אדווין ואן דר סאר

כדורגלן הולנדי

אדווין ואן דר סארהולנדית: Edwin van der Sar; נולד ב-29 באוקטובר 1970 בוורהוט שבהולנד) הוא כדורגלן עבר הולנדי ששיחק בעמדת השוער. ואן דר סאר הוא השחקן בעל מספר ההופעות השני הרב ביותר בהיסטוריה של נבחרת הולנד במדיה שיחק 130 פעמים, ונחשב לאחד מגדולי השוערים בתולדות המשחק.[1]

אדווין ואן דר סאר
Edwin van der Sar
מידע אישי
לידה 29 באוקטובר 1970 (בן 54)
וורהוט שבהולנד
גובה 1.97 מטר
עמדה שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
19901999
1999 - 2001
2001 - 2005
2005 - 2011
2016
אייאקס אמסטרדם
יובנטוס
פולהאם
מנצ'סטר יונייטד
נורדוויק
סה"כ
226 (1)
66 (0)
127 (0)
186 (0)
1 (0)
606 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
19952008 הולנד 130 (0)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

לאורך הקריירה שיחק באייאקס אמסטרדם, יובנטוס, פולהאם ובמנצ'סטר יונייטד. הוא זכה פעמיים בליגת האלופות, פעם אחת בגביע אופ"א, ארבע פעמים באליפות ליגת העל ההולנדית וארבע פעמים באליפות הפרמייר ליג.

קריירת מועדונים

עריכה

ראשית חייו ותחילת הקריירה

עריכה

ואן דר סאר נולד בעיר וורהוט, החל לשחק בקבוצת הילדים של המועדון פורהולטה המקומי ולאחר מכן עבר לשחק בשורותיה של נורדוויק. בשנת 1990 הביא אותו עוזר המאמן של אייאקס אמסטרדם, לואי ואן חאל, לשחק בשורות מועדון הפאר.

ואן דר סאר הגיע לקבוצה כמחליפו של השוער הראשון סטנלי מנזו. בעונתו הראשונה בליגה, שותף בתשעה משחקים, ובעונה השנייה לא שותף כלל וצפה מהצד בחבריו זוכים בגביע אופ"א, לאחר ניצחון במשחקי הגמר על טורינו. בעונת 1992/1993, לאחר שער עצמי אותו כבש מנזה, קיבל ואן דר סאר מואן חאל, שבינתיים מונה למאמן הקבוצה, את אפודת השוער הראשון וכבר בעונתו הראשונה בהרכב סייע לקבוצתו לזכות בגביע ההולנדי.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1993/1994, היה ואן דר סאר בהרכב הקבוצה במשך עונה שלמה, לראשונה בקריירה. הוא סייע לחבריו לזכות באליפות הליגה ההולנדית ובסיום העונה נבחר לשוער המצטיין בליגה. לקראת העונה הבאה, עם עלייתו של פטריק קלויברט מקבוצת הנוער, הושלם הרכב "דור הזהב" של אייאקס עם אדגר דווידס, קלרנס סידורף, מארק אוברמארס והאחים פרנק ורונאלד דה בור, בהרכב הנחשב לאחד הטובים בהיסטוריה.[2]

בעונת 1994/1995 זכתה הקבוצה באליפות נוספת עם מאזן של 106 שערי זכות מול ספיגת 28 שערים בלבד, ללא הפסד, ועם בחירתו של ואן דר סאר לשוער העונה בליגה ההולנדית בפעם השנייה ברציפות. הקבוצה זכתה גם בליגת האלופות לראשונה מאז ראשית שנות ה-70 עם ניצחון 0-1 על מילאן בגמר הטורניר. בסיום העונה נבחר ואן דר סאר על ידי אופ"א לשוער השנה באירופה.

בעונת 1995/1996 המשיך דור הזהב את שליטתו בליגה ההולנדית עם אליפות נוספת, בחירתו של דר סאר לשוער העונה בהולנד בפעם השלישית ברציפות, זכייה שלישית ברציפות בסופרקאפ ההולנדי וזכייה בסופר קאפ האירופי. הקבוצה העפילה פעם נוספת עד לגמר טורניר ליגת האלופות בו פגשה את יובנטוס, אך נכנעה ליריבה האיטלקית 4-2 בבעיטות הכרעה, לאחר 1-1 בסיום המשחק. העונה הבאה הייתה העונה הראשונה מאז עונת הבכורה שלו בה לא זכה ואן דר סאר בתואר קבוצתי. הקבוצה סיימה במקום הרביעי בליגה, והודחה עוד לפני שמינית גמר הגביע ההולנדי כשהפסידה בתוצאה 1-0 להראקלס אלמלו ששיחקה אז בליגת המשנה. בליגת האלופות הצליחה הקבוצה להעפיל עד לשלב חצי הגמר בו הודחה על ידי יובנטוס כשהפסידה 2-1 במשחק הביתי, והובסה בתוצאה 4-1 במשחק הגומלין בחוץ. גם בטורניר הסופרקאפ המקומי, אליו העפילה כאלופת השנה הקודמת הובסה הקבוצה 3-0 מול פ.ס.וו. איינדהובן.

ואן דר סאר המשיך ושיחק באייאקס במשך שתי עונות נוספות, בהן זכה באליפות הליגה ההולנדית פעם נוספת, ובשני גביעים, בטרם עזב את המועדון, ואת הולנד.

המעבר ליובנטוס ולפולהאם

עריכה
 
ואן דר סאר במדי פולהאם

לקראת עונת 1999/2000 כבר נחשב ואן דר סאר לאחד השוערים הטובים באירופה, ובשירותיו התעניינו יובנטוס, שחיפשה מחליף לאנג'לו פרוצי שעבר לאינטר מילאנו, ומנצ'סטר יונייטד שחיפשה יורש לפטר שמייכל שעזב לספורטינג ליסבון. ואן דר סאר בחר לחתום במדיה של יובנטוס האיטלקית והפך לשוער הלא-איטלקי הראשון בתולדות המועדון.[1]

ואן דר סאר ערך את הופעת הבכורה שלו תחת המאמן קרלו אנצ'לוטי בתיקו 1-1 הביתי מול רג'ינה קלצ'ו. בעונתו הראשונה במועדון הייתה יובנטוס לקבוצת ההגנה הטובה בליגה כשספגה 20 שערים בלבד ב-34 משחקים. ואן דר סאר ספג ביקורת על השער ה"רך" שספג במחזור האחרון אשר הוביל להפסד תואר האליפות. יובנטוס סיימה את העונה במקום השני, נקודה אחת בלבד אחרי לאציו. גם בעונה הבאה, עונת 2000/2001, למרות שיובנטוס המשיכה להציג את ההגנה החזקה ביותר בסרייה א', כשספגה 27 שערי ליגה, ואן דר סאר המשיך לספוג ביקורת על טעויות שהובילו לאובדן נקודות חשובות. זכורה במיוחד הדיפת הבעיטה של הידטושי נקטה מרומא הישר לרגליו של וינצ'נצו מונטלה אשר כבש והשווה את המשחק. הטעות הובילה לאובדן 2 נקודות קריטיות במאבק צמוד על תואר האליפות. יובנטוס סיימה במקום השני פעם נוספת, עם שתי נקודות פחות מרומא.

ביולי 2001 החתימה יובנטוס את ג'אנלואיג'י בופון כשוער ראשון, ללא ידיעתו של ואן דר סאר, שחש פגוע מהמהלך ואף כינה אותו "בגידה".[3] ואן דר סאר החליט לעזוב את המועדון וחתם באופן מפתיע לארבע שנים בפולהאם, העולה החדשה אל הפרמייר ליג, ששילמה תמורתו סכום המוערך בכ-7 מיליון ליש"ט.[4]

בעונת הבכורה שלה בליגה, ספגה הקבוצה 44 שערים ב-38 משחקים, וסיימה במקום ה-13. ואן דר סאר המשיך ושיחק בקבוצה במשך ארבע עונות, בטרם עזב את המועדון בסיום עונת 2004/2005.

מנצ'סטר יונייטד

עריכה

ביולי 2005, בגיל 34, חתם ואן דר סאר על חוזה לשנתיים במנצ'סטר יונייטד. בעונת הבכורה שלו במדים החדשים, ספגה הקבוצה 34 שערים ב-38 משחקים, וסיימה במקום השני בליגה, עם שמונה נקודות מתחת לצ'לסי. ואן דר סאר אף סייע לקבוצה לזכות בגביע הפוטבול ליג לאחר ניצחון 0-4 על ויגאן אתלטיק בגמר הטורניר.

 
ואן דר סאר במדי מנצ'סטר יונייטד

בעונת 2006/2007 המשיך ואן דר סאר לשמור על יכולתו. על אף שבחודש פברואר נעדר משישה משחקים לאחר ששבר את אפו כתוצאה מהתנגשות עם רובי קין במשחק הליגה מול טוטנהאם הוטספר, הוא המשיך וסייע לקבוצתו לזכות באליפות הליגה האנגלית לראשונה מזה ארבע שנים, ואף עצר בעיטת פנדל במשחק שהכריע את האליפות בניצחון 0-1 בדרבי מול מנצ'סטר סיטי ובסיום העונה נבחר לנבחרת העונה בפרמייר ליג. ואן דר סאר גם העפיל עם הקבוצה עד לגמר גביע ה-FA בו הפסידה לצ'לסי בתוצאה 1-0.

עם פתיחת עונת 2007/2008 נפגשו צ'לסי ומנצ'סטר למשחק במסגרת מגן הקהילה. המשחק נסתיים בתוצאה של 1-1 בתום ההארכה, אך מנצ'סטר זכתה בגביע בזכות עצירת שלושה פנדלים של ואן דר סאר בבעיטות ההכרעה.[5] הוא סייע לקבוצתו לזכות באליפות שנייה ברציפות, ולהעפיל לגמר ליגת האלופות. במשחק גמר ליגת האלופות 2008 פגשה מנצ'סטר את צ'לסי, בהדרכתו של אברהם גרנט, לה הייתה זו העפלה ראשונה אי-פעם לגמר הטורניר. לאחר 1-1 בתום ההארכה, ניצחה יונייטד בבעיטות ההכרעה 5-6. ואן דר סאר, שעצר את הפנדל המכריע של ניקולא אנלקה, נבחר לשחקן המצטיין של המשחק.

בעונת 2008/2009 שבר ואן דר סאר את שיא הדקות ללא ספיגה במשחקי הליגה, כששמר על רשת נקייה במשך 1,311 דקות רצופות.[6] הוא סיים את העונה עם 21 משחקים בהם לא ספג שער, וזכה בתואר כפפת הזהב בפרמייר ליג ובאליפות שלישית ברציפות. בליגת האלופות הצליחה הקבוצה להעפיל פעם נוספת עד משחק הגמר, בו פגשה את ברצלונה לה נכנעה בתוצאה 2-0. על אף ההפסד במשחק הגמר נבחר ואן דר סאר בפעם השנייה בקריירה לשוער השנה באירופה מטעם אופ"א, ולנבחרת העונה בפרמייר ליג.

בטורניר הכנה לעונת 2009/2010 נפגע ואן דר סאר בידו ונאלץ להחמיץ 12 משחקים מפתיחת העונה.[7] לאחר שהחלים מפציעתו, חזר ואן דר סאר לשורות הקבוצה, אולם החמיץ משחקים נוספים במהלך העונה בעקבות שבץ בו לקתה אשתו.[8] הוא לקח במהלך העונה חלק ב-21 משחקי ליגה בלבד, והקבוצה סיימה את העונה במקום השני, עם נקודה אחת פחות מצ'לסי שזכתה באליפות. בעונת 2010/2011, שהייתה עונתו האחרונה בקריירה, המשיך ואן דר סאר להציג יכולת גבוהה. הוא זכה עם הקבוצה באליפות נוספת, ונבחר בפעם השלישית בקריירה לנבחרת העונה בפרמייר ליג, ובמשחקו האחרון באולד טראפורד הוא קיבל לאות כבוד את סרט הקפטן.[9]

משחקו האחרון בקריירה היה משחק גמר ליגת האלופות 2011 בו פגשה מנצ'סטר יונייטד את ברצלונה. מנצ'סטר הפסידה במשחק בתוצאה 3-1, ובסיומו פרש ואן דר סאר ממשחק פעיל.

במרץ 2016 ערך הופעה אחת במדי נורדוויק מהליגה הרביעית בהולנד.

הנבחרת הלאומית

עריכה
 
ואן דר סאר באימון במדי נבחרת הולנד

ואן דר סאר זומן לראשונה לסגל נבחרת הולנד לקראת מונדיאל 1994, אולם לא שותף במשחקים. את הופעת הבכורה שלו במדים הלאומיים הוא רשם ב-7 ביולי 1995 במשחק מול נבחרת בלארוס.

בטורניר יורו 1996 כבר היה ואן דר סאר לשוער הראשון בנבחרת. הוא ספג בטורניר במשחק אחד בלבד, בתבוסה 4-1 מול נבחרת אנגליה. הולנד סיימה במקום השני בבית והעפילה לשלב רבע הגמר של הטורניר, בו הפסידה בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר תוצאת 0-0 בתום 120 דקות.

במונדיאל 1998 סיימה הולנד במקום הראשון בבית, והעפילה עד לשלב חצי-גמר הטורניר בו הודחה בפנדלים מול נבחרת ברזיל לאחר 1-1 בתום המשחק, והפסידה לקרואטיה בתוצאה 2-1 במשחק על המקום השלישי.

בטורניר יורו 2000 שהתקיים בהולנד, במשותף עם בלגיה, המשיך ואן דר סאר לעמוד בשערה של נבחרתו הלאומית. הוא סייע לנבחרת להעפיל עד לשלב חצי הגמר של הטורניר בו פגשה את נבחרת איטליה. לאחר תוצאת 0-0 בתום 120 דקות, ועל אף שעצר בעיטת עונשין של פאולו מלדיני, הודחה הולנד לאחר שהפסידה 3-1 בבעיטות ההכרעה.

לאחר שכשלה בניסיונה להעפיל לטורניר מונדיאל 2002, חזרה הולנד והשתתפה במונדיאל 2006. בשלב הבתים ספג ואן דר סאר שער בודד, וסייע לקבוצתו להעפיל אל שלב שמינית הגמר, בו הפסידה 1-0 לפורטוגל.

ביורו 2008 הוגרלה הנבחרת ל"בית המוות" יחד עם איטליה, צרפת ורומניה. הולנד סיימה את הבית במקום הראשון עם מלוא 9 הנקודות ועם מאזן שערים של 1-8, אולם הודחה בשלב רבע הגמר כשהפסידה לרוסיה בתוצאה 3-1. ואן דר סאר, שהציג יכולת טובה, נבחר לנבחרת הטורניר במשותף עם בופון ואיקר קסיאס. בסיום הטורניר הודיע ואן דר סאר על פרישתו מנבחרת הולנד.[10] למרות פרישתו מהנבחרת נעתר ואן דר סאר לבקשתו של בארט ואן מרוויק, מאמן הנבחרת, לשוב לשני משחקים נוספים במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010 בעקבות פציעתם של מארטן סטקלנבורג והנק טימר, ושמר על רשת נקייה בשניהם.

תארים והישגים

עריכה
 
ואן דר סאר, 2010

קבוצתיים

עריכה
אייאקס אמסטרדם
יובנטוס
פולהאם
מנצ'סטר יונייטד

אישיים

עריכה

סטטיסטיקות קריירה

עריכה
קבוצה עונה ליגה גביע גביע הליגה באירופה אחר[א] סה"כ
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
אייאקס אמסטרדם 1990/1991 9 0 0 0 0 0 0 0 9 0
1991/1992 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0
1992/1993 19 0 3 0 3 0 0 0 25 0
1993/1994 32 0 4 0 6 0 1 0 43 0
1994/1995 33 0 3 0 11 0 1 0 48 0
1995/1996 33 0 2 0 11 0 4 0 50 0
1996/1997 33 0 1 0 10 0 1 0 45 0
1997/1998 33 1 5 0 8 0 0 0 46 1
1998/1999 34 0 5 0 6 0 1 0 46 0
סה"כ 226 1 23 0 55 0 8 0 312 1
יובנטוס 1999/2000 32 0 3 0 11 0 0 0 46 0
2000/2001 34 0 2 0 6 0 0 0 42 0
סה"כ 66 0 5 0 17 0 0 0 88 0
פולהאם 2001/2002 37 0 4 0 0 0 0 0 0 0 41 0
2002/2003 19 0 0 0 0 0 11 0 0 0 30 0
2003/2004 37 0 6 0 0 0 0 0 0 0 43 0
2004/2005 34 0 5 0 1 0 0 0 0 0 40 0
סה"כ 127 0 15 0 1 0 11 0 0 0 154 0
מנצ'סטר יונייטד 2005/2006 38 0 2 0 3 0 8 0 0 0 51 0
2006/2007 32 0 3 0 0 0 12 0 0 0 47 0
2007/2008 29 0 4 0 0 0 10 0 1 0 44 0
2008/2009 33 0 2 0 0 0 10 0 4 0 49 0
2009/2010 21 0 0 0 2 0 6 0 0 0 29 0
2010/2011 33 0 2 0 0 0 10 0 1 0 45 0
סה"כ 186 0 13 0 5 0 56 0 6 0 266 0
סה"כ בקריירה 605 1 56 0 6 0 139 0 14 0 820 1

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה


נבחרת הולנדמונדיאל 1994

1 דה חוי • 2 פ.דה בור • 3 רייקארד • 4 קומאן • 5 ויטסחה • 6 ואוטרס • 7 אוברמארס • 8 יונק • 9 ר.דה בור • 10 ברגקאמפ • 11 רוי • 12 בוסמן • 13 ואן דר סאר • 14 ואן גובל • 15 בלינד • 16 ניומן • 17 טאומנט • 18 ולקס • 19 ואן פוסן • 20 וינטר • 21 דה וולף • 22 סנדלרס • מאמן: אדבוקאט

הולנד 
נבחרת הולנדיורו 1996

1 ואן דר סאר • 2 רייזיחר • 3 בלינד • 4 סידורף • 5 סטאם • 6 ר. דה בור • 7 טאומנט • 8 דווידס • 9 קלייברט • 10 ברגקאמפ • 11 הואקסטרה • 12 וינטר • 13 ניומן • 14 ויטסחה • 15 בוחארדה • 16 דה חוי • 17 קרויף • 18 דה קוק • 19 מולדר • 20 קוקו • 21 הספ • 22 ולדמן • מאמן: הידינק

הולנד 
נבחרת הולנדמונדיאל 1998

1 ואן דר סאר • 2 רייזיחר • 3 סטאם • 4 פ.דה בור • 5 ניומן • 6 יונק • 7 ר.דה בור • 8 ברגקאמפ • 9 קלייברט • 10 סידורף • 11 קוקו • 12 זנדן • 13 אוייר • 14 אוברמארס • 15 בוחארדה • 16 דווידס • 17 ואן הוידונק • 18 דה חוי • 19 ואן ברונקהורסט • 20 וינטר • 21 האסלביינק • 22 הספ • מאמן: הידינק

הולנד 
נבחרת הולנדיורו 2000

1 ואן דר סאר • 2 רייזיחר • 3 סטאם • 4 פ. דה בור • 5 זנדן • 6 סידורף • 7 קוקו • 8 דווידס • 9 קלייברט • 10 ברגקאמפ • 11 אוברמארס • 12 ואן ברונקהורסט • 13 קונטרמן • 14 ואן ווסן • 15 בוסוולט • 16 ר. דה בור • 17 ואן הוידונק • 18 דה חוי • 19 ניומן • 20 וינטר • 21 מקאיי • 22 וסטרוולד • מאמן: רייקארד

הולנד 
נבחרת הולנדיורו 2004

1 ואן דר סאר • 2 רייזיחר • 3 סטאם • 4 בומה • 5 ואן ברונקהורסט • 6 קוקו • 7 ואן דר מיידה • 8 דווידס • 9 קלייברט • 10 ואן ניסטלרוי • 11 ואן דר וארט • 12 מקאיי • 13 וסטרוולד • 14 סניידר • 15 דה בור • 16 אוברמארס • 17 ואן הוידונק • 18 הייטינחה • 19 רובן • 20 סידורף • 21 בוסוולט • 22 זנדן • 23 ווטרויס • מאמן: אדבוקאט

הולנד 
נבחרת הולנדמונדיאל 2006

1 ואן דר סאר • 2 יאינלס • 3 בולחרוז • 4 מאתייסן • 5 ואן ברונקהורסט • 6 לדזאנט • 7 קאוט • 8 קוקו • 9 ואן ניסטלרוי • 10 ואן דר וארט • 11 רובן • 12 קרומפק • 13 אוייר • 14 הייטינחה • 15 דה קלר • 16 מדורו • 17 ואן פרסי • 18 ואן בומל • 19 ונחור אוף הסלינק • 20 סניידר • 21 באבל • 22 טימר • 23 סטקלנבורג • מאמן: ואן באסטן

הולנד 
נבחרת הולנדיורו 2008

1 ואן דר סאר • 2 אוייר • 3 הייטינחה • 4 מאתייסן • 5 ואן ברונקהורסט • 6 דה זיוו • 7 ואן פרסי • 8 אנגלאר • 9 ואן ניסטלרוי • 10 סניידר • 11 רובן • 12 מלכיוט • 13 טימר • 14 בומה • 15 דה קלר • 16 סטקלנבורג • 17 דה יונג • 18 קאוט • 19 הונטלאר • 20 אפלאי • 21 בולחרוז • 22 ונחור אוף הסלינק • 23 ואן דר וארט • מאמן: ואן באסטן

הולנד