אורלנדו גיבונס

מלחין אנגלי

אורלנדו גיבונסאנגלית: Orlando Gibbons, הוטבל ב-25 בדצמבר 1583, נפטר ב-5 ביוני 1625) היה מלחין ונגן עוגב אנגלי בשלהי תקופת הרנסאנס. הוא היה מחשובי המלחינים באנגליה של זמנו.

אורלנדו גיבונס
לידה 25 בדצמבר 1583
אוקספורד, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביוני 1625 (בגיל 41)
קנטרברי, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קתדרלת קנטרברי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1611 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קינגס קולג', King's College School עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים כריסטופר גיבונס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

גיבונס נולד באוקספורד. בין 1596 ל-1598 שר במקהלה של קינגס קולג' בקיימברידג', שם היה אחיו ממונה על זמרי המקהלה; בשנת 1598 נכנס לאוניברסיטה וב-1606 סיים את לימודי התואר הראשון במוזיקה. המלך ג'יימס הראשון מינה אותו ל"אציל הקאפלה המלכותית", שם כיהן כנגן עוגב כבר בשנת 1615 ועד מותו. ב-1625 היה לנגן עוגב בכיר בקאפלה המלכותית עם תומאס טומקינס כנגן זוטר לצדו. כמו כן החזיק במשרות נגן כלי מקלדת בלשכה האישית בחצר הנסיך צ'ארלס (לעתיד המלך צ'ארלס הראשון) ונגן עוגב בכנסיית וסטמינסטר.

גיבונס נפטר בגיל 41 בקנטרברי משבץ. אשתו נפטרה זמן קצר אחריו, ואחיו גידל את ילדיהם. אחד מהם, כריסטופר גיבונס, הלך בעקבות אביו והיה לנגן עוגב ומלחין.

מצבה לזכרו הוקמה בקתדרלת קנטרברי. יום מותו מצוין מדי שנה בקאפלה של קינגס קולג' בקיימברידג' בתפילת ערבית מתוך מזמוריו[1].

יצירתו

עריכה
Out of the deep

גיבונס היה אחד המגוונים ביותר בקרב המלחינים האנגלים בני זמנו, וכתב יצירות רבות לכלי מקלדת, כשלושים פנטזיות לויולים, מספר מדריגלים (שהמוכר ביותר ביניהם הוא "ברבור הכסף") והרבה מזמורים שזכו לפופולריות. במוזיקה הכוראלית שלו בולטת שליטתו המוחלטת בקונטרפונקט, משולבת בכישרון למלודיה.

המזמור הנודע ביותר שלו הוא "זו עדות יוחנן", מוזיקה לטקסט מן הברית החדשה לסולו (קונטרה-טנור או טנור), לסירוגין עם מקהלה מלאה. הסולן נדרש להפגין יכולת טכנית גבוהה במקומות אחדים, והיצירה נותנת ביטוי לעוצמה הרטורית של הטקסט בלי לגלוש להפגנת רגשות או בומבסטיות. גיבונס גם כתב שתי יצירות מוזיקליות גדולות לתפילת ערבית, "הטקס הקצר" ו"הטקס השני". הראשונה כוללת נונק דימיטיס רב הבעה, והשנייה היא יצירה מורחבת המשלבת קטעי סולו וקטעי מקהלה. המזמורים המלאים של גיבונס כוללים את "אלי, בחרון אפך" ואת המזמור ליום העלייה השמיימה (Ascension Day) "מחאו יחדיו כפיים" לשמונה קולות.

גיבונס תרם שישה קטעים לאוסף המודפס הראשון של מוזיקה באנגליה, "פארתניה", שיצא לאור בסביבות 1611. הוא היה הצעיר משלושת התורמים, בהפרש ניכר מן השניים האחרים.

גיבונס היה המלחין האהוב על הפסנתרן הקנדי גלן גולד, שכתב עליו: ”מאז שנות העשרה שלי המוזיקה שלו נגעה ללבי יותר מכל חוויה צלילית אחרת שאני יכול לחשוב עליה.”[2].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אורלנדו גיבונס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ History of the Choir, King's College, Cambridge (באנגלית)
  2. ^ Gould, Glenn, and Page, Tim, ed., The Glenn Gould Reader, p. 438, New York: Knopf, 1984‎