אדוארד מקוקה נקולוסו
אדוארד פסטוס מקוקה נקולוסו (גם "אדוארד מקוקה נקולוסו") היה חבר בתנועת ההתנגדות הזמבית ומייסד האקדמיה הלאומית למדע, חקר החלל והפילוסופיה של זמביה.
 | |
| לידה |
1919 רודזיה הצפונית  |
|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1989 (בגיל 70 בערך) זמביה |
| מדינה |
זמביה |
| ידוע בשל | השתתפותו בתנועה לעצמאות זמביה ופעילותו לקידום חקר החלל במדינה |
| השכלה | אוניברסיטת זמביה |
| מקצוע |
מנהל באקדמיה הלאומית למדעים נציג מרכז החירות |
| מפלגה |
מפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת |
| פרסים והוקרה |
מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 |
  | |
חייו
עריכהנקולוסו נולד בשם אדוארד פסטוס מקוקה נקולוסו בשנת 1919, בחבל הצפון של רודזיה הצפונית[1]. במקורות מסוימים הוא מכונה גם "אדוארד מקוקה נקולוסו".
הוא גויס לכוחות הגדוד של רודזיה הצפונית במלחמת העולם השנייה, ושימש כסמל בחיל הקשר[1]. לאחר המלחמה הוא הפך למתרגם מטעם ממשלת צפון רודזיה. הוא היה גם מורה והקים בית ספר חדש, שכביכול נסגר על ידי הרשויות. לאחר מכן הצטרף לתנועת ההתנגדות לשחרור זמביה. הוא נעצר ונכלא בשנים 1956 ו-1957. לאחר שחרורו מונה לקצין הביטחון של מפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת. בשנת 1960 ייסד את האקדמיה הלאומית למדע, חקר החלל והפילוסופיה של זמביה. בשנת 1964 השתתף בוועידה החוקתית לאחר מתן העצמאות לזמביה.
תוכנית החלל
עריכהמשנת 1960 עד 1969, ביקשה התוכנית לשגר טיל שתשלח נערה בת 17 בשם מת'ה מוומבווה, מיסיונר ושני חתולים לירח. לנקולוסו היו גם תוכניות לשיגור משימה למאדים. בכך הוא קיווה לנצח את תוכניות החלל של ארצות הברית וברית המועצות בשנים בהן המירוץ לחלל הגיע לשיא.
כדי להכשיר את האסטרונאוטים (שנקראו גם "אפרונאוטים", הלחם של המילים אפריקה ואסטרונאוט) הקים נקולוסו מתקן מאולתר בחווה נטושה מרחק 11 ק"מ מלוסקה, שם אומנו החניכים. אחד האימונים כלל גלגול בתוף שמן בנפח 200 ליטר במורד גבעה. הגלגול, על פי נקולוסו, אימן את החניכים להתרגל לתחושת חוסר המשקל הן בחלל והן בחדירה לאטמוספירה. כמו כן הם התאמנו בהליכה על הידיים, שהייתה לפי נקולוסו, "הדרך היחידה ללכת על הירח".
נקולוסו הצהיר כי מטרות התוכנית היו להקים משרד נוצרי לתושבי מאדים והביע תקווה שזמביה תהפוך ל"שולטת בגן העדן השביעי של המסע בחלל". עם זאת, על פי הדיווחים הוא הורה למיסיונרים בתוכנית לא לכפות את הנצרות על תושבי החלל[1].
הרקטה, ששמה D-Kalu 1, הייתה כלי בצורת תוף של שלושה מטרים על שניים. היא נקראה על שמו של נשיא זמביה הראשון, קנת קאונדה, ונקולוסו טען שהוא עשוי מאלומיניום ונחושת, וראוי לחלל. תאריך השיגור המתוכנן היה 24 באוקטובר 1964, יום העצמאות והוא תוכנן להתקיים מאצטדיון בלוסקה אך נראה כי השיגור בוטל עקב היותו לא ראוי.
נקולוסו טען כי הוא ביקש מאונסק"ו מענק של 7 מיליון פאונד זמבי כדי לתמוך בתוכנית החלל שלו. וכן נאמר כי הוא ביקש 1.9 מיליארד דולר מ"מקורות זרים פרטיים". עם זאת, משרדי החשמל, התחבורה והתקשורת של זמביה דיווחו כי בקשות אלו לא הוגשו מטעם מקורות רשמיים. לאורך כל הדרך התוכנית לא זכתה לתמיכה רשמית של ממשלת זמביה החדשה.
נשיא זמביה לשעבר קאונדה התראיין בשנת 2016 ואמר על תוכנית החלל כי "זה לא היה דבר אמיתי... זה היה יותר בשביל הכיף מכל דבר אחר[1]."
כישלון התוכנית
עריכהנקולוסו הצהיר כי התוכנית נכשלה בגלל מחסור במשאבים, כניסתה להיריון של הנערה שהייתה אמורה לטוס לחלל וחזרה לביתה וכן קשיי מורל שנגרמו מתשומת הלב הציבורית. עוד הוא טען כי "גורמים זרים" חיבלו בטיל. ממשלת זמביה עשתה מאמץ להתרחק מהניסיון של נקולוסו לשגר טיל לחלל.
סיקור התוכנית התאפיין בגיחוך על המאמץ להגיע לחלל, והיו שראו בכך דרך נוספת של המערב להגחיך את אפריקה. כך למשל, פורסמה בעיתון הטיימס כתבה שכותרתה הייתה "מחר בירח". אחרים סיקרו את התוכנית כניסיון של אדם בודד; כמו כתב רשת סקיי ניוז ציין כי "עבור רוב תושבי זמביה, זוהי רק קבוצה של משוגעים".
ספר התצלומים "אפרונאוטים" (Afronauts) להנצחת האירועים ראה אור בהוצאה עצמית של כריסטינה דה מידל בשנת 2012. הסרט התיעודי העצמאי הקצר שכותרתו Afronauts שביים פרנסס בודומו הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס בשנת 2014.
שלהי חייו
עריכהלאחר התוכנית נקולוסו התמודד ללא הצלחה לראשות עיריית לוסקה, זמביה, והדגיש את ההתקדמות המדעית של המדינה. הוא מונה על ידי הנשיא קאונדה לנציג מרכז השחרור, תנועה למען חופש אזורי. הוא עודד תמיכה ממשלתית ברופאי כשפים לפחות בהזדמנות אחת. הוא טען שצריך להיות להם מקום לצד רופאים, וכי הם מהווים תגובת נגד לנצרות שפגעה בכישוריה הרפואיים של אפריקה, אך קבע גם שהוא לא עסק בכישוף בעצמו. הוא פרש מעשייה ציבורית ב-1972.
הוא קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת זמביה בשנת 1983[1]. עוד הוא זכה במדליית היובל הרוסי לארבעים שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. הוא כיהן גם כנשיא התאחדות אנשי השירות לשעבר של נדולה ומונה לקולונל של כבוד. הוא נפטר ב-4 במרץ 1989 ונקבר תוך קבלת כבוד נשיאותי.
בתרבות הפופולרית
עריכהבשנת 2014 נקולוסו תואר בסרט "נקולוסו האפרונאוט" שהיה מועמד בפסטיבל אוגנדה 2014[2]. הוא הופיע גם כדמות ברומן "The Old Drift" שפורסם ב-2019.
לקריאה נוספת
עריכה- Patrick Moore, (1972), Can you speak Venusian?: A guide to independent thinkers. David and Charles
קישורים חיצוניים
עריכה- Louis de Gouyon Matignon, Edward Makuka Nkoloso, The Afronauts And The Zambian Space Program, Space Legal Issues, 4 במרץ 2019
- The Zambian Space Programme, Royal Museums Greenwich
- Alexis C. Madrigal, Old, Weird Tech: The Zambian Space Cult of the 1960s, The Atlantic, 21 באוקטובר 2010