אידה פינק

אידה פִינְק (11 בינואר 1921 – 27 בספטמבר 2011) הייתה סופרת ישראלית שכתבה בשפה הפולנית. זוכת פרס ישראל לסיפורת לשנת תשס"ח (2008).

אידה פינק
Ida Fink

אידה פינק, 1985
לידה	1 בנובמבר 1921 זברז', אוקראינה
פטירה	27 בספטמבר 2011 (בגיל 89) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	Ida Fink
מדינה	ישראל, פולין
מקום לימודים	קונסרבטוריון לבוב
שפות היצירה	עברית, יידיש, פולנית
סוגה	רומן, סיפור קצר
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2008) פרס בוכמן (1995)

ביוגרפיה

פינק נולדה בזברז' (Zbaraż) שבמזרח פולין (כיום אוקראינה) לאב רופא ואם ששימשה מורה בתיכון הפולני המקומי. כבר מגיל 16 גמלה החלטה בליבה להיות סופרת, אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה קטע את תוכניותיה ולימודיה, והיא ומשפחתה אולצו לעקור לגטו המקומי. בשנת 1942 ברחה מהגטו היהודי שבעיירת מולדתה, ועד סוף המלחמה ברחה ממקום מקלט אחד למשנהו ועבדה במשקים גרמניים. על חוויותה בעת הבריחה עם אחותה בעזרת מסמכים אריים כתבה בספרה: "נלך בלילות, נישן בימים" (1993).

עם תום המלחמה חזרה לפולין, ונישאה למהנדס ברונו פינק, שהיה גם הוא ניצול שואה.

בשנת 1957 עלתה לישראל יחד עם משפחתה. בשנותיה הראשונות בארץ עבדה פינק במכון יד ושם בגביית עדויות מניצולי השואה. החל משנת 1971 החלו להתפרסם בארץ ובשפה העברית ספרי ילדים וספרים המיועדים לקהל המבוגר פרי עטה.

בשנת 1985 זכתה פינק בפרס הבינלאומי לספרות ע"ש אנה פרנק בהולנד; בשנת 1995 זכתה בפרס ההנצחה על שם יעקב בוכמן ממכון יד ושם; בשנת 1996 הוענק לה תואר יקירת העיר חולון, בשנת 2007 זכתה בפרס ספיר לספרות מתורגמת.

בשנת 2008 (תשס"ח) זכתה אידה פינק בפרס ישראל בספרות, בתחום הסיפורת.

ב-2008 הופק הסרט אביב 41 בבימויו של אורי ברבש המבוסס על שניים מסיפוריה.

אידה פינק הלכה לעולמה בגיל 90. נקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

ארכיונה מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

יצירתה

כריכת הספר רישומים לקורות חיים, מעשה ידי הצייר רפי לביא.

על אף שפינק הייתה סופרת ישראלית, ספריה נכתבו במקורם בשפת ילדותה: השפה הפולנית, ותורגמו לאחר מכן לעברית. ספריה עוסקים בחיים ובטראומת השואה, שאותה חוותה בצעירותה.

פינק החלה לכתוב עוד בפולין לאחר תום המלחמה, והמשיכה את יצירתה לאחר עלייתה ארצה. היא מתמקדת באפיזודות בגורלם של יחידים, ביחסים האישיים ביניהם ובמלחמת ההישרדות היומיומית שלהם בעת תלאותיהם בתקופת השואה. על פי דבריה עצמה, היא התרשמה, לאחר עלייתה לארץ, שלא הייתה כאן התעניינות גדולה בנושא והיה חסך במידע וברקע. רק במשפט אייכמן נחשף הקהל הישראלי לסיפורים הישירים של פליטי השואה. עד אז היה הנושא מדי אבסטרקטי בתודעתם.

מטרתה של פינק איננה לתעד את ההיסטוריה, אלא להנציח את היחיד, את סיפורם האישי של האנשים הקטנים, שלא נועדו להיות גיבורים. לכן אין היא גם מרבה להזכיר שמות של מקומות בסיפוריה. היא נזהרת מהכללות ושיפוט מוסרי של גיבוריה מצד כלשהו ונותנת לסיטואציות ולשיחות לספר את עצמם.

הסיפורים הקצרים משתרעים לעיתים על פני תקופה ארוכה, ולעיתים על פרק זמן של חצי שעה. המספרים גם הם מגוונים, לעיתים גבר, לעיתים אישה, לעיתים בגוף ראשון, לעיתים בגוף שלישי ולעיתים זוהי מקהלה של קולות. פינק ממעטת לגעת ישירות בזוועות הפיזיות. הדגש הוא יותר על הרושם הנפשי של ההתעללויות והייסורים: תחושות של אימה, תימהון, פליאה על עולם שסטה ממסלולו, הרהורים על טבע האדם, ולעיתים אף רגישות ליופי. לשונה של פינק תמציתית, צלולה, קצובה ונמנעת מכל צעקה ופאתוס.

רומנים וקובצי סיפורים

• פיסת זמן, קובץ סיפורים, תרגם נחמן בן-עמי, רמת גן, מסדה, 1975.
• הגן המפליג למרחקים, קובץ סיפורים, תרגמו דוד וינפלד ובנימין טנא, עם עובד, תל אביב, 1988.
• נלך בלילות נישן בימים, תרגם דוד וינפלד, תל אביב, ספרית פועלים, 1993.
• השולחן, מחזה.
• רישומים לקורות חיים, קובץ סיפורים, תרגם דוד וינפלד, עם עובד, תל אביב, 1995.
• כל הסיפורים, תרגם מפולנית והוסיף אחרית דבר דוד וינפלד, עם עובד, תל אביב, 2004.
• סוף העולם הראשון שלי, תרגם מפולנית והוסיף אחרית דבר דוד וינפלד, תל אביב, עם עובד, 1997.

ספרי ילדים (עם חיים מסינג)

• תעלולי ילדי משפחת חפושי, חיים מסינג, אידה פינק, ספרית מעריב, 1971.
• התנין והמברשת המעופפת שלו, חיים מסינג, אידה פינק, ציורים אלונה פרנקל, עריכה גרפית אורי בן יהודה, ספרית מעריב, 1971.
• נחש בקן, חיים מסינג, אידה פינק, ציורים אלונה פרנקל, עריכה גרפית אורי בן-יהודה, ספרית מעריב, 1971.

לקריאה נוספת

• דוד וינפלד, "אחרית דבר", כל הסיפורים / אידה פינק, [תרגם מפולנית והוסיף אחרית דבר דוד וינפלד], עם עובד, 2004, עמ' 357-350
• לאה האן, "שלושה היבטים של הישרדות - קיום על הסף", על ’רישומים לקורות-חיים’ מאת אידה פינק, עכשיו 63 (תשנ"ו), 1996, 173-169
• אהרן מגד, "השמש זרחה, השיטה פרחה". הארץ, תרבות וספרות. 8 ביוני 1989
• רונית מטלון, "ללכוד את האפשרות", הארץ, ספרים, 2 באפריל 1966
• גרשון שקד, "נלך כל עוד יעמדו לנו הכוחות, על יצירתה של אידה פינק", זהות, ספרויות יהודיות בלשון לעז, אוניברסיטת חיפה, 2006. עמ' 473-451

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אידה פינק בוויקישיתוף

מסיפוריה:

• עשירי למניין, מאת אידה פינק, באתר יד ושם

כתבות ומידע מאתרים רשמיים:

• אידה פינק, באתר פרס ישראל
• רשימת הפרסומים של אידה פינק, בקטלוג הספרייה הלאומית
• פינק (לנדאו) אידה, בלקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
• הספרים של אידה פינק, באתר "סימניה"
• אידה פינק באתר עם עובד
• מערכת ynet, פרס ישראל בתחום הסיפורת יוענק השנה לאידה פינק, באתר ynet, 24 בפברואר 2008
• אידה פינק: רישומים לקורות חיים (אורכב 01.04.2008 בארכיון Wayback Machine)
• דניאל בלטמן, "אנחנו אסירים של הזיכרון והזמן", שיחה עם אידה פינק, באתר יד ושם
• שירי לב-ארי, "גבירתי, ככה לא כותבים על השואה", באתר הארץ, 20 באוקטובר 2007
• אביבה זרקה, הזמן הזה שאינו נמדד בחודשים כי אם במלה, באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
• דן צלקה, האמנות הטרגית של אידה פינק, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2004
• גלית יצחק, אידה פינק - זוכת פרס ישראל בסיפורת
• שרה הורוויץ, ביוגרפיה של אידה פינק, Jewish Women Encyclopedia
• אלכס זהבי, עדות שהיא יצירת אמנות, שיחה עם אידה פינק, מגזין ארץ אחרת
• רוחמה אלבג, הפלגה ממרחקים אל הגן, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
• אידה פינק, הסיפור "הסוף" ושיחה עם פרופ' דן מיכמן, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים
• הסופרת אידה פינק הלכה לעולמה, באתר רשת ב'
• נסים קלדרון, מלאכת המחשבה של אידה פינק, באתר ynet, 2 באוקטובר 2011
• אורי ש. כהן‏, אידה פינק, 1921-2011: פרידה מהסופרת שהרגישה הכל, באתר וואלה, 2 באוקטובר 2011
• עופרה עופר אורן, "בתולה לא יכולה להיות זונה?", בבלוג סופרת ספרים, 10 בספטמבר 2014
• עופרה עופר אורן, כיצד הצילה אותה זהותה הבדויה, בבלוג סופרת ספרים, 5 באוקטובר 2014
• עופרה עופר אורן, למרות הכול, יופי, בבלוג סופרת ספרים, 7 באוקטובר 2014
• גיליון על אידה פינק בעיתון המקוון זיקה בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
• ריאיון עם דוד וינפלד, מתרגם יצירתה של אידה פינק לעברית, באתר יד ושם
• אידה פינק, ההתנגדות היהודית בשואה, באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות
• הגן המפליג למרחקים: ראיון רדיו עם הסופרת אידה פינק, 24 בדצמבר 1994. הקלטת שמע מתוך אוסף אילנה צוקרמן באתר הספרייה הלאומית
• אידה פינק באתר Jewish Women’s Archive
• אידה פינק, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אידה פינק, דף שער בספרייה הלאומית
• אידה פינק, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

על כתביה:

• נורית צין, על הסיפור "הגן המפליג למרחקים" (כולל הטקסט המלא של הסיפור)
• מיכל מילנר, על סיפורי אידה פינק
• דרור בורשטיין, בפנים ובחוץ (אידה פינק) מאמר על "כל הסיפורים"
• גליה יהב, תערוכה: רגע לפני האפילה של אידה פינק, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012
• אתי סרוסי, "כל הסיפורים": סיפורי חיים בתקופה השואה, באתר "דיומא", 14 בנובמבר 2020