אדואר דלדווז
אדואר מארי ארנסט דֶלְדֶוֶוז (בצרפתית: Édouard Marie Ernest Deldevez; 31 במאי 1817 – 6 בנובמבר 1897) היה כנר, מנצח במוסדות מוזיקליים חשובים בפריז, מלחין ומורה.
לידה |
31 במאי 1817 פריז, צרפת |
---|---|
פטירה |
6 בנובמבר 1897 (בגיל 80) פריז, צרפת |
שם לידה | Edme-Marie-Ernest Deldevez |
מוקד פעילות | צרפת |
מקום לימודים | הקונסרבטואר של פריז |
זרם | מוזיקה קלאסית, המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית |
שפה מועדפת | צרפתית |
כלי נגינה | כינור |
פרסים והוקרה | פרס רומא (1838) |
חתימה | |
ביוגרפיה
עריכהדלדווז נולד ומת בפריז, צרפת. הוא זכה בפרסים רבים ככנר. ממשרת כנר באופרה של פריז התקדם לניצוח. הוא היה מנצח ראשי של תזמורת הקונסרבטואר של פריז מ-1872 עד 1885.
באופרה-קומיק של פריז ניצח דלדווז על ההפקה המחודשת של "בת הגדוד" מאת דוניצטי (עם מארי קאבל) ב-1857, "רוז וקולא" (ביצוע ראשון בתיאטרון, נוסף ל-50 הופעות ב-1862, ביצוע הבכורה של "Lalla-Roukh" ב-12 במאי 1862, ההפקה הראשונה בסאל פאוואר של "השפחה הגברת" של פרגולזי ב-12 באוגוסט 1862 (הופעת הבכורה של סלסטין גאלי-מרייה בבית האופרה), הצגות חוזרות של "הגברת הלבנה" מאת בואלדייה (כולל ההצגה האלף במספר בדצמבר 1862), "Le pré aux clercs" מאת פרדיננד ארול ו"Fra Diavolo" מאת דניאל אובר (כולל ההצגה ה-500 במרץ 1863), והפקה מחודשת של "יוסף" ב-1866.
באופרה של פריז ניצח דלדווז על היהודייה של ז'אק פרומנטל הלוי בליל הפתיחה של אופרה גרנייה ב-1875, ועל הצגת הבכורה של "מלך לאהור" מאת מאסנה ב-1877, יחד עם הפקות מחודשות של "לה פבוריטה" מאת דוניצטי, וילהלם טל מאת רוסיני, "המלט" מאת אמברואז תומא, "ההוגנוטים", "הנביא" ו"רוברט השד" של מאיירבר.
כתבים
עריכהב-1867 פרסם דלוודז את "Notation de la musique classique". הוא כתב עוד כמה ספרים וב-1874 היה לאביר לגיון הכבוד. בשנת 1890 פרסם את זכרונותיו.
בלבול מסוים קיים בנוגע לשמו, המסווג לעיתים בטעות כ"ארנסט", אם כי לא במקורות מהימנים מן התקופה. מקור אחד מציין את שמו כ"אֶדְמָה אדואר דלוודז". במהדורה הצרפתית הסטנדרטית של כתביו המוזיקולוגיים, שנערכה מחדש ב-1998 וב-2005 בידי ז'אן-פיליפ נאוואר, הוא מופיע רק כ"אדואר-מארי-ארנסט דלוודז".
תאוריית סודר
עריכהדלוודז הצטרף לקבוצת מוזיקאים שבמרכזה פרנסואה סודר (1864-1787), שניסו לפתח דרך להעברת שפה באמצעות מוזיקה. סודר הכשיר את דלוודז ואת שארל לארסונה לנגן ולפרש את האלף-בית שלו. תו נתון היה מייצג מילה או אות של האלף-בית. השלישייה סיירה בצרפת והשיבה לשאלות מן הקהל באמצעות כינורו של סודר. עד מהרה הוצע יישום צבאי לשיטה. חצוצרן בשדה הקרב יוכל להעביר פקודות לגדוד בנגינת הנעימה המתאימה. ההיפותזה המבטיחה הזו נגנזה, משום שהמערכת הייתה פגיעה מדי לרוח ולמזג האוויר.
סודר, שמיאן לוותר על חזונו, הציע לצבא קובץ של קאנונים, אבל הם דחו את הצעתו. ב-1829 החל סודר לפתח את השיטה, הידועה כיום כתיווי המוזיקה בשיטת דו-רה-מי.
יצירות מוזיקליות
עריכהיצירותיו של דלוודז כוללות את האופרות "ליונל פוסקארי" (1841), Le Violon enchanté" (1848)"("L'Éventail" ,(1854) ו"La Ronde des sorcières", ועוד כמה סצינות ליריות ובלטים.
הרקוויאם שלו, אופוס 7, מוקדש לזכרם של ברטון, כרוביני והאבנק.[1]
שאר יצירותיו הן: "שישה שירים ללא מילים" לפסנתר,[2] "שלושה פרלודים לפסנתר", מזמורים לשלושה קולות וקנטטה שבוצעה באופרה של פריז ב-15 בפברואר 1853.
דלוודז כתב גם את הפרטיטורה המקורית לבלט "פאקיטה" (פריז 1846), אבל ההפקה המחודשת בשנת 1881 על ידי מריוס פטיפה כללה פרקים נוספים מאת לודוויג מינקוס |(1917-1826), והגרסה הזאת מוכרת ומקובלת כיום בשימוש.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה- תווים לנגינה ללא תשלום - אדואר דלוודז(הקישור אינו פעיל)
- דלוודז בביוגרפיה של ג'אקומו מאיירבר מאת רוברט אינגציוס לטלייה
- אדואר דלדווז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אדואר דלדווז, באתר Discogs (באנגלית)