אייל וייס
אייל וייס (21 באוגוסט 1967 - 15 בפברואר 2002) היה מפקד יחידת דובדבן. נהרג בתאונה מבצעית במהלך מעצר בכפר סידא, במהלך האינתיפאדה השנייה.
| |
| לידה |
21 באוגוסט 1967 תל אביב  ישראל  |
|---|---|
| נהרג |
15 בפברואר 2002 (בגיל 34) סידא, הרשות הפלסטינית |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1985–2002 (כ־17 שנים) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
קורות חייו
עריכהאייל וייס נולד בתל אביב, בן זקונים להוריו, מלכה ואברהם, אחרי שתי בנות. הוא למד בבית הספר היסודי בצהלה, שכונת מגוריו, והיה פעיל בתנועת הצופים. וייס עסק בספורט ושיחק כדורסל בקבוצת הילדים והנוער של מכבי תל אביב. נוסף על כך היה רץ למרחקים ארוכים, רכב על אופניים והתחרה בטריאתלונים. בהיותו בן 17 נפטר אביו, אברהם.
שנה לאחר פטירת אביו, בשנת 1985, התגייס וייס לשירותו הצבאי בחטיבת הנח"ל במסגרת גרעין נח"ל. בנח"ל עבר וייס מסלול הכשרה כלוחם ולאחריו קורס מכי"ם וקורס קציני חי"ר, אותו סיים בהצטיינות. עם שובו לחטיבה היה למפקד מחלקה. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד 931, "שחם", ולאחר מכן מונה למפקד פלס"ר נח"ל[1]. לאחר סיום תפקידו בסיירת פיקד על פלוגת צוערים בבה"ד 1 ולאחר מכן השתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם). במקביל למד ניהול משאבי אנוש במכללת אחוה. במהלך לימודיו פגש וייס את אשתו לעתיד, שיר, איתה התחתן לאחר מספר שנים. עם סיום לימודיו עבר וייס לסיירת מטכ"ל, שם היה מפקד פלגת האימונים.
וייס שב לחטיבת הנח"ל ומונה למפקד גדוד 931[2]. בזמן פיקודו על הגדוד בגזרת זרעית התקרבה אישה לבנונית לגדר המערכת בקרבת קיבוץ אדמית ועלתה על מוקש. האישה נפצעה קשה ווייס, יחד עם הקַשָׁר שלו וחובש מהתאג"ד, סיכנו את חייהם ונכנסו לשדה המוקשים על מנת לחלצה בהצלחה. באירוע משמעותי אחר בחיי הגדוד מאותה תקופה (סוף 1998), נהרגו המ"כ אהד נחמיאס ומפקד הטנק הנלווה, אייל כהן, בתקרית בסמוך למוצב כרכום. שני המפקדים האחרים בכוח נפצעו, ואחד החיילים הצעירים תפס פיקוד על שארית הכוח. אייל וייס הוביל את כוח החילוץ תחת אש רצופה והצליח לסיים את האירוע ללא נפגעים נוספים. עם סיום תפקיד המג"ד התמנה וייס לסגן מפקד עוצבת חירם, החטיבה המרחבית האחראית על החלק המזרחי של גבול ישראל-לבנון.
בעקבות כישלון מבצע סימפוניית החיים בעסירה א-שמלייה, שבו נהרגו שלושה מלוחמי דובדבן מירי דו צדדי, החליט מפקד יחידת דובדבן, מיקי אדלשטיין להתפטר מתפקידו. מחליפו המיועד, נדב פדן, דחה את קבלת הפיקוד על היחידה מסיבות אישיות. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נשאר אדלשטיין בתפקידו למשך כשבעה חודשים כדי להוביל את היחידה במציאות החדשה. באפריל 2001 מונה וייס למפקד היחידה[3]. אחרי סדרת מפקדים שבאו מיחידות מיוחדות, כגון יחידת שלדג ושייטת 13, היה וייס למפקד היחידה הראשון מזה שנים שהיה בראש ובראשונה איש חי"ר. במהלך התקופה הקצרה שבה פיקד וייס על דובדבן לכדה היחידה 1,800 פעילי טרור, וזכתה בצל"ש הרמטכ"ל ובפרס ראש הממשלה לפעילות מיוחדת, הייתה זו הפעם הראשונה בה יחידה צבאית זכתה בפרס זה.
בבוקר יום ה-15 בפברואר 2002, יצא וייס בראש חייליו למעצר של שבעה פעילי הג'יהאד האסלאמי ותנזים בכפר סידא, באזור טולכרם. במהלך ביצוע נוהל סיר לחץ הפיל דחפור די-9 פיסה מהבית שגרמה להתמוטטות קיר אבן מאחוריו תחקר וייס את ג'אסר רדד, אחד המבוקשים שהסגיר עצמו ונעצר. קריסת החומה הביאה למותו של וייס.
וייס הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין של זכרון יעקב. וייס הותיר אחריו את אשתו שיר, בת בגיל 7 חודשים, אם ושתי אחיות.
לאחר מותו, החל משנת 2002, נקרא טריאתלון תל אביב השנתי על שמו.
קישורים חיצוניים
עריכה- קורות החיים של אייל וייס, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- דף זיכרון אישי - באתר הרשמי של חטיבת הנח"ל.
- פליקס פריש, מפקד יחידת דובדבן הובא היום למנוחות, באתר ynet, 17 בפברואר 2002.
- עלי ואקד, העיתונות הערבית "חגגה" את אירועי סוף השבוע, באתר ynet, 16 בפברואר 2002.
- יואב לימור, "המזל הרע רודף אחרינו", באתר nrg, 17 בפברואר 2002.
- רונן הירשלר, "נוח בשלום מפקדי", באתר ynet, 17 בפברואר 2002.
- מאיה מימון, "מתגעגעים לאייל" - מגזין המושבות, גיליון 45, 27.02.2007.
- אורי טלשיר, שמו של חלל צה"ל הוסר מטריאתלון תל אביב והוחלף בחסות מסחרית, באתר הארץ, 4 במאי 2014.
- עידו ועינב, 'כי בתחבולות': סיפור נפילתו של מפקד דובדבן, באתר ynet, 10 באוקטובר 2014.
- דוד רטנר, פקודים של וייס: הוא היה מפקד קפדן וקשוח, באתר הארץ, 16 בפברואר 2002.
הערות שוליים
עריכה- ^ רונן הירשלר, "נוח בשלום מפקדי", באתר ynet, 17 בפברואר 2002.
- ^ קובי פינקלר, אייל היה אגדה עוד בחייו, באתר ערוץ 7, 17 בפברואר 2007.
- ^ אמיר אורן, הפיגועים היו יוצאים לפועל גם בלי המבצע בטול כרם, באתר הארץ, 9 במרץ 2002.