אימרה בנושופסקי
אימרה בנושופסקי (בהונגרית: Benoschofsky Imre; בודפשט, 6 בפברואר 1903 – בודפשט, 5 ביולי 1970) היה הרב הראשי של הונגריה.
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1903 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביולי 1970 (בגיל 67) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד (1926) |
| מעסיק |
בית המדרש לרבנים בבודפשט |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
קורות חיים
עריכהלפני השואה
עריכהאימרה בנושופסקי נולד בבודפשט ובנוסף לחינוכו הדתי הייתה לו גם השכלה חילונית רחבת היקף. כתוצאה מכך, כמו קודמיו הגדולים בתפקיד, הוא גילם את האידיאל של רב ניאולוגי שמכיר את המסורות הדתיות היהודיות ואת החינוך החילוני כאחד. אחותו, אילונה בנושופסקי (1913-1997), הייתה המנהלת לשעבר של המוזיאון היהודי ההונגרי.
אימרה בנושופסקי קיבל את הדוקטורט שלו במדעי הרוח באוניברסיטת פאזמאני פטר בשנת 1926 (שמו היום אוניברסיטת אטווש לוראנד), וקיבל סמיכה לרבנות בשנת 1928. הוא החל את פעילותו בשנת 1926 והיה תחילה הרב, מה שהיום רובע 11 של בודפשט (Lágymányos) ואחר כך משנת 1928 נבחר לרב בית הכנסת ברחוב ז'יגמונד (בית הכנסת בדרך פרנקל לאו כיום) במשך יותר משלושים שנה. בשנת 1936 מונה לרב הראשי של בודה. בשנת 1960 מונה לרב הראשי של הונגריה וכיהן בתפקיד זה עד סוף ימיו.
הוא נלקח לשרות העבודה במהלך השואה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). ב-2 ביולי 1944, יחד עם הרב ד"ר אלכסנדר שייבר, הספיד בהלווייתו את הרב עמנואל לעף.
אחרי השואה
עריכהמשנת 1945 ועד מותו, לימד אימרה בנושופסקי בבית המדרש לרבנים בבודפשט (כיום שמו עם תוספת "האוניברסיטה היהודית") כפרופסור לפילוסופיה של דת, הומילטיקה וכתבי קודש. ד"ר אימרה שמלצר, הרב הראשי בדימוס של סנט גאלן, נזכר ברבו ומלמדו כדלקמן:
"היה לו ניסיון רטורי ופדגוגי עשיר וסיפק אותם לתלמידיו בשפע. הוא היה דרשן מודרני ודרשותיו היו בעלות צליל אנושי, איכותי וספרותי, תוך התעלמות מאמצעים פאתטיים. בהרצאות הבלתי פורמליות שלנו, בהן הפנה את תשומת ליבנו למחברים תאולוגיים ופילוסופיים יהודים-גרמנים מהמאה ה-19 ליצירותיו של ליאו בק, הרמן כהן, מרטין בובר ואלה היו משמעותיות עבורנו. הוא עסק בעל פה ובכתב בנושאים דתיים ובתפיסות עולם מנקודת המבט של היהדות. בנושופסקי ראה את תפקידו בקידום עולם הרעיונות היהודיים והסבר לגישה דתית שונה”.
גם עבודתו המדעית הייתה מגוונת. הוא פרסם מספר מחקרים, כולל בספרי השנה של האגודה הספרותית היהודית-ההונגרית (IMIT) ובזכרונות של הרבנים דב ברנט הלר ועמנואל לעף. בשנת 1946 ערך את הספר "שארית ישראל", שעוסק בסוגיות שייסרו של את הקהילה היהודית בשל אבדות השואה ובאפשרויות בניית הקהילות מחדש.
עבודת הדוקטורט של בנושופסקי בנושא האריסטוטליזם של הרמב"ם, שפורסמה מאוחר יותר בצורת ספרים, בולטת עבודתו בנושא לימודי דת. בנוסף לעבודתו המלומדת, הוא שם דגש רב על הפצת ידע, ופרסם לראשונה בשנת 1941 ספר בשם "ללמוד יהדותנו", שפורסם לאחר מכן מחדש בשנת 1997 וסיפק תמונה מקיפה של הדת והתרבות היהודית בצורה מובנת, גם עבור יהודים, חוקרים והדיוטות. מאמריו פורסמו בנוסף לספרי השנה של IMIT גם בעלון קהילת בודה, ב"חיים חדשים" (Új Élet), ובספרים לזכרם של
- הרב דב ברנאט הלר (1941)
- הרב עמנואל לעף (1947)
- הרב יצחק פייפר (1950).
קברו של אימרה בנושופסקי נמצא בבית הקברות היהודי פרקשרטי.
עבודותיו
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי)
- ללמוד את יהדותנו. הספרייה הלאומית של ישראל
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי של Arcanum
- אבות אבותנו הגדולים. אימרה בנושופסקי באתר MAZSIHISZ
- שארית ישראל מאת הרב אימרה בנושופסקי במוזיאון השואה של ארצות הברית
