איזק קזובון
איזק קזובון (בצרפתית: Isaac Casaubon; 18 בפברואר 1559 - 1 ביולי 1614), מלומד קלאסי, בלשן וחוקר כתבי יד (פילולוג) ממוצא צרפתי-הוגנוטי שפעל בשווייץ, בצרפת ובאנגליה. קזובון נחשב על ידי רבים מבני תקופתו כאדם המלומד ביותר באירופה.
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1559 ז'נבה, רפובליקת ז'נבה  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1614 (בגיל 55) לונדון, ממלכת אנגליה |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | צרפת, שווייץ, אנגליה |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ז'נבה |
| מוסדות |
|
| צאצאים |
Méric Casaubon |
| תרומות עיקריות | |
| חקר היצירות הקלאסיות, שימוש בבלשנות לגילוי מועד יצירת המסמכים | |
  | |
שנים ראשונות
עריכהקזובון נולד למשפחה הוגנוטית (פרוטסטנטית) שנמלטה מצרפת לז'נבה עקב רדיפות ההוגנוטים בצרפת. המשפחה חזרה לצרפת (למחוז דופינה) בשנת 1562. המשפחה ניהלה חיים של המלטות נצחית מפני רדיפות הקתולים ובני המשפחה הסתתרו במערות בהרי האזור. עד גיל 19 לא זכה קזובון לכל השכלה, פרט ללימודים שלמד מאביו באופן לא מסודר, שכללו גם לימודי יוונית עתיקה.
בהיותו בן 19 התקבל קזובון לאקדמיה של ז'נבה והחל ללמוד יוונית באופן מסודר. ב-1581 והוא בן 22 בלבד, התמנה לפרופסור ליוונית, משרה בה החזיק עד 1596. באקדמיה לא נפגש עם אינטלקטואלים מקומיים בעלי רמה שתשווה לשלו והעסיק עצמו בקריאת כל ספר שנקרה לידיו. ז'נבה הייתה מרכז אליו הגיעו מבקרים מחו"ל וכך נפגש קזובון עם רבים ממלומדי התקופה, הן קלוויניסטים והן קתולים. בהשתדלות מלומדים צרפתים קתולים הצליח קזובון לקבל הזמנה לשוב לצרפת ב-1596 וקיבל משרה של פרופסור ללשונות ולספרות באוניברסיטת מונפלייה ותואר "יועץ למלך" (conseiller du roi). תנאי ההעסקה שלו היו עלובים והוא בחר לעסוק בעיקר בעריכת כתבים קלאסיים (למשל כתבי הפילוסוף סטראבון, כרך של אריסטו, פליניוס הצעיר ועוד). במהלך העריכה התנסה קזובון בקריאה ביקורתית והוסיף הערות לטקסטים שערך ובהם העלה תהיות, שהתבססו על בלשנות ועל ידע כללי רב, לגבי מוסכמות כגון זהות הכותבים וזמן כתיבת המקור. הספר החשוב ביותר שלו מתקופה זו הוא כרך הערות על כתבי אתנאיוס.
ליון ופריז
עריכהבשנת 1598 הגיע קזובון לליון, על מנת להדפיס את ספרו על אתנאיוס והתארח בביתו של עמית קתולי בשם מריס דה-ויק (Méric de Vicq) שהציג אותו בפני אנרי הרביעי, מלך צרפת. המלך הזמין את קזובון באופן מעורפל למדי "לשקם" את האוניברסיטה של פריז. קזובון התפטר ממשרתו במונפלייה ונשאר בליון, מצפה לביקורו של המלך ולהבהרות בקשר לפריז. בינתיים חי אצל דה-ויק, שהזמין אותו לכהן כסניגור של המפלגה הפרוטסטנטית במשפט שנערך בפריז. קזובון, שלקח על עצמו משימה בלתי אפשרית, להגן על מפלגה שתצא בוודאות אשמה במשפט, הוכיח חריפות שכל ונתפס בעיני קתולים ופרוטסטנטים כאחד כ"אדם מלומד בין בורים" (כדברי יוזף יוסטוס סקליגר). המלך הזמין את קזובון לשהות בפריז ונתן לו קצבה. עם זאת שערי האוניברסיטה נעלו בפני כל מי שאינו קתולי ובכך בא הקץ על אפשרותו לכהן בה. לבסוף קיבל קזובון את משרת ספרן המלך ב-1604, משרה שזיכתה אותו בתוספת על קיצבתו ובגישה לספרייה המלכותית.
עשר שנותיו בפריז (עד 1610) היו שיא הקריירה של קזובון. הוא נחשב, יחד עם יוזף יוסטוס סקליגר, לאדם המלומד של תקופתו. הוא נהנה מהכנסה קבועה וגבוהה יחסית, מחברת מלומדים, מסובלנות דתית ומאפשרות להניח את ידו על כל ספר שחפץ בו, בין בדפוס או בכתב-יד. קזובון קיבל הגנה ישירה מאת המלך, שחיבב אותו אישית, אך תמיד היה שרוי בחשש מפני התנפלות המון על פרוטסטנטים. חברים קתולים רמזו לו שיצהיר על קתוליות אך קזובון לא הסכים להמיר את אמונתו. הוא קיבל הצעות רבות לעבור לאוניברסיטאות של ערים נוחות יותר לפרוטסטנטים כהיידלברג, ז'נבה, נים, סדאן ועוד אך דחה אותן.
אנגליה
עריכהב-1610 עלה מאוד כוחו של הקרדינל דופרון בצרפת ובאוקטובר אותה שנה קיבל קזובון את הזמנת הארכיבישוף מקנטרברי לבוא לחצר ג'יימס הראשון, מלך אנגליה, שביקש להתייעץ עם המלומד בנושאים תאולוגיים. למעשה קזובון היה אנגליקני מתוך לימוד עצמי, שביקש את "דרך האמצע" בין הקלוויניזם לקתוליות, וכך התחבר לבישופים האנגליים בקשר אמיץ של אחדות דתית שלא ידע כמותה מעולם לפני כן. קזובון ביקש להישאר בחצר מלך אנגליה. בתחילה סירבה מלכת צרפת בפועל, מארי דה מדיצ'י, לשחרר אותו ונדרשה לכך השתדלות מיוחדת מטעם החצר האנגלית. לבסוף שוחרר קזובון ממשרתו בצרפת והותר לו אף לקחת מספר ספרים.
ב-1611 התאזרח קזובון באנגליה, ביקר בקיימברידג', נפגש עם מלומדי אנגליה ורכש ידידים רבים. ב-1613 שהה באוקספורד וחקר את האוסף של הספרייה הבודליינית. אולם, בהיותו חביבם של המלך והבישופים, נאלץ לסבול את חוסר הפופולריות הגוברת כלפיהם בציבור. הוא ומשפחתו הוטרדו ברחוב על ידי אספסוף ואף אצילים בחצר המלך התייחסו באיבה לזר שהגיע "משום מקום" וכבש את לב המלך וחוגו הקרוב. למרות שקרא אנגלית, לא דיבר קזובון כמעט אנגלית, גם עובדה זו עוררה עליו את חמתם של אנגלים רבים.
המשימה שהוטלה על קזובון על ידי המלך הייתה לחקור את הספר Annales Ecclesiastici (בן 12 הכרכים) של המלומד הקתולי בן הזמן סיזר ברוניוס (אנ'), אשר עסק בהיסטוריה של 12 המאות הראשונות לנצרות, ולהוכיח בעזרת ביקורת עליו את נכונותה של הפרוטסטנטיות ושקריותה של הקתוליות. קזובון הספיק לעבור בחייו רק על המחצית הראשונה של הכרך הראשון, אך החיבור שהותיר על חלק זה בלבד הוא יצירה מבריקה. הגילוי החשוב ביותר של קזובון בחיבור זה הוא הפרכה חד-משמעית של גילו של הקורפוס ההרמטי, טקסט עתיק לכאורה עליו מתבססות התורות ההרמטיות, כלומר אלכימיה, אסטרולוגיה ובמידת מה גם הקבלה של האר"י. קזובון הצליח להסיק באמצעות מחקר פילולוגי והיסטורי שהכתבים המיוחסים להרמס טריסמגיסטוס, אבי התורות ההרמטיות, הם למעשה זיופים פסאודואפיגרפים מהמאה ה-2 לספירה. למרות מחקרו המרשים של קזובון, המשיכו רבים את לימודי התורות ההרמטיות.
קזובון נפטר ב-1614 ונקבר במנזר וסטמינסטר. אוסף מכתביו יצא ברוטרדם ב-1709.
בתרבות ובספרות
עריכההגיבורים המלומדים ברומאנים המטוטלת של פוקו של אומברטו אקו ובמידלמארץ' של ג'ורג' אליוט קרויים על שם קזובון.
לקריאה נוספת
עריכה- Casaubon, Isaac, De Satyrica Graecorum & Romanorum Satira, Paris, 1605. Facsimile ed., ed. Peter E. Medine, 1973, Scholars' Facsimiles & Reprints, ISBN 9780820111155
- Yates, Frances A., Giordano Bruno and the hermetic tradition, University of Chicago Press, 1964. ISBN 0226950077 chap. 11 – After Hermes Trismagistus was Dated
- Anthony Grafton and Joanna Weinberg, "I have always loved the holy tongue": Isaac Casaubon, the Jews, and a forgotten chapter in Renaissance scholarship, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 2011 ISBN 9780674048409
קישורים חיצוניים
עריכה
- איזק קזובון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)