איאן מקלאוד
איאן נורמן מקלאוד (באנגלית: Iain Norman Macleod; 11 בנובמבר 1913 – 20 ביולי 1970) היה שר העבודה, שר האוצר ושר הבריאות בממשלת בריטניה וחבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית. כמזכיר המדינה האחראי על הקולוניות, קידם את עצמאותן של קולוניות בריטיות, בעיקר באפריקה. לפני תחילת הקריירה הפוליטית שלו היה שחקן ברידג' מקצועני מצטיין.
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
11 בנובמבר 1913 סקיפטון, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 1970 (בגיל 56) לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה השמרנית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Evelyn Macleod, Baroness Macleod of Borve (25 בינואר 1941–?) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ביוגרפיה
עריכהשנותיו הראשונות
עריכהאיאן מקלאוד נולד בעיירה סקיפטון (Skipton), במחוז קרבן (Craven) באזור יורקשייר (Yorkshire) שבצפון אנגליה ב-11 בנובמבר 1913 להורים שהיגרו מסקוטלנד בשנת 1907. הוא גדל עם זיקה חזקה לתרבות הסקוטית ועם קשרים הדוקים עם קרובי משפחה סקוטיים. הוריו רכשו בשנת 1917, מבנה באי לואיס שבסקוטלנד, שבו התגוררה המשפחה בחופשות. אביו, ד"ר אלכסנדר מקלאוד, היה עורך דין. מקלאוד למד בבית ספר תיכון המתמחה בשפות קלאסיות (Grammar school) ולאחר מכן בפטרס קולג' (Fettes College) שבאדינבורו. מקלאוד לא הצטיין בלימודיו, אולם גילה חיבה יתרה לספרות בכלל ולשירה בפרט. ב-1932 התקבל ללימודים באוניברסיטת קיימברידג' שם סיים לימודים בהיסטוריה. בזמן מלחמת העולם השנייה, שירת בצבא הבריטי בצרפת.
קריירה פוליטית
עריכה
בשנת 1945 התמודד מקלאוד בבחירות לפרלמנט, אך לא נבחר.[1] בפברואר 1950 התמודד שוב לפרלמנט בבחירות הכלליות ונבחר. ויכוח פרלמנטרי מוצלח שלו עם אניירין בוואן בנושא בריאות בשנת 1952, משך את תשומת לבו של מנהיג מפלגתו וינסטון צ'רצ'יל. שישה שבועות לאחר מכן, ב-7 במאי, מונה לשר הבריאות.
בסוף אותה שנה הודיע בפומבי, שהחוקר הבריטי ריצ'רד דול (אנ') הוכיח את הקשר בין עישון לסרטן ריאות. במהלך נאומו עישן סיגריות בשרשרת. בשנים 1957 עד 1959 היה שר העבודה והשירות הלאומי, בממשלות של אנתוני אידן והרולד מקמילן.
בשנים 1959 עד 1961 כיהן כמזכיר המדינה לקולוניות הבריטיות. בתמיכתו של ראש הממשלה מקמילן, קידם מקלאוד דה-קולוניזציה של קולוניות בריטיות, חרף התנגדות של האגף הימני של המפלגה השמרנית. בזמן כהונתו כמזכיר המדינה לקולוניות הוענקה עצמאות לניגריה לסומלילנד הבריטית, טנגניקה, סיירה לאון, קמרון הבריטית וכווית. בקניה הסתיים משטר החירום ושוחרר מנהיג המקומיים ג'ומו קניאטה. המדיניות שמקלאוד ניסה לקדם באמצעות צעדים אלה הייתה הפיכת האימפריה הבריטית לחבר העמים הבריטי. בשנת 1961 נבחר לצ'נסלור של דוכסות לנקסטר, מנהיג המפלגה בבית הנבחרים ונשיא המפלגה השמרנית. כשראש הממשלה הרולד מקמילן התפטר בשנת 1961, מקלאוד לא התמודד על התפקיד. הוא תמך, במועמדותו של רוב בטלר לתפקיד. כשאלק דאגלס-יום נבחר לתפקיד, סירבו מקלאוד ואנוך פאואל לכהן בממשלתו. מקלאוד לא העריך את דאגלס-יום וראה בו פוליטיקאי בעל דעות ימניות קיצוניות. סלע מחלוקת עיקרי ביניהם היה המדיניות כלפי מתיישבים לבנים באפריקה.[2] ב 1964 כאשר מפלגת הלייבור זכתה בבחירות, הסכים לכהן בממשלת צללים של יום. גם בבחירות לראשות המפלגה השמרנית לא התמודד מקלאוד. הוא תמך באדוארד הית.
באמצע שנות ה-60, כשלא היה בעל תפקיד פוליטי משמעותי, היה עורך של העיתון הפוליטי הוותיק "הספקטייטור". בשנת 1964, פרסם בעיתון דווח גלוי ומעורר מחלוקת, בנושא ההתמודדות לראשות מפלגתו בשנת 1963. כשכיהן בממשלת הצללים, ייסד בשנת 1967 ביחד עם ויליאם שרמן את ארגון הצדקה Crisis לתמיכה בחסרי בית.[3]
בבחירות שנערכו ב-18 ביוני 1970, זכתה המפלגה שמרנית. ראש הממשלה אדוארד הית' מינה את מקלאוד לשר האוצר. בתפקיד זה כיהן במשך כחודש עד לפטירתו. במשך כהונתו הקצרה בתפקיד שר האוצר, בנה מסגרת תקציב נוקשה, שלא הספיק להביא לאישור. תוכנית התקציב כללה צמצום ההוצאות הציבוריות ובקרה עליהן. שרת החינוך ולימים גם ראש הממשלה, מרגרט תאצ'ר, אימצה מתוך תוכניתו את הפסקת אספקת חלב חינם לילדי בתי הספר. תאצ'ר זכתה לכינוי "חוטפת החלב" שליווה אותה במשך כל הקריירה הפוליטית שלה.[4] בנוסף לתקציב, השאיר תוכנית מפורטת לרפורמה במערכת המיסים. מרביתה של הרפורמה, שהוצעה על ידו מומשה על ידי יורשיו בתפקיד.
קריירת הברידג'
עריכהמקלאוד נחשב לאחד מטובי שחקני הברידג' הבריטיים בתקופתו. הוא התרכז בברידג' עד השנים הראשונות של שנות ה-50 של המאה העשרים והתפרנס מהכנסותיו מהמשחק.
הוא זכה בשנת 1937 ב Gold Cup, תחרות הברידג' החשובה ביותר בבריטניה לקבוצות פתוחות. שיתפו איתו פעולה בקבוצה מוריס הריסון-גרי (Maurice Harrison-Gray), ס. סימון (S. J. Simon), dwe), ג'ק מרקס (Jack Marx) וקולין הארדינג (Colin Harding). הוא כתב ספר ברידג' בשם: Bridge is an Easy Game, שעסק בשיטת ההכרזה אקול.
חייו הפרטיים, אישיותו ודעותיו
עריכהמקלאוד התנהג בצעירותו כנער שעשועים שהאמין בהדוניזם ומשחק הברידג' ובמיוחד כסף, שקיבל עבור הצלחות בו, היו מרכז עולמו. ב 25 בינואר 1941 התחתן מקלאוד עם אוולין הסטר מיסון (Evelyn Hester Mason). בנם נולד ב 1942 וביתם ב 1944. בשנת 1952 חלתה אשתו בדלקת קרום המוח ובשיתוק ילדים. היא התאוששה ממחלתה והסתייעה בקביים להליכה. למרות המגבלות הפיזיות הצליחה לסייע לבעלה בקריירה שלו. גם מקלאוד סבל מבריאות לקויה. במלחמת העולם השנייה, נדרס על ידי טנק וייתכן שאירוע זה קשור לבריאותו הרופפת.[5]
ב 7 ביולי 1970 אושפז בבית חולים ועבר ניתוח להוצאת התוספתן. ב 18 ביולי שוחרר מבית החולים וחזר לעבודתו. יומיים לאחר מכן קיבל התקף לב במהלך עבודתו, ממנו נפטר. לאחר מותו בשנת 1971, נבחרה אשתו לבית הלורדים.
השקפותיו, שנטו למרכז הפוליטי, עוררו התנגדות עזה מצד האגף הימני של מפלגתו. מקלאוד התנגד לעונש מוות ותמך בלגליזציה של הפלות והומוסקסואליות.
שלושת אבני היסוד, שלדעת מקלאוד, היו צריכות להבטיח את עתידה של המפלגה השמרנית היו: תמיכה בדו"ח בוורידג', תעסוקה מלאה ללא אבטלה ותמיכה ב Butler Act, שאסר על לימוד תורת האבולוציה באוניברסיטאות ובבתי ספר.[6]
טביעת המונח סטגפלציה מיוחסת למקלאוד. בנאום בבית הנבחרים בנובמבר 1965 אמר: "יש לנו את הרע ביותר משני עולמות - לא רק אינפלציה מצד אחד או סטגנציה מצד שני, אלא שניהם ביחד. יש לנו סוג של מצב של סטגפלציה. במונחים מודרניים, עשינו היסטוריה". [7]
מקלאוד נחשב לנואם אפקטיבי ומרשים במיוחד. בהיבט זה הוא שימש דוגמה לפוליטיקאים שמרנים רבים כך למשל ג'ון מייג'ור, הזכיר אותו בנאום ההכתרה שלו לראש ממשלה ודאגלס הארד, שכיהן כשר בממשלותיהם של ג'ון מייג'ור ומרגרט תאצ'ר, התייחס אליו כנואם ששימש לו כדוגמה ומופת. הארד הדגיש את השנינות ואת חוש ההומור, שאפיינו את נאומיו.[8] לעומת זאת פוליטיקאים ממפלגת הלייבור, חששו מיכולת הנאום שלו. באחד מנאומיו דימה את הרולד וילסון לדג מעושן. יש הטוענים שמקלאוד היה היחיד שמנאומיו חשש וילסון.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- תרומות של איאן מקלאוד לדיונים בפרלמנט הבריטי, באתר Hansard (באנגלית)
- Norman Macleod,Answers.com, Oxford Dictionary of Political Biography
- The tragic loss of Iain Macleod,Douglas Hurd, Total politics,21 February 2013
הערות שוליים
עריכה- ^ Iain Norman Macleod
- ^ he tragic loss of Iain Macleod
- ^ Crisis history
- ^
Rebecca Smith, How Margaret Thatcher became known as 'Milk Snatcher', The Telegraph, 8 August 2010
- ^ he tragic loss of Iain Macleod
- ^ he tragic loss of Iain Macleod
- ^ HANSARD 17 November 1965 → Commons Sitting
- ^ he tragic loss of Iain Macleod
