אינתה עומרי
אינתה עומרי (בערבית: إنْتَ عُمْرِي, תעתיק מדויק: אנְתַ עֻמְרִי, תרגום: "אתה חיי") הוא אחד משיריה המפורסמים של הזמרת המצריה אום כולתום.
 | |
| עטיפת התקליט אינתה עומרי | |
| שיר בביצוע אום כולתום | |
| יצא לאור | פברואר 1964 |
|---|---|
| סוגה |
מוזיקה ערבית מוזיקת עולם |
| שפה | ערבית |
| אורך |
1:11:43 (גרסת הופעה חיה) 15:40 (גרסת אלבום) |
| כתיבה | אחמד שפיק כאמל |
| לחן | מוחמד עבד אל-והאב |
השיר, שאת מילותיו כתב הפזמונאי אחמד שפיק כאמל, היה שיתוף הפעולה הראשון בסדרה של שיתופי פעולה פוריים בין אום כולתום למלחין מוחמד עבד אל-והאב. הוא הושמע לראשונה בפברואר 1964 ומאז זכה להצלחה רבה בעולם הערבי ועובד, הולחן והושר על ידי רבים נוספים.[1]
על השיר ויצירתו
עריכהשיתוף הפעולה בין אום כולתום לעבד אל-והאב החל לאחר שידולים מצדו של הגנרל עבד אל-חכים עאמר, שפעל ככל הנראה בפקודתו של גמאל עבד אל נאצר, ועם חשש הדדי של האמנים כי נוכחותו של הצד השני ביצירה תהיה דומיננטית יתר על המידה. על פי הסיכום, שהושג בתיווכם של אחד מנגניה של אום כולתום ושל בעלה, אום כולתום יכלה להתחיל לעבוד על היצירה רק לאחר שעבד אל-והאב סיים את עבודתו. הליך יצירתו של השיר זכה לסיקור נרחב בעיתונות המצרית, סיקור שהלך וגבר ככל שהתקרב מועד ביצוע הבכורה.[1]
מילותיו של השיר נכתבו בערבית מצרית ובלשון עממית. השיר הוא מונולוג כיסופים ואהבה של הדוברת אל אהובה.[2] השיר מולחן במקאם כורד. שיר זה, יחד עם שירים נוספים שהלחין עבד אל-והאב לאום כולתום, התאפיין בסגנון מודרני יותר משיריה המוקדמים.
זמן קצר לאחר השמעת הבכורה של השיר התגלע סכסוך בין השניים, לאחר שאום כולתום גילתה כי עבד אל-והאב הקליט גרסה משלו לשיר, ושבכוונתו לשחררה לרדיו המצרי. היא איימה כי אם ייעשה הדבר היא לא תשיר עוד את השיר, לא תוציא הקלטה שלו ותתבע את הרדיו המצרי כדי למנוע את שידורו. האיום הוביל לגניזת ההקלטה של עבד אל-והאב.[1]
כנהוג בהופעותיה שירים רבים זכו להקדמה אינסטרומנטלית ותובלו באלתורים וחזרות על קטעים לפי בקשת הקהל.[2] כך גם השיר אינתה עומרי זכה להקדמה של כשבע דקות בהופעות, ובהופעה משנת 1972 נמשך ביצוע השיר שעתיים תמימות. הדיוק עליו הקפידה בהקלטות הביא לכך שהקלטת הקדמה של ארבע דקות לשיר נמשכה כחמש שעות, ושאחת מהקלטות השיר כללה קטעים מהופעות שונות שלו, כשהמילה אינתה לקוחה מאחת ועומרי מאחרת.[3]
התגובות לשיר והשפעתו
עריכההצלחתו המסחרית של השיר התבטאה בתשלומי התמלוגים בהם זכו כותבו ומלחינו ושהסתכמו בחלוף שנה ב-250 אלף לירות מצריות, כמו גם ברווחים ממכירתו בעולם הערבי מחוץ למצרים, שעמדו ביוני 1965 על סך של 80 אלף לירות שטרלינג. למרות הצלחתו המסחרית, בקרב מלחינים מצרים זכה לחנו של השיר לביקורות שליליות ולטענות כי הוא דומה לשירים קודמים של עבד אל-והאב.[1]
השיר בוצע מחדש גם על ידי זמרים ישראליים, (ואף נכתבו מילים בעברית ללחן על ידי הרב יצחק סונה) בהם זיו יחזקאל, זהבה בן, עופר לוי, שרית חדד משה חבושה ויחיאל נהרי. ביצועה של זהבה בן זכה להצלחה גם בקרב הקהל הערבי בישראל, ברשות הפלסטינית ובמדינות ערב.[4]
לקריאה נוספת
עריכה- צבי גבאי, השירה – האימפריאליזם היפה, משירת שכנינו. הוצאת ספרי עיתון77, תשע"א 2010. עמ' 113–115. תרגום השיר ומידע נוסף.
- וירג’יניה דניאלסון, קולה של מצרים: אום כולת’ום, שירה ערבית, החברה המצרית במאה העשרים; תרגום: חנה עמית-כוכבי. חיפה: פרדס, תשס"ד 2003
קישורים חיצוניים
עריכה- אינתה עומרי (אתה חיי) - השיר המלא בביצועה של אום כולתום, באתר "יוטיוב"
- אינתה עומרי (אתה חיי) - תרגום לעברית של השיר, באתר "נושמים מזרחית"
- אינתה עומרי (אתה חיי) - תרגום חופשי לעברית של השיר, באתר "עכבר העיר"
- אינתה עומרי, תעתיק לביצוע השיר על ידי זהבה בן, ובלחן של מוחמד עבד אל-והאב
אינתה עומרי, בביצוע אום כולתום, סרטון באתר יוטיוב
אחמד שפיק כאמל, אֶנְתַ עֻמְרִי ("אַתָּה הוּא חַיַּי") - תרגום הפתיח על ידי גבריאל מ'רוזנבאום, באתר הארץ, 6 במאי 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 וירג’יניה דניאלסון, קולה של מצרים: אום כולת’ום, שירה ערבית, החברה המצרית במאה העשרים; תרגום: חנה עמית-כוכבי. חיפה: פרדס, תשס"ד 2003. עמ' 200–203
- ^ 1 2 צבי גבאי, השירה – האימפריאליזם היפה, משירת שכנינו. הוצאת ספרי עיתון77, תשע"א 2010. עמ' 113
- ^ דניאלסון, עמ' 150–153, 155
- ^ ירדנה ארזי, יכול להיות שזה נגמר, באתר ynet, 19 באוקטובר 2007