סניור
סניור (מלטינית: Senior) היה אדון פיאודלי, בעל דרג אצולה וחזקה על נחלה כלשהי בה עבדו וחיו האכרים הצמיתים. הצמיתים היו חייבים בשבועת אמונים לאדון, הסניור היה זכאי להוריש את רכושו, אף שלהלכה היה זה עדיין רכושו של הסניור כלומר כאשר הוריש את רכושו נשאר הרכוש בבעלות הסניור, והיו כבולים בשבועת אמונים (הומגיום) לסניור.
המונח סניור התגלגל כמורשת של הפיאודליזם ומתייחס היום בדרך כלל לכל סוג של בעל מעלה או פשוט כפנייה של כבוד בין בני אדם, כנהוג בגרמנית (herr), באיטלקית (Signore) ובספרדית (Señor). בשפות אחרות, כמו באנגלית (Lord) מבטא השם עדיין יחסי מעמד או כפיפות.
לסניור היו הכנסות קבועות שהתבססו על אחוז מיבולם של הצמיתים, על יכולתו לחייב את הצמיתים להקדיש חלק מזמנם לעיבוד אדמותיו הוא (הדמסנה), ועל רווחי טחנת הקמח, בית הבד, בית היין, הנפחיה, וכו', אם אלו פעלו בשטח האחוזה. הכנסות נוספות הגיעו לסניור, בחלק מהמקרים, גם מחכירת משנה של האדמה על ידי אדונים אחרים או על ידי וסאלים שלו עצמו.
הזכויות הפיאודליות של הסניור היו, לעיתים קרובות, לא רק על רכושם אלא במידה מסוימת גם על גופם של הצמיתים. הסניור היה מבחינה משפטית אפוטרופוס נוסף על הקטינים בשטחו, והייתה לו זכות וטו או התערבות באופן גידולם, מעבר החוצה מהאחוזה, נישואים, וכדומה. בספרדית, סניור (Señor) הוא כינוי כבוד לריבון עולם, אלוהים.