איתי הגיתי

אִתַּי הַגִּתִּי, הוא דמות מקראית, נכרי, שעמד לצידו של דוד בראש גדוד צבאי, צבא שכיר אשר אנשיו נכריים, בעת מרד אבשלום. שמו מופיע שלוש פעמים במקרא.

בבורחו מירושלים בזמן מרד אבשלום, מבקש אִתַּי הַגִּתִּי להצטרף לדוד. ייתכן כי בשיחה זו בודק דוד את מידת נאמנותו של אִתַּי. לדעת שמעון בר-אפרת דבריו לאִתַּי אינם באים לבחון את נאמנותו של אִתַּי אלא הוא מבקש ממנו לא לבוא עמו כי אִתַּי כבר נמצא במנוסה ממקום מוצאו.

לפני היציאה לקרב דוד מחלק את צבאו לשלושה גדודים, ככתוב: "וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי" וגדודו מנה כשש מאות לוחמים. נראה כי הלוחמים בפיקוד אִתַּי היו נאמנים לדוד. לוחמים אלה לא היוו חלק מהכרתי והפלתי (ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוקים י"ח–כ"ג). ייתכן כי צבא השכירים הוקם בעקבות הניצחון על הפלשתים. לעירו של אִתַּי, גת היו קשרים עם דוד עוד מזמן שהותו אצל אכיש מלך גת.