אינקוויזיציה

האינקוויזיציה (מלטינית: Inquisitio) הייתה מוסד חקירות שהקימה הכנסייה הקתולית, ובראשה האפיפיור גרגוריוס התשיעי במאה ה-13, בניסיון להיאבק בכתות מינות שפרחו באותה תקופה, בעיקר בערים.

גלילאו גליליי מול האינקוויזיציה הרומית

טקס "אוטו דה פה", ציור משנת 1475.

חוקרי האינקוויזיציה סיירו – לבד או בזוגות – בערים ובכפרים, הסבירו להדיוטות את עיקרי האמונה הקתולית, שמעו וידויים והטילו עונשים על חוטאים שסירבו לחזור בהם מאמונתם גם לאחר שהובהר להם שהיא מנוגדת לעמדת הכנסייה. אם אדם השייך לכנסייה הקתולית עמד בסירובו לקבל עליו את דין הכנסייה, הוא היה מורשע בכפירה ומוסגר לידי השלטון החילוני, שהיה עשוי להוציאו להורג. טקס האוטו דה פה, משפט והוצאה להורג בפומבי של כופרים, הוא אחד האירועים המזוהים עם האינקוויזיציה.

רוב המשפטים האינקוויזיטוריים היו על עניינים פְּעוּטים, והסתיימו בהטלת עונש סמלי כמו תפילה, צום או מסע צליינות קצר. על המוקד הועלו בעיקר נשים שנחשדו כמכשפות, ומומרים שנחשדו באי-נאמנות לנצרות, הן מרקע יהודי והן מרקע מוסלמי.

הליך החקירה האינקוויזיטורי נפתח בדרשה שנשא האינקוויזיטור לפני ההדיוטות. לעיתים הגיעו אינקוויזיטורים למקומות מרוחקים, שבהם הייתה ההשכלה הדתית דלה מאוד, והמפגש עם האינקוויזיטור היה המפגש הראשון של הציבור עם איש כנסייה. ואומנם, רבים מהאינקוויזיטורים היו בעלי השכלה אקדמית מהאוניברסיטאות. האינקוויזיטור הסביר את הדוֹגמה הכנסייתית, העניק ליישוב "תקופת חסד", שבה יכול כל אחד להתוודות מרצונו לפני האינקוויזיטור ולזכות למחילה ולייעוץ בענייני אמונה, ולהלשין על שכניו ובני משפחתו. בתום תקופת החסד, השתמש האינקוויזיטור במידע שאסף על-מנת לזמן בעצמו את נחקריו, ואף הייתה לו סמכות לזמן עדים שידווחו לו על אמונתם של שכניהם.

האינקוויזיציה השתמשה בעינויים כבדבר שבשגרה, ואף תיעדה את ההליך בפרוטוקולים מסודרים. המשפט בימי הביניים לא הכיר בעדויות נסיבתיות, והראיה הקבילה היחידה לאשמתו של אדם הייתה הודאתו. השימוש בעינויים היה אפוא אמצעי חיוני בעיני הכנסייה הקתולית, שהתירה אותם כבר במאה ה-13. כדי ליצור רושם של גוף הוגן, מסודר וצודק, הושמטו לרוב הליכי קבלת ההודאה מן הפרוטוקולים, אבל מן המקרים שבהם תועדו העינויים אפשר ללמוד שמשך העינויים הוגבל בזמן. הכנסייה אסרה על שפיכת דם במהלך העינויים, והאינקוויזיטורים המציאו שיטות עינויים מגוונות שלא הפרו את האיסור הזה.

האינקוויזיטורים היו לרוב נזירים מהמסדרים המנדיקנטים – להבדיל מהנזירים הבנדיקטינים, הם לא חיו סגורים בקהילות דתיות אלא פעלו בעולם החילוני.

עם קבלת העצמאות של המושבות הספרדיות בדרום אמריקה, הן ביטלו במהלך המאה ה-19 את מוסד האינקוויזיציה במדינות השונות (בשנים 1813–1825). בעקבות המהפכה הליברלית של 1820 בפורטוגל בוטלה האינקוויזיציה הפורטוגזית ב-1821, ובעקבותיה הלכה גם האינקוויזיציה בברזיל. בספרד הוצאה האינקוויזיציה מחוץ לחוק בשנת 1834.

האינקוויזיציה הרומית

ב-1542 הקים האפיפיור פאולוס השלישי את "קונגרגציית הלשכה הקדושה" הידועה גם כאינקוויזיציה הרומית, כקהילת קבע של קרדינלים וגורמים נוספים. ללשכה הקדושה היו משימות שמירה והגנה על שלמות האמונה ובחינה ואיסור על דוקטרינות כוזבות ושגויות; הלשכה הקדושה הפכה לגוף הפיקוח על אינקוויזיציות מקומיות. הרקע להקמת "הלשכה הקדושה" היה ועידת טרנטו ומלחמתה של הכנסייה הקתולית בפרוטסטנטים. כוחה של הלשכה הצטמצם בעיקר למדינות איטליה ומעט נסיכויות קתוליות קטנות בסביבתה.

האינקוויזיציה הרומית אסרה להפיץ את כתביו של ניקולאוס קופרניקוס. המקרה המפורסם ביותר שבו פעלה היה משפטו של גלילאו גליליי ב-1633.

בשנים 1858 עד 1870 הייתה מעורבת בפרשת ניצורו בכפייה של אדגרדו מורטארה.

האינקוויזיציה הרומית קיימת עד היום^{[דרוש מקור]} אך סמכויותיה קוצצו דרסטית והיא מחויבת לחוקי מדינת איטליה והאיחוד האירופי. המוסד שינה את שמו מספר פעמים. האפיפיור פיוס העשירי שינה ב-1908 את שמה של האינקוויזיציה ל"הקהילה הקדושה של הכס הקדוש". בשנת 1965 השתנה שמה של האינקוויזיציה ל"קהילה לדוקטרינת האמונה". בשנת 2022 שונה שמה ל"דיקאסטריה לתורת האמונה".

האינקוויזיציה הספרדית

אוטו דה פה – העלאה על מוקד של נוצרים שנחשדו בכפירה (לעיתים היו אלו יהודים או מוסלמים מומרים שקיימו את דתם הקודמת בסתר).

ערך מורחב – האינקוויזיציה הספרדית

האינקוויזיציה הצפון-אירופית פעלה בסמכות האפיפיורות. ואולם, במאה ה-15 הוקמה בספרד אינקוויזיציה עצמאית, וזו פעלה בסמכות המדינה. גוף חקירות זה היה תוקפני יותר, הן בשל הלהט הדתי הקיצוני ששלט בכנסייה הספרדית באותה תקופה הן בשל הרווח שהפיקה המדינה מהחרמת רכושם של המורשעים בכפירה או במינות. האינקוויזיציה הספרדית גם האריכה ימים הרבה יותר מבכל מדינה אחרת, וביטולה הרשמי חל רק בשנת 1834.

ראו גם

• האינקוויזיציה הפורטוגזית

לקריאה נוספת

חיים ביינארט, אנוסים בדין האינקויזיציה, תל אביב: עם עובד, 1965.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אינקוויזיציה בוויקישיתוף

• אינקויזיציה, דף שער בספרייה הלאומית
• מידע על אינקוויזיציה בקטלוג הספרייה הלאומית
• חן מלול, היהודי שנלחם בצנזור האינקוויזיציה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 09.08.2017