אירינה סלזניובה
אירינה סלזניובה (נולדה ב-8 בספטמבר 1961, קייב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית) היא שחקנית קולנוע ותיאטרון, שפעלה בישראל כעשר שנים, בעיקר בתיאטרון הקאמרי, החל משנת 2000 מתגוררת בממלכה המאוחדת.
 | |
| אירינה סלזניובה בכרזת הסרט "משחק חייו" | |
| לידה |
8 בספטמבר 1961 (בת 63) קייב, ברה"מ  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
דרמה, ספרות בלשית, סרט קומדיה |
| מדינה |
ברית המועצות, ישראל, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1985 |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות התיאטרון בסנקט פטרבורג |
| בן או בת זוג |
מקסים ליאונידוב |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהסלזניובה נולדה בקייב, בתחילת דרכה הייתה שחיינית מקצוענית בנבחרת ברית המועצות, אך ויתרה על הספורט לטובת לימודי תיאטרון. ובשנת 1983 סיימה את לימודיה באקדמיה לאמנויות התיאטרון בסנקט פטרבורג. היא עבדה בתיאטרון הדרמה הגדול על שם גורקי, ובתיאטרון הדרמה מאלי בסנקט פטרבורג (אז לנינגרד). במקביל שיחקה גם במספר סרטי קולנוע[1].
בשנת 1990 עברה לישראל עם בעלה הזמר מקסים ליאונידוב[2]. סלזניובה למדה עברית תוך זמן קצר, וחצי שנה אחרי שעלתה לישראל שיחקה בהצגת היחיד "אהבה רוסית", מונולוגים של עשר דמויות נשים מהמחזאות הרוסית הקלאסית, שביים ארתור קוגן. המחזה עלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו וזכה בפרס על־שם נסים עזיקרי, יחד עם השחקנית דניאלה מיכאלי. חבר השופטים, כלל את חנה מרון, ציפי פינס ואהוד מנור, שהגיעו להחלטה פה אחד, והודיעו כי הפרס הכפול איננו תוצאה של פשרה, אלא אות הוקרה להישג הייחודי של כל אחת משתי השחקניות[3]. את הקשר בין סלזניובה לבמאי קוגן, שהיה אז סטודנט שנה שלישית בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, יצר אילן רונן המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי שראה את סלזניובה מופיעה בלנינגרד[4].
הופעתה ב"אהבה רוסית" קיבלה גם ביקורות נלהבות[5], ההצגה עלתה עוד מספר פעמים לאחר הפסטיבל וסלזניובה קיבלה גם את הפרס על שם השחקן אברהם בן-יוסף[6]. אחר כך הוזמנה להצטרף לצוות התיאטרון הקאמרי, ולשחק בתפקיד נינה במחזה "השחף", יחד עם השחקן מיכאיל קוזקוב שגם עלה לישראל באותה עת[7][8].
בתחילת 1992 גילמה את אחת מבנותיו של טוביה במחזה "תפילה", קופרודוקציה של הקאמרי עם תיאטרון חיפה, עיבוד של גריגורי גורין לסיפורו של שלום עליכם, "טוביה החולב"[9]. באוקטובר החלה לשחק בתפקיד ליידי אן במחזה "ריצ'רד השלישי" מאת שייקספיר בבימוי של עמרי ניצן[10], ובסוף השנה שיחקה במחזה "המאהב" מאת הרולד פינטר יחד עם מיכאיל קוזקוב ששיחק וביים[11].
בקיץ 1993 שיחקה במחזה "חלום ליל קיץ" מאת שייקספיר בבימויו של ליביו צ׳וליי הרומני, שהוזמן במיוחד לישראל לביים על ידי הקאמרי[12].
בשנת 1994 שיחקה במחזה "תמול שלשום", ע"פ ספרו של ש"י עגנון, בבימויו של יורם פאלק.
בשנת 1995 שיחקה במחזה "פעורי פה" מאת חנוך לוין בבימויו של רוברט סטורואה, שזכתה לשבחי הביקורת[13].
בשנת 1996 שיחקה בסרט "משחק חייו"" בבימוי יקי יושע לצד עמוס לביא[14].
בשנת 1998 שיחקה בסרט "פעמיים בוסקילה" שהפיק, כתב וביים זאב רווח.
בשנים 1998–1999 שיחקה בעונה השלישית של הסדרה "רחוב סומסום" בטלוויזיה החינוכית.
בשנת 1999 שיחקה בקאמרי במחזה "אלמה" מאת יהושע סובול[15].
חיים אישיים
עריכהסלזניובה הייתה נשואה לזמר מקסים ליאונידוב 14 שנים, אך בשנת 1996, ביקש להחיות את הקריירה שלו ברוסיה וחזר לגור שם, התאהב בשחקנית צעירה והשניים התגרשו. בישראל הכירה את ווילף, אזרח בריטי שהיה בישראל לצורך עבודה. לאחר שחזר לאנגליה והגיע לבקר מדי פעם, החליטה סלזניובה להתחתן ולעבור לאנגליה בסוף שנת 2000. שם ניסתה שוב להשתלב בעולם התיאטרון[16].
קישורים חיצוניים
עריכה
אירינה סלזניובה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ אילן לוטנברג, ולא הנחת שם להחרידנו, חדשות, 11 ביוני 1993
- ^ ליקי אגנסקי, רק עם אתניקס יש לו בעיה, חדשות, 1 בספטמבר 1991
- ^ שוש אביגל, תיאטרונטו / בסך הכול – אירוע סימפטי, חדשות, 29 באפריל 1991
- ^ תמי לוביץ, הצלחה בניסיון ראשון, חדשות, 30 באפריל 1991
- ^ שוש אביגל, תיאטרונטו / פעם אלוהים פגש בסלזניובה, חדשות, 28 באפריל 1991
- ^ ג. עיטור, פרסי הקאמרי לתאומי וסלזניובה, חדשות, 13 בנובמבר 1991
- ^ תמי לוביץ, כוכב הקולנוע והבמה הרוסי, קוזאקוב, החליט להישאר בישראל, חדשות, 7 ביולי 1991
- ^ שוש אביגל, הצגה / התקווה הרוסית מכזיבה - 'השחף' בקאמרי, חדשות, 17 בדצמבר 1991
- ^ שוש אביגל, הצגה / שלוליות סכרין ואגמי קיטש - "תפילה בתיאטרון הקמארי, חדשות, 10 בפברואר 1992
- ^ ג. עיטור, ניצן מביים, חדשות, 10 ביוני 1992
- ^ שוש אביגל, תיאטרון / ג'ינס אלגנט, חדשות, 13 בדצמבר 1992
- ^ שוש אביגל, תיאטרון / אירוע קשה - "חלום ליל קיץ", חדשות, 7 ביולי 1993
- ^ מיכאל הנדלזלץ, בשבחי הלנה, באתר הארץ, 21 בינואר 2008
- ^ טל פרי, עמוס לביא 1953–2010, באתר גלובס, 10 בנובמבר 2010
- ^ מיכאל הנדלזלץ, חיית במה: המיקום של "אלמה" בעייתי, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2009
- ^ מודי קרייטמן, נסעה בעקבות האהבה, באתר ynet, 24 באפריל 2003