אות האומץ הנשי הבין-לאומי
אות האומץ הנשי הבין-לאומי (באנגלית: International Women of Courage Awards) מוענק מדי שנה על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית לנשים מרחבי העולם שגילו במעשיהן מנהיגות, אומץ לב, תושייה ונכונות להקרבה יוצאת דופן למען הזולת ובפרט להטבת ולקידום זכויות נשים[1].
 | |
| פסלון האות | |
| מיקום הטקס | וושינגטון די. סי. |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| הגוף המעניק | מחלקת המדינה של ארצות הברית |
| תקופת הפרס | 2007–הווה (כ־17 שנים) |
| https://www.state.gov/s/gwi/iwoc/index.htm | |
חלוקת האות החלה במרץ 2007 והוא נוסד על ידי מזכירת המדינה קונדוליזה רייס לציון ביום האישה הבין-לאומי. לכל שגרירות אמריקאית בעולם מוענקת הזכות להמליץ על אישה אחת כמועמדת לקבלת האות הבינלאומי[2].
זוכות אות האומץ הנשי הבין-לאומי
עריכה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: תעתוק שמות.2007–2010
עריכה2007
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2007 | רות הלפרין-קדרי
סיתי מוסדאה מוליא (Siti Musdah Mulia) אילזה יאונלקסנה (Ilze Jaunalksne) סאמיה אל-עמודי (سامية العموديّ) (Samia al-Amoudi) מריה אחמד דידי (Mariya Ahmed Didi) סוסנה טרימרקו דה ורון (Susana Trimarco de Veron) עזיזה סדיקי (عزيزه صديقى) (Aziza Siddiqui) סונדוס עבאס (سُنْدُس عبّاس) (Sundus Abbas) שד'א עבד-א-רזאק עבוסי (شذى عبد الرّزّاق عبّوسي) ((אנ')) מרי אכרמי (ماری اکرمی) (Mary Akrami) |
ישראל |
2008
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2008 | סוריא פאקזאד (ثريا پاكزاد) (אנ')
אימאן אל-גובורי (إيمان الجبوريّ) (אנ') נבאל ת'ואבתה (نبال ثوابتة) (אנ') |
אפגניסטן |
2009
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2009 | מועתבר טג'יבייבה (Moʻtabar Tojiboyeva) (אנ')
אמביגה סרנווסאן (அம்பிகா சீனிவாசன்) (אנ') ואזהאם פרוג (وازهام فروغ) (אנ') סועאד אל-לאמי (سعاد اللامي) (אנ') רים א-נומירי (ريم النميري) (אנ') |
אוזבקיסטן |
2010
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2010 | שוכרייה אסיל (شكريه اصيل) (אנ')
שפיקה קורישי (شفيقه قرايشى) (אנ') מארי קלוד נדאף (ماري كلود ندّاف) (אנ') |
אפגניסטן |
2011–2020
עריכה2011
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2011 | מריה בשיר (ماریا بشیر) (אנ')
גואו ג'יאנמיי (郭建梅) (אנ') אווה אבו חלאוה (إيفا أبو حلاوة) (אנ') אגנש אוסטוליקאן (Ágnes Osztolykán) (אנ') גולאם סוגרה (غلام صغرا) (אנ') נסטה פלז'אנקה (Наста Палажанка) (אנ') |
אפגניסטן |
2012
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2012 | אניסה אחמד (אנ')
מרים דוראני (مَریَم دورانی) (אנ') פריסילה דה אוליביירה אזוודו (אנ') הנאא אל-חבשי (هناء الحبشيّ) (אנ') שפאק פאוויי (Şafak Pavey) (אנ') חוואא עבדאללה מוחמד סאלח (حواء عبد الله محمد صالح) (אנ') |
האיים המלדביים |
2013
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2013 | מלאלאי בהאדורי (مالالاي بهادوري)
צְהֵרינג וֶזֶה (Tsering Woeser; ཚེ་རིང་འོད་ཟེར་) חולייטה קסטיאנוס (Julieta Castellanos) נירבהאיה מפרשת האונס הקבוצתי בדלהי טה פונג טאן (Tạ Phong Tần) רזאן זיתונה (رزان زيتونة) |
אפגניסטן |
2014
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2014 | נסרין אוריאחיל (نسرین اوریاخیل) (אנ')
רוסודאן גוצירידזה (რუსუდან გოცირიძე) (אנ') איריס יסמין באריוס אגילר (אנ') לקסמי אגרוואל (קורבן של תקיפה באמצעות חומצה)(אנ') מהא אל-מוניף (مها المنيف) (אנ') |
אפגניסטן |
2015
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2015 |
נילופר רחמאני (نیلوفر رحمانی) (אנ') נדיה שרמין (নাদিয়া শারমীন) (אנ') רוסה חולייטה מונטניו סלווטיירה (אנ') ארבנה ג'ארה (Arbana Xharra) (אנ') מג'ד עִזַת אל-שורבג'י (مجد عزّت الشربجي) (אנ') |
אפגניסטן |
2016
עריכה| שנה | מקבלות הפרס | מדינה |
|---|---|---|
| 2016 | שרה חוסיין (Sara Hossain)
דברה בפטיסט-אסטרדה (Debra Baptist-Estrada) ניי יולאן (倪玉兰) (Ni Yulan) לטיפה בן זיאתין (لطيفة بن زياتين) (Latifa Ibn Ziaten) נגם נווזאת חסן (نغم نوزات حسن) (Nagham Nawzat) פטימטה מְבּאיֶה (Fatimata M’baye) ז'אנה נמצוב (Жа́нна Немцо́ва) (Zhanna Nemtsova) זוזאנה שטבולובה (Zuzana Števulová) עוודייה מחמוד (عوضيّة محمود) (Mahmoud Awwadah) רודג'ראאֶג וַטַנַפַּניט (Rodjaraeg Wattanapanit) ניהאל נאג'י עלי סאלח אל-עוולקי (نهال ناجي علي صالح العولقي) (Nihal Naj Ali Al-Awlaqi) |
בנגלדש |
2017
עריכה2021–
עריכה2021
עריכה- מריה קלסניקבה(אנ'), בלארוס
- פיו פיו אונג(אנ'), בורמה
- מקסימיליאן נגו מבה(אנ'), קמרון
- וונג יו(אנ'), סין
- מיירליס אנגריטה(אנ'), קולומביה
- ג'וליאן לוזנגה (אנ'), קונגו
- אריקה אייפאן(אנ'), גוואטמלה
- שוהרה ביאת(אנ'), איראן
- מוסקאן חאטון(אנ'), נפאל
- זהרא מוחמד אחמד(אנ'), סומליה
- אלישיה מורו(אנ'), ספרד
- רניטה גנאנרג'ה(אנ'), סרי לנקה
- ג'נאן גולו(אנ'), טורקיה
- אנה רוזריו קונטררס(אנ'), ונצואלה
2022
עריכה- רזוואנה חסן(אנ'), בנגלדש
- סימון סיביל נשימנטו(אנ'), ברזיל
- אי טינזר מאונג(אנ'), בורמה
- ג'וזפינה קלינגר זונייגה(אנ'), קולומביה
- טייף סאמי מוחמד(אנ'), עיראק
- פאשיה בוינוה האריס(אנ'), ליבריה
- נג'לא אל-מנגוש, לוב
- דוינה גרמן(אנ'), מולדובה
- בומיקה שרסתה(אנ'), נפאל
- כרמן גאורגה(אנ'), רומניה
- רוגצ'נדה פאסקו(אנ'), דרום אפריקה
- פאם דואן צ'אן, וייטנאם
2023
עריכה- הדיל עבד אל-עזיז(אנ'), ירדן
- דניאל דרלן(אנ'), הרפובליקה המרכז-אפריקאית
- בולור גנבולד(אנ'), מונגוליה
- זאכרה חכמת(אנ'), אפגניסטן
- מייזה מוחמד(אנ'), אתיופיה
- יוליה פאייבסקה(אנ'), אוקראינה
- ראס אדיבה ראזי(אנ'), מלזיה
- דוריס ריוס(אנ'), קוסטה ריקה
- אלבה רואדה(אנ'), ארגנטינה
- בחיתג'אן טורגוזינה(אנ'), קזחסטן
- ביאנקה זלווסקה(אנ'), פולין
פרס קבוצתי מיוחד ע"ש מדליין אולברייט הוענק ל"נשים המוחות באיראן" והמחאה שהתעוררה בעקבות מותה של מהסה אמיני.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אות האומץ הנשי הבין-לאומי (באנגלית)- אות האומץ הנשי הבינלאומי באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית
- רשימת מקבלות האות באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית: 2007, 2008, 2009, 2010
הערות שוליים
עריכה- ^ Secretary's International Women of Courage Award, www.state.gov
- ^ Secretary’s International Women of Courage Award and Exchange Program | Exchange Programs, exchanges.state.gov
- ^ 2023 International Women of Courage Award Recipients Announced, March 6, 2023.