אחוזה

אחוזה היא מבנה מפואר וגדול המשמש למגורים וצמודה אליו קרקע גדולה, לרוב מספר דונמים, הבנוי בעיקר לאנשים אמידים. האחוזה שימשה כיחידה כלכלית חברתית ומשפטית. במערכת הפיאודלית באירופה שימשה האחוזה כמקום מושבם של אצילים והמרכז האדמיניסטרטיבי של סביבתה.

אחוזת ואדסדון, אחת מאחוזות רבות ברשות משפחת רוטשילד

מאפייני המושג

שורש המילה בעברית הוא א.ח.ז. והאחוזה מסמלת הצמדות למקום מסוים. גם המונח הרומאי mansio בלטינית מקורו בשורש manere (להישאר), ומציין נקודות רשמיות בדרכים הרומיות, שבהן נהגו לעצור; שבהן התפתחו ערים ובהן מוקמו אחוזותיהם של הפקידים הבכירים בפרובינציה; ובשפה הסקוטית קיימת המילה manse, אשר משמעותה קרקע גדולה מספיק, כך שכהן הדת של הקהילה יוכל לקיים עצמו ממנה.

בתנ"ך

המילה מופיעה לראשונה בתנ"ך: אברהם מבקש לבנות לשרה 'אחוזת קבר', הלא היא מערת המכפלה. המונח מופיע עוד מספר פעמים בתנ"ך, בכל המקרים בהקשר למבנים או עבדים יקרי ערך, אשר מלווים את בעליהם עד למותם (ולעיתים לנצח).

קישורים חיצוניים

• אחוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.