ויקיפדיה

אונקוגן

אונקוגן (באנגלית: oncogene) הוא גן, שפגם בו עלול לגרום להתמרה סרטנית[1]. למעשה, אונקוגנים מקורם בפרוטו-אונקוגנים (proto-oncogene) שפעילותם אינה תקינה. בדרך כלל, פרוטו-אונקוגנים הם גנים מקודדי חלבון, בעלי תפקידי מפתח בחלוקת התא, גדילה, בקרת איכות ה-DNA או מוות תאי מתוכנן (אפופטוזה). הפעלתם בצורה לא מבוקרת עלולה לגרום לחלוקה מוגברת ובלתי מבוקרת של תאים, וכתוצאה מכך לגרום לגידול סרטני. לרוב יש צורך בשיתוף פעולה בין פעילות של מספר אונקוגנים שונים על מנת לגרום להתמרה סרטנית.

המסלול בו תא בריא מותמר לתא סרטני. גורם מסרטן יגרום למוטציה בפרוטו-אונקוגן, ויהפוך אותו לאונקוגן מופעל שמעודד חלוקה והתפתחות תא סרטני.

גילוי האונקוגנים

עריכה

האונקוגן הראשון שזוהה היה הגן src (אנ') שהתגלה על ידי ג'. סטיבן מרטין ופיטר וויט (אנ') מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1970[2]. הגן התגלה ברטרו-וירוס Rous sarcoma virus‏ (RSV) הפוגע בתרנגולות. תאי רקמת חיבור (פיברובלאסטים) של תרנגולות שהודבקו בנגיף זה עברו התמרה סרטנית, והזרקתם לתרנגולות גרמה להופעת סרקומות בתרנגולות לאחר שבוע- שבועיים ממועד ההדבקה. לעומת זאת, רטרו-וירוס אחר Avian leukosis virus (אנ')‏ (ALS) מאותה משפחת נגיפים (אלפא-רטרו-וירוס) מסוגל גם הוא להדביק ולהתחלק באותם סוגי תאים של תרנגולות, אך אינו גורם להופעת גידול סרטני. מקור ההבדל נעוץ במקטע של 1500 נוקלאוטידים המצוי בגנום נגיף ה-RSV אך לא בנגיף ה-ALV. מקטע זה אחראי אך ורק להופעת הסרקומות, ולא לשכפול הווירוס. מכיוון שמקטע זה גורם להופעת סרקומות הוא נקרא (sarcoma)‏ src‏[3].

עד 2020 בודדו יותר מ-40 סוגים שונים של רטרו-וירוסים אונקוגניים במגוון בעלי חיים שונים, וביניהם תרנגולים, תרנגולי הודו, עכברים, חולדות, חתולים וקופים. כל הווירוסים האלו, בדומה ל-RSV, מכילים בגנום לפחות אונקוגן אחד, ובחלק מהמקרים שני אונקוגנים, שאינם דרושים כלל למערכת שכפול הווירוס. אף על פי שבחלק מהמקרים הווירוסים השונים מכילים את אותו אונקוגן, יותר מ-20 אונקוגנים שונים זוהו ואופיינו בשיטה הזו. רבים מהאונקוגנים הויראליים שהתגלו בצורה זאת מקודדים לחלבונים המשפיעים בצורה משמעותית על מערכת מעבר האותות שמעודדת חלוקת תאים[2].

פרוטו-אונקוגנים

עריכה

בהתחלה זוהו האונקוגנים כגנים שהוחדרו לתא ממקור נגיפי וגרמו ליצירת רקמה סרטנית. אונקוגנים אלו אינם משפיעים כלל על שכפול הנגיף, כאשר הנגיפים מסוגלים להתחלק ולהדביק תאים גם בלעדיהם. לכן הועלו השאלות, מהו מקור האונקוגנים ומה תפקידם?

הרמז הראשון לעצם קיומם בגנום החיה ולא רק בנגיף, ולמקורם של אונקוגנים, הגיע מניסוי שערכו החוקרים הרברט אבלסון (Herbert T. Abelson) ולואיס רבסטיין (Louise S Rabstein) מהמכון הלאומי לסרטן בארצות הברית. צמד החוקרים הדביקו כ-150 עכברים בנגיף שאינו מכיל אונקוגנים ואינו גורם לגידול סרטני. אחד מ-150 העכברים פיתח לימפומה (סרטן של בלוטות הלימפה), ומהגידול בודד נגיף אונקוגני חדש שנקרא נגיף הלוקמיה של אבלסון (אנ'). גנום נגיף זה הכיל מקטע חדש שלא היה בנגיף המקורי. מקטע זה זוהה בתור אונקוגן המעודד התפתחות סרטן, ונקרא abl על שם החוקר שגילה אותו[4]. תוצאות ניסוי זה רימזו על כך שמקור האונקוגנים אינו ויראלי, אלא מקורם עשוי להיות בגנום התא המארח. מכיוון שרטרו-וירוסים יכולים לצאת ולהיכנס מגנום המארח, ההשערה הייתה שבזמן היציאה מהגנום, הווירוס עלול (לעיתים נדירות) להוציא עמו גנים של המארח, שישתלבו וישתכפלו בגנום שלו.

השערה זו אומתה ב-1976 על ידי מיכאל בישוף והרולד ורמוס מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, שהראו כי רצף דומה מאוד לרצף האונקוגן src נמצא בגנום של תאי תרנגולת בריאים[5]. כך נתגלה, שמקור האונקוגנים הוא למעשה בגנים המצויים באופן טבעי באדם וביצורים רבים נוספים. על גילוי זה זכו ורמוס ובישוף בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-1989[6].

סוגי אונקוגנים

עריכה

האות לחלוקת תאים מגיע לרוב מחוץ לתא, ועליו לעבור שרשרת ארוכה של מעבר אותות בתוך התא על מנת להגיע לגרעין התא. שם המסר יגרום, בין השאר, להפעלת ביטוי של גנים שפעילות תוצריהם קשורה לחלוקת התא. פגם בכל שלב בשרשרת זו עלול לגרום להיווצרות אונקוגן ולגידול סרטני[7].

גורם גידול

עריכה

גורמי גידול הם הורמונים חלבוניים מופרשים שתפקידם להוות מסר חוץ-תאי המעודד חלוקה בתאי מטרה. כדי לקבל את 'המסר' לחלוקת תאים, תאי המטרה חייבים להכיל קולטן מתאים לקליטת גורם הגידול, המעביר את האות המעורר/מעודד התחלקות אל תוך התא. הפרשה מוגברת ולא מבוקרת של גורמי גידול עלולה לגרום לגידול סרטני, ולכן רבים מהם מתפקדים כאונקוגנים לאחר התמרה. גורמי גידול מופרשים יכולים גם לעודד את אותם תאים שהפרישו אותם להתחלק בצורה לא מבוקרת במנגנון שנקרא תקשורת אוטוקרינית[8]. מנגנון זה מבוסס על לולאת משוב חיובי (אנ') של בקרת גנים בתוך התא המובילה לחלוקת תאים בלתי מבוקרת, ובסופו של דבר להתפתחות גידול סרטני.

הקשר בין גורמי גדילה לאונקוגנים רטרו-ויראליים התגלה על ידי מחקר שנערך על האונקוגן C-sis הנמצא בווירוס הסרקומה הקופי (simian sarcoma virus), וירוס שבודד מגידול ברקמת החיבור של העצמות ('פיברוסרקומה') בקופים[9]. מחקר של רצף ה-DNA באונקוגן C-sis הראה שהוא מקודד לחלק מהחלבון של גורם הגידול PDGF (Platelet-derived growth factor(אנ')). מחקר זה תמך בעיקרון, שביטוי גורמי גדילה בדרך שאינה תקינה יכול לשקף הפיכתם לאונקוגנים. על אף ש-C-sis מקודד רק לחלק מכלל רצף החלבון התקין של PDGF, המחקר הראה כי די בביטוי מקטע זה כדי לגרום להתמרה סרטנית של תאי רקמת חיבור (פיברובלסטים), אבל לא בתאים ללא קולטן מתאים ל-PDGF[10].

קולטנים של גורמי גידול

עריכה
 
צביעה אימונו היסטוכימית לאונקוגן ErbB2 בריקמה של סרטן השד

אונקוגנים רטרו-ויראליים מסוימים הם גרסאות מותמרות של קולטנים לגורמי גידול. תפקיד קולטנים אלה הוא העברת אות לחלוקת תאים המועבר מגורם גידול חוץ-תאי לתוך התא. לקולטנים אלו פעילות של טירוזין קינאז, המשפעל מגוון רב של תהליכים בתא על ידי הוספת קבוצת זרחן לחומצה אמינית טירוזין בחלבוני מטרה. קישור חוץ-תאי של גורמי גדילה אל קולטנים אלה יגרום להפעלתו של פעילות הטירוזין קינאז, וכפועל יוצא לזרחון וגיוס שליחים שניוניים בתוך התא, ובסופו של דבר להעברת האות לחלוקת התא אל גרעין התא[11].

מכיוון שקולטנים אלו הם בעלי תפקיד מרכזי בבקרה על חלוקה תקינה של התא, פעילות לא תקינה שלהם עלולה להוביל לחלוקה לא מבוקרת ולהתמרה סרטנית, ולכן מוגדרים בתור פרוטו-אונקוגנים. לדוגמה, מוטציית חסר של האזור החוץ תאי בחלבון הקושר את גורם הגידול יכול לגרום להפעלה תמידית (קונסטיטוטיבית) של הרצפטור, ולשליחת אות תמידי לחלוקה, גם בהיעדר גורם גידול חיצוני[12]. מלבד מוטציות ברצף החלבון, ביטוי יתר של קולטנים אלו, או הפעלת ביטוי של קולטנים אלו בסוגי תאים לא נכונים מהויים גם הם מנגנונים שעלולים להוביל להתפתחות גידול סרטני כתוצאה מחלוקת תאים לא מבוקרת. דוגמאות לפרוטו-אונקוגנים מסוג זה כוללות את הקולטנים EGFR‏ (Epidermal growth factor receptor)(אנ'),‏ PDGFR ‏(Platelet-derived growth factor receptor)(אנ') ואת erbB-2‏ (human EGFR-related 2/HER2/neu)‏[13].

מעבירי אותות

עריכה

אות לחלוקת תאים מתחיל מקישור גורמי גידול הנקשרים לחלבון המתפקד כקולטן ספציפי בממברנת התא, וממשיך בשרשרת העברת אותות אל גרעין התא (signaling cascade). מעבר המידע הזה מועבר במספר שלבים, שחלקם כוללים זירחון של מספר חלבוני ביניים בתוך הנוזל התוך תאי (ציטוזול). תהליך מעבר האותות גם כולל חלבונים הקושרים את הנוקלאוטיד עתיר האנרגיה GTP, ושליחים שניוניים כדוגמת מערכת האדנילט ציקלאז[14]. למעשה, src, האונקוגן הרטרו-ויראלי הראשון שהתגלה, מעורב בעצמו בתהליך מעבר האותות. עקב מספרם הגדול וחשיבותם, אין זה מפתיע שפרוטו-אונקוגנים רבים שייכים למשפחת חלבוני העברת אותות.

גורמי תיעתוק

עריכה

גורמי תיעתוק הם חלבונים גרעיניים שמבקרים את התיעתוק של גני מטרה, או של משפחות גנים[15]. בקרה על תיעתוק גנים מתווכת על ידי קישור של גורמי תיעתוק אל אזורים ספציפיים בדנ"א הגרעיני. לעיתים קרובות פעילות של גורמי תיעתוק תלויה בקישור אל חלבונים אחרים, ויצירת מבנה של דימר, שבסופו של דבר יוצר קשר עם מחולל התיעתוק- הרנ"א פולימראז. גורמי תיעתוק הם חוליה מתקדמת בשרשרת של מערכת העברת האותות, הממירה אות חוץ-תאי לשינוי בבקרת גנים ובפעילות התא.

פרוטו-אונקוגנים רבים הם גורמי תיעתוק שהתגלו על ידי דמיון רצפי לאונקוגנים רטרו-ויראלים[16]. דוגמאות נפוצות כוללות את erb A, את ets, fos, jun ו-c-myc. לדוגמה, fos ו-jun יוצרים דימר יחדיו המבקר באופן חיובי (מפעיל) תיעתוק של מספר גני מטרה, כאשר ביטוי של גנים אלו מוביל, בסופו של דבר, לחלוקת תאים מוגברת.

מבקרים של מוות תאי מתוכנן

עריכה

מוות תאי מתוכנן (אפופטוזה)הוא מנגנון שבו תא משמיד את עצמו בצורה מבוקרת[17]. רקמות בריאות נמצאות במאזן מתמיד בין חלוקה תאית לבין מוות תאי. בנוסף, אפופטוזה משחק תפקיד חשוב במגוון תהליכי התפתחות בעובר[18]. לכן, אם חלוקת תאים מוגברת עלולה להוביל להתפתחות גידול סרטני, הרי שגם פגם במנגנון המוות התאי המבוקר עלול להוביל לאותה תוצאה. מוות תאי מתוכנן יכול להיות מופעל כתגובה לאותות חוץ-תאיים שמגיעים בדמותם של סטרואידים, או לאחר חשיפה ממושכת לגורמים סביבתיים מזיקים כגון קרינה מייננת, קרינה אולטרא-סגולה ועוד.

משפחת הפרוטו-אונקוגנים העיקרית שנתגלה ונחקרה במנגנון זה עד כה היא משפחת חלבוני bcl-2. נתגלה, שהפעלה של הגן bcl-2 מדכאת את הפעלת המסלול של מוות תאי מתוכנן[19]. מנגנון הפעולה של bcl-2 טרם הובהר, אם כי מחקרים הראו שפעילותו קשורה לעיכוב חלבונים מעודדי מוות תאי כגון bax ו-bak[20]. סביר להניח ש-bcl-2 אינו הפרוטו-אונקוגן היחיד שפועל במנגנון של מניעת אפופטוזה, וקיימים פרוטו-אונקוגנים נוספים, בעלי דרך פעולה דומה, שטרם זוהו.

RNA לא מקודד ארוך

עריכה

בעוד שכל הפרוטו-אונקוגנים שהתגלו ונחקרו בצורה היסטורית הם חלבונים, מחקרים חדשים יותר מראים שגם רנ"א ארוך שלא מקודד לחלבון (lncRNA) מסוגל לתפקד כאונקוגן[21]. lncRNA מוגדר בתור רנ"א באורך של למעלה מ־200 נוקלאוטידים, ואינו מקודד לחלבון. מולקולות רנ"א אלו מעורבות בבקרת מספר תהליכים תאיים חשובים ונרחבים כמו תרגום, עריכת רנ"א, שחבור, ובקרה על ביטוי גנים, ולכן כל פגם בפעילותם עלול להוביל להשלכות תאיות הרסניות, וביניהם לגידול סרטני.

אחת הדוגמאות הבולטות הוא PVT1‏ (plasmacytoma variant translocation 1), שפעילות פגומה שלו תוארה בשנת 2013 בסרטן מעי הגס אנושי, ומאז בעוד מגוון סוגי סרטן כגון סרטן הכבד, סרטן המעי וסרטן השחלות[22]. PVT1 מעודד חלוקה תאית, ומונע מוות תאי מתוכנן. נתגלה, כי מנגנון פעולתו של PVT1 מבוסס על עיכוב פעולתם של מיקרו-רנ"א, אשר בעצמם מעכבים רנ"א המתורגם לחלבון. כלומר, PVT1 מסיר עיכוב בקרתי טבעי הקיים בתא, ופעילות-יתר שלו מעודדת חלוקה תאית, ומונעת מוות תאי מתוכנן[23].

קטגוריה דוגמאות תיאור
גורמי גידול או מיטוגנים c-Sis בדרך כלל מופרש על ידי תאים מיוחדים כדי לעורר פרוליפרציה בעצמם, בתאים שכנים או בתאים מרוחקים. אונקוגן עשוי לגרום לתא להפריש פקטורי גידול אף שבאופן נורמלי הוא לא מפריש. בעקבות זאת התא יעורר פרוליפרציה לא מבוקרת של עצמו (לולאה אוטוקרינית) ושל תאים בסביבתו. כמו כן הורמוני גדילה עשויים להיות מיוצרים בחלקים אחרים של הגוף.
קולטן טירוזין קינאז EGFR,‏ PDGFR, ‏VEGFR,‏ ו-HER2/neu קינאזות מוסיפות קבוצה זרחן לחלבונים אחרים כדי להפעילם או לכבותם. קולטני קינאזות מוסיפים קבוצות זרחן לחלבוני קולטנים על פני התא (אשר מקבלים אותות חלבוניים מחוץ לתא ומעבירים אותם אל תוך התא). טירוזין קינאזות מוסיפים קבוצות זרחן לחומצת האמינו טירוזין בחלבון המטרה. הם יכולים לגרום לסרטן על ידי הפעלת הקולטן לתמיד (קונסטיטוטיבי), אף ללא אותות ממחוץ לתא.
טירוזין קינאזות ציטופלסמים Src, Syk-ZAP-70, ו-BTK, והגן ABL ב-CML - כרומוזום פילדלפיה -
סרין/תראונין קינאזות ציטופלמים ותת יחידות רגולטוריות שלהם c-Raf, וקינאזות תלויות ציקלין (CDK; באמצעות ביטוי יתר). -
גנים של GTPase רגולטוריים Ras Ras הוא חלבון GTPase קטן אשר מפרק GTP ל-GDP ופוספט. Ras מופעל על ידי גורמי גידול (כמו EGF, TGFalpha) ופועל כמתג כיבוי/הפעלה של מסלולי איתות תוך תאיים הקשורים בגדילה. Ras מפעיל בין היתר את Raf, ‏MEK, ‏MEKK, ‏MAPK, ‏ERK, רובם בתגובה מבקרים גנים הקשורים לפרוליפרציה של התא.
גורמי תיעתוק myc מבקרים שעתוק של גנים המעוררים פרוליפרציה של התא.

מנגנונים של הפעלת אונקוגנים

עריכה
 
שלושת המנגנונים המובילים להפעלה של אונקוגן. משמאל לימין: מוטציה, שכפול גנים וארגון מחדש של הכרומוזום.

הפעלה של פרוטו-אונקוגן והפיכתו לאונקוגן דורשת שינוי גנטי של פרוטו-אונקוגנים תאיים. כל שינוי גנטי כזה יגרום להפעלת האונקוגן בתזמון לא נכון או בתאים בהם גן זה לא מתבטא באופן תקין; שינוי כזה עלול להוביל לחלוקה מוגברת בתאים בהם הוא התרחש. יש שלושה מנגנונים עיקריים של הפעלת אונקוגנים בגידול סרטני: מוטציה, הכפלת גנים ושינויים כרומוזומליים (בדרך כלל טרנסלוקאציות או אינברסיות). המנגנונים הללו גורמים לשינוי במבנה הפרוטו-אונקוגן, או גורמים להגברה של רמת הביטוי שלו בתא.

מוטציה

עריכה

מוטציות בגן פרוטו-אונקוגני גורמות להפעלתו על ידי שינוי פעילות, או המבנה המרחבי של החלבון לו הוא מקודד. מוטציות אלה לרוב מתרחשות באזורים בקרתיים של ביטוי הגן, או באזורים בתוך רצף חומצות האמינו של החלבון החשובים למבנה ופעילות החלבון. אם מוטציות אלה יגרמו לפעילות בלתי פוסקת או לא מבוקרת של החלבון מדובר בשינוי של הפרוטו-אונקוגן לאונקוגן. באונקוגנים רטרו-ויראלים רוב המוטציות כוללות מחיקת אזורים שלמים מהגן, לרוב אזורים בקרתיים. עם זאת, באונקוגנים ממקור אנושי, רוב המוטציות שמוליכות לגידולים סרטניים מהוות החלפה של חומצת אמינו בודדת בתוך רצף החלבון (מוטציה נקודתית)[24]. מוטציות נקודתיות נפוצות מאוד במשפחת חלבוני ras, וההערכה היא כי 25% מכלל גידולי הסרטן האנושיים כוללים לפחות מוטציה אחת בחלבון ממשפחת ras[25].

הכפלת גנים

עריכה

הכפלת גנים (אנ') הוא תהליך בו מספר העותקים של גן בגנום התא עולה. בחלק מהמקרים ניתן למצוא עד מאות עותקים של גנים בתאים בהם התרחשה הכפלת גנים[26]. עליה במספר הגנים גורם לביטוי יתר של הגנים האלו ולתוצרים החלבוניים שלהם, ומוביל לחלוקה בלתי מבוקרת של התא.

מחקרים הראו ש-3 משפחות של פרוטו-אונקוגנים (myc, erb B, ras) מוגברים באופן משמעותי במספר סוגים שונים של סרטן. כ-20%-30% מכלל מקרי סרטן השד והרחם כוללים שכפול גנים של c-myc[27].

ארגון מחדש של הכרומוזום

עריכה

ארגון מחדש של מבנה הכרומוזום (אנ') (אבראציות כרומוזומאליות) הן סוג של מוטציה הכוללת שינויים במבנה התקין והארגון של מקטעים נרחבים בכרומוזום. שינויים כאלה מתגלים במקרים רבים בסרטן הדם - לוקמיה[28]. לרוב, אירועים אלה נגרמים על ידי שבר כפול בגדיל הדנ"א בשני מיקומים שונים, ואיחוי לא נכון של השברים. שינויים כרומוזומליים מוליכים לגידולים סרטניים על ידי שני מנגנונים עיקריים: הגברת התיעתוק של פרוטו-אונקוגנים, או יצירת חלבונים מאוחים.

מהדוגמאות המפורסמות בקטגוריה זו נמצא כרומוזום פילדלפיה, שהתגלה בפילדלפיה בשנת 1960 על ידי פיטר נוול (אנ') ודייוויד האנגרפורד (אנ')[29]. כרומוזום זה הוא כרומוזום פגום שמקורו בטרנסלוקציה כרומוזומלית, בו חלקים מכרומוזום 9 ומכרומוזום 22 מחליפים מיקום ביניהם. טרנסלוקאציה זו גורמת להיווצרות איחוי בין הגן BCR בכרומוזום 22 לבין ABL1 בכרומוזום 9. הגן המאוחה שנוצר מקודד לחלבון מאוחה בעל פעילות טירוזין קינאז שנמצא כל הזמן במצב 'פעיל' ושולח מסר לא פוסק לחלוקת תאים. כרומוזום פילדלפיה מופיע בכל החולים בלוקמיה מיאלודית כרונית (CML), ומהווה סמן לזיהוי המחלה. מלבד CML, כרומוזום פילדלפיה גם מופיע בסוגי סרטן אחרים כמו לוקמיה לימפוציטית חריפה (ALL) ולוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), אם כי בתדירות נמוכה יותר.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Cooper, G. M. (2000). The cell: a molecular approach (2nd ed.)
  • Kufe DW, Pollock RE, Weichselbaum RR, et al. (2003) Holland-Frei Cancer Medicine. (6th ed.)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Becker WM, Kleinsmith LJ, Hardin J, Bertoni GP. The World of the Cell. 7th ed. San Francisco: Benjamin Cummings; 2008.
  2. ^ 1 2 Cooper, G. M. (2000). The cell: a molecular approach 2nd Edition.
  3. ^ Martin, G. S. (2001). The hunting of the Src. Nature reviews Molecular cell biology, 2(6), 467-475.
  4. ^ Abelson, H. T., & Rabstein, L. S. (1970). Lymphosarcoma: virus-induced thymic-independent disease in mice. Cancer research, 30(8), 2213-2222.
  5. ^ D. STEHELIN, H. E. VARMUS, J. M. BISHOP, P. K. VOGT, DNA related to the transforming gene(s) of avian sarcoma viruses is present in normal avian DNA, Nature 260, 1976-03, עמ' 170–173 doi: 10.1038/260170a0
  6. ^ The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1989, NobelPrize.org (באנגלית)
  7. ^ Berg JM, Tymoczko JL, Stryer L. Biochemistry. 5th edition. New York: W H Freeman; 2002. Chapter 15, Signal-Transduction Pathways: An Introduction to Information Metabolism
  8. ^ Sporn, M. B., & Roberts, A. B. (1985). Autocrine growth factors and cancer. Nature, 313(6005), 745-747.
  9. ^ J. Liu, Triplex targeting of human PDGF-B (c-sis, proto-oncogene) promoter specifically inhibits factors binding and PDGF-B transcription, Nucleic Acids Research 29, 2001-02-01, עמ' 783–791 doi: 10.1093/nar/29.3.783
  10. ^ Carl-Henrik Heldin, Bengt Westermark, Mechanism of Action and In Vivo Role of Platelet-Derived Growth Factor, Physiological Reviews 79, 1999-01-10, עמ' 1283–1316 doi: 10.1152/physrev.1999.79.4.1283
  11. ^ E Zwick, J Bange, A Ullrich, Receptor tyrosine kinase signalling as a target for cancer intervention strategies., Endocrine-related cancer, 2001-09, עמ' 161–173 doi: 10.1677/erc.0.0080161
  12. ^ Carlos L. Arteaga, Epidermal Growth Factor Receptor Dependence in Human Tumors: More Than Just Expression?, The Oncologist 7, 2002-08-15, עמ' 31–39 doi: 10.1634/theoncologist.7-suppl_4-31
  13. ^ Andreas Gschwind, Oliver M. Fischer, Axel Ullrich, The discovery of receptor tyrosine kinases: targets for cancer therapy, Nature Reviews Cancer 4, 2004-05, עמ' 361–370 doi: 10.1038/nrc1360
  14. ^ Vallar, L. (1996). Oncogenic role of heterotrimeric G proteins. Cancer surveys, 27, 325-338.
  15. ^ Mitchell, P. J., & Tjian, R. (1989). Transcriptional regulation in mammalian cells by sequence-specific DNA binding proteins. Science, 245(4916), 371-378.
  16. ^ Darnell, J. E. (2002). Transcription factors as targets for cancer therapy. Nature Reviews Cancer, 2(10), 740-749.
  17. ^ Green, Douglas R., Means to an end : apoptosis and other cell death mechanisms, Cold Spring Harbor Laboratory Press, 2011, ISBN 978-0-87969-887-4
  18. ^ Brill, A., Torchinsky, A., Carp, H., & Toder, V. (1999). The role of apoptosis in normal and abnormal embryonic development. Journal of assisted reproduction and genetics, 16(10), 512-519.
  19. ^ Belinda C. Baliga, Sharad Kumar, Role of Bcl-2 family of proteins in malignancy, Hematological Oncology 20, 2002, עמ' 63–74 doi: 10.1002/hon.685
  20. ^ J ADAMS, S CORY, Bcl-2-regulated apoptosis: mechanism and therapeutic potential, Current Opinion in Immunology 19, 2007-10, עמ' 488–496 doi: 10.1016/j.coi.2007.05.004
  21. ^ Hyunhee Do, Wanyeon Kim, Roles of Oncogenic Long Non-coding RNAs in Cancer Development, Genomics & Informatics 16, 2018-12-31, עמ' e18 doi: 10.5808/gi.2018.16.4.e18
  22. ^ Heng Fan, Jian‑Hua Zhu, Xue‑Qing Yao, Knockdown of long non‑coding RNA PVT1 reverses multidrug resistance in colorectal cancer cells, Molecular Medicine Reports, 2018-04-20 doi: 10.3892/mmr.2018.8907
  23. ^ Qi Yang, Yang Yu, Ziqian Sun, Yuan Pan, Long non-coding RNA PVT1 promotes cell proliferation and invasion through regulating miR-133a in ovarian cancer, Biomedicine & Pharmacotherapy 106, 2018-10, עמ' 61–67 doi: 10.1016/j.biopha.2018.06.112
  24. ^ J.Michael Bishop, Molecular themes in oncogenesis, Cell 64, 1991-01, עמ' 235–248 doi: 10.1016/0092-8674(91)90636-d
  25. ^ Hobbs, G. A., Der, C. J., & Rossman, K. L. (2016). RAS isoforms and mutations in cancer at a glance. Journal of cell science, 129(7), 1287-1292.
  26. ^ Alt, F. W., Kellems, R. E., Bertino, J. R., & Schimke, R. T. (1978). Selective multiplication of dihydrofolate reductase genes in methotrexate-resistant variants of cultured murine cells. Journal of Biological Chemistry, 253(5), 1357-1370.
  27. ^ Brison, O. (1993). Gene amplification and tumor progression. Biochimica et Biophysica Acta (BBA)-Reviews on Cancer, 1155(1), 25-41.
  28. ^ Brunangelo Falini, David Y. Mason, Proteins encoded by genes involved in chromosomal alterations in lymphoma and leukemia: clinical value of their detection by immunocytochemistry, Blood 99, 2002-01-15, עמ' 409–426 doi: 10.1182/blood.v99.2.409
  29. ^ Peter C. Nowell, Discovery of the Philadelphia chromosome: a personal perspective, Journal of Clinical Investigation 117, 2007-08-01, עמ' 2033–2035 doi: 10.1172/jci31771
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=אונקוגן&oldid=40177347"