אידה פריבר

אידה פּרִיבֶר (שם נעוריה: באבסט) (1902 – ינואר 1989) הייתה חלוצה וסופרת ישראלית. עלתה לארץ ישראל ב-1921 ובכך הייתה לחלוצה הראשונה מאסטוניה. הייתה פעילה במספר ארגונים, בהם ארגון אימהות עובדות, ההגנה ומפא"י.

אידה פריבר

לידה	1902 אסטוניה
פטירה	ינואר 1989 (בגיל 87 בערך)
מדינה	ישראל

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

אידה פריבר נולדה בשנת 1902 בטרטו שבאסטוניה לאביה שמואל באבסט ואימה בלה בת נחמיה באבסט. אביה נהרג, זמן קצר לאחר שהיא נולדה, במלחמת רוסיה–יפן ואמה נתקפה יגון וברחה. היא גודלה על ידי סבה. פריבר למדה בגימנסיה לבנות בטרטו ורפואה באוניברסיטת טרטו, והייתה פעילה בתנועת הנוער הציוני ובאגודת הסטודנטים בעיר מגוריה.

בשנת 1916 השתתפה לראשונה במחאה פוליטית:

"היה זה באחד במאי, בשעות שלפני הצהריים... מאחת הסמטאות יצאה תהלוכה רבת משתתפים. גברים ונשים נעו בשורות מסודרות ודגלים אדומים בידיהם... שירת "האינטרנציונל" נישאה בקול אדיר. הייתה זו תהלוכת אחד במאי... שיצאו להפגין בחג הפועלים הבינלאומי את התנגדותם לשלטון הצאר וקלגסיו...

לפתע קמה בהלה גדולה, השירה נקטעה באמצע, באמצע, והשורות התפרקו. הצעירים התחילו לרוץ באי-סדר, לברוח לכל הכיוונים, מחפשים מסתור... המשטרה הרוסית והקוזאקים, נאמני השלטון, הופיעו והקיפום..."

בימי מלחמת העולם הראשונה, אמה של פריבר חזרה ללא סיבה ברורה, לעבוד במרפאה, מקום עבודתה הקודם. זמן מה לאחר חזרתה, סבה של פריבר נפטר.

העלייה לארץ ישראל

"ידענו שהאנייה קרבה לנמל יפו... החלה תכונה עצבנית לקראת הירידה ליבשה. כעבור רגעים מספר ראינו סירה מתקרבת לספינה... לאחר ביקורת התעודות... ערבים עם סירותיהם נעצרו בסמוך לספינה שנעצרה והטילו עוגן, הערבים עלו על הסיפון. דיבורם הגרוני המוזר וצעקותיהם הפראיות נישאו באוויר. כמה מהם תפסו את המזוודות... ואחרי כן גם את האנשים... וזרקו אותם בתנופה אל סירותיהם, הנשימה נעצרה מעוצם הבהלה... הנוסעים והחפצים נחתו בדיוק לתוך הסירות, ובהן תפסום ידיים מגושמות של ערבים אחרים. המהומה הייתה גדולה והמיית הגלים התערבה עם שכשוך המשוטים שבידי הערבים שבסירות שעלו וירדו בעת החתירה אל החוף. אני הייתי המומה מכל זה. ... בקהל העולים היו כמה עשרות צעירים מהארצות הבלטיות והמון רב של קשישים. יהודים שבאו לארץ הקודש לבלות בה את שנות חייהם האחרונות. נשים לא היו ביניהם, אני ושתי בנות מריגה היינו היחידות... הוכנסנו לקסרקטין לחיטוי שם שפכו עלינו חומר חיטוי נוזלי. לאחר שעה הוביל אותנו פקיד הסוכנות... דרך סמטאות צרות של יפו – לתל אביב הקטנה, למחנה אוהלים שהוקם לא מכבר..."

פריבר עלתה לארץ כחלוצה הראשונה מאסטוניה (ספטמבר 1921). בהגיעה ארצה עבדה בבניין, בפרדסים ובמטבח של בית הספר לאומנות "בצלאל" בירושלים. ב-1922 נישאה לברוך פריבר, ב-1925 עברה משפחתה, בעקבות עבודתו של בעלה ברוך, לטבריה. ב-1929 נסעה לבקר את אימה האלמנה והחולה בטרטו, אך כעבור זמן קצר, נאלצה לחזור ארצה, בגלל מאורעות שפרצו בארץ. שבוע אחרי חזרתה לארץ, אימה נפטרה.

פעילות ציבורית

ב-1930 החלה להתנדב כמרכזת העבודה התרבותית, מטעם הסתדרות העובדים, בה הייתה חברה 12 שנים. ארגנה את הספרייה הראשונה בכפר סבא, טיפלה בעולים החדשים שהגיעו למושבה. הייתה מראשוני המקימים את "ארגון אימהות עובדות" ופעלה ב"הגנה" עד קום המדינה, עת צורף הארגון לצבא ההגנה לישראל.

כאשר קם הארגון של חיל נשים במסגרת הצבא האנגלי (א.ט.ס.), פריבר גייסה נשים בגליל, בנפות שומרון, בעמק חפר ובשרון, התנדבה ל-א.ט.ס?. ושירתה זמן מה בסרפנד (צריפין).

בשנת 1948, כאשר נהרה העלייה הגדולה לישראל, פריבר עבדה כמדריכה במושבי עולים ואחות במחנות עולים ברעננה. ב-1949 הייתה בשליחות הסוכנות היהודית באירופה, במחנות העקורים בגרמניה.

ב-1950 עד 1953 הייתה מדריכה חברתית וארגונית במושבי עולים, צייעה בצעדיהם הראשונים להתיישבותם. פריבר התנדבה כמדריכה ואחות מטפלת עת הוקם השיכון הראשון של עולי תימן "שבזי" בכפר סבא.

ב-1955 הקימה את הספרייה האזורית ב"שיכון סירקין" בכפר סבא על שם אהרן אמיר, וב-1965 ארגנה ספרייה נוספת בשיכון עליה של כפר סבא, בבית החדש של ההסתדרות.

נוסף לפעילותה הציבורית והחינוכית הקימה פריבר משק חקלאי קטן.

למען זכויות האישה

באותם ימים בישראל הייתה אפליה נגד נשים ופריבר נאבקה למען זכויותיהן. היא ביקשה מבעלה, ברוך פריבר, לדבר איתה על שינוי בחייהם, אבל הוא דחה זאת:

"...רציתי לפחות הבנה או מילה טובה מפיו - אך הוא הסתכל בי זועם, נוקשה ומוזר ובלי להעמיק חקר בדברי פלט: ' דבר זה לא נוכל לעשות... חיינו הם קודש לכלל האם אינך מבינה זאת? מקומך בבית עם הילדים. כאשר נעצב את דמות הכלל, את החברה העובדת - אז גם הפרט ימצא את מקומו ופתרונו...' "

פריבר סיפרה על ניסיונה למצוא עבודה כדי להתפרנס ועל סיכוייה כאישה:

"...אנו, הבנות, נתקבלנו לעבודת שרות ותו לא. לכן גם קופחנו בסופו של דבר. כל עוד היינו דרושות לבישול ולניקוי הכל היה שפיר... אני החלטתי למצוא לי עבודה בפרדס בכוחות עצמי ולא לסמוך על איש. הבחורים דיברו על"

עבודתה הספרותית

עוד בנעוריה גילתה נטייה לכתיבה ופרסמה את סיפוריה הראשונים במאספים רוסיים שונים באסטוניה. פריבר למדה את השפה העברית בארץ. את סיפוריה העבריים הראשונים החלה לפרסם ב"דבר הפועלת", "אומר" ולאחר מכן ב"דבר", "הפועל הצעיר", "תלמים" ובקבצים שונים כגון: "בית מושב", "עשור למושבי עולים", "העלייה השלישית" ועוד.

בשנת 1951 הופיע ספרה הראשון "אדם חדש נולד", ב-1953 יצא ספרה השני "אורות באופק" וב-1965 יצא ספרה השלישי "בטרם שחר". שלושת ספריה הראשונים זכו לביקורת טובה בעיתונות וברדיו. בנוסף יצאו לאור חמישה ספרים נוספים בכתיבתה, כולל "מעגלי חיים" שהוא רומן אוטוביוגרפי.

ספריה

• אידה פריבר, מעגלי חיים, הוצאת יבול, 1982
• אידה פריבר, הכמיהה הנועזת, הוצאת אל"ף, 1982
• אידה פריבר, בטרם שחר, הוצאת נ. טברסקי, 1965
• אידה פריבר, אורות באופק, הוצאת טברסקי, 1996
• אידה פריבר, אדם חדש נולד, הוצאת תרבות וחינוך, 1961
• אידה פריבר, בין המצרים, הוצאת עמיחי
• אידה פריבר, בסערת התקומה, הוצאת נ. טברסקי, 1970
• אידה פריבר, מבין ההריסות, הוצאת יבול, 1984

משפחתה

פריבר הייתה אם לשלושה: נחמה, יוסף ואיתן פריבר, וסבתא לשתיים: ליאורה ורונית. אידה התאלמנה בשנת 1983. גיסהּ, אחי בעלה ברוך, אהרן פריבר היה פסל חתן פרס דיזנגוף. אידה נפטרה בינואר 1989.

על כל פועלה למען ולטובת תושבי כפר סבא הוענק לה התואר יקירת העיר כפר סבא.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של אידה פריבר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אידה פריבר, דף שער בספרייה הלאומית

• דוד תדהר (עורך), "ברוך פריבר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4684
• ברוך פריבר באתר "ראשונים"
• האיש שצמח עם עירו: ברוך פריבר מראשוני כפר-סבא, חרות, 8 במאי 1962
• חנן ציוני, ברוך פריבר בן 80, דבר, 30 ביולי 1973
• יוענקו 15 עיטורים ליקירי כפר-סבא, דבר, 20 באוקטובר 1977
• ברוך פריבר וייסוד קופ"ח, דבר, 18 בדצמבר 1979
• לזכרו של ברוך פריבר, דבר, 21 במרץ 1983