אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל

אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל
Trencsényi-Waldapfel Imre
לידה	16 ביוני 1908; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	2 ביוני 1970 (בגיל 61); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Waldapfel Imre
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות אובודה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד (1932)
מעסיק	אוניברסיטת סגד, אוניברסיטת אטווש לוראנד
פרסים והוקרה	פרס באומגרטן (1947); פרס הרפובליקה העממית ההונגרית (1970); פרס באומגרטן (1949) ;

אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל (בהונגרית: Trencsényi-Waldapfel Imre; בודפשט, 16 ביוני 1908^[1] – בודפשט, 2 ביוני 1970)^[2]^[3] היה פילולוג קלאסי יהודי-הונגרי, היסטוריון ספרות, היסטוריון דת, פרופסור באוניברסיטה, מתרגם, חבר נספח (1949) וחבר קבוע (1950) של האקדמיה ההונגרית למדעים. תחומי המחקר שלו היו היסטוריה ספרותית עתיקה, היסטוריה דתית, היסטוריה ספרותית הונגרית והומניזם.

ביוגרפיה

אימרה ולדאפפל נולד במשפחה יהודית כבנם של ד"ר יאנוש ולדאפפל (1866–1935), מורה בגימנסיה ראשית, ושל אנה וייס. ובשנת 1932 סיים את לימודיו באוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד) עם תואר בשפות הונגרית-לטינית-יוונית, שם היה תלמידם של הבלשנים בעלי השם: יאנוש הורבאט, קארוי קרניי ודיולה הורניאנסקי. בשנים 1937–1938 ערכו הוא ואנה היינל (במקור הולצר) את כתב העת ה"ארגונאוטים" (Argonauták). הוא היה מרצה בכיר עד 1938. לא ידוע על קורות חייו בשואה, רק זאת שבין 1938 לבין 1946 עבד כמגיה ולקטור בהוצאה לאור Új Idők Rt, וכן כתב עבור לקסיקון Új Idők. בין השנים 1946–1948 הפך לחבר צוות של "המרכז לחינוך עממי" בבודפשט, וכן לבעל טור בעיתון "מילה חדשה" (אוי סו-Új Szó). ב-26 ביוני 1948 מונה לפרופסור באוניברסיטה והועמד בראש המחלקה לקלאסיקה ופילולוגיה באוניברסיטת סגד. בשנת הלימודים 1949–1950 היה רקטור אוניברסיטת סגד. הוא חזר לבודפשט ובין השנים 1950–1970 עמד בראש המכון לפילולוגיה לטינית-יוונית באוניברסיטת אטווש לוראנד. בין השנים 1950–1953, שימש גם כרקטור של אוניברסיטת אטווש לוראנד. באספת החברים של אגודת הסופרים ההונגרים ב-28 בדצמבר 1956, הוא נקט עמדה נגד המרד ההונגרי, בניגוד לרוב המכריע של החברים.^[4]

פעילותו

ולדאפפל השתתף בארגון ובניהול הפדגוגי של תנועת הנוער הקומוניסטית – הפיונירים. הוא היה חבר באגודת העתיקות ההונגרית ובמשך זמן מה נשיאה. יחד עם אשתו פרסם כמה כרכים של סיפורי נעורים וכתב מבואות למהדורה ההונגרית של יצירותיהם של סופרים יוונים ורומאיים. כארבע מאות ממחקריו פורסמו, שהיקפם נע בין הסיודוס לבין גורקי ומיאנוש קיקיליי ועד אטילה יוז'ף. בביוגרפיה שלו, ההוראה האקדמית והפעילות הספרותית מהווים יחידה בלתי נפרדת. רוב כתביו עסקו בעתיקות היווניות והרומאיות והמשכיותן. הוא חקר את השפעת העיסוק הפואטי ההונגרי והלטיני זה על זה. הוא ערך כמה אנתולוגיות של ספרות עולמית. ב-1955 יצירות נבחרות של קיקרו פורסמו בעריכתו ותורגמו ברובן. הוא פעל רבות כדי להציג את סופרי ההומניזם הקלאסי, כמו ההיסטוריה הספרותית היוונית ועשרת החוברות של דיוקנאות קלאסיים. מחקרו "ארסמוס וחבריו ההונגרים" מתאפיין בגישה פילוסופית. הוא עסק במחקר היסטורי דתי ועם אשתו בחן גם עיבודים לסיפורי עם וכתב גם אגדות מודרניות. עבודתו המשמעותית כמתרגם היא תרגומי האפוסים של הסיודוס, מחזהו של מנאנדרוס "הנרגן", אנטיגונה של סופוקלס, "פרומתאוס הכבול" של אייסכילוס.^[5]

משפחתו

יוז'ף ולדאפפל (1904–1968) היסטוריון ספרות, מרצה באוניברסיטה היה אחיו הגדול
אסתר ולדאפפל (1906–1968) ספרנית והיסטוריונית היא אחותו הגדולה.
לאסלו ולדאפפל (1911–1942) מתמטיקאי היה אחיו הצעיר.

רעייתו הייתה מרגיט פטרולאי, אותה נשא ב-1 בספטמבר 1934 בבודפשט.^[6]

עבודותיו (מבחר)

חנוכת דוקטורנטים ב-1950. בתמונה אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל, רקטור אוניברסיטת סגד, לוחץ יד לחניך.

מחקריו

Gyöngyösi-dolgozatok; Pallas, Bp., 1932 (Irodalomtörténeti füzetek)
Humanizmus és nemzeti irodalom. Irodalomtörténet, 1933
Az ezüstpagoda. Petrolay Margit, Trencsényi W. Imre meséi; Dante, Bp., 1934
Gyöngyösi István; Magyarságtudomány, Bp., 1936 (A Magyarságtudomány tanulmányai)
Görög-római mythologia. A klasszikus ókor istenei és hősmondái; Győző, Bp., 1936
A régi Pest-Buda. Egykorú képek és leírások; összeáll. Trencsényi-Waldapfel Imre; Officina, Bp., 1937 (Officina képeskönyvek)
Christophorus; Arany János Ny., Bp., 1937
Petrolay Margit–Trencsényi Waldapfel Imre: A csodatoll; Dante, Bp., 1940
Petrolay Margit–Trencsényi Waldapfel Imre: Az igazi királyfi; Dante, Bp., 1940
Erasmus és magyar barátai. Budapest, 1941
Pest-budai múzsa; Officina, Bp., 1942 (Officina képeskönyvek)
Laudes et luctus Regiae Budae. Ex collectione Emerici Trencsényi-Waldapfel; Officina, Bp., 1943 (Officina Hungarica)
Görög irodalom. In A világirodalom története. I. köt. Budapest, 1944
Ádám és Ahasverus. Az ember tragédiája forrásaihoz és értelmezéséhez; Magyar Irodalomtörténeti Társaság, Bp., 1947 (Irodalomtörténet III., 1600-1849)
A görög szabadságért; sajtó alá rend. Szendrő Ferenc, Tiszay Andor, Trencsényi-Waldapfel Imre; Segítséget a görög népnek Országos Bizottsága, Bp., 1948
Görög-római mythologia. A klasszikus ókor istenei és hősmondái; 2. bőv. kiad.; Győző, Bp., 1948
Humanizmus és marxizmus. Budapest, 1948
Világirodalom. 2. félév; Tankönyvkiadó, Bp., 1951 (Eötvös Loránd Tudományegyetem Bölcsészkarának jegyzetei)
Világirodalmi antológia. Egyetemi segédkönyv; szerk. Trencsényi-Waldapfel Imre; Tankönyvkiadó, Bp., 1952-1962
Aristophanes pályakezdése. MTA Nyelv- és Irodalomtudományi Osztály Közleményei, 1957
Előre az úttörőcsapatok megújhodásáért! Trencsényi Waldapfel Imre előadói beszéde, Köböl József hozzászólásával. Az úttörőcsapatok szervezési szabályzata; Magyar Úttörők Szövetsége, Bp., 1957
Ciceron et Lucréce. Acta Antiqua Academiae Scientiarum Hungaricae, 1958
Vallástörténeti tanulmányok; Akadémiai, Bp., 1959
Trencsényi-Waldapfel Imre–Dobrovits Aladár–Hahn István: Előadások a vallás és az ateizmus történetéről 1.; ELTE, Bp., 1960
Gyermekeink boldogsága; bev. Szabó Imre; Ifjúsági Lapkiadó, Bp., 1963 (Úttörővezetők kiskönyvtára)
Klasszikus arcképek : 1-10. Budapest, 1964
Humanizmus és nemzeti irodalom. Budapest, 1966
Görög regék. Budapest, 1967
Előadások a görög nevelés elméletéről; szerk. Trencsényi László; OKKER Oktatási Iroda, Bp., 1998
W. Petrolay Margit és Trencsényi W. Imre: A holdbéli leány Uj idők Irodalmi Intézet Rt., Bp., 1948

תרגומיו

גוסטב מורו: פרומתאוס

ורגיליוס הפסטורלי ההונגרי. הטקסט המלא של האקלוגים (Eclogue) של ורגיליוס. בודפשט, 1938
משוררים יוונים. בודפשט, 1942
ארסמוס מרוטרדם: שיחות מנומסות. בודפשט, 1946^[7]
סופוקלס: אנטיגונה. בודפשט, 1947
שירים יווניים. עם גאבור דבצ'רי. בודפשט, 1947
הסיודוס: עבודות וימים. בודפשט, 1955 (סופרים יוונים ולטיניים Scriptores Graeci et Latini. 3)
לוקיאנוס: שיחה על המחול. בודפשט, 1959
מנאנדרוס: הנרגן. בודפשט, 1960
פובליוס טרנטיוס אפר: היצור החי. בודפשט, 1961 (סופרים יוונים ולטינייםScriptores Graeci et Latini. 4)
אייסכילוס: פרומתאוס. בדרמות של אייסכילוס. בודפשט, 1962
אוריפידס: היפוליטוס. באוריפידס: עשר טרגדיות. בודפשט, 1964
אייסכילוס: פרומתאוס הכבול. בתוך: הדרמות היפות ביותר של ספרות העולם. I. Budapest, 1965
הסיודוס: הולדת האלים. בודפשט, 1967
אתה בן אנוש. תרגומים 1979

פרסים והוקרה

פרס באומגרטן (1947)
מדליית ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית דרג זהב (1948)
פרס באומגרטן (1949)
עובד מצטיין בהשכלה גבוהה (1953)
עיטור מסדר העמל (1955, 1958, 1960, 1966)
מדליית זיכרון של משמר הפועלים (1962)
עיטור מסדר העמל דרג זהב (1966)
מדליית ברית הקומוניסטים הצעירים (KISZ), (1968)
פרס המדינה של הרפובליקה העממית ההונגרית דרג 2 (1970) – על עבודתו בתולדות הספרות ותולדות הדת, שהעשירה משמעותית את ספרות הפילולוגיה הקלאסית, כמו גם בגין פעילות ההוראה שלו.

לקריאה נוספת

מי זה מי בספרות ההונגרית? ספרי עיון מסת"ב 9638607106
אלמנך אוניברסיטת סגד: 1921–1995. כרך א' (1996). Szeged, רז'ה מסארוש. ISBN 963-482-037-9
Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ "Születési bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári születési akv. 1513/1908. folyószáma alatt".
^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi állami halotti akv. 1609/1970. folyószáma alatt".
^ "Gyászjelentése (1970)".
^ A Magyar Írók Szövetsége 1956. december 28-án tartott taggyűlésének jegyzőkönyve. Literatura, 1989/1–2, 307–314.
^ Az vitatott, hogy Aiszkhülosz írta-e.
^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest XI. kerületi polgári házassági akv. 297/1934. folyószáma alatt".
^ Új kiad. 1967

[1] "Születési bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári születési akv. 1513/1908. folyószáma alatt".

[2] "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi állami halotti akv. 1609/1970. folyószáma alatt".

[3] "Gyászjelentése (1970)".

[4] A Magyar Írók Szövetsége 1956. december 28-án tartott taggyűlésének jegyzőkönyve. Literatura, 1989/1–2, 307–314.

[5] Az vitatott, hogy Aiszkhülosz írta-e.

[6] "Házasságkötési bejegyzése a Budapest XI. kerületi polgári házassági akv. 297/1934. folyószáma alatt".

[7] Új kiad. 1967

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]


לידה	16 ביוני 1908 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	2 ביוני 1970 (בגיל 61) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Waldapfel Imre
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות אובודה
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד (1932)
מעסיק	אוניברסיטת סגד, אוניברסיטת אטווש לוראנד
פרסים והוקרה	פרס באומגרטן (1947) פרס הרפובליקה העממית ההונגרית (1970) פרס באומגרטן (1949)