איזבלה אנדריני

איזבלה אנדריניאיטלקית: Isabella Andreini; ‏156210 ביוני 1604) הייתה שחקנית, משוררת ומחזאית קומדיה דל'ארטה. השחקנית המפורסמת ביותר של זמנה ואחת הדמויות המשפיעות על הסוגה. היא פיתחה את דמות האהובה הצעירה, שלאחר מותה קרא אותה המחזאי ומנהל הלהקה פלמיניו סקאלה על שמה "איזבלה". כחברה בלהקת התיאטרון ג'לוזי, אותה ניהל בעלה, פרנצ'סקו אנדריני, הופיעה בחצרות אצילי איטליה וצרפת. חיברה סונטות ומחזות.

איזבלה אנדריני
Isabella Andreini
דיוקן משנת 1588
דיוקן משנת 1588
לידה 1562
פדובה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביוני 1604 (בגיל 42 בערך)
ליון, ליונה, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Isabella Canali עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פרנצ'סקו אנדריני (1578–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Giambattista Andreini עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 8 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
להקת קומדיה דל'ארטה המזוהה כלהקת ג'לוזי. האשה במרכז מזוהה כאיזבלה

תולדות חייה

עריכה

נולדה בפאדובה וזכתה לחינוך קלאסי וידיעת מספר שפות. חינוך זה משתקף בשירים ובמחזה שחיברה ובתיעוד הופעותיה על הבמה. בגיל ארבע-עשרה הצטרפת לאחת הלהקות החשובות והמפורסמות של הקומדיה דל'ארטה, הג'לוזי (Compagnia dei Comici Gelosi), עמה הופיעה עד מותה. הלהקה פעלה בצפון איטליה וזכתה לפטרונותם של דוכסי מנטובה מבית גונזגה. אנרי השלישי, מלך צרפת אף הזמין את הלהקה להופיע בחצר המלוכה בפריז.

אנדריני הופיעה בתפקיד האהובה הצעירה (prima donna innamorata), יצקה לתוכה תכנים שפיתחה והפכה את הדמות הסטריאוטיפית הפאסיבית לדמות אקטיבית, שובבה, בעלת מענה-לשון חד והתפרצויות יצרים. ב-1578, בהיותר בת 16, התחתנה עם מנהל הלהקה והשחקן בתפקיד הקפיטנו, פרנצ'סקו אנדריני. בני הזוג הפכו למעשה למנהלי הלהקה בצוותא, בתקופת השיא של הלהקה ושל הסוגה. נוסף לדמות האהובה, שיחקה איזבלה גם את דמותו של פאבריציו, דמות של בן-לוויה ממוצא אצילי שהוא אשה המחופשת לגבר ודמויות נוספות, כולל ביצוע מספר תפקידי נשים וגברים באותה הצגה.

במהלך מסעי ההופעות הבלתי פוסקים ילדה אנדריני שבעה ילדים, שלושה בנים וארבע בנות. בנה הבכור ג'מבטיסטה, נדד עם הלהקה ושני הבנים האחרים גודלו בחצר גונזגה במנטובה.

ב-1589 הופיעה בפירנצה בחתונתם של פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה וכריסטינה מלורן, בהצגה "שגעונה של איזבלה" (La Pazzia d'Isabella). להצגה נותר תיעוד מפורט המתאר את סגולותיה של איזבלה, בהן אלתור שוטף במספר שפות והופעה רבת חן ועידון לצד התפרצויות שיגעון וסערת יצרים.[1] ב-1599 הופיעה בחצר אנרי הרביעי, מלך צרפת ואשתו, מארי דה מדיצ'י. בתקופה זו כבר הייתה אנדריני הכוכבת המובהקת ומארי דה מדיצ'י מתייחסת ללהקה, במכתב לאחותה, כ"איזבלה אנדריני ולהקתה".[2] ב-1603 הופיעה אנדריני שוב בפני מלך ומלכת צרפת בטירת פונטנבלו.

מותה ואחריו

עריכה

במהלך מסע שובה לאיטליה, נפטרה ליד ליון במהלך לידת בנה השמיני. לאנדריני נערכה הלווייה רשמית ולזכרה הוטבעו מטבעות שתיארו אותה כאלת התהילה הרומית (Fema) עם המילים aeterna fama ("תהילת נצח") בצד אחד ו- Isabella Andreini, Comici Gelosi בצד השני.[3]

בעלה, פרנצ'סקו אנדריני, פיזר את להקת הג'לוזי מיד לאחר מותה. פלמיניו סקאלה הוציא ב-1611 קובץ ובו חמישים סצנרי (תקצירי מחזות), בהם כינה את דמות האוהבת על שמה "איזבלה", קונבנציה שהשתרשה מאז. בנה הבכור, ג'מבטיסטה אנדריני, ארגן להקת תיאטרון בשם פידלי ("הנאמנים") שהופיעה עם חומרים ששימשו את להקת ג'לוזי.

יצירותיה

עריכה
  • אוסף סונטות מ-1587
  • Mirtilla - יצירה דרמטית
  • Rime - אוסף של 359 פואמות. ראה אור ב-1601 באיטלקית וב-1603 בתרגום לצרפתית
  • Rime..., Parte seconda - אוסף שירים נוסף שראה אור ב-1605 לאחר מותה
  • Fragmenti de alcune scritture - אוסף מונולוגים ודיאלוגים מאולתרים שהועלו על הכתב על ידי בעלה וראו אור ב-1617 לאחר מותה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא איזבלה אנדריני בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה