אדריכלות איראנית
אדריכלות איראנית או אדריכלות פרסית היא האדריכלות שנוצרה באיראן (פרס). ביטוייה של האדריכלות האיראנית הטיפוסית ממוקמים באזור הרחב, המשתרע מטורקיה לצפון הודו ולגבולות סין ומהקווקז לזנזיבר. בניינים בעלי מאפיינים פרסיים מאופיינים בדרכים רבות, החל מסוכות איכרים, לבתי תה, לגנים פרסיים, לפביליונים ועד ל"חלק מהמבנים הכי מלכותיים שראה העולם"[1]. ההיסטוריה של סוג אדריכלות זה מתחילה בסביבות שנת 5000 לפנה"ס.
 | |
| נקש-י רוסתם, פרובינציית פארס, איראן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אזור גאוגרפי | איראן |
| טווח תאריכים | מ-5000 לפנה"ס ואילך |
| סגנון האדריכלות הבא | אדריכלות אסלאמית |
האדריכלות האסלאמית אף היא העתיקה הרבה ממאפייניה הייחודיים של האדריכלות הפרסית שהייתה אחת מהתרבויות הראשונות שהאסלאם פגשה בזמן ולאחר לידתה. הבירה הפרסית הייתה על הגדות המזרחיות של הפרת והחידקל במאה ה-7. קרבה זו הביאה אדריכלים של האסלאם הקדום לשאול, ולמעשה לרשת את המסורות והדרכים של האימפריה הפרסית-סאסאנית שנפלה. בגדאד, לדוגמה, התבססה על תקדימים פרסיים כמו העיר ע'ור (פירוזבאד של ימינו) בפרס. למעשה, כיום ידוע ששני המעצבים שאל-מנסור שכר על מנת לתכנן את העיר היו נאובח'ת, זוראסטרי לשעבר פרסי, ומשאללה אבן את'רי, יהודי לשעבר מח'וראסאן שבאיראן.
המסגד הגדול של סאמרא הוא דוגמה נוספת, שם המגדל הספירלי התבסס על אדריכלות פרסית, כמו המגדל הספירלי באמצע פירוזאבאד, בירה סאסאנית לשעבר.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Arthur Upham Pope. Introducing Persian Architecture. Oxford University Press. London. 1971. p.1