אחדות בדת הבהאית

האמונה בדת הבהאית מדגישה את האחדות של האלוהות, הדת והאנושות. זהו מושג מרכזי סביבו נסובים כל שאר העקרונות הדתיים והחברתיים. ההתייחסות של הדת למושג זה רחבה וכוללת את "אחדות האלוהות", "אחדות הדתות" ו"אחדות האנושות" (הכוללת אחדות עולמית, והצורך של כלל בני האדם להשיג אחדות בינם לבין עצמם).

אחדות האלוהות

האמונה הבהאית היא מונותאיסטית: ישנו רק אלוהים אחד. האמונה באלוהים אחד, כוונתה שהעולם וכל היצורים והכוחות בתוכו נוצרו על ידי ישות אלוהית אחת. האלוהים מעביר את מסריו לאנושות באמצעות מתווכים, שהם הנביאים והשליחים שהקימו דתות שונות מהתקופה הפרהיסטורית ועד היום. שליחים אלו לאו דווקא מגלמים את מהותו של האלוהים, אלא מהווים את האמצעי באמצעותו האל הופך לנגיש לבני האדם. מלבד זאת, כל אחד מהם מהווה דוגמה לשאר בני האדם והאופן בו עליהם לנהוג ולפעול. למרות שישנן תפיסות שונות של טבע האל, ולמרות שכל אחד מתפלל אליו בשפה שונה וקורא לו בשם שונה (אללה או יהווה, אלוהים או ברהאמה), עדיין הכוונה היא לאותו אל ואותה ההוויה. למעשה, ההבדל בתפיסת טבע האל בין התרבויות והדתות השונות, מקורו בצרכים המשתנים של החברות השונות ותלוי תקופה והקשרה החברתי.

אם כן, הבהאים רואים בדתות השונות הקיימות בעולם, כפרקים בהיסטוריה של אמונה אחת יחידה, אשר נחשפה באמצעות התגלותו המתמשכת והמתחדשת של אלוהים. תהליך זה, בו ההתגלות של אלוהים סיפקה באופן רציף את ההדרכה הנחוצה עבור ההתפתחות החברתית והאבולוציונית של האנושות ידועה כ"התגלות מתמשכת". נשאלת השאלה אם כן, כיצד ניתן להבין את ההבדלים, בפרט בנוגע לפרקטיקות חברתיות, בין הדתות הגדולות אשר נחשבות במהותן לדת אחת על פי האמונה הבהאית? התשובה לכך, על פי האמונה הבהאית היא, שכל התגלות של האלוהים לחברה מסוימת, ניתן לראות כרופא מיומן, שלו התפיסה המלאה של טבעו של גוף האנושות, ומשכך הוא מסוגל לרשום את התרופה המתאימה לתחלואי העולם.

על פי דפוס זה של התגלות מתמשכת של האלוהים, נבואתו של בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית, תופסת תפקיד ייחודי בכך שהיא מהווה את השיא של דתות העבר, על ידי קריאתה לכל דתות העולם לידי אחדות. משנתו של בהאא אללה כוללת בתוכה גם קריאה ספציפית לאחדות עולמית, המבוססת על ההכרזה באחדות האנושות- קריאה שלא הייתה יכולה להיעשות טרם הגלובליזציה של העולם, בתקופתם של השליחים הקודמים.

אם כן, מכיוון שההתגלות האלוהית על פי האמונה הבהאית מתמשכת ומתחדשת, הבהאים אינם טוענים שההתגלות הבהאית היא השלב הסופי בהתגלותו של אלוהים בתהליך התפתחותו הרוחנית של האדם. למעשה, כתביהם טוענים שלאחר 1000 שנה, יופיע ביטוי נוסף של אלוהים בצורת שליח, כחלק מקידום התרבות האנושית.

אחדות הדתות

סמלים של דתות שונות על עמודי תווך של המקדש הבהאי בוילמט, אילינוי, ארצות הברית

בהמשך לעקרון אחדות האלוהות על פי האמונה הבהאית, אחדות הדתות היא הוראת ליבה בדת הבהאית, הקובעת כי ישנה אחדות בסיסית ברבות מדתות העולם. מהותו של עיקרון זה היא בכך שהתורה של הדתות הגדולות היא חלק מתוכנית אחת המכוונת על ידי אותו אלוהים, ומטרתה לחנך ולאחד את העולם כולו- בפועל, ישנה רק דת אחת אך היא נתגלתה על ידי אלוהים בתקופות שונות בהיסטוריה.

בהאא אללה, הצהיר כי הדתות מהוות "קרניים של אותו אור" והן למעשה שלבים שונים בהיסטוריה הנצחית, המהווים את ההתפתחות המתמדת של דת אחת ויחידה. השוני בין הדתות נובע למעשה מהצרכים השונים שאפיינו את התקופות והמקומות השונים בהיסטוריה, ובשל כך חשיפתן על ידי נביאים/שליחים שונים. הטענה המרכזית היא שכל ביטוי של האלוהים מביא מידה גדולה יותר של התגלות (או דת) לאנושות, יותר מזו שקדמה לה. הדתות אשר נמנות עם עיקרון זה הן: סבאניזם, הינדואיזם, בודהיזם, זורואסטריזם, יהדות, נצרות, אסלאם, באביזם והדת הבהאית. אם כן, לכל אחת מהדתות הנביא שלה, כאשר האמונה הבהאית היא האחרונה והמלאה ביותר.

האמונה של הדת הבהאית באחדות עקרונות היסוד של דתות אלו, מקשה על היכולת להסביר את השונות הרבה בין הדתות. הבהאים טוענים כי האמיתות הרוחניות בהן מחזיקה כל דת, דומות. למעשה, רק נדמה כי דתות אלו מצויות בקונפליקט, בשל חוקיהן החברתיים הנבדלים זה מזה, אך שוני זה נובע אך ורק משום הצרכים השונים שעלו במהלך ההיסטוריה, והצורך בקודים מוסריים וערכיים חדשים שתחתיהם יוכלו להתאחד חלקים גדולים יותר של בני אדם. אם כן, קושי זה מתיישב על ידי הכללתן של הדתות תחת עקרון בהאי אחד: כל אחת מהן קיימת כדי להצהיר על אותה אמונה יחידה באלוהים; מטרותיהן והעקרונות הבסיסיים שלהן דומים; ספרי הקודש שלהן קשורים באופן טבעי; ורובן עזבו את ההתגלות הנבואית עם התגלותו של בהאא אללה.

למעשה, הבהאים מאמינים כי הפתרון לבעיות העולם המודרני טמון באחדות גלובלית המבוססת על ההכרה באמונה משותפת המגשימה את נבואותיהן של כל הדתות בעולם. בהאא אללה טען כי: "המטרה הבסיסית המחיה את האמונה באל ובדתו היא אבטחת האינטרסים וקידום האחדות של המין האנושי, וטיפוח רוח האהבה והאחווה בין בני האדם".

אחדות האנושות

בהאא אללה ראה את העולם כמדינה אחת, שכל בני האדם הם אזרחיה וכי בעתיד, האנושות כולה תהא משפחה אחת מאוחדת: "כדור-הארץ הוא אך מדינה אחת, והאנושות אזרחיה". למעשה, משנתו של בהאא אללה שואפת לאחדות בין האנושות כולה ולא רק בתוך הקהילה הבהאית. אמונה זו באה לידי ביטוי גם בחזון הבהאי של שלום עולמי ואחדות עולמית. הבהאים מאמינים כי בני האדם הם בעלי אותו בסיס ואינם שונים זה מזה במהותם, אך דעה קדומה, בורות, חיפוש אחר כוח ואגואיזם, מנעו מאנשים רבים לקבל ולהכיר באחדות בסיסית זאת. המטרה העיקרית של בהאא אללה הייתה לשנות את המצב הזה ולהביא לידי מודעות אוניברסלית באחדות האנושות. כאשר המשפחה, השבט, העיר, המדינה והאומה מבטאים את ההתפתחות האנושית ביכולת לארגן את החברה בדרגות שונות של אחדות.

העיקרון של אחדות האנושות לא מרמז רק על מודעות אינדיבידואלית חדשה, אלא על ייסודה של האחדות במסגרת של אומות, ממשלות ולבסוף בציוויליזציה כלל-עולמית. משכך, זה לא מספיק שהאנושות רק תכיר באחדותה בעוד בפועל תמשיך לחיות בעולם מפולג מלא בקונפליקטים, דעות קדומות ושנאה. יש לבטא אחדות באמצעות מערכת חברתית אחידה ומאוחדת המבוססת על אותן עקרונות רוחניים. בניית מערכת זו מבטאת את המטרה האלוהית בהתפתחות החברה האנושית. על מנת להשיג אחדות זו, בהאא אללה הציע ליצור מוסדות חברתיים חדשים המבוססים על השתתפות והתייעצות. מוסדות אלו ישרתו את המטרה העיקרית של ביטול הקונפליקטים הנוצרים מאינטרסים מנוגדים, ובכך יפחיתו את הפוטנציאל לחוסר אחדות בכל רמות החברה. חזיון המוסדות החדשים כולל מספר גופים בינלאומיים, רבי עוצמה של שלטון עולמי: מחוקק עולמי עם ייצוג אותנטי ובעל סמכות, בית משפט בינלאומי בעל סמכות עליונה המחליט בכל מקרי המחלוקות בין האומות, וכוח משטרתי עולמי.

אם כן, על פי אמונתו של בהאא אללה האנושות היא שלם שלא ניתן לחלקו: "הפירות של עץ אחד, והעלים של ענף אחד". הארץ היא המולדת היחידה ועל האנשים לפעול לטובת רווחת כל האנושות. כך למעשה, אחדות האנושות תתקיים על ידי סובלנות ואימוץ של שפה עולמית, ויותר מכל על ידי איחוד של כל בני האדם תחת אמונה משותפת- דת ככוח מקשר שמאחד אנשים בעלי אמונות ומזגים שונים.

'שבעת הנרות של אחדות' תוארו על ידי עבד אל-בהאא, אחד ממנהיגי הדת, במכתבו לגברת ג.ה וייט של אדינבורג בתחילת המאה ה-20. במכתב זה ציין כי הדור הנוכחי ייחודי בכך שהתקשורת העולמית מתקדמת ומתפתחת ובהיווצרותה של תלות כלכלית ופוליטית בין כל חלקי העולם. למעשה, הוא תיאר את המאה ה-20 כ-'מאה של אור' בה יבואו לידי ביטוי התפתחויות משמעותיות שיקדמו אחדות אנושית. בסופו של דבר, 'שבעת הנרות של אחדות' יאירו את האופק הקודר בעולם: אחדות פוליטית; אחדות המחשבה; אחדות בחופש; אחדות דתית; אחדות של לאומים (בעיקר אלו שיוסדו במאה ה-20); אחדות של גזעים; אחדות של שפה.

"במחזורים עברו, למרות שההרמוניה הייתה קיימת, עדיין, בשל העדר האמצעים, האחדות של כל בני האדם לא הייתה ניתנת להשגה. שכן, יבשות נותרו מחולקות, אף בתוך עצמן,  ותחלופת מחשבות הייתה כמעט בלתי אפשרית. עם זאת, בימינו, התרבו אמצעי התקשורת, וחמש היבשות של כדור הארץ התמזגו כמעט לאחת .... באופן דומה כל בני משפחת האדם, אם עמים או ממשלות, ערים או כפרים, הפכו תלויים יותר ויותר."

יש לציין כי הכוונה באחדות האנושות על פי האמונה הבהאית היא אחדות בגיוון ולאו דווקא אחידות. לא מדובר בדיכוי של הבדלים כדי להגיע לאחדות, אלא הגברת מודעות וכבוד לערך הפנימי לתרבות הנפרדת של כל פרט. כמו כן, לא הגיוון בין בני האדם הוא שייחשב כעילת הסכסוך, אלא הגישה שלנו כלפיו, חוסר הסובלנות שלנו וההחזקה בדעות קדומות. עבד אל-בהאא אחד ממנהיגי הדת, השווה את האנושות לגן פרחים שיופיו נובע מעצם הגיוון בו בצבעים ובצורות:  "העולם של האנושות הוא כמו גן ורדים, והגזעים, הלשונות והאנשים השונים מהווים פרחים מנוגדים. המגוון של צבעים בגן הוורדים מוסיף לקסם והיופי שלו, ולמעשה המגוון שבו משפר אחדות".