"כ: ניואל'ס אולד בויס אטלס ריבר פלייט אולימפיק מרסיי ← ריבר פלייט סלטה ויגו קדיס 126 (10) 94 (10) 94 (3) 13 (0) 30 (2) 102 (6) 14 (0) 473 (31)
נבחרת לאומית כשחקן
1996–2000 ארגנטינה 13 (0)
קבוצות כמאמן
2007–2010 2011 2012–2014 2014-2017 2017 2018 2019–2021 2022- נבחרת צ'ילה (עוזר מאמן) אסטודיאנטס לה פלאטה או'היגינס סלטה ויגו סביליה אתלטיק בילבאו נבחרת פרגוואי נבחרת צ'ילה
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ככדורגלן החל בריסו, שזכה לכינוי טוטו, את דרכו בניואל'ס אולד בויס, ובהמשך שיחק בריבר פלייט ובליגות הבכירות במקסיקו, צרפת וספרד. כמו כן, רשם בריסו 13 הופעות במדי נבחרת ארגנטינה.

כמאמן הוביל בריסו את או'היגינס הצ'יליאנית לאליפות צ'ילה הראשונה אי פעם בתולדותיה.

קריירת משחק

בריסו החל את דרכו המקצועית בשנת 1988 בקבוצת ניואל'ס אולד בויס מליגת העל הארגנטינאית. שנה אחר כך כבר תפס מקום של קבע במרכז ההגנה של הקבוצה. בעונת 1990/1991 הגיע לקבוצה המאמן מרסלו בייאלסה, תחתיו רשם בריסו את אחת מעונות השיא בקריירה שלו. ההגנה של ניואל'ס הייתה הטובה ביותר בטורניר האפרטורה, בו סיימה במקום הראשון, והשלישית בטיבה בטורניר הקלאוסורה, על אף שניואל'ס סיימה במקום השמיני. באותה עונה נקבעה האלופה בצמד מפגשים בין מנצחות האפרטורה והקלאוסורה, וניואל'ס גברה על בוקה ג'וניורס בתום דו-קרב פנדלים כדי לזכות באליפות ארגנטינה. הקבוצה, עם בריסו במרכז ההגנה, הוסיפה תואר אליפות נוסף, לאחר שזכתה גם באליפות הקלאוסורה 1992.

בקיץ 1992 עבר בייאלסה לאמן את אטלס ממקסיקו, וכעבור שנה צירף אליו את בריסו. הוא היה לבלם הרכב קבוע במדי הקבוצה, הוסיף לשחק בה גם אחרי עזיבתו של בייאלסה. ב-1996 חזר בריסו לארגנטינה, כשחתם במדי ריבר פלייט אותה אימן אז רמון דיאס. לבריסו היה חלק משמעותי בקבוצה שזכתה בשלושה תוארי אליפות רצופים, אפרטורה 1996, קלאוסורה 1997 ואפרטורה 1997. בנוסף לשני תארים אלו, הוסיפה ריבר וזכתה במהדורה העשירית והאחרונה של הסופרקופה סודאמריקנה, לאחר שגברה במפגש גמר כפול על סאו פאולו הברזילאית. בריסו פתח בהרכב ריבר בשני מפגשי הגמר.

לקראת עונת 1999/2000 עבר בריסו לראשונה לקבוצה אירופית, כשחתם במדי אולימפיק מרסיי הצרפתית. הקבוצה עברה עונה לא קלה בליגה הבכירה. סגנית האלופה המכהנת נאבקה באותה עונה כנגד הירידה, ובריסו לא הצליח להתאקלם בקבוצה. לאחר חצי עונה בה רשם 13 הופעות ליגה ושבע הופעות בליגת האלופות, הושאל בריסו בחזרה לריבר פלייט ממנה הגיע. באותה שנה הספיק בריסו לזכות עם ריבר בפעם השלישית באליפות, כשריבר סיימה ראשונה בטורניר הקלאוסורה של שנת 2000.

בינואר 2001, במהלכה של עונת 2000/2001, הצטרף בריסו לסלטה ויגו מהליגה הספרדית. הוא הספיק לערוך 17 הופעות ליגה באותה עונה במדי הקבוצה. בעונתו המלאה השנייה במדי סלטה, עונת 2002/2003, היה בריסו בורג משמעותי בהעפלתה של סלטה לראשונה בתולדותיה לליגת האלופות, לאחר שרשם 27 הופעות ליגה בדרך למקום הרביעי בטבלה. במהלך עונת 2003/2004 השלימה סלטה את העפלתה לשלב הבתים, וצלחה גם אותו בדרך להדחה בשמינית הגמר על ידי ארסנל. אמנם בליגה הספרדית רשמה סלטה עונה חלשה מאוד, וסיימה מקום אחד לפני האחרון שהוביל אותה לליגת המשנה. גם בריסו, שרשם חמש הופעות עם הקבוצה בליגת האלופות, רשם עונה אישית חלשה בליגה, כשהורחק בכרטיס אדום ארבע פעמים במהלך העונה. בעונת 2004/2005 סגל הקבוצה השתנה משמעותית, אך בריסו נותר בקבוצה. על אף שהיה בשלהי קריירת המשחק, הוא רשם 11 הופעות ליגה בדרך למקום השני והחזרה המהירה לליגה הבכירה.

לאחר ההעפלה שוחרר בריסו מסלטה, ועבר בעונת 2005/2006 לעונת פרישה במדי קדיס, במדיה ירד שוב לליגת המשנה. בסיום העונה פרש בריסו ממשחק פעיל בגיל 37.

נבחרת ארגנטינה

בריסו רשם את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה תחת המאמן דניאל פסארלה ב-9 באוקטובר 1996 מול ונצואלה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998. כחצי שנה אחר כך, נכלל בריסו בסגלו של פסארלה לקופה אמריקה 1997, שם רשם הופעה אחת בלבד, בהפסד ברבע הגמר לפרו, במהלכו הורחק לאחר שצבר שני כרטיסים צהובים.

בריסו לא נכלל בסגל ארגנטינה למונדיאל 1998, שאחריו הוחלף פסארלה במאמנו לשעבר של בריסו, מרסלו בייאלסה. בריסו חזר לסגל של בייאלסה לקראת קופה אמריקה 1999, אך לא קיבל במהלכו דקות משחק.

הופעתו האחרונה של בריסו במדי ארגנטינה הייתה ב-15 בנובמבר 2000, כשנכנס כמחליף לשבע דקות בניצחון החוץ 2-0 על צ'ילה במסגרת מוקדמות מונדיאל 2002. בריסו שבר את קרסולו בפברואר 2002, ובכך איבד סיכוי להשתתף בטורניר מונדיאל 2002 באותו הקיץ.

בסך הכל רשם בריסו 13 הופעות במדי נבחרת ארגנטינה.

קריירת אימון

ביולי 2007, כשנה לאחר פרישתו ממשחק, התמנה בריסו לתפקיד עוזרו של מאמנו לשעבר, מרסלו בייאלסה, בנבחרת צ'ילה, וליווה את המאמן במהלך טורניר מוקדמות מונדיאל 2010. במהלך הטורניר, ב-10 באוקטובר 2009, הורחק בריסו מהספסל במהלך ניצחון החוץ 4-2 על קולומביה, ונקבע לו עונש הרחקה מארבעה משחקים. בעקבות העונש, בריסו החמיץ את כל משחקי של צ'ילה במונדיאל 2010 בדרום אפריקה, ולמעשה סיים את תפקידו בנבחרת.

בפברואר 2011 התמנה בריסו לתפקיד ראשון כמאמן ראשי, בקבוצת אסטודיאנטס לה פלאטה מליגת העל הארגנטינאית. בריסו החליף בתפקיד את אלחנדרו סאבלה, שהתפטר מתפקידו זמן קצר לפני פתיחת טורניר הקלאוסורה של אותה שנה. בריסו לא הצליח להוביל את הקבוצה להצלחה, והתפטר כבר בחודש מאי של אותה שנה, עוד בטרם סיום עונת הקלאוסורה, עקב התוצאות שהשיגה קבוצתו.

בתחילת שנת 2012 חזר בריסו לצ'ילה, הפעם כמאמן קבוצת או'היגינס. עונת הבכורה של בריסו על הקווים הייתה עונת האפרטורה 2012, במהלכה הוביל את או'היגינס למקום השני בטבלה, ומשם לגמר הפלייאוף - שם הפסידה קבוצתו את האליפות לאוניברסידד דה צ'ילה, לאחר דו-קרב פנדלים בסיום מפגש הגמר הכפול. היה זה הישג השיא של הקבוצה בהיסטוריה עד אז. בעונת 2013/2014 סיימה הקבוצה בשוויון נקודות עם אוניברסידד קאתוליקה, מה שהוביל למפגש גמר בין הקבוצות על הזכייה בתואר האליפות. או'היגינס גברה על יריבתה 1-0 משער ניצחון של פדרו פבלו הרננדס, וזכתה לראשונה בתולדותיה באליפות צ'ילה. ב-3 במאי 2014 הוביל בריסו את קבוצתו לזכייה במפעל שנוסד שנה קודם לכן, הסופר קאפ הצ'יליאני. או'היגינס הייתה לקבוצה השנייה בהיסטוריה שזוכה בתואר.

לקראת עונת 2014/2015 זכה בריסו לתפקיד האימון הראשון שלו באירופה, כשהגיע לקבוצה בה שיחק בעברו, סלטה ויגו. בריסו החליף בתפקיד את לואיס אנריקה, שעבר לאמן את ברצלונה. עונת הבכורה של בריסו בתפקיד עברה בהצלחה יחסית, כשהקבוצה סיימה במקום השמיני בטבלה, רק מקום אחד מתחת למקום המקנה השתתפות במפעל אירופי. מדובר היה בשדרוג של מקום אחד ממיקומה עונה קודם לכן תחת לואיס אנריקה. בין היתר השיגה קבוצתו של בריסו במהלך העונה תוצאות מרשימות כמו ניצחון ביתי 2-0 על אתלטיקו מדריד, וניצחון חוץ 1-0 על ברצלונה בקאמפ נואו.

ב-27 במאי 2017 מונה למאמן סביליה. ב-21 בנובמבר, במהלך מחצית המשחק מול ליברפול במסגרת ליגת האלופות במצב של 3-0 לאנגלים, הודיע בריסו לשחקניו כי חלה בסרטן הערמונית. במחצית השנייה שבו שחקניו של בריסו מפיגור 3-0 לשוויון 3-3 בתוך תוספת הזמן של המשחק. מאוחר יותר אישר המועדון את דבר מחלתו של המאמן. ב-15 בדצמבר 2017 חזר בריסו לאמן את סביליה במשחק נגד לבאנטה שהסתיים ב-0-0. שבוע לאחר מכן פוטר מאימון הקבוצה.

ב-31 במאי 2018 מונה בריסו למאמן אתלטיק בילבאו מהליגה הספרדית. ב-4 בדצמבר פוטר מתפקידו לאחר ניצחון אחד ב-15 משחקים.

ב-18 בפברואר 2019 בריסו מונה לאימון נבחרת פרגוואי.

תארים

בריסו כמאמן או'היגינס, 2012

תארים כשחקן

ניואל'ס אולד בויס

• אליפות ארגנטינה (2): 1990/1991, 1992 (קלאוסורה)

ריבר פלייט

• אליפות ארגנטינה (4): 1996 (אפרטורה), 1997 (קלאוסורה), 1997 (אפרטורה), 2000 (קלאוסורה)
• סופרקופה סודאמריקנה (1): 1997

תארים כמאמן

או'היגינס

• אליפות צ'ילה: 2013 (אפרטורה)
• הסופר קאפ הצ'יליאני: 2014

סטטיסטיקות

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה
			הופעות	שערים
1988/1989	ניואל'ס אולד בויס	ליגת העל הארגנטינאית	2	0
1989/1990			29	1
1990/1991			37	4
1991/1992			32	3
1992/1993			26	2
1993/1994	אטלס	ליגת העל המקסיקנית	32	3
1994/1995			35	6
1995/1996			27	1
1996/1997	ריבר פלייט	ליגת העל הארגנטינאית	34	1
1997/1998			30	1
1998/1999			30	1
1999/2000	אולימפיק מרסיי	ליג 1	13	0
1999/2000	ריבר פלייט	ליגת העל הארגנטינאית	16	2
2000/2001			14	0
2000/2001	סלטה ויגו	לה ליגה	17	1
2001/2002			20	1
2002/2003			27	2
2003/2004			27	2
2004/2005		ליגה אדלנטה	11	0
2005/2006	קדיס	לה ליגה	14	0
סך הכל בקריירה			473	31

נבחרת לאומית

נבחרת ארגנטינה
שנה	הופעות	שערים
1996	3	0
1997	3	0
1998	2	0
1999	4	0
2000	1	0
סה"כ	13	0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדוארדו בריסו בוויקישיתוף

• אדוארדו בריסו, באתר Transfermarkt
• אדוארדו בריסו, באתר BDFutbol
• אדוארדו בריסו, באתר National Football Teams
• אדוארדו בריסו, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• תומר יצחק‏, זכו בטוטו: מדור נבחרי השבוע עם "טוטו" בריסו ודה ברוין, באתר וואלה, 3 בנובמבר 2014