איגוד הקהילות היהודיות בהולנד

איגוד הקהילות היהודיות בהולנד (בהולנדית: Nederlands-Israëlitisch Kerkgenootschap, ובקיצור NIK) הוא ארגון גג של קהילות יהודיות בהולנד, והוא מייצג את האינטרסים של כל קהילותיה.

היסטוריה

ה-NIK קם בשנת 1814 תחת שלטונו של וילם הראשון, אם כי הצעדים הראשונים לקראת הקמתו של ארגון שירכז את כל הקהילות היהודיות נעשו כבר ב-1808, תחת שלטונו של נפוליאון. תפקיד האיגוד היה להיות ארגון גג מעל הקהילות היהודיות הקיימות. גישתם של האיגוד ושל הקהילות החברות בו כלפי היהדות הייתה אז מסורתית, והיא נשארה כזו עד היום. נכללו בו גם הקהילות האשכנזיות וגם הקהילות הספרדיות. היה לו מבנה היררכי ברור: לשתים-עשרה הקהילות הגדולות, שנקראו hoofdsynagogen (מילולית: בית כנסת ראשי), הייתה סמכות על הקהילות הבינוניות, ולאלה הייתה סמכות על הקהילות הקטנות באזורים הכפריים, שנקראו ijkerken. שניים מבין שנים עשר ה-hoofdsynagogen היו באמסטרדם (אשכנזי וספרדי), שניים בהאג (אשכנזי וספרדי) והשאר ברוטרדם, באמרספורט, במידלבורך, בדן בוס, בניימכן, בזבולה, בלייוורדן, ובחרונינגן (כולם אשכנזיים, והם נקראו אז Hoogduits, שזה "גרמנית גבוהה" בתרגום מילולי). שנתיים אחר כך נוספו עוד שניים: אחד במאסטריכט ואחד בבריסל (בלגיה הייתה שייכת אז לממלכה המאוחדת של ארצות השפלה).

מבנה זה אפשר לרבנים הראשיים לשלוט בקהילה היהודית כולה ונתן בידיהם כוח רב. אבל הדברים השתנו עם קבלת החוקה החדשה ב-1848. כצעד ראשון לקראת חילון מוחלט של המדינה, החליטה הממשלה על הפרדה של הדת מהמדינה. לרבנים אסור היה לקבל על עצמם כל תפקיד מנהלי.

בשנת 1871 עזבו הקהילות הספרדיות את האיגוד והקימו את איגוד הקהילות היהודיות הפורטוגליות (בהולנדית: Portugees-Israëlitisch Kerkgenootschap, ובקיצור PIK). בכך החזירו לעצמם את העצמאות המלאה שהייתה להם לפני קום ה-NIK. ה-NIK נותר, אם כן, אשכנזי בלבד.

האיגוד הגיע לשיא בשנת 1877, עם 176 קהילות יהודיות בכל רחבי הארץ. ירידה עקבית בשנים הבאות הביאה אותו עד ל-139 קהילות ערב מלחמת העולם השנייה. בשואה חרבו רוב הקהילות, ולפחות 105,000 מתוך 140,000 יהודי הולנד נרצחו בידי הנאצים ועוזריהם בין השנים 1940 ל-1945.

היום

ב-NIK פועלים כעשרים רבנים המשרתים כחמשת אלפים יהודים בכשלושים קהילות. הם נותנים שירותי דת גם לכוחות הביטחון ולאסירים. זהו הארגון הדתי היהודי הגדול ביותר בהולנד. ה-NIK נוהג על פי כללי היהדות האורתודוקסית, ומשמעות הדבר היא, בין השאר, שישנה הפרדה בין גברים ונשים במשך התפילות ושרק יהודים על פי ההלכה יכולים להתקבל כחברים בו. עם זאת, רוב החברים לא מגדירים את עצמם כיהודים אורתודוקסים, ובכך הם נותנים לאיגוד גוון יותר מסורתי.

הרב רפאל אייפרס משמש כרב הראשי של האיגוד. ה-NIK עוסק בהשגחת כשרות, והוא אחראי על מקוואות, על תחזוקתם של כמאתיים בתי קברות (מתוך כמאתיים וחמישים בתי הקברות היהודיים שיש בהולנד) ועל גיור (אורתודוקסי). האיגוד מתפקד גם כהוצאה לאור יהודית, ומביא לקהל קורא ההולנדית, שהוא קהל קטן יחסית, מגוון ספרים בעלי תוכן יהודי, כגון תרגום התורה, סידורים ומחזורים לחגים, חלקים מהמשנה, קיצור שולחן ערוך, ספרי הדרכה לחיי היומיום היהודיים, וכן תוכנית מובנית לחינוך יהודי לילדים מגיל ארבע ועד גיל שלוש עשרה ויותר. ה-NIK כולל גם סמינר יהודי, ה-Nederlands Israëlietisch Seminarium, שהוא מוסד חינוכי מוכר על ידי המדינה המכשיר מורים ורבנים. האיגוד מוציא לאור את הרבעון "קהילות" וגם מפיץ פרסומים באימייל ומעדכן אתר אינטרנט על בסיס שבועי. הוא משדר תוכניות טלוויזיה ורדיו בשם De Joodse Omroep .

קהילות

בהולנדית נקראות הקהילות Nederlands Israëlietische Gemeente (בקיצור NIG) או Joodse Gemeente. הן נמצאות במקומות הבאים:

• אוטרכט (Utrecht)
• אוס (Oss). הקהילה היהודית באוס הייתה בשיאה בסביבות 1930, כשמנתה כמעט שלוש מאות חברים. היא נהרסה לחלוטין ב-1942, כשהנאצים שלחו את רוב יהודי העיר למחנות ריכוז. היום מעריכים שיש בעיר כשלושים יהודים בלבד. מייסדיהן של חברות ידועות, כמו Bergos, Unilever, AKZO ו-Organon, נמנו עם אנשי קהילת אוס.
• איינדהובן (Eindhoven). ראה: יהודי איינדהובן.
• אלטן (Aalten). בסביבות 1840 מנתה הקהילה היהודית התוססת בעיר הקטנה אלטן יותר ממאה אנשים. מאז הלך ופחת מספר היהודים עד לכשבעים ערב מלחמת העולם השנייה. כמחצית מיהודי העיר נספו בשואה. אחרי המלחמה שבו אליה כארבעים וששה יהודים, אבל בסופו של דבר רבים מהם עזבו והצטרפו לקהילות גדולות יותר שנשארו פעילות (כמו באמסטרדם, למשל) או היגרו למדינות אחרות כגון ארצות הברית או ישראל. הקהילה עוד קיימת, אומנם, אבל חברים בה רק כעשרה אנשים וקשה למצוא בה מניין לתפילה.
• אלמרה (Almere). הקהילה NIG Almere נוסדה ב-1997, והיא הצעירה בקהילות ה-NIK. רב הקהילה הוא רבי משה שטיפל (Moshe Stiefel), והוא מתכנן להקים קהילה גם בלליסטד (Lelystad), בירת מחוז פלבולנד. בזכות הקרבה של אלמרה לאמסטרדם, מרכז החיים היהודיים בהולנד, הולכת הקהילה שלה וגדלה. בינואר 2004 נחנך בעיר בית קברות יהודי.
• אלקמאר (Alkmaar). בקהילה היהודית של אלקמאר יש כשבעים אנשים אבל בשנות ה-30 של המאה העשרים היו בה כמאתיים. בתשעה במאי 2004 חגגה הקהילה את יום הולדתה ה-400.
• אמן (Emmen). בעיר גרו כמאה ושמונים יהודים בשנת 1930, וכמה עשרות מהם ניצלו מהשואה. בשנת 1988 התאחדו קהילות אסן, אמן והוחבן ויצרו את NIG Drenthe - קהילת מחוז דרנתה. בית הכנסת באמן משמש היום את הקהילה כולה.
• אמסטרדם (Amsterdam). ראה: הקהילה היהודית באמסטרדם.
• אמרספורט (Amersfoort). הקהילה היהודית באמרספורט היא כיום אחת הקהילות הגדולות ביותר מחוץ לאמסטרדם. החיים היהודיים בעיר התחילו עם בואם של היהודים הספרדים במאה ה-17. בתחילת המאה ה-18 הצטרפו היהודים האשכנזים. הקהילה גדלה ומנתה כארבע מאות חברים ב-1930. רבים מהם מצאו מקומות מסתור במלחמת העולם השנייה. ב-1945 השתקמה הקהילה, ובמשך שני העשורים שאחרי המלחמה היו בה כ-230. בסוף המאה העשרים פחת מספרם ל-130 חברים בלבד. עם זאת, הקהילה עדיין משגשגת. מתגורר בה הרב בנימין ג'ייקובס (Binyomin Jacobs), המשמש כרב הראשי של הקהילות היהודיות מחוץ לאמסטרדם, רוטרדם, האג וליידן. באמרספורט כמו באמסטלפיין נמצא Sinai Center, שהוא מרכז יהודי לבריאות הנפש.

בית הכנסת באנסחדה, אשר נחנך ב-1928.

• אנסחדה (Enschede). במאה ה-17 הגיעו ראשוני היהודים לאנסחדה. בזכות מפעלי התעשייה בעיר ומחוצה לה גדלה הקהילה, ובשנת 1941 חיו בעיר יותר מ-1400 יהודים. למרות המכה הקשה שספגה הקהילה במלחמה, נשארו בעיר או חזרו אליה 395 יהודים ביוני 1945. בשנים הראשונות שאחרי המלחמה התחזקה הקהילה וגדלה, אבל בגלל הגירה, התבגרות האוכלוסייה, התבוללות וחילון התדלדלה הקהילה לכדי 70 חברים ב-2006. הקהילות של הנגלו, אלמלו ואנסחדה התאחדו ויצרו את NIG Twente - הקהילה של אזור טוונטה. רב הקהילה בין 2003 ל-2007 היה הרב דב יצחק זלצמן (Salzmann), ואחרי שזה פרש וחזר לישראל, לעירו רחובות, התמנה לתפקיד הרב אליהו אהרון פיליפסון (Eliahoe Aharon Philipson).
• בוסום (Bussum). רק בתחילת המאה העשרים התחילה לפעול קהילה יהודית בבוסום. תפילות נערכו בה לראשונה בשנת 1911. הקהילה גדלה והתחזקה בשנים הבאות והגיעה ל-341 חברים בשנת 1930. זרם של כמה עשרות פליטים מגרמניה הגדיל את הקהילה עוד יותר. כמחצית מיהודי העיר נרצחו במחנות הריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה השתקמה הקהילה ואף פרחה, ומנתה יותר ממאתיים חברים עד שנות השבעים של המאה העשרים. המספר קטן מעט והגיע לכמאה וחמישים בסוף המאה, אבל הקהילה היא עדיין אחת מהגדולות מחוץ לאמסטרדם.
• ברדה (Breda). יש כשישים חברים בקהילה היהודית בברדה, והם פזורים בחלקו המערבי של מחוז צפון בראבנט. החיים היהודיים בברדה התחילו רשמית בשנת 1803, והקהילה גדלה במהירות ומנתה 230 אנשים ב-1840 ו-284 אנשים ב-1899. עד שנת 1930 קטן מספר זה והגיע ל-181 בלבד. בערך שליש מיהודי ברדה נשארו בחיים אחרי השואה. אחרי המלחמה התחדשו החיים היהודיים בעיר, והיום עדיין יש בברדה קהילה תוססת, בעלת ספרייה ועיתון משל עצמה.
• דוונטר (Deventer). ראה: זוטפן, להלן.
• דוטינכם (Doetinchem). היהודים הראשונים התיישבו בדוטינכם במאה ה-17. הקהילה הגיעה לשיא גודלה בסביבות 1900, ואז גרו בעיר שבמחוז חלדרלנד כמאתיים ושישים יהודים. בשנות ה-30 של המאה העשרים חיו בעיר כמאה ושישים יהודים. במלחמת העולם השנייה מצאו כמה עשרות יהודים מקום מסתור וניצלו, אבל כל השאר נרצחו במחנות הריכוז. אחרי המלחמה התאחדו מספר קהילות יהודיות עם קהילת דוטינכם ויצרו את NIG De Achterhoek, כאשר אחטרהוק, הוא שם האזור שבו נמצאת דוטינכם. מאז השואה אין בדוטינכם בית כנסת.
• דן בוס (Den Bosch). העדויות הראשונות על יהודים שהתיישבו בדן בוס הן מהמאות ה-13 וה-14. אחרי האמנציפציה גדלה הקהילה. לפני מלחמת העולם השנייה היו בדן בוס כחמש מאות יהודים. רק מאתיים מהם נשארו בחיים. החיים היהודיים בעיר התחדשו אחרי המלחמה, אבל בשנות השבעים הופסקו התפילות בגלל מספרם ההולך וקטן של חברי הקהילה. התפילות בימים הנוראים עדיין מתקיימות.
• האג (Den Haag)
• הארלם (Haarlem). החל מסוף המאה העשרים נמצאת הקהילה תחת הנהגתו של הרב שמואל שפירא (Shmuel Spiero), והיא צומחת במהירות.
• הילפרסום (Hilversum). חיים יהודיים בהילפרסום התחילו כבר בראשית המאה ה-18. הקהילה שגשגה ומנתה כאלף אנשים ב-1930. בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה עלה המספר לכ-1400, כאשר פליטים יהודים מגרמניה אולצו להתיישב בה ובכמה ערים אחרות. השואה הכתה בהילפרסום מכה קשה: רק כעשרה אחוזים מיהודי העיר נשארו בחיים. למרות זאת, פעילות הקהילה בשנות החמישים והשישים הייתה ענפה וכמאתיים יהודים באו לבית הכנסת והשתתפו בה. אחר כך צנחו המספרים. עכשיו מדברים על איחוד של הקהילה עם זו של בוסום.
• וינטרסווייק (Winterswijk). וינטרסווייק היא עיר קטנה בחלק המזרחי של הולנד. למרות שהקהילה היהודית בווינטרסווייק נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה, חיי הקהילה התחדשו ב-1951, עם פתיחתו מחדש של בית הכנסת שלה. באותה עת היו בקהילה לא יותר משלושים איש. בשנים הבאות שמרה הקהילה על יציבות יחסית, ובשנת 1998 היו בה כ-22 חברים, אבל היום התפילות אינן סדירות.
• זאנדם (Zaandam)

בית הכנסת בזבולה.

• זבולה (Zwolle). יהודי זבולה מנו 600 איש ב-1930 ו-800 ב-1940, אבל הם סבלו פגיעה נוראה בשואה, ורק 240 מהם הסתתרו ושרדו או חזרו בחיים ממחנות הריכוז. החיים היהודיים בעיר התחדשו כשהמלחמה נגמרה, והיום יש בה קהילה קטנה, אך פעילה, העושה שימוש נרחב בבית הכנסת שלה.
• זוטפן (Zutphen). אף על פי שהיו בזוטפן יהודים כבר בימי הביניים, ההתפתחות הגדולה של הקהילה החלה רק בסוף המאה ה-18, כשיהודים באו לעיר בעיקר מגרמניה. ב-1875 הגיע מספר האנשים בקהילה ל-600. ב-1930 הוא עדיין עמד על 532. אבל השואה חיסלה את הקהילה, ורק כ-60 מיהודי העיר נשארו בחיים. אחרי המלחמה התחדשו החיים היהודיים, ובשנת 2000 הצטרפה הקהילה לקהילות אפלדורן ודוונטר וביחד הן יצרו את NIG De Stedendriehoek. התפילות נערכות בבית הכנסת של זוטפן, ומדי פעם בבית הכנסת באפלדורן.
• חרונינגן (Groningen)
• טילבורך (Tilburg)
• לייוורדן (Leeuwarden). החיים היהודיים פרחו בלאוורדן במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר הקהילה מנתה כ-1200 אנשים. המספר פחת ועמד על 750 ב-1930. הקהילה, שפעם הייתה תוססת, חרבה בשואה. ב-1951 היו בה 139 אנשים, והיום כ-50. ב-1980 נחנך בית כנסת בבית ששימש בעבר למגורי הרב, כי בית הכנסת של לפני המלחמה נעשה גדול מדי בשביל הקהילה המצטמצמת. בתחילת המאה ה-21 התקיימו שיעורים שבועיים בתלמוד.
• ליידן (Leiden). בזכות האוניברסיטה שלה, שהיא הוותיקה ביותר בהולנד, משכה ליידן מאז ומתמיד סטודנטים רבים, ובכללם גם סטודנטים יהודים. במאות ה-17 וה-18 רובם היו יהודים ספרדים, אחר כך רובם אשכנזים. הקהילה הגיעה לשיאה באמצע המאה ה-19, והיו בה אז יותר מ-500 אנשים. ב-1930 כבר היו בה רק כ-340. השואה פגעה קשות בחיי הקהילה, אבל לא חיסלה אותם. ב-1998 היו כמאה חברים ב-NIG Leiden, ורבים מביניהם סטודנטים שאינם הולנדים. בשנת 1983 נוסד בליידן גם מרכז ללימודי יהדות, Joods Studiecentrum, כדי לתת מענה לעניין ההולך וגובר ביהדות בקרב יהודים ולא-יהודים בהולנד.
• מאסטריכט (Maastricht). בראש הקהילה במאסטריכט עומד הרב יעקב שפירא (Yaakov Y. Schapiro) - אמריקאי, איש חב"ד. הקהילה קמה אחרי 1980, מאיחוד של מספר קהילות במחוז לימבורח. בכל שבת נערכת תפילה משותפת, ואפשר להשיג אוכל כשר.
• מידלבורך (Middelburg). הקהילה במידלבורך היא חלק מ-NIG Zeeland, הקהילה של כל מחוז זיילנד. יש בה כארבעים חברים פעילים. הקהילה הישנה של מידלבורך חרבה בשואה, אבל חמישים שנה מאוחר יותר, בנובמבר 1994, נחנך בעיר בית כנסת חדש. ב-30 בנובמבר 2004 נערך בבית הכנסת טקס חתונה, שהיה הראשון במידלבורך מאז תחילת מלחמת העולם השנייה.
• ניימכן (Nijmegen). הקהילה היהודית בניימכן, שהתקיימה כבר במחצית הראשונה של המאה ה-14, הייתה פעם הגדולה והעתיקה בקהילות הולנד. הקהילה התפרקה ב-1349, בעקבות האשמות של היהודים בהפצת המגפה השחורה, אבל כמה יהודים חזרו והתיישבו בעיר ב-1386. הקהילה הזו שרדה כמאה שנים. מתחילת המאה ה-17 שוב התקיימו בעיר חיים יהודיים. ב-1940 מנתה הקהילה 530 אנשים, אבל רוב חבריה נרצחו בידי הנאצים. בכל זאת שבו הניצולים ובנו את הקהילה מחדש אחרי המלחמה. את הקהילה שימש בניין מהמאה ה-19 שהיה צמוד למבנה בית הכנסת המקורי מהמאה ה-17. בשנת 2000 חזרה הקהילה להתפלל בבית הכנסת המקורי. מאז מושכת הקהילה קהל חדש של יהודים, והיא הולכת וגדלה, נערכות תפילות, ומתקיימים אירועים תרבותיים, חברתיים ודתיים שונים.
• רוטרדם (Rotterdam). ההיסטוריה של הקהילה היהודית ברוטרדם מתחילה בתחילת המאה ה-17, עם בואם של סוחרים יהודים ספרדים לעיר הנמל הזו. הקהילה גדלה לאט. משנת 1650 ואילך, התיישבו בעיר גם יהודים אשכנזים שברחו מאימת הרדיפות בפולין ובגרמניה. עם התפתחותה של העיר, גדלה גם הקהילה, ובסוף המאה ה-18 היא הייתה השנייה בגודלה בהולנד, אחרי אמסטרדם, עם 2500 חברים. עד 1930 הקהילה גדלה עוד יותר והיו בה כמעט 11,000 אנשים ערב מלחמת העולם השנייה. השואה שמה קץ לפריחה הזאת. רק 13% מיהודי רוטרדם נשארו בחיים. בשנות החמישים החיו 800 יהודי העיר את חיי הקהילה. מלבד הקהילה של ה-NIK פועלת בעיר גם קהילה שאיננה אורתודוקסית-מודרנית, אלא ליברלית באופיה, הקשורה ל-NVPJ. הקהילה של ה-NIK היא השנייה בגודלה בין קהילות האיגוד (ואמסטרדם היא הראשונה). בראשה עומד הרב יהודה פורסט (Jehoeda Vorst).

ראו גם

• שואת יהודי הולנד

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של איגוד הקהילות היהודיות בהולנד
• אתר איגוד הקהילות היהודיות בהולנד
• מאמר בהולנדית על בית הכנסת באלטן
• אתר בית הכנסת באנסחדה
• אתר NIG Leiden