ויקיפדיה

איי מטסו

ארכיפלג בים סין המזרחי

איי מטסו[2] (באנגלית: Matsu Islands; בסינית: 馬祖列島[2]), רשמית איים אלה מוכרים כמחוז לינצ'יאנג Lienchiang County של הרפובליקה הסינית, טאיוואן, הם ארכיפלג של 36 איים ואיונים בים סין המזרחי הנשלט על ידי הרפובליקה של סין (ROC) שבסיסו בטאיוואן, ומיקומו סמוך לחוף הדרום-מזרחי של סין היבשתית (האי הקרוב ביותר ליבשת שבארכיפלג, נמצא במרחק 9 קילומטרים ממנה בלבד[3][4]). זהו המחוז הקטן ביותר מבחינת שטחו ואוכלוסייתו שבשליטת טאיוואן, כמו גם אחד משני המחוזות שהיו חלק ממחוז פוג'יין הסיני עד שנת 1949.

איי מטסו
Matsu Islands
馬祖列島
פסיפס צילומים מאיי מטסו
פסיפס צילומים מאיי מטסו
פסיפס צילומים מאיי מטסו
נתונים גאוגרפיים
מיקום ים סין המזרחי
קואורדינטות 26°09′02″N 119°56′07″E / 26.150517841739468°N 119.93528351778893°E / 26.150517841739468; 119.93528351778893
ארכיפלג איי מטסו
סוג מחוז, מחוז לינצ'יאנג
שטח 28.80 קמ"ר
גובה מרבי באי בייגן 298 מטר
נתונים מדיניים
מדינה טאיוואןטאיוואן טאיוואן
אוכלוסייה 13,279[1] (2021)
צפיפות 461.1 תושבים/קמ"ר (נכון ל־2021)
אזור זמן UTC +8
עיר ראשית נאנגאן, בירת המחוז
על שם האלה מטסו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפה

איי מטסו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחוז לינצ'יאנג היה חלק ממחוז של פוג'יין השלם, לפני חלוקתו בפועל ב-1949 בעקבות מלחמת האזרחים הסינית, שהביאה לכך שהחלק היבשתי של המחוז יישאר בשליטת הרפובליקה העממית של סין (PRC), בעוד שאיי מטסו נשארו בשליטת ה-ROC (הרפובליקנים הסינים).

השם

עריכה

איי מטסו[5][6][7][8] נקראים על שם האי הראשי, נאנגאן (אנ') או (ננקאן). האי נאנגאן נקרא גם האי מטסו[9] על שם המקדש הנמצא באי שאמור להיות אתר הקבורה של אלת הים הסינית בעלת השם הדומה בסינית 媽祖 (媽祖).[10] מטסו הוא התעתוק (ה-WadeGiles-וייד-ג'יילס) של ההגייה ממנדרינית של שם האי.

באפריל 2003, ממשל מחוז ליאנצ'יאנג שקל לשנות את שם המחוז למחוז מטסו על מנת למנוע בלבול עם שם מחוז ליאנג'יאנג הסמוך שביבשת, בסין העממית.[11]

היסטוריה

עריכה

שושלת יואן

עריכה

סינים מפוג'יין וג'ג'יאנג החלו להגר לאיים במהלך שושלת יואן. רוב תושבי איי מטסו הגיעו ממחוז הוגואן (侯官) (צ'אנגל (אנ'), פוג'יין). תעשיית הדיג ברשתות הפופולרית הקימה את הבסיס לפיתוח ההתיישבות באיי מטסו ולפיתוח תעשייתי של האזור במשך מאות שנים.

שושלת מינג

עריכה

בתקופת שושלת מינג כמה אנשי צוות של ג'נג חה שהו זמנית באיים.

שושלת צ'ינג

עריכה

במהלך שושלת צ'ינג המוקדמת, התאספו באיים פיראטים שגרמו לתושבים המקומיים לעזוב זמנית את האיים. בניגוד לטאיוואן ואיי ארכיפלג פנגחו, איי מטסו לא הועברו לידי האימפריה היפנית בהסכם שימונוסקי ב-1895. בשל מיקומו האסטרטגי של הארכיפלג לאורך נתיב השיט היחיד לתנועת התבלינים באזור, הבריטים הקימו את מגדלור דונג'יונג (אנ') באי דונגין (אנ') בשנת 1912 כדי להקל על ניווט האניות באזור.[12]

הרפובליקה של סין

עריכה

בשנת 1911, שושלת צ'ינג הופלה לאחר מהפכת שינהאי והרפובליקה של סין (ROC) הוקמה ב-1 בינואר 1912. בעקבות המהפכה איי מטסו נשלטו על ידי מחוז פוקיין של הרפובליקה הסינית. ב-1 באוגוסט 1927, פרץ מרד נאנצ'אנג בין המפלגה הלאומית השלטת של סין (KMT) לבין המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), שסימן את תחילת מלחמת האזרחים הסינית.

ב-10 בספטמבר 1937, יפן כבשה את מחוזות בייגן ונאנגאן הסינים בסיוע הצבא הסיני הריפובליקני (אנ').[13] האיים לא נכבשו על ידי חיילים יפנים במהלך מלחמת העולם השנייה מכיוון שהם לא היו חשובים מבחינה צבאית. ב-15 באוגוסט 1945 היפנים נכנעו לאמריקאים במסגרת כניעת האימפריה היפנית וכל שטחי האימפריה כולל איי מטסו הועברו לשליטת האמריקאים.

כתוצאה ממלחמת האזרחים הסינית, בשנת 1949 המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) כבשה והשתלטה רק על סין היבשתית מידי המפלגה הלאומית הסינית (Kuomintang, KMT). המק"ס הקימה את הרפובליקה העממית של סין (PRC) ב-1 באוקטובר 1949, שכללה את ניהול מחוז ליאנג'יאנג של פוג'יין שביבשת בלבד. כוחות ה-KMT נסוגו מסין היבשתית לטאיוואן בסוף 1949, אך שמרו על חלק מהאיים של מחוז לינצ'יאנג (בהם נכללו, איי מטסו), וגם את רוב האיים במחוז ג'ינמן (קוומוי). ב-15 בדצמבר 1950, הוקמה הנפה האדמיניסטרטיבית מטסו (馬祖行政公署) של מחוז פוג'יין, ברפובליקה של סין הלאומית.[14][15] שהותקפה ב-1950 וב-1951.[16]

בתחילת יולי 1953 נסוגו לוחמי גרילה לאומניים סיניים מהאיים שבאזור האי שיאנג (Chihchutao) והאזור עבר לשליטת סין העממית.[17] ביוני 1955, סין העממית ביצעה בנייה מסיבית של כבישים ומתקני צבא סביב האי Pingtan (אנ'), שכללו דרכים המובילות לעמדות ארטילריה אפשריות ביבשת. העמדות שימשו כדי להגן על מיצר האייטן, שנחשב לאזור היערכות נוח לפעולות אמפיביות נגד איי מטסו.[18] ביולי 1958, סין החלה לרכז כוחות מול איי ג'ינמן (קוומוי) ומאטסו (לינצ'יאנג) והחלה להפציץ אותם ב-23 באוגוסט, דבר שגרר למשבר מיצרי טאיוואן השני. ב-4 בספטמבר 1958 הודיעה סין על הגדלת מרחב המים הטריטוריאליים שלה ב-20 קילומטרים כדי לכלול את שני הארכיפלגים בתחומה הטריטוריאלי. מאוחר יותר באותו חודש, לאחר שיחות בין ארצות הברית לסין העממית בוורשה, פולין, סוכם על הפסקת אש והסטטוס קוו אושר מחדש.[19]

הביטוי " קוומוי (ג'ינמן) ומטסו" הפך לחלק מהשיח הפוליטי האמריקאית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1960. במהלך הוויכוחים, שני המועמדים לנשיאות, סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון והסנאטור ג'ון פ. קנדי, התחייבו להשתמש בכוחות הצבא אמריקאי במידת הצורך כדי להגן על טאיוואן מפני פלישה של סין העממית. עם זאת, בעימות השני בין שני המועמדים, ב-7 באוקטובר 1960, שני המועמדים השמיעו דעות שונות לגבי השאלה האם יש להשתמש בכוחות אמריקאים גם כדי להגן על העמדות הקדמיות של טאיוואן, קומוי ומאטסו.[20] הסנאטור קנדי הצהיר שהאיים האלה נמצאים במרחק של כ-9 ק"מ בלבד מול חופי סין ובמרחק של כ־170 קילומטרים מטאיוואן, הם בלתי ניתנים להגנה אסטרטגית וגם לא היו חיוניים להגנת טאיוואן. סגן הנשיא ניקסון טען כי מכיוון שקמוי ומאטסו נמצאים ב"אזור החירות", אין למסור אותם, עקרונית, לקומוניסטים.[21][22][23][24][25][26]

 
MA-TSU LIEH-TAO (איי מטסו) כוללים את: TUNG-YIN LIEH-TAO (דונגין), לאנג טאו (אי ליאנג), צ'אנג-הסו שאן (בייגן), מא-צו שאן (ננגן), PAI-CH 'ÜAN LIEH-TAO (ג'וגואנג)

"האיים שבידי הלאומנים ליד היבשת הסינית הם חלק ממחוז פוקיין, נכון לשנת 1962 הם נמצאו כעת תחת ממשל צבאי".

לאחר העימות השלישי ב-13 באוקטובר 1960, יועציו של קנדי שוחחו עם שר החוץ כריסטיאן הרטר ואמרו שקנדי שינה את עמדתו בסוגיית קווימוי ומטסו. כדי לא לתת לקומוניסטים את הרושם שארצות הברית לא תעמוד מאוחדת כנגד התוֹקפָּנוּת הסינית. ניקסון הצביע על השינוי בעמדתו של קנדי אך החליט לא ללחוץ על הנקודה בשל חשיבות תפקידה של ארצות הברית במצב המתוח מול סין העממית.[27] סקרים של רפובליקנים ודמוקרטים הראו שקיימת תמיכה גורפת בעמדתו של ניקסון.[28]

בשנת 1992 התחדש הממשל האזרחי העצמאי של מחוז ליאנצ'יאנג, זאת לאחר הפסקת הלוחמה הקרה עם סין העממית. ב-7 בנובמבר 1992 פורקה מפקדת החפ"ק (חדר פקוד קדמי) שפעלה להגנה על האיים.[29] לאחר מכן, התגברה הבנייה המקומית. בשנת 1999, האיים הוגדרו כחלק ממנהלת אזור הנוף הלאומי של מטסו.[12][30] בינואר 2001, החל מעבר סחורות, מטענים ונוסעים ישירות בין מטסו למחוז פוג'יין בסין העממית.[31] לאחר 1 בינואר 2015, תיירים מסין היבשתית (העממית) יכלו להגיש ישירות בקשות להיתר יציאה וכניסה עם הגעתם לאיי מטסו. הפריבילגיה הזו חלה גם על איי פנגחו וג'ינמן, כאמצעי להגביר את התיירות באיים המרוחקים של טאיוואן.[32] בדצמבר 2015, נפתח נתיב השיט Huangqi-Matsu.[33][34]

בשנת 2020, החלה כריית חול בלתי חוקית על ידי ספינות סיניות במים שמסביב לאיי מטסו,[35] שגרמה לדאגה באיים על אפשרות שיגרמו נזקים לסביבה הימית סביב האיים, נזק אפשרי לכבלי תקשורת תת-מימיים ופוטנציאל לאפשרות שחיקת החוף.[36]

גאוגרפיה

עריכה

איי מאטסו כוללים 19 איים ואיונים,[37] הכוללים חמישה איים עיקריים, שהם נאנגאן, דונג'ו ו-ש'יג'ו (שניהם כלולים בעיר ג'וגאנג ), בייגן ודונג'ין.[38] איים קטנים יותר כוללים את האי ליאנג, האי גאודנג והאיים האי דאקיו ושיאוקיו, שניהם מהווים חלק מהעיירה בייגן (אנ').[39] המרחק הקצר ביותר בין העיר חואנגצ'י, מחוז ליאנג'יאנג (אנ') שבסין העממית ואיי מאטסו הוא גם המרחק הקצר ביותר בין הטריטוריה המנוהלת בסין (PRC) לבין הטריטוריה באיי מאטסו המנוהלים על ידי ROC (טייוואן) עומד על 9 קילומטרים בלבד.[40][41]

מבין איי מטסו האי דונג'ין הוא הצפוני ביותר והאי דונג'ו הוא הדרומי ביותר.

  • האי דונג'ין נמצא במרחק 190 קילומטרים (כ-100 מייל ימיים) מהעיר ג'ילונג, שבצפון האי טאיוואן, במרחק 180 מייל ימיים לארכיפלג פנגחו וקצת פחות מ-10 מיילים ימיים (19 ק"מ) מסין היבשתית.
  • אדמת האיים אינה אידיאלית לחקלאות.
  • הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת באי בייגן, בגובה 298 מטרים.

גאולוגיה

עריכה

שטחי האיים מורכבים בעיקר מגרניט וסלע פלוטוני מתקופת היורה והקרטיקון.[42]

אקלים

עריכה

הטמפרטורה השנתית הממוצעת באיים היא 18.6°C, כאשר הטמפרטורה הנמוכה הממוצעת עומדת על 13°C. הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה עומדת על 29°C. הטמפרטורה היומית משתנה מאוד במהלך היום והלילה. באזור מתקיים אקלים ימי סובטרופי, המושפע מזרמי המונסון והאוקיינוס וממיקומם הגאוגרפי של האיים. למטסו ארבע עונות שנה: בחורף קר ורטוב, בקיץ ובאביב ערפילי ובסתיו מזג האוויר יציב בדרך כלל.[43][44]


אקלים באיי מטסו בממצוצע בין השנים 1981–2016
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 13 13 15 19 24 28 30 31 28 24 20 15 29
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 9 8 10 14 19 23 25 26 24 20 16 11 13
משקעים ממוצעים (מ"מ) 49 84.2 120.9 130.1 157.1 181 113.4 151.6 134.4 58.7 54 42.1 1,222.5
מקור: [45]

פוליטיקה וממשל

עריכה
 
העיירה נאנגאן, מקום מושבו של מחוז לינצ'יאנג
 
ליו צ'נג-יינג, השופט המכהן במחוז לינצ'יאנג
 
בניין מנהלת מחוז לינצ'יאנג
 
מועצת מחוז לינצ'יאנג

איי מטסו מנוהלים כמחוז לינצ'יאנג. בעיירת נאנגאן נמצאים מנהלת מחוז לינצ'יאנג ומועצת מחוז לינצ'יאנג. בראש המחוז עומד שופט, הנבחר כל ארבע שנים בבחירות מקומיות מטעם הרפובליקה הסינית של טאיוואן. החל מ-25 בדצמבר 2014, השופט המכהן הוא ליו צ'נג-יינג מטעם המפלגה הלאומית הסינית, קוומינטאנג.

חטיבות אדמיניסטרטיביות

עריכה

מחוז לינצ'יאנג מחולק לארבע עיירות כפריות[46] 22 כפרים ו-137 שכונות (鄰). מחוז לינצ'יאנג הוא המחוז היחיד בטאיוואן שאין בו ערים. מושב המחוז הוא בעיירה נאנגאן (ננקאן).

צבאי

עריכה

איי מטסו מוגנים על ידי פיקוד ההגנה הצבאי של איי מטסו ROC.

מיצרי מטסו

עריכה

מחוז לינצ'יאנג ההיסטורי כלל את שלושת העיירות הצפוניות של איי מטסו ואת האזור של מחוז ליאנג'יאנג שברפובליקה העממית של סין (PRC).[47][48][49] איי ג'וגואנג (האיים הדרומיים ביותר, נקראו בעבר איי באיקוואן) היו חלק ממחוז צ'אנגל.[50]

ספינות של מינהל משמר החופים של טאיוואן (CGA) התעמתו עם ספינות סיניות מסין העממית ליד איי מטסו כנגד חפירת חול לאורך חופי האיים.[51][52] פעילות חפירה זו החלה בשנת 2018.[52] מאז מרץ 2019, פורום לינצ'יאנג חוצה מיצר התחיל כפורום רשמי בין מחוז לינצ'יאנג של הרפובליקה של סין (טאיוואן) למחוז ליאנג'יאנג של הרפובליקה העממית של סין כדי לדון בעניינים הנוגעים לשני הצדדים.[53]

דמוגרפיה ותרבות

עריכה
 
מקדש Tianhou בעיירה נאנגאן

אוכלוסייה

עריכה

רוב התושבים המקומיים של איי מטסו הגיעו מצפון פוג'יין. חלק מאיי מטסו אינם מיושבים באופן קבוע. חלקם מיושבים על ידי חיילי חיל המצב מהכוחות המזוינים של הרפובליקה של סין ( ROC) המוצבים במחוז מאז תום מלחמת האזרחים הסינית ב-1949 ובמהלך משבר מיצרי טאיוואן (אנ') הראשון והשני ב-1954 ו-1958 בהתאמה. בשל הצורך המיוחד של שירות חיילים במקום, מספר אנשי הצבא שהוצבו באיים גדל עם השנים לכמות אוכלוסייה חסרת תקדים במחוז. האוכלוסייה הגיעה לשיאה בשנת 1971 עם 17,088 נפשות. לאחר אותה תקופה של צמיחה גבוהה, כמות האוכלוסייה ירדה משנה לשנה עקב הצמיחה הכלכלית הדלה שגרמה להגירת בני נוער המונית עקב מחסור בהזדמנויות תעסוקה. החל משנת 2010 האוכלוסייה במחוז גדלה שוב בהדרגה כתוצאה מהגירה חיובית. כמות האוכלוסייה התייצבה גם בשל התחבורה המשופרת בין האי טאיוואן לאיי מטסו (באוויר ובים) וכן פרוקטי בנייה המוניים.[12]

התפלגות האוכלוסייה באיי מטסו בין השנים
1971–2021[1]
1971 1981 1991 2001 2011 2021
17,088 8,199 5,547 8,851 10,106 13,279

התפלגות האוכלוסייה לפי גברים ונשים היא: 42.3% נשים ו-57.7% גברים. קצב השינוי בגודל האוכלסייה בין השנים 2011–2020 עומד על 3.1%+ בשנה.[1]

שפות

עריכה

השפה המדוברת על ידי תושבי מטסו היא ניב מטסו, תת-דיאלקט של ניב פוז'ו, שהיא אחת מהשפות הסטטוטוריות באיי מטסו.[54][55] סינית מנדרינית היא אחת השפות הרשמיות של מחוז לינצ'יאנג.

שמות נפוצים

עריכה

צ'ן (陳) הוא שם המשפחה הנפוץ ביותר, ולאחר מכן לין (林), וואנג (王), טסאו (曹) וליו (劉).

אמונה

עריכה
 
פסל האלה מטסו, אלת הים הסינית, באי מייז'ו

איי מטסו, אף על פי שהם נקראים על שם האלה מטסו (אנ'), אלת הים הסינית, איי מטסו לא היו מקום הולדתה של האלה. על פי המסורת מקום הולדתה היה באי מייז'ו (אנ') הנמצא דרומית מערבית מאיי מטסו בתחום סין העממית.[56]

מקדש Matsu Nangan Tianhou (馬祖南竿天后宮), המוקדש לאלה, מכיל את הסרקופג של לין מווניאנג. מקדש זה פחות פופולרי מהמקדש באי מייז'ו.

רוב עולי הרגל הטאיוואנים בדרכם למייז'ו מתחילים את מסעם באיי מטסו מכיוון שהם נמצאים בטריטוריה של טאיוואן ודרכי ההגעה אליהם יותר נוחות (באוויר ובים) מאשר אפשרויות ההגעה לאי למייז'ו, שבשליטת סין העממית.

כלכלה

עריכה
 
אזור חקלאי לגידול ירקות בעיר נאנגאן

בשל מיקומם הרחוק של איי מטסו מבחינה גאוגרפית, עסקי הייצור של איי מטסו מעולם לא פותחו במלואם. התעשייה הבולטת ביותר באיי מטסו היא תעשיית ייצור היין במזקקת מטסו (אנ'). בראשית המאה ה-21, התיירות הפכה לענף כלכלי חשוב בכלכלת האיים.[57]

המסחר באיים מתמקד בעסקים קמעונאיים ובמסעדות לצריכת חיילי הצבא המוצבים בהם. מוצרי החקלאות באיי מטסו כוללים אורז, קני סוכר, צמח תה, תפוזים. מוצרים מהים, כגון דגים, צדפות ומדוזות. מוצרי הים מהווים גם ענף היצוא המסורתי והעיקרי של איי במטסו. עם זאת, שטחי הדיג מתדלדלים כתוצאה משימוש שרירותי בחומרי נפץ למטרות דייג על ידי סירות דיג מסין העממית, סמוך לחופי איי מטסו.[51][12]

בחודש יולי 2012, תושבי איי מטסו הצביעו בעד הקמת בתי קזינו במחוז ובעד חוק משחקי המזל הסיניים במחוז, כדי לחזק את ענף התיירות באיים.[58]

אנרגיה וסביבה

עריכה
 
תחנת כוח ג'ושאן

ייצור חשמל

עריכה

ב-1 ביולי 1975 נוסדה חברת הכוח Matsu Power Company כדי להפעיל את כל תחנות הכוח במחוז. ב-1 ביולי 1986, החברה שולבה ב-Taiwan Power Company חברת האנרגיה הלאומית של טאיוואן.[59] החשמל במחוז מיוצר בתחנת הכוח ג'ושאן המופעלת בסולר. התחנה ממוקמת בכפר צ'ינגשואי הסמוך לעיירה נאנגאן. התחנה בעלת הספק של 15.4 מגוואט והיא הופעלה ב-22 במרץ 2010. במחוז הוקמו עוד כ-4 תחנות כוח קטנות יותר וגם תחנת כוח המבוססת על אנרגיה סולרית על בסיס מערכת תאים פוטו-וולטאים בהספק של 0.074 מגוואט.[60]

זיהום

עריכה

באופן כללי, הסביבה של איי מטסו עדיין שמורה היטב מזיהום. מקור הזיהום העיקרי היא הפסולת ביתית והצבאית. יש חשש שהמחסור המתמשך במתקני ביוב מודרניים יביא לחלחול נוזלי הפסולת הביתית למי התהום.[61]

תיירות

עריכה
 
מנהרת בייהאי (אנ') בעיירה נאנגאן
 
מגדלור דונגיונג (אנ')

התיירות הפכה לענף קריטי בכלכלה המקומית.[62] מנהלת מחוז לינצ'יאנג עושה מאמצים למשוך כמה שיותר מבקרים לאיי מטסו, במיוחד תיירים זרים.[63][64] מרכז המבקרים של דונגין הוא מרכז המבקרים העיקרי בעיירה.

נאנגאן היא בירת איי מטסו והיא ידועה במנהרת הגרניט שלה ובמבצר הברזל. יש במנהרה שני נתיבים ראשיים המחוברים זה לזה.

מנהרות הביהאי הן מנהרות גרניט מעשה ידי אדם. שתי המנהרות היו יוצאות דופן לתקופתן, כדי לחפור ולבנות אותן נדרש מאמץ רב. המנהרה בננגן (אנ') נבנתה ב-1968. להשלמת מנהרת בייהאי נדרש מאמץ של אלפי גברים. המנהרה באורך 700 מטר, ברוחב של 10 מטר ובגובה של 16 מטר. בנייתה הושלמה תוך 820 ימים באתי חפירה, מעדרים וחומרי נפץ; המנהרה גם גבתה את חייהם של כיתת חיילים. המנהרה נחשבה למקום צבאי ולא נפתחה לציבור הרחב. רק בשנת 1990 היא נפתחה לתיירים.

מבצר הברזל ממוקם בצד הדרום מערבי של האי ננגן. האזור מאויים על ידי התקפות חיצוניות (סיניות) והברחות בלתי חוקית של סחורות. עם זאת, המבצר נבנה למטרות הגנה. הוא מצויד במספר עמדות מקלעים ומתקני מגורים. הוא פתוח לקהל הרחב. אף על פי שרוב הציוד הוסר מהאתר, האתר עצמו נותן תחושה חיה איך החיילים חיו בו.

באי מטסו ישנם 3 מוזיאונים הם כוללים את המוזיאון האקולוגי Matsu Blue Tears, מוזיאון התרבות העממית של ואת Ching-kuo היכל הזיכרון ומרכז הירידים של פארק הזיכרון של מטסו למלחמה ושלום.

טבע

עריכה

מאז 1990, מנהלת המחוז מנהלת את מרכז הצפרות של איי מטסו, המתפרש על פני שמונה איים ואיונים בעיירות נאנגאן, בייגן וטונגין. הוא מכיל 30 מינים ב-15 סדרים, בעיקר של שחפים וטרנים. בשנת 2000, התגלו באיים ארבעה זוגות של שחפית סינית[65] (Chinese crested tern) שנמצאת בסכנת הכחדה חמורה, שנחשבו בעבר כי הם נכחדו, מקננים באיי מטסו, דבר שהעניק לאיים חשיבות בשימור טבע עולמי.[66]

באיים ישנם גם טחבים ושרכים נדירים.[67]

מיני לווייתנאים שהפכו לנדירים לאורך חופי סין עדיין נוכחים באיי מטסו, כגון לווייתני עבשן קטלני, פוקניים במיוחד פוקנה הודית,[68] נצפים לפעמים בסיורי צפייה בלווייתנים.[69] הפוקנות באזור זה הם בדרך כלל קטנות יותר מתת-מינים אחרים,[70] אזור איי מטסו הוא הגבול הצפוני עבור מני הפוקנות.

תובלה

עריכה
 
נמל התעופה Matsu Nangan
 
נמל פואו

באוויר

עריכה

בנאנגאן וגם לביגאן יש שדות תעופה. ב-Dongyin ו-Juguang (באי Xiju) ישנם רק מנחתי מסוקים הפועלים רק בחורף וניתנת עדיפות לתושבים המקומיים לטוס לנאנגאן.[71]

בים

עריכה

בשל העובדה ששדה התעופה הראשי של המחוז נמצא בנאנגאן, התחבורה בסירות היא צורת התחבורה העיקרית בין האיים שבמחוז.

ישנן שני קווי הפלגות במעבורת ליבשת סין. קו הפלגות אחד מגיע למחוז Mawei (אנ'),לעיר פוג'ואו בסין העממית. המעבורות בקו זה יוצאות מנמל פואו בעיירה נאנגאן. משך ההפלגה כ־90 דקות.[72] הקו השני מגיע להואנגצ'י (אנ') (黄岐镇) שבמחוז ליאנג'יאנג בסין העממית. קו הפלגות זה יוצא מהעיירה בייגן (אנ') משך ההפלגה כ־20 דקות בלבד.[73] בעיר דונגין נמצא נמל ז'ונגג'ו.

ביבשה

עריכה

בשל גודלם של האיים, נסיעה בקטנוע היא הדרך האידיאלית להתנייד בין האיים המרכזיים כמו ננגאן וביגאן, למרות הגבעות התלולות. בשני האיים יש גם אוטובוסים רגילים ומוניות. באוקטובר 2019 הודיעה סין העממית על 'תוכניות ראשוניות' לבנות גשר המקשר בין פוג'ואו לאיי מטסו. המועצה לענייני היבשת של טאיוואן (MAC) הודיעה שהתוכניות לבניית הגשר נעשו באופן חד-צדדי על ידי פוג'יאו כחלק מהתוכניות של סין העממית לכבוש את טאיוואן ולחלק את החברה הטאיוואנית וכי הם לא רואים צורך בגשרים המקשרים בין מטסו או קינמן לסין.[74]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא איי מטסו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 אוכלוסיית איי מטסו על פי אתר citypopulation
  2. ^ 1 2 Longman, J.C. (2008). Longman Pronunciation Dictionary (3 ed.). Pearson Education ESL. ISBN 978-1405881173.
  3. ^ Matsu Islands - Taiwan, www.globalsecurity.org
  4. ^ Ching-Kuo Memorial Hall, 2013-06-29, נבדק ב-2022-09-26
  5. ^ "About Matsu". Lienchiang County. ארכיון מ-21 באוגוסט 2019. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. Matsu islands {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "History and Customs". Matsu National Scenic Area. 19 בינואר 2019. ארכיון מ-12 בספטמבר 2018. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. The oldest traces of settlements in the Matsu Islands were on the island of Dongju, and have been determined to be relics from the Neolithic era. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Foreign Relations of the United States, 1955–1957, China, Volume II - Office of the Historian, history.state.gov
  8. ^ Hu Meidong, Lin Shujuan (26 בדצמבר 2015). "Further options open for Straits travel". China Daily. ארכיון מ-8 באוקטובר 2020. נבדק ב-16 במרץ 2020. A passenger ferry route between Huangqi in Fujian province and Matsu has allowed tourists and commuters a cheaper and faster choice for cross-Straits travel. Huangqi, a port under the administration of the capital Fuzhou, is the closest mainland port to Matsu, which has also been connected with Mawei port in Fuzhou since 2001. A direct passenger ferry trip along the latter route takes around 90 minutes. Each trip along the Huangqi-Matsu route, which crosses an 8-kilometer strip of sea, takes 25 minutes and costs 135 yuan ($21). "The Huangqi-Matsu route has made daily commuting between Lianjiang and Matsu much easier," said Yang Wenjian, head of Lianjiang-Matsu Cultural Research Society, an NGO dedicated to promoting civil exchanges between the two places. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  9. ^ "Matsu Island". Encyclopædia Britannica Online. ארכיון מ-4 בנובמבר 2019. נבדק ב-12 באוקטובר 2020. Matsu is the main island of a group of 19, the Matsu Islands, which constitute Lien-kiang (Lienchiang) hsien (county). {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 「馬祖」地名由來（連江縣志續修-地理志初稿).
  11. ^ Sandy Huang (6 באפריל 2003). "Cases of mistaken identity perplexing Lienchiang County". Taipei Times. ארכיון מ-16 במרץ 2009. נבדק ב-14 בינואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 4 אודות מחוז Lienchiang
  13. ^ 林金炎 (15 בספטמבר 2014). 馬祖歲月印記 (בChinese (Taiwan)). p. 46. ISBN 978-986-90943-0-6. 0910 日軍透過偽軍侵佔馬祖列島的南、北竿島，成為福建最早淪陷的島嶼。《連江縣志，大事紀P.34，連江縣地方志編纂委員會，2000.6，方志出版社。》 {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ 林金炎 (24 ביוני 2011). 馬祖紀事－1950 ／林金炎 (בChinese (Taiwan)). נבדק ב-21 בפברואר 2020. 12月15日、福建省政府成立「馬祖行政公署」，行政區以島為單位，改設馬祖為八區，即「南竿」、「北竿」、「白肯」、「東湧」、「四礵」、「岱山(台山)」、「西洋」、「浮鷹」區， {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 請問：連江縣政府的沿革. 馬祖資訊網 (בChinese (Taiwan)). 25 ביוני 2008. נבדק ב-22 בפברואר 2020. 鄉政沿革 39年12月15日，「馬祖行政公署」成立於南竿，將原設之區署及鄉公所撤銷，行政區域改以島為單位，改設南竿、北竿、白肯、東湧、四霜、西洋、浮鷹、岱山等8區，各區設區公所，區下設村、伍，為地方基層行政組織。 {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 林金炎, ed. (2006). 莒光鄉志 [The Biography of Jyuguang Township] (בChinese (Taiwan)). p. 460-61. ISBN 986-00-5026-0.
  17. ^ "Chinese Communist Treatment of Coastal Islanders, Fukien". CIA. 16 בספטמבר 1953. pp. 1–2. נבדק ב-21 בפברואר 2020 – via Internet Archive. [Sanitized] Comment. The Chinese Nationalist guerrillas withdrew from islands in the Chihchutao area in early July [sanitized] and are now concentrated on Yinshan (N 26-22, E 120-30). Chihchutao, Shuangfengtao, Machick, and Chuishan are now Chinese Communist controlled although not occupied by troops. The Nationalist have lost control over these islands and it is extremely difficult for them to return to the area. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Current Intelligence Weekly Summary". CIA. 30 ביוני 1955. p. 2 – via Internet Archive. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ A Study of Crisis, Michael Brecher, 1997, p. 385
  20. ^ Robert B. Norris (בנובמבר 2010). "A Historical Footnote Revisited". UNC-CH. נבדק ב-4 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Norris, Robert B. (29 בנובמבר 2010). "Quemoy and Matsu: a historical footnote revisited". American Diplomacy. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2018. נבדק ב-2014-04-01. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ OCTOBER 7, 1960 Presidential Candidates Debate. Event occurs at 52:34. אורכב מ-המקור ב-16 באפריל 2019. נבדק ב-7 בדצמבר 2019. {{cite AV media}}: (עזרה)
  23. ^ "TELEVISION DEBATES: TRANSCRIPT: SECOND DEBATE". John F. Kennedy Presidential Library and Museum. pp. 53, 58–61. ארכיון מ-2019-08-21. נבדק ב-2019-08-21.
  24. ^ The Joint Appearances of Senator John F. Kennedy and Vice President Richard M. Nixon and Other 1960 Campaign Presentations. US Government Printing Office. 1961. p. 163 – via Google Books.
  25. ^ Chris Matthews (באוקטובר 2013). Chris Matthews Complete Library. p. Chris Matthews, Chris Matthews Complete Library E-book Box Set: Tip and the Gipper, Jack Kennedy, Hardball, Kennedy & Nixon, Now, Let Me Tell You What I Really Think, and American, Simon and Schuster, 2013-10-01. (באנגלית). ISBN 9781476764696. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ "Presidential Debate in Washington, DC". 7 באוקטובר 1960. נבדק ב-4 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Richard Nixon (1978). RN: The Memoirs of Richard Nixon. Simon & Schuster. p. 272. ISBN 0-446-93259-0 – via Internet Archive. Once again I hit hard on the Quemoy-Matsu issue, stating that Kennedy's willingness to surrender the islands to the Communists under threat of war was no different from submitting to blackmail. Shortly after the third debate I learned that one of Kennedy's top foreign policy advisers had telephoned Secretary of State Herter to say that Kennedy did not want to give the Communists the impression that America would not stand united against aggression and was therefore prepared to revise his position in order not to appear to oppose the administration on this issue. I saw this as Kennedy's way of trying to slide away from an unpopular position, and my immediate inclination was not to let him get away with it. But the Quemoy-Matsu situation was so tense, and the importance of America's role in discouraging Communist aggression was so great, that I decided not to press the point if Kennedy modified his stand. I pointed out how his changed attitude reflected his lack of experience, and then let the issue drop.
  28. ^ Victor Lasky (1963). J.F.K. : the man and the myth. p. 444 – via Internet Archive.
  29. ^ "Lienchiang County Council - Introduction to Matsu". mtcc.gov.tw. אורכב מ-המקור ב-2015-03-25. נבדק ב-2015-10-20.
  30. ^ "Matsu tourism heralds new dawn for Lienchiang County - Taiwan Today". ארכיון מ-2015-12-08. נבדק ב-2015-12-04.
  31. ^ "Headline_Taiwan Affairs Office of the State Council PRC". ארכיון מ-2014-07-14. נבדק ב-2014-07-04.
  32. ^ "Annual ridership on Kinmen-Fujian ferry services tops 1.5 million". ארכיון מ-2014-12-31. נבדק ב-2015-01-02.
  33. ^ Chen Chien-Yu 陳建瑜 (24 בדצמבר 2015). 北竿到黃岐 小三通再添新航線. China Times (בChinese (Taiwan)). נבדק ב-19 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Huangqi-Matsu route sees increasing traffic". China Daily. 16 בדצמבר 2019. נבדק ב-19 במרץ 2020. the Huangqi-Matsu ship route{...}was first introduced in December 2015,{...}The Huangqi-Matsu ship route, the fastest route between the mainland and Matsu, is one of Fujian province's four "Mini Three Links", {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Taiwan coastguard 'drives away' Chinese vessels including sand dredger". sg.news.yahoo.com (באנגלית). נבדק ב-2021-01-14.
  36. ^ Wen Lii (12 באוגוסט 2020). "From Taiwan to the Philippines, Chinese Illegal Dredging Ships Wreak Environmental Havoc". The Diplomat. נבדק ב-23 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ The Matsu Islands | The Taiwan Strait Islands Guide | Rough Guides, web.archive.org, ‏2015-01-02
  38. ^ "FOREIGN RELATIONS OF THE UNITED STATES, 1955–1957, CHINA". Office of the Historian, US Department of State. Washington, D.C. 16 במרץ 1955. ארכיון מ-4 באוגוסט 2020. נבדק ב-28 באוגוסט 2019. 158. National Intelligence Estimate{...}3.In the context of this estimate the term "Matsu Group" or "Matsus" denotes those Chinese Nationalist-held islands lying essentially between 25 and 27 degrees north latitude and consisting of Tung-yin Shan, Lang Tao, Kao-teng Hsu, Pei-kan Tang, Matsu Shan, (White Dogs), Wu-chiu, and Hsia Wu-chiu. "Matsu" used singly applies only to Matsu-Shan proper. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ 連江縣土地段名代碼表 (בChinese (Taiwan)). Department of Land Administration. 16 במאי 2012. נבדק ב-27 באוגוסט 2019. 地政事務所名稱(代碼) 連江(ZA) 鄉鎮市區名稱(代碼) 北竿鄉(02) 段 小段 代碼 備註{...}大坵 0020 無名島 0021 高登 0022 峭頭 0023 進嶼 0024 亮島 0035 調整 浪岩 0036 調整 三連嶼 0039 中島 0040 調整 白廟 0041 調整 老鼠 0042 調整 {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 黄岐镇 [Huangqi Town]. 福州市连江县政府 (בסינית פשוטה). 13 ביוני 2019. ארכיון מ-4 באוגוסט 2020. נבדק ב-18 במרץ 2020. 对台优势。黄岐镇与马祖列岛一衣带水，两岸最近处仅距离8000米，素有"里山"、"外山"之称，是祖国大陆离马祖最近的地方，也是环马祖澳旅游区的核心区域。 {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ 黄岐镇 [Huangqi Town] (בסינית פשוטה). XZQH.org. 13 בנובמבר 2008. נבדק ב-18 במרץ 2020. 南与马祖列岛隔海相望（两岸最近处仅距离8000米，是祖国大陆离马祖岛最近的地区）， {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Chen, Jing-Yuan; Yang, Jin-Hui; Ji, Wei-Qiang (בדצמבר 2017). "Ages and petrogenesis of Jurassic and Cretaceous intrusive rocks in the Matsu Islands: Implications for lower crust modification beneath southeastern China". Journal of Asian Earth Sciences (באנגלית). 150: 14–24. Bibcode:2017JAESc.150...14C. doi:10.1016/j.jseaes.2017.10.004. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ "Climate, Flora and Fauna - Matsu National Scenic Area". ארכיון מ-2014-08-13. נבדק ב-2014-09-10.
  44. ^ "Introduction to Matsu". אורכב מ-המקור ב-2013-06-02. נבדק ב-2014-08-24.
  45. ^ ממוצע מזג האוויר באיי מטסו לפי אתר weatherspark
  46. ^ 臺灣地區鄉鎮市區級以上行政區域名稱中英對照表 (PDF). Online Translation System of Geographic Name, Ministry of Interior. 16 ביוני 2011. p. 14. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ 2018年统计用区划代码和城乡划分代码：连江县 [2018 Statistical Area Numbers and Rural-Urban Area Numbers: Lianjiang County] (בסינית פשוטה). National Bureau of Statistics of the People's Republic of China. 2018. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. 统计用区划代码 名称{...}350122400000 马祖乡 {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ 境域面积. 福州市连江县政府 (בסינית פשוטה). 10 במאי 2005. ארכיון מ-22 באוגוסט 2019. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. 全县总面积428平方公里（包括待统一的马祖列岛）。 {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ 连江县历史沿革 [Lianjiang County Historical Development] (בסינית פשוטה). XZQH.org. 16 ביוני 2015. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. 1949年划为敖江、丹阳、东澳、琯头、筱定、黄苔6镇和荷山、浦洋、镜山、荻壶、潘溪、小沧、朱蓼、所南、象厦、官塘、竿塘、西洋12乡，后又并为8个区，31个乡（镇），其中马祖乡尚待统一。{...}2000年第五次人口普查，连江县常住总人口599962人，{...}（不含马祖乡）2003年末，连江县户籍人口61.31万人，其中非农业人口10.63万人。2004年，全县辖22个乡镇（不含马祖乡），268个村（居），总人口62万人。2007年末，连江县总面积1190.7平方千米（含马祖列岛23.5平方千米）。总人口为613354人（不含马祖列岛），其中城镇人口128298人。 {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ 长乐市人民政府关于印发《长乐市气象灾害防御规划》的通知. 福州市长乐区人民政府 (בסינית פשוטה). 28 במרץ 2012. ארכיון מ-22 באוגוסט 2019. נבדק ב-22 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 1 2 Rising tensions between China and Taiwan: Pressure on Matsu Islands | DW News, נבדק ב-2022-09-27
  52. ^ 1 2 "Chinese sand dredging vessels dispersed near Matsu".
  53. ^ Feng, Shao-fu; Lim, Emerson (6 במרץ 2019). "Lienchiang Cross-Strait Matters Forum focuses on sea transportation". Focus Taiwan. ארכיון מ-6 במרץ 2019. נבדק ב-7 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ 大眾運輸工具播音語言平等保障法
  55. ^ "The Matsu Islands". אורכב מ-המקור ב-2015-01-02. נבדק ב-2014-09-09.
  56. ^ "History and customs". Matsu National Scenic Area. ארכיון מ-20 ביולי 2011. נבדק ב-8 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Taiwan's small islands turn to tourism to stay afloat". Financial Times. 2013-06-03. נבדק ב-2022-09-27.
  58. ^ "Matsu votes to allow building of casino". ארכיון מ-2015-01-02. נבדק ב-2014-09-17.
  59. ^ "Hsieh-ho Power Plant - Zhushan Branch Power Plant". Taipower. נבדק ב-7 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "Overview of the Development of Renewable Energy". Taipower. נבדק ב-31 בדצמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "福建省政府". אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. נבדק ב-2014-09-04.
  62. ^ "Taiwan's small islands turn to tourism to stay afloat". www.ft.com. נבדק ב-2021-01-14.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  63. ^ "Matsu Island opens doors to tourists". Taiwan Today. 3 במרץ 2010. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2011. נבדק ב-8 בפברואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "Matsu islands aim to attract more overseas tourists". Taipei Times. 29 באוגוסט 2010. ארכיון מ-2 בספטמבר 2010. נבדק ב-8 בפברואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ שחפית סינית - eBird, באתר ebird.org
  66. ^ BirdLife Data Zone, datazone.birdlife.org
  67. ^ "Climate, Flora and fauna". Matsu National Scenic Area. ארכיון מ-20 ביולי 2011. נבדק ב-8 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "A natural aquatic menagerie". Lienchiang County Government. אורכב מ-המקור ב-2015-01-03. נבדק ב-2015-01-03.
  69. ^ 海洋生态宝库. The Midwest News. 2014. ארכיון מ-2016-11-29. נבדק ב-2015-10-13.
  70. ^ Jefferson A.T., Wang Y.J. (2011). "Revision of the taxonomy of finless porpoises (genus Neophocaena): The existence of two species" (PDF). Journal of Marine Animals and Their Ecology. The Oceanographic Environmental Research Society. 4 (1). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-01-03. נבדק ב-2015-01-03.
  71. ^ "Island to Island Transport - Matsu National Scenic Area". ארכיון מ-2014-09-11. נבדק ב-2014-09-10.
  72. ^ "Three Mini-Links - Matsu National Scenic Area". ארכיון מ-2015-01-02. נבדק ב-2014-09-10.
  73. ^ "New Matsu-Fujian ferry route to be launched in July: Official - the China Post". ארכיון מ-2015-10-22. נבדק ב-2015-10-20.
  74. ^ Teng, Pei-ju (14 באוקטובר 2019). "China announces 'initial plans' to build bridges to Taiwan's outlying islands Matsu, Kinmen". Taiwan News. נבדק ב-15 באוקטובר 2019. A Chinese state-run news channel reported on Sunday (Oct. 13) that Beijing has completed "initial plans" for bridges linking the country to Taiwan’s outlying islands Matsu and Kinmen. Taiwan’s Mainland Affairs Council (MAC) said on Monday that the plans were made unilaterally by China as part of its schemes to absorb Taiwan and divide Taiwanese society, reported Liberty Times. Beijing has long disregarded the existence of Taiwan and shown a lack of respect for its democratic values and system, the MAC said.{...}According to Communist China’s mouthpiece CCTV, a total of 40 experts from both sides of the Taiwan Strait gathered in Fujian’s provincial capital, Fuzhou, on Sunday to discuss plans for the bridges connecting Fuzhou to Matsu and Xiamen to Kinmen. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=איי_מטסו&oldid=39038466"