איסר בארי

איסר בארי (בירנצווייג) (1 בינואר 1901 – 30 בינואר 1958) היה ראש הש"י בימי קום המדינה וראש מחלקת המודיעין הראשון בצה"ל בדרגת סגן-אלוף. בחודשים הראשונים לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ביוזמתו של בארי הוצא להורג מאיר טוביאנסקי ונרצח עלי קאסם, שנחשדו על ידיו בבגידה. בינואר 1949 הועמד לדין צבאי והורשע בחריגה מסמכות על רצח עלי קאסם, ובנובמבר 1949 הורשע בהריגת טוביאנסקי, ונגזר עליו עונש סמלי.

איסר בארי

בארי ב-1949
לידה	1 בינואר 1901 בנדין, האימפריה הרוסית
פטירה	30 בינואר 1958 (בגיל 57) ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
תאריך עלייה	1921
מדינה	ישראל
כינוי	"איסר הגדול"
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1938–1949 (כ־11 שנים)
דרגה	סגן-אלוף
תפקידים בשירות
ראש ש"י, ראש מחלקת המודיעין
תפקידים אזרחיים
מנהל תע"ש

תולדות חייו

נולד ב-1901 בעיר בֶּנְדִין שבזגלמביה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. אביו היה מנחם בירנצווייג. הוא סיים לימודיו בבית ספר תיכון ריאלי בפולין, עלה לישראל ב-1921 והצטרף להגנה באותה שנה. הוא הצטרף לגדוד העבודה בירושלים והיה איש הקיבוץ הארצי ומקורב למפ"ם. נמנה עם קבוצת "השישה מבנדין", שייסדו את המושבה מגדל. בשנת 1925 החל לעבוד כקבלן בניין בחיפה. לאחר שהסתבך בחובות לעובדיו עזב את הארץ לפולין ושב בשנת 1929. בשנת 1938 הפך לחבר במנגנון הקבע של "ההגנה" ולמפקד באזור כפר גלעדי. לאחר פרישתו של חיים סלבין במרץ 1944 התמנה למנהל התע"ש ונשאר בתפקידו עד תחילת שנת 1945. לאחר מכן ניהל את מפעל "נעמן" עד תחילת 1947.

בפברואר 1947 גויס למטה "שירות הידיעות" ("ש"י") של ההגנה בחיפה ובפברואר 1948 מונה כראש הש"י. במטה הש"י כונה בארי "איסר הגדול", הן מפאת היותו גבה קומה והן כדי להבדיל בינו לבין "איסר הקטן" – איסר הראל, שהיה נמוך קומה. ב-30 ביוני 1948 פורק הש"י והפך למחלקת המודיעין בצה"ל, ובארי מונה לראש המחלקה, בדרגת סגן-אלוף (באותה עת הייתה דרגת אלוף הבאה מעליה). כראש מחלקת המודיעין, ארגן בארי את השירותים החשאיים ואת קהילת המודיעין הישראלית על פי חלוקת תחומים המקובלת עד היום: מודיעין צבאי (כיום אמ"ן), מודיעין בחו"ל ("המוסד") ושירות ביטחון פנים (ה"ש"ב"). בדצמבר 1948 ניסח בארי את המסמך "הסדרת היחסים בין העיתונות לצנזורה", ששימש כבסיס ל"הסכם הצנזורה" והגדיר את אופי הכיסוי הביטחוני המותר לעיתונות בישראל.

בתחילת 1949 נסתיימה חקירה של הפרקליט הצבאי הראשי בעניין האשמות של בארי נגד אבא חושי על שיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי. ההערכה הייתה שבארי זייף מברקים נגד חושי, ועל כן הוצע לו לפרוש מהשירות הצבאי ללא הדרגה שהוענקה לו, ובארי נענה להצעה.

ביולי 1949 נעצר בארי כחשוד ברצח בהקשר להוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי ב-30 ביוני 1948. במקביל נפתחה נגדו חקירה בפרשת העינויים של אמסטר.

ב-11 באוגוסט 1949 התקיימה חקירה משפטית של בארי בנוגע לרצח טוביאנסקי. בחקירה ביקש בארי להישפט בפני בית דין צבאי וטען כי פעל על פי ההוראות שנתנו לו ומתוקף תפקידו. במהלך המשפט ביקשו, הסניגור והתובע גם יחד, שיוטל על בארי עונש סמלי בלבד. ב-22 בנובמבר 1949 הרשיע בית המשפט את בארי, אך קבע שלא היה "פגם מוסרי" במעשיו ולא הייתה לו כוונת זדון. בעקבות זאת נידון בארי למאסר של יום אחד וקנס של לירה ישראלית אחת. אולם כבר ב-18 בדצמבר חנן אותו נשיא מדינת ישראל חיים ויצמן "מתוך ידיעה והערכה של השירות הארוך והמסור אשר איסר בארי הקדיש להגנת הארץ".

לאחר מכן ניהל בארי את בתי החרושת "נעמן" ו"אבן". בארי נפטר בינואר 1958 מהתקף לב ונטמן בבית עלמין חוף הכרמל.

חיים אישיים

היה נשוי לגיטה, בנם היה רב החובל אתי בארי.

הפרשיות בהן היה מעורב

במהלך כהונתו בש"י ובמחלקת המודיעין, נקשרו בשמו של בארי ארבע פרשיות מעוררות מחלוקת:

• פרשת הריגת ידידיה סגל – בינואר 1948 נחטף איש האצ"ל ידידיה סגל, בתגובה לחטיפתו של בכיר ההגנה גדליה קמינצקי. לאחר חקירתו, נמצאה גופתו ועליה סימני אלימות בסמוך לכפר הערבי טירה. לטענת ארגון האצ"ל ומשפחת סגל, ידידיה סגל מת או אף נרצח במהלך חקירתו על ידי חוקרי הש"י שכללה עינויים, חקירה שבה היה לבארי מעורבות ישירה. לטענת ההגנה סגל הצליח להימלט מחקירתו ונרצח על ידי תושבי הכפר טירה. בתחילת שנת 1950 הוזמן בארי על ידי העיתון "חרות" להעיד מטעמו בתביעת דיבה שהגיש נגד העיתון פ. קוליק, שהואשם על ידי העיתון בעינוי אנשי אצ"ל. בארי ענה לרבות מהשאלות שנשאל ב"איני יודע" והוכרז כעד עוין. לשאלה על מידת יעילותו כראש הש"י, לאור העובדה שיש דברים כה רבים שהוא אינו יודע, ענה שהוא היה ראש ש"י בלתי יעיל וכי קיבל את התפקיד בפקודה וזאת בניגוד לרצונו.
• פרשת ג'ול אמסטר – ב-14 במאי 1948 נעצר ג'ול אמסטר והועבר למתקן של ש"י, שם נחקר תחת עינויים במשך 76 ימים. נטען אז כי המניעים למעצר היו פוליטיים, עקב קשריו של אמסטר עם אבא חושי, יריבו הפוליטי של בארי. בארי נחשד גם בזיוף מברקים שנועדו להפליל את אבא חושי בבגידה.
• רצח עלי קאסם – ב-18 בנובמבר 1948 נרצח בעל קרקעות ערבי מיפו בשם עלי קאסם, ששימש כמודיע בשכר עבור הש"י. דוד בן-גוריון מינה ועדת חקירה בראשותו של יעקב שמשון שפירא, שגילתה כי בארי נתן הוראה לקצין המודיעין דוד קרון לחסל את קאסם והלה חוסל ביערות הכרמל עוד באותו יום. הוועדה המליצה להדיח את בארי מתפקידו ולשלול את דרגתו בצה"ל. בארי הועמד למשפט ב-18 בינואר 1949 בפני בית דין צבאי מיוחד בשני סעיפי אישום: חריגה מסמכות ושימוש לרעה בסמכות נגד אחד מפקודיו. בארי ויתר על סניגור וניהל את ההגנה שלו בעצמו. הוא טען להגנתו כי הורה על חיסולו של קאסם כי היה חשש רב שהלה יברח מישראל לאחת ממדינות ערב וימסור מידע ביטחוני לאויב עבור תשלום. בארי כראש הש"י היה מחויב למנוע זאת. כמו כן, לא היה חוק שאוסר הריגה מסוג זה, וכי עונשי מוות היו מקובלים בקהיליית המודיעין באותה תקופה. בית הדין בראשותו של יזהר הררי הרשיע את בארי רק בסעיף חריגה מסמכות ונגזרה עליו פרישה מתפקידו ללא הורדה בדרגה.
• ההוצאה להורג של מאיר טוביאנסקי – ב-30 ביוני 1948 נעצר מאיר טוביאנסקי בחשד לבגידה. בית דין שדה שמינה בארי, שכלל עוד שלושה אנשים בלבד: בנימין גיבלי, דוד קרון ואברהם קדרון, גזר את דינו של טוביאנסקי למוות, וכיתת יורים בפיקודו של בארי ביצעה את גזר הדין. מאוחר יותר התברר שטוביאנסקי חף מפשע ושמו טוהר. ב-15 באוקטובר 1949 נשפט בארי על חלקו בהריגת טוביאנסקי; הוא נמצא אשם בהריגה ובחריגה מסמכות והורשע בדין, אך בית המשפט השתכנע בכנות כוונותיו וב-22 בנובמבר אותה שנה נגזר עליו עונש מאסר של יום אחד בפועל וקנס של לירה ישראלית אחת. בארי קיבל חנינה מנשיא המדינה חיים ויצמן. בארי יצא מהמשפט מדוכא מאוד וחי סגור בביתו.

לקריאה נוספת

• יעקב סלומון, בדרכי שלי, פרק 11: משפטו של איסר בארי - "איסר הגדול", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980, עמ' 187–217. סלומון היה סנגורו של איסר בארי במשפט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איסר בארי בוויקישיתוף

• ניר מן, הפרשה הביטחונית שטילטלה את הפיקוד של "ההגנה" בתל אביב במלחמת העצמאות, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2010
• איסר בארי (1901-1958), דף שער בספרייה הלאומית