אינטגרליזם ברזילאי
אינטגרליזם ברזילאי (בפורטוגזית: Integralismo brasileiro) הייתה תנועה פשיסטית ברזילאית. התנועה נוסדה באוקטובר 1932 בידי פליניו סאלגאדו (Plínio Salgado), דמות ידועה בקרב חוגי הספרות בברזיל, אשר התפרסם במהלך אירועי שבוע האמנות המודרנית ב-1922, שנערכו בסאו פאולו.
התנועה אימצה לעצמה מאפיינים של תנועות ההמונים באירופה באותן שנים, בפרט אלה של הפשיזם האיטלקי, אך בידלה עצמה מצורות פשיזם מסוימות בכך שסאלגאדו לא הטיף לגזענות. התנועה אף אימצה לעצמה את הסלוגן "אחדות בין כלל הגזעים וכלל בני האדם". עם זאת, נתגלעו בתנועה גם גילויי אנטישמיות. היחס כלפי היהודים היה נושא שנוי במחלוקת בקרב מנהיגי התנועה. סאלגאדו נרתע מאנטישמיות, אך גוסטבו בארוזו, ראש המיליציה האינטגרליסטית (ארגון פָרָא-צבאי), הפגין עוינות רבה כלפי יהודים. לפחות בשני עיתויים, גרמה סוגיה זו לקרעים משמעותיים בתנועה: לראשונה ב-1935 ופעם נוספת ב-1936, כאשר סאלגאדו כמעט פרש מהנהגת התנועה.
העקרונות החשובים של האינטגרליסטים השתקפו דרך ביטויים כמו "תהפוכה פנימית" או "תהפוכת העצמי", אשר באמצעותם הטיפו להימנעות מדרך חיים אנוכית ונהנתנית, ואימוץ דרך חיים המקדשת את המולדת והמשפחה.
לתנועה הייתה גם זרוע פָרָא-צבאית, שחבריה לבשו חולצות ירוקות וענדו דרגות מעין-צבאיות וערכו מפגנים ומצעדים כמו-צבאיים, אימצו רטוריקה שכוונה נגד מרקסיזם וליברליזם ואף הצדיעו במועל יד. הם דגלו בלאומנות שתביא לגיבושה של אומה הטרוגנית וסובלנית, המעוצבת על פי "ערכים נוצריים". בדומה לפשיסטים באירופה, חברי התנועה השתייכו בעיקר למעמד הביניים. בפרט, שאבה התנועה תמיכה מקציני צבא, במיוחד כאלה ששירתו בצי הברזילאי, והייתה פופולרית בעיקר בקרב ברזילאים ממוצא גרמני או איטלקי.
