איוון שוובל

איוון שוובל (באנגלית: Ivan Schwebel;‏ 1932 – 13 ביולי 2011) היה צייר ישראלי.

איוון שוובל

איוון שוובל (1980)
איוון שוובל (1980)
לידה	1932 ארצות הברית
פטירה	13 ביולי 2011 (בגיל 79 בערך) ישראל
מקום קבורה	קריית ענבים
לאום	ישראלי
תחום יצירה	ציור
www.schwebelpaints.com

קורות חייו

שוובל נולד בשנת 1932 במורגנטאון, וירג'יניה המערבית שבארצות הברית. כשהיה בן שבע, הוריו התגרשו והוא עבר עם אימו ושתי אחיותיו הגדולות לברונקס שבניו יורק. בגיל ההתבגרות הסתובב ברחובות ושיחק בייסבול.

שוובל התגייס לצבא ארצות הברית בזמן מלחמת קוריאה. הוא הוצב בקוריאה ולאחר מכן ביפן. החל לצייר במהלך שירותו בצבא האמריקאי. בקיוטו נוצר קשר עם קימורה קיואן, אמן זן, שהיה למעין אב רוחני לשוובל. כשחזר לארצות הברית התחיל ללמוד באוניברסיטת ניו יורק. הוא למד ציור אצל האמן פיליפ גסטון , שאמר לו שאין לו מה ללמוד אצלו. למד בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת ניו יורק וצייר בלילות.

ב-1962 נסע שוובל ליוון לקחת את בנו מאשה יווניה שפגש, אך לא הצליח. הסתובב כשנה באירופה עד שפגש עיתונאית ישראלית שהמליצה לו לבוא לישראל. בשנת 1963 עלה לישראל וקבע מיד את מגוריו בשכונת עין כרם שבירושלים, שם חי עד מותו. את הבית בעין כרם מצא כחורבה ובמשך חייו שיפץ והגדיל אותה לצורכי המשפחה. היו תקופות שחילק את השנה בין עין כרם לניו יורק. שוובל התחתן עם אביבה, שנפטרה מסרטן ב-1989. נולדו להם 2 ילדים. לאחר מותה של אביבה התחתן עם אדווה. לזוג 2 ילדים נוספים, ואיתה חי עד מותו הפתאומי ב-2011.

שוובל ניהל כל חייו יומן אישי המתייחס גם ליצירתו. עבור שוובל הציור היה צורך הישרדותי. שוובל היה חבר טוב של הצייר אורי ליפשיץ, והוא נפטר זמן קצר אחריו.

בן 79 במותו, נקבר בבית הקברות של קריית ענבים.

יצירתו

לשוובל סגנון ציור ייחודי המורכב משני אלמנטים שונים - רישום ריאליסטי עם פרספקטיבה ברורה ושליטה וירטואוזית בקו, בעפרון ובפחם, יחד עם עבודה אקספרסיבית במכחול בכתמי צבע חפשיים ואינטואיטיביים. צייר את ירושלים, עין כרם והרי יהודה כל חייו. בחלק מהסדרות שלו ירושלים משמשת כרקע לנושאים מהתנ"ך, השואה ואחרים. עירוב של מקומות ותקופות שאינם קשורים גאוגרפית או כרונולוגית מאפיין את ציוריו.

שוובל יוצר בדרך כלל בסדרות. החל להתפרסם בשנות השבעים. בתחילת שנות השמונים יצר סדרת ציורים על "ספר שמואל" - אשר עסקה בסימבולים תנ"כיים ברחובות ירושלים, בעקבות מלחמת לבנון, שהשפיעה עליו מאד. בסדרה זו מופיע המלך דוד בחלק גדול מהציורים. את דוד צייר שוובל לעיתים בדמותו עצמו, וכלל גם בני משפחה אחרים כדמויות - ארטמיס בנו משמש כאוריה, אביבה אשתו כתמר, בת שבע, או מיכל. בכל הציורים הסיפור התנ"כי מופיע על רקע ירושלים המודרנית, והדמויות לבושות כמו היום, לעיתים אפילו בבגדים האפיניים למשחק הבייסבול.

הסדרה "כוכבי קולנוע ברחובות תל אביב" עוסקת בחיים של היום, בעולם הקולנוע, בגיבורי תרבות. בסדרה זו מופיעות דמויות קולנועיות, נאהבים וזוגות, וגם דיוקנו העצמי. כל זאת על רקע רחובותיה ובתיה של תל אביב, שהייתה מוכרת היטב לשוובל.

בשנת 1990 הוזמן שוובל להכין סדרת ציורים על גירוש ספרד לציון 500 שנה לגירוש. ההזמנה בוטלה, אך שוובל כבר שקע עמוק בציורי הסדרה, שנקראה בשם "The Inescapable מגירוש ספרד עד הפתרון הסופי". סדרה זו משלבת תכנים שבין גירוש ספרד, לשואה היהודית, בין גטו ורשה לירושלים ולניו יורק, בין ציורי רכבות ושער אושוויץ-בירקנאו לדמויות מהתנ"ך, כמו גם דמותו שלו. בסופו של דבר התערוכה התקיימה במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם. בציורים מופיעות דמויות היסטוריות כמו דון יצחק אברבנאל, המלך פרדיננד והמלכה איזבלה, האינקוויזיטור טורקמדה מאירועי גירוש ספרד, יחד עם ציטוטים מציורים של האמנים הספרדים הגדולים - אל-גרקו, ולסקז וגויה. מהשואה מראה שוובל את דמותו של רומקובסקי, מנהיג היהודים בגטו לודז', המשמש כמתווך ומקביל לאברבנאל קודמו. עבור שוובל אלה אירועים מקבילים בעלי משמעויות דומות. בתערוכה הובא נאומו של רומקובסקי ("תנו לי את הילדים והחולים"), מכתבים ותעודות אחרות. שוובל עצמו לא היה מודע כלל לשואת היהודים בזמן שנעשתה. הוא חי כילד בניו יורק ועניין אותו לשחק בייסבול. במחקריו לקראת התערוכה על גירוש ספרד מצא לנכון לחבר בין 2 אירועים אלה. הוא קורא לשואה "הדבר האמִתי". (ראו ציטוטים)

על מנת לעסוק בנושאים של גירוש ספרד והשואה חקר שוובל מסמכים, תעודות, ספרים, סרטים, וכל מה שיכול היה להגיע אליו. אף על פי שלא היה לשוובל או למשפחתו, עד כמה שידע, שום קשר לשואה ולא ידע על כך דבר בצעירותו, בסופו של דבר הנושאים הללו חדרו לנפשו ולמחשבתו. את מה שהרגיש, למד וידע שילב באופן אינטואיטיבי ואסוציאטיבי בציוריו.

בשנותיו האחרונות עבד בעיקר על דיוקנאות עצמיים ועל ציורי טבע של אזור נחל שורק, שם נהג לטייל עם כלבו באורח קבוע. בציוריו שילב שוובל ריאליזם ודמיון. ברבים מאוד מהם מופיעים נופים אורבניים קונקרטיים של ירושלים, תל אביב וניו יורק שבהם משוטטות דמויות תנ"כיות, הוליוודיות ואחרות ובהן האמן עצמו. רבים מציוריו הם דיוקנאות עצמיים, כאשר לעיתים מופיעים בהם בני משפחתו וחבריו, בהם בולט האמן אורי ליפשיץ.

שוובל לא היה במרכזה של הסצנה האמנותית בישראל בחייו ולא זכה לפרסום רב. הנושאים הסיפוריים והתנ"כיים בהם עסק, יחד עם הסגנון המשלב בין הריאליסטי והדמיוני, עם כתמי הצבע האקספרסיביים והביטוי הרגשי העז, השאירו אותו לרוב בשוליים. אך הוא עצמו גם לא ניסה להשתלב בסצנה המקומית, אלא דבק בדרכו שלו ובתכנים שעניינו אותו. למרות זאת היו לו תערוכות במוזיאונים החשובים בארץ.

מבחר תערוכות יחיד

• 1971 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
• 1974 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 1979 - המשכן לאמנות עין חרוד.
• 2010 - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.
• 2010 - מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם. התערוכה - The Inescapable - מגירוש ספרד עד הפתרון הסופי.

ספרים וקטלוגים אודות יצירתו

• יונה פישר, מרטין וייל, איוון שוויבל: האמן בסדנתו, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1971.
• חיים גמזו, שוובל: ציורים - רישומים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1974.
• שוובל - זירת ירושלים (Schwebel - The Arena of Jerusalem), ניו יורק, 1987 (בשפה האנגלית. מצורפת חוברת ובה תרגום הטקסט לעברית).
• שוובל ממחזר, ירושלים, תל אביב, 2003.
• שוובל: The Inescapable - מגירוש ספרד עד לפתרון הסופי, סול לנזיני, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם, 2010.

ציטוטים מתוך קטלוג התערוכה The Inescapable

ייתכן שהיה קל יותר לצופה לו היו הציורים, הנוגעים בתקופות היסטוריות שונות - גירוש ספרד, האינקוויזיציה והשואה - מוצגים בסדר כרונולוגי. אולם אינני היסטוריון ועבור אמן זהו כנראה יתרון. מה שברור, שהעבודות נוצרו מתוך בליל של רגשות: תערובת של שיקול דעת, ספקנות, פליאה ופחד ולעיתים רצון להימלט מהדבר שאין ממנו מנוס. אני חושב שהצלחתי לבטא את כל אלה.

ביולי 1990 חשבתי שקיבלתי הזמנה לצייר סדרת עבודות המציינת חמש מאות שנה לגירוש ספרד. לאחר מספר חודשי עבודה, צץ להפתעתי החיבור לנאצים. מאותו רגע כבר לא ציירתי מאותה עמדה – אלמנט של אסון היסטורי נוסף אחז בי, שהיה בעל רצון משלו. ההזמנה התבטלה, אך על קירות הסטודיו הלכו ונצברו עוד ועוד עבודות. הציורים רעשו וגעשו, מה שהוביל אותי למחזר ציורים פחות מוצלחים שהיו לי במחסן. בציורים אלה יצרתי הנגדה בין נושאים הנראים מנותקים זה מזה. השימוש בוֶלסקז, למשל, כדי לייצג היבט של ספרד איתו אין לו שום קשר – הצבת המדונה והילד ליד הרכבת – עלול לעורר שאלות. אולם עבורי אמנותו של וֶלסקז היא היא ספרד, השפעה מופלאה בחיי; וברוח זו השתמשתי בו. כמו תמיד, בסדרת ציורים זו אני מתנהל בין היסטוריה והווה, בין בני ברית ואויבים אשר תמיד קשורים לעצמי, מזדהה איתם ומכוון שיזדהו אתי.

הוא ממקם את הדמויות ההיסטוריות ואת הדימויים האמנותיים בתפאורת הגטו, לצד רכבות הגירוש, בנופה של וורשה, בניו יורק, בשכונות המומרים בספרד וברחובותיה וכיכרותיה של ירושלים. הגשר המחבר את חלקיה של וורשה יכול לגשר בין שכונות תל אביב, רכבות הגירוש יכולות לנוע בכיכרות ירושלים או לאורך רחובות הברונקס בניו יורק. המלכים הספרדים וקורבנות האינקביזיציה ניצבים על רציפים.

מספר מילים על העבודות עצמן: אני לא משכפל את המשרפות או את ערמות המתים בברגן-בלזן אשר צולמו על ידי הבריטים בעת השחרור. זו אינה טעות; אין לי זכות לשחזר את הזוועות באופן ריאליסטי. אני צריך להיכנס לכל ציור מתוך מודעות לאתיקה של תהליך העבודה – להיפרד מהאשליה הטוטאלית ולהביא את העבודה לעצם מהותה של האמנות. אולם אני כן משתמש בגדרות התיל, הגשרים, השער, והטלאי הצהוב – מספיק באלה כדי להגביר את הלמות הלב.

גלריה

• 
  ציור קיר, 1977
  היכל התרבות, תל אביב-יפו

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של איוון שוובל
• איוון שוובל, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• איוון שוובל באתר סדנת ההדפס ירושלים
• מידע לאספנים אודות איוון שוובל, באתר עסקי אמנות
• אורי ליפשיץ, כל רישום של שוובל כמעט משפיל אותי, באתר הארץ, 5 במרץ 2008
• הילה אור, חי בסרט, ריאיון עם איוון שוובל בסטודיו, מגזין המושבות, 15 באפריל 2011
• דוד שליט, ‏איוון האדום, באתר גלובס, 25 במרץ 2004
• איתן ליפשיץ, תעלומת בד: פרידה מאיוון שוובל, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
• ערן בר-און, הצייר איוון שוובל הלך לעולמו, באתר ynet, 14 ביולי 2011
• שני גורקביץ'‏, הצייר איוון שוובל הלך לעולמו, באתר וואלה, 14 ביולי 2011
• Anne Sassoon, Ivan Schwebel: 1932 - 2011, Jerusalem Post, Aug. 2011
• גדעון עפרת, מפני מה נס איוון שוובל, מתוך המחסן של גדעון עפרת, 21 בדצמבר 2010
• איוון שוובל, דף שער בספרייה הלאומית