אילוליסאט
אילוליסאט (בגרינלנדית: Ilulissat - "הקרחונים"; בדנית: Jakobshavn) היא העיירה השלישית בגודלה בגרינלנד וב-2013 התגוררו בה 4,541 תושבים.[1] העיירה משמשת גם כעיר הראשה בעירייה הנושאת את שמה (Ilulissat Kommune) ומשתרעת על שטח של 47,000 קמ"ר. בתחומי העירייה התגוררו במועד הנ"ל 5,005 איש. העיר שוכנת כ-200 ק"מ מצפון לחוג הארקטי סמוך מצפון למקום בו פוגש פיורד אילוליסאט את מפרץ דיסקו. הפיורד הוכרז בשנת 2004 כאתר מורשת עולמית, ונכון לשנת 2007 הוא היחיד הנושא בתואר זה באי.
| |||||||||
 | |||||||||
| פיורד הקרח אילוליסאט | |||||||||
| מדינה / טריטוריה |
 גרינלנד | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד |
1741  | ||||||||
| שטח | 11.25 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 2,010 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיירה | 4,737 (1 בינואר 2022) | ||||||||
| קואורדינטות | 69°13′00″N 51°06′00″W / 69.216666666667°N 51.1°W | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
היסטוריה
עריכההתיישבות אינואיטים התקיימה באזור משך 4,000 השנים האחרונות לפחות, והיישוב הנטוש סרמרמיוט (Sermermiut) כשני ק"מ מדרום לאילוליסאט, היה בעבר אחד הגדולים בגרינלנד, וב-1727 התגוררו בו 250 איש. העיירה המודרנית נוסדה בשנת 1741 על ידי הסוחר יקוב סוורין שהקים בה תחנת מסחר, ואשר נקראה יאקובסהאון ("נמל יעקב"). בזכות הפיורד הסמוך העיירה היא אחד היעדים התיירותיים הפופולריים באי ועיקר פרנסתה על התיירות וכן על הדייג. שדה התעופה של העיירה שוכן סמוך לחוף כארבעה ק"מ מצפון לה.
הפיורד
עריכה
אורכו של פיורד הקרח אילוליסאט הוא 56 ק"מ, מכיפת הקרח של גרינלנד ועד למפרץ דיסקו. בקצהו המזרחי שוכן קרחון יאקובסהאון (Jakobshavn Isbræ) שהוא הקרחון השופע ביותר בחצי הכדור הצפוני ומנקז 6.5% מכיפת הקרח של האי. הקרחון זרם במהירות של 12.6 ק"מ בשנת 2003 והפיק קרח במשקל של כ-20 מיליארד טון. ישנם גושי קרח כה גדולים הנתקעים בפתחו של הפיורד עד שהגאות גבוהה מספיק כדי לשאת אותם משם או עד שהם קטנים כתוצאה משבירה והינמסות. גושי הקרח הפורצים אל מפרץ דיסקו, שטים תחילה צפונה וכשהם מגיעים אל מפרץ באפין הם פונים דרומה לעבר האוקיינוס האטלנטי. גושים אלה עשויים להגיע עד לקו האורך 40 צפון.
מחקרים שנערכו בפיורד הקרח ובקרחון גילו כי מהירות זרימתו עשויה להשתנות באופן קיצוני מעת לעת וכי הוא מגיב במהירות לשינוי באקלים. במהלך 1985 התקדם הקרחון מרחק של 6.7 ק"מ בלבד. לאחר מכן האט את מהירותו ל-5.7 ק"מ בשנה בין 1992 ל-1997, ומאז האיץ את מהירותו עד שהגיע למהירות של 12.6 ק"מ בשנת 2003. ההאצה במהירות התרחשה במקביל לצמצום בנפח הקרחון שעומד מאז 1997 על קצב של כ-15 מטר הנגרעים מגובהו מדי שנה. חוקרי נאס"א מייחסים את ההאצה בהתקדמות הקרחון בשנים האחרונות לתופעת ההתחממות העולמית[2].
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Greenland in Figures 2013 (PDF). Statistics Greenland. ISBN 978-87-986787-7-9. ISSN 1602-5709. נבדק ב-5 בספטמבר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ אתר נאס"א