אורנט קולמן
רנדולף דנארד אורנט קולמן, ידוע כאורנט קולמן (באנגלית: Randolph Denard Ornette Coleman; 9 במרץ 1930 - 11 ביוני 2015) היה סקסופוניסט ומלחין אמריקאי. קולמן הוביל והשפיע על התפתחות הג'אז החופשי משנת 1960.
 | |
| לידה |
9 במרץ 1930 פורט וורת', טקסס, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 2015 (בגיל 85) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וודלואן  |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1958 |
| מקום לימודים |
תיכון א. מ. טרל |
| סוגה | ג'אז, ג'אז חופשי |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | סקסופון |
| חברת תקליטים |
בלו נוט, אטלנטיק רקורדס, Antilles Records, ABC רקורדס, ESP-Disk |
| שיתופי פעולה בולטים | דון צ'רי, צ'ארלי היידן, בילי היגינס |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהקולמן נולד וגדל בפורט וורת' שבמדינת טקסס, שם החל להופיע בסגנון אר נ' בי (R&B) ובי בופ. תחילה ניגן בסקסופון טנור ואחר כך עבר לנגן בסקסופון אלט, כלי שנשאר הכלי המרכזי שלו. הטון והסאונד של קולמן קלים לזיהוי: צליל חריף וחד, "מחקה בכי", אשר מושפע מאוד מסגנון הבלוז. לסאונד הייחודי תרם גם השימוש שעשה קולמן בסקסופון פלסטיק בהקלטותיו המוקדמות. מאוחר יותר טען שהצליל יבש מדי, ובהקלטות המאוחרות החל להשתמש בסקסופון מתכת.
הקריירה המוקדמת
עריכהקולמן עבר ללוס אנג'לס בתחילת שנות ה-50. הוא התפרנס ממגוון עבודות, ובכללן נער מעלית, בעודו ממשיך לנגן ולהתפתח כמוזיקאי. המוזיקה והסאונד שלו היו "לא רגילים" כבר מלכתחילה, והוא היה עסוק יותר בטון מאשר בהתאמתו למוזיקה. הידע שלו בהרמוניה ובמהלכי אקורדים לא היה נרחב כמו של חבריו המוזיקאים שניגנו סווינג ובי בופ. למעשה, מוזיקאי ג'אז רבים מאזור לוס אנג'לס טענו ורגזו על כך שקולמן מנגן "מחוץ למסגרת" והוא התקשה במציאת פרטנרים לנגינה. פול בליי היה אחד מתומכיו הראשונים של קולמן. בשנת 1958 הנהיג קולמן סשן הקלטות לתקליט "Something Else". ההרכב שאיתו הקליט כלל את החצוצרן דון צ'רי, המתופף בילי היגינס, הבסיסט דון פיין והפסנתרן וולטר נוריס.
שנת 1959 הייתה שנת מפנה ביצירתו של קולמן. הוא הוציא את הפסנתר מהרכביו, הקליט את האלבום "Tomorrow is The Question" ואז חבר אל הבסיסט צ'ארלי היידן, המתופף בילי היגינס והחצוצרן דון צ'רי להקלטת האלבום "The Shape Of Jazz To Come".
אף שהיצירות שבאלבום מבוססות במידת מה על מאפייני סאונד ומלודיה הקשורים במסורת הבלוז, מבנה הקטעים וההרמוניות בו יוצאי דופן. גם ההרכב עצמו היה "עוף מוזר" בשמי הג'אז, שכן לא היה בו כלי הרמוני (מלבד קונטרבס) וכן משום שקולמן ניגן בסקסופון מפלסטיק ואילו דון צ'רי - בחצוצרת כיס. היעדרו של כלי שינגן אקורדים איפשר לסולן לאלתר לפי רצונו ולפתח את ההרמוניה על בסיס תפקידו של הבס (מאפיין זה ניכר מאוד בקטע "Lonely Women", שאף היה למעין סטנדרט שבוצע לימים גם בידי אמנים אחרים).
האלבום יצא בחברת אטלנטיק, שהחתימה את קולמן על חוזה לכמה אלבומים.
לפי מבקר הג'אז סטיב היואי, האלבום היה קו פרשת מים בהיווצרותו של סגנון הג'אז האוואנגרדי. ככלל, תגובות הביקורת אליו היו מעורבות. היו שטענו שקולמן חסר כישרון לחלוטין, ואילו אחרים הכתירו אותו לגאון בתחומו.
הרביעייה של קולמן הופיעה רבות במועדונים נחשבים בניו יורק, ואמנים רבי מוניטין כרביעיית הג'אז המודרני", ליאונרד ברנשטיין וליונל המפטון אהדו אותה מאוד וחיזקו את מעמדה של הרביעייה בנוף הניו יורקי.
למרות האהדה הרבה מצד אמנים מסוימים, הדעות לגבי קולמן, הרביעייה שלו וסגנון הנגינה שלו היו חלוקות מאוד. מיילס דייוויס, לדוגמה, הצהיר בפומבי כי לדעתו קולמן "דפוק מהיסוד" (ושנים אחר כך חזר בו ואף ציין את השפעתו של קולמן על אלבומיו שלו משנות השבעים). רוי אלדרידג', לעומת זאת, סיפר כי לאחר שהקשיב לקולמן בעודו מסומם ובעודו פיכח, וגם ניגן איתו, הוא מצא שקולמן בחור "מאוד ג'אזי".
בשנת 1960 הקליט קולמן את האלבום "Free Jazz: A Collective Improvisation" בהשתתפות שתי רביעיות שבכל אחת מהן סקסופון, חצוצרה, קונטרבס ותופים. כל הרכב הוקלט בערוץ נפרד, ליצירת תוצר סטריאו. האלבום מכיל קטע של כמעט 40 דקות, שהיה קטע הג'אז הארוך ביותר שהוקלט עד אז. המרקם המוזיקלי מאופיין במקצבים שונים שמנגנים שני המתופפים (לדוגמה, אחד מנגן "Straight" בעוד האחר מנגן "Double Time") אלתורים ספונטניים בתוספת ליווי חופשי של שאר הנגנים, שמוזמנים "להתפרץ" באלתור משלהם לפי ראות עיניהם. התוצאה היא אלתור סימולטני בידי שמונה נגנים.
קולמן תכנן לקרוא לאלבום בפשטות Free Jazz, אבל המוניטין שזכה להם בשלב זה כבר הפכו את המונח Free Jazz לשמו של סגנון בפני עצמו, למורת רוחו של קולמן. אחת הסיבות שבגינן קולמן העדיף לא להגדיר את המוזיקה שלו כ"ג'אז חופשי" היא שהיצירות שלו הסתמכו במידת מה על הלחנה מוקדמת. למעשה, ה"מילון" המלודי שלו הזכיר את הלחנים שצ'ארלי פארקר "הלביש" על סטנדרטים שונים, וכמה מן הקטעים שהלחין הסתמכו על מבנים הרמוניים כגון אלה של I Got Rhythm ו- Out Of Nowhere. עם זאת, יש לציין כי קולמן מיעט לנגן סטנדרטים והתרכז בביצוע לחניו המקוריים.
שנות השישים
עריכהלאחר תקופת ההקלטות לחברת אטלנטיק, המוזיקה של קולמן פנתה לכיוונים בלתי קונבנציונליים יותר ויותר. הרביעייה שכללה אותו, את היידן, את היגינס ואת צ'רי התפזרה, והוא הקים טריו עם הבסיסט דייוויד איזנסון והמתופף צ'ארלס מופט (היידן הצטרף אליהם לפרקים, ואז ניגנו כרביעייה עם שני נגני בס).
בתקופה זו צירף אליהם קולמן לעיתים גם נגני כלי קשת כמלווים. הוא עצמו החל לנגן אז גם בחצוצרה ובכינור, בתחילה בטכניקה בסיסית למדי; חברותו עם אלברט איילר השפיעה על התפתחותו בכלים אלה.
בשנים 1965–1967 הקליט כמה אלבומים עם הטריו שלו בחברת התקליטים בלו נוט, ובכללם "At The Golden Circle Stockholm". בעיצומה של תקופה זו, בשנת 1966, הקליט את האלבום "The Empty Foxhole" עם צ'ארלי היידן בבס ועם המתופף דנרדו קולמן - בנו עם המשוררת ג'יין קורטז, אשר לה היה נשוי בשנים 1954-1964. דנרדו אמנם היה בזמן ההקלטה בן עשר בלבד, אך למרות גילו הצעיר הפגין יכולת טכנית ובקיאות במסורת הג'אז החופשי ובמידה פחותה, הבי בופ, ומשלהי שנות השבעים ואילך נעשה למתופף הקבוע של אביו.
באותה תקופה הרכיב קולמן גם רביעייה נוספת ובה אלווין ג'ונס בתופים, הסקסופוניסט דיואי רדמן (אביו של הסקסופוניסט ג'ושוע רדמן, שביצע לימים קטעים של קולמן באלבומיו שלו), שניגן לרוב בסקסופון טנור, וצ'רלי היידן וג'ימי גאריסון שניגנו לסירוגין בבס.
הקריירה המאוחרת
עריכהכמו מיילס דייוויס לפניו, בשלב זה של הקריירה שלו החל גם קולמן להשתמש בכלי נגינה חשמליים בהרכביו, וכן במקצבי רוק ופאנק (Funk), מה שלעיתים כונה Free Funk. עם זאת, המלודיות עצמן נותרו בלתי קונבנציונליות וחופשיות מאוד, והאלתור נותר סימולטני - מה שג'ו זאווינול כינה "אלתור של אף אחד - אלתור של כולם".
בשנת 1985 הקליט קולמן את הדיסק "Song X" עם הגיטריסט והמוזיקאי פאט מת'יני, וכן פסקול לסרטו של דייוויד קרוננברג "ארוחה עירומה".
באמצע שנות התשעים, בשנים 1995–1996, הקליט והוציא ארבעה אלבומים. בתקופה זו גם החל לשלב בהרכביו נגני פסנתר ובהם ג'רי אלן ויואכים קאן.
בספטמבר 2006, לאחר עשור שבו לא הוציא אלבומים חדשים, הוציא קולמן את האלבום "Sound Grammar", עם רביעייה שכוללת את בנו דנרדו על תופים ושני בסיסטים. האלבום הוקלט בגרמניה בשנת 2005, היה מועמד לגראמי בשנת 2006 ובשנת 2007 היה לאלבום הג'אז הראשון אי-פעם שזכה בפרס פוליצר למוזיקה.
שיתופי פעולה
עריכהקולמן ניגן והקליט בין היתר עם לואי ארמסטרונג, ג'קי מקלין (אלבום שבו ניגן בחצוצרה), סאני רולינס ופול בליי.
אף שמיעט בשיתופי פעולה עם מוזיקאים שלא הגיעו מתחום הג'אז, קולמן הקליט והופיע עם יוקו אונו, ג'ו הנרי ולו ריד, ובשלהי הקריירה שלו ניגן לא פעם עם מוזיקאים צעירים מתרבויות שונות.
אחרית ימיו
עריכהב-11 בפברואר 2007 קיבל קולמן פרס גראמי על מפעל חיים.
הוא נפטר ב-11 ביוני 2015 לאחר שלקה בלבו.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אורנט קולמן (באנגלית)
אורנט קולמן, ברשת החברתית פייסבוק
אורנט קולמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר AllMovie (באנגלית)
אורנט קולמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אורנט קולמן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר ספוטיפיי
אורנט קולמן, באתר Last.fm (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר AllMusic (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר Discogs (באנגלית)
אורנט קולמן, באתר Songkick (באנגלית)- אורנט קולמן, באתר SecondHandSongs
אורנט קולמן, באתר בנדקמפ
אורנט קולמן, באתר בילבורד (באנגלית)- בן שלו, מת הסקסופוניסט ואגדת הג'ז אורנט קולמן, באתר הארץ, 11 ביוני 2015
- בן שלו, ענק הג'ז אורנט קולמן — אוונגרדיסט שקל לאהוב, באתר הארץ, 13 ביוני 2015
- אורנט קולמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אורנט קולמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
