אווה אבדוקימובה
אווה אֶבְדוֹקימוֹבָה-גרגורי (באנגלית: Eva Evdokimova-Gregori; 1 בדצמבר 1948 – 3 באפריל 2009)[1][2][3] הייתה פרימה בלרינה אסולוטה בבלט המלכותי הדני, בבלט של הדויטשה אופר ברלין ובלהקת הבלט האנגלי הלאומי ואמנית אורחת בלהקות בלט חשובות רבות ברחבי העולם.
לידה |
1 בדצמבר 1948 ז'נבה, שווייץ |
---|---|
פטירה |
3 באפריל 2009 (בגיל 60) מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית, שווייץ |
השכלה | |
ביוגרפיה
עריכהילדות ונעורים
עריכהאבדוקימובה נולדה בז'נבה, שווייץ, לאב בולגרי נטול אזרחות ולאם אמריקאית והייתה אזרחית אמריקאית מלידה. את לימודי הבלט החלה בילדותה במינכן. בהמשך למדה בבית הספר המלכותי לבלט בלונדון, שם הייתה במשך שנים אחדות תלמידתה של מריה פיי. ב-1966 הייתה לרקדנית הראשונה שאינה דנית שהצטרפה לבלט המלכותי הדני, שם המשיכה בלימודיה אצל ורה וולקובה.
קריירה
עריכהבשנת 1969 סיימה את לימודיה בבלט האופרה של ברלין, שם רקדה לראשונה את ז'יזל בשנת 1971. בשנת 1973 קודמה לדרגת פרימה בלרינה, מעמד בו התמידה במשך 12 שנים. במשך שנים רבות הייתה גם הבלרינה המובילה של לונדון פסטיבל בלט (כיום הבלט האנגלי הלאומי), שם בחר בה רודולף נורייב לרקוד כנסיכה הראשונה אורורה בהפקה שלו לבלט "היפהפייה הנרדמת" עם הלהקה, בשנת 1975.
לאורך הקריירה שלה רקדה אבדוקימובה עם כל להקת בלט חשובה ברחבי העולם, בהן בלט קירוב, שם הדריכה אותה נטליה דודינסקאיה, תיאטרון הבלט האמריקאי ובלט האופרה של פריז. לעיתים קרובות רקדה עם נורייב. השותפות ביניהם נמשכה מעל חמש-עשרה שנים והם הופיעו יחד מאות פעמים.
לאחר הופעה עם בלט קירוב הוענק לה התואר פרימה בלרינה אסולוטה. לאחר זאת, הוצגה בתואר זה בכל הופעה ברחבי העולם. נוסף לפרשנויותיה לגיבורות הטרגיות של התקופה הרומנטית, ז'יזל והסילפידה, חבק הרפרטואר שלה כ-150 תפקידים, מן הבלטים הקלאסיים עד אלה בני-זמננו. המחול האחרון שנוצר בשבילה, על ידי הכוריאוגרף הנינג ריבזאם בשנת 2002, הניע את מבקרת המחול של הניו יורק טיימס ג'ניפר דאנינג לכתוב, "הן הסולו והן הביצוע שלה היו חגיגות של מעשה מחשבת אמנותי, מן הסוג שרק בשלות וניסיון יכולים להפיק."
אבדוקימובה הייתה האמריקאית הראשונה שזכתה בתחרות בלט בינלאומית, כאשר הגיעה למקום הראשון בתחרות הבלט הבינלאומית של ורנה בשנת 1970. בשנת 2005 קיבלה את פרס גלינה אולנובה על "מסירות נטולת-פניות לאמנות המחול".
בניו יורק למדה משחק באולפן HB.[4]
השנים הבאות ומוות
עריכהאבדוקימובה הייתה למורה לריקוד ולמנהלת בלט בבוסטון בלט ושפטה במספר רב של תחרויות בלט בינלאומיות.
אווה אבדוקימובה מתה ב-3 באפריל 2009, מסיבוכים של מחלת הסרטן, במנהטן, לדברי בעלה, מייקל ס. גרגורי.[5]
לקריאה נוספת
עריכה- The Times "Eva Evdokimova: prima ballerina assoluta", April 18, 2009
- Dance Magazine, December 2005, interview
- Ballet Arts bio.
- Oxford Dictionary of Dance entry
- People, January 11, 1988, Vol. 29, No. 1
- Portrait of an Artist: Eva Evdokimova, Dance Books, London 1982 Homepage of Annemarie Kleinert, Author of Books on Journal des Dames et des Modes, Eva Evdokimova, the Berlin Philharmonic Orchestra, and the Freie Universität Berlin, web.archive.org, 2013-06-15
קישורים חיצוניים
עריכה- אווה אבדוקימובה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אווה אבדוקימובה, באתר AllMovie (באנגלית)
- אווה אבדוקימובה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ג'ניפר דאנינג, ניו יורק טיימס, ביוגרפיה של אוה אבדוקימובה והספד 6 באפריל 2009
- יוטיוב, סרטון ריקוד וריאיון עם אוה אבדוקימובה (בגרמנית)
- אווה אבדוקימובה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ג'ניפר דאנינג, הניו יורק טיימס, "אווה אבדוקימובה, בלרינה, מתה בגיל 60, 6 באפריל 2009
- ^ מרי קלארק, הגרדיאן, פרימה בלרינה אוה אבדוקימובה קצרה שבחים על קלילות סגנונה הטהור, שלא מן העולם הזה 9 באפריל 2009
- ^ קלאוס גייטל, ברלינר מורגנפוסט, "פרימה בלרינה של הדויטשה אופר מתה 5 באפריל 2009
- ^ HB Studio Alumni בוגרי סטודיו HB
- ^ ג'ניפר דאנינג, הניו יורק טיימס, "אווה אבדוקימובה, בלרינה, מתה בגיל 60, 6 באפריל 2009