אלימות מינית בדרום אפריקה
שיעור האלימות המינית בדרום אפריקה הוא אחד מהגבוהים בעולם. בערך זה, אלימות מינית תהא במשמעות של שימוש בכוח פיזי או תחבולה על מנת להשיג קיום פעילות מינית עם אדם ללא הסכמתו או הסכמתה וזאת בשונה מהמשמעות הקלאסית של אלימות מינית. ככל הנראה כתוצאה משיעור האונס הגבוה במדינה, נעשים חידושים בתחום מניעת האונס[1]
סטטיסטיקות
עריכהשכיחות
עריכהעל פי דו"ח של האומות המאוחדות עבור השנים 1998–2000, שיעור האונס לנפש בדרום אפריקה היה הגבוה ביותר בעולם. בסקר שנערך בשנת 1998 ביוהנסבורג, נמצא כי אחת משלוש נשים מתוך 4,000 הנשים שנשאלו נאנסו. בעוד ארגוני נשים בדרום אפריקה מעריכים כי אישה נאנסת אחת ל-26 שניות, משטרת דרום אפריקה מעריכה כי אישה נאנסת רק אחת ל-36 שניות.
במדגם אנונימי שנערך בפרובינציות קוואזולו-נטאל והכף המזרחי, יותר מ-25% מתוך 1,738 הגברים הדרום-אפריקאיים שהשתתפו במדגם הודו כי ביצעו אונס. מתוכם כמעט חצי אמרו כי אנסו יותר מאישה אחת, לפי ביקורת שנערכה במועצת המחקר הרפואית MRC. לאחר המחקר, הופיעו מספר פרסומים שגויים שייחסו את הנתונים לכל מדינת דרום אפריקה בעוד ששיעור האונס בשתי הפרובינציות לעיל גבוה מהממוצע. כמעט שלושה מתוך ארבעה גברים שהודו באונס, הצהירו כי הם כפו אותו על אישה או נערה מתחת לגיל 20 וכמעט אחד מעשר הודה שעשה זאת לילדה מתחת לגיל 10. סקר ממחקר מקיף בשם "אונס בדרום אפריקה" משנת 2000 מצביע על כך ש-2.1% מהנשים בגילאי 16 ומעלה דיווחו שהן נוצלו מינית לפחות פעם אחת בין השנים 1993–1998, מידע שנראה כסותר את המחקר של ה-MRC. בדומה, "סקר הבריאות והדמוגרפיה הדרום אפריקאי של 1998" מראה על שכיחות סטטיסטית של 4% באונס נשים בגילאי 15–49 במדגם משקי בית. עד כה, לא נעשו ניסיונות לגשר בין פער השיעורים בין הסקרים השונים.
מספר מוסדות טוענים שהשיעור הגבוה של האלימות המינית נובע מהאפרטהייד. הם מסבירים זאת בכך שמדיניות האפרטהייד נתנה חסות לאלימות והתגובה החברתית הובילה למצב בו אלימות פיזית נדמית כפתרון הראשוני לפתרון קונפליקטים והשגת מטרות. בין אם הטענה נכונה ובין אם לאו, היא התפשטה באמצעות מאמרים מחקריים ונפוצה כיום בקרב הציבור הדרום-אפריקאי.
שיעורי דיווח והרשעה
עריכהמוערך כי כ-40% מהנשים בדרום אפריקה יאנסו במהלך חייהן וששיעור הדיווח הוא 1 ל-9 מקרים[2]. כמו כן מוערך שרק כ-14% ממבצעי האונס מורשעים במדינה[3]. בשנת 1997 אלימות נגד נשים הפכה לאחד מהפשעים בעדיפות עליונה, כחלק מהאסטרטגיה הלאומית למניעת פשעים, אולם שיעורי הדיווח אודות אונס, ניצול מיני של ילדים ואלימות מקומית המשיכו לעלות.
הדו"ח של דרום אפריקה לאמנה לחיסול כל צורות האפליה נגד נשים[4] משייך חלקית את שיעורי הדיווח וההרשעה הנמוכים לתפיסה הפוסט-אפרטהיידית של הציבור את כוחות המשטרה. הדו"ח מוסיף ומצהיר כי הגישה והדעה הקדומה של הציבור נגד רשויות אכיפת החוק ועובדי הממשלה וכן אי הנגישות לשירותים באזורים כפריים מהווים גם הם חלק מהבעיה. חלק גדול מהציבור הדרום אפריקאי רואה במשטרה סמל לדיכוי של משטר האפרטהייד וכתוצאה מכך חוסר האמון במשטרה עדיין מושרש בציבור גם לאחר סיום תקופה זו.
חסמים מוסדיים אחרים תורמים גם הם לשיעורי חוסר הדיווח וההרשעה. "כלל הזהירות" הוא חוק הקובע שעל השופט לתת תשומת לב ולנהוג בזהירות מיוחדת בבואו להסתמך על טענות בלתי מוכחות של המתלונן, כאשר כתוצאה מחוק זה נגרמים הן ירידה בשיעור ההרשעה והן תחושה של הקורבן על חוסר אמון מצד המערכת. בסקר שנערך לקורבנות אונס שלא דיווחו על הפשע, שליש טענו כי הן פוחדות מפעולות תגמול, 9.6% טענו שאין להם אמון ביכולתה של המשטרה לפענח את הפשע ו-9.2% ציינו מבוכה כסיבות שלהם לא לדווח על הפשע.
שוני אזורי
עריכהקיימים הבדלים משמעותיים בשיעורי האלימות המינית בין פרובינציות שונות בדרום אפריקה.
במחקר שנערך בשלוש פרובינציות (הפרובינציה הצפונית/לימפופו, הכף המזרחי ומפומלנגה) בשנת 1997 נמצא כי 6.8% מהנשים במפומלנגה אמרו שהן נאנסו במהלך חייהן, 5% מהנשים בפרובינציה הצפונית נאנסו ו-4.5% מהנשים בכף המזרחי נאנסו. ב-1998, אזור גאוטנג הוערך כאזור בעל האחוז הגבוה ביותר של אסירים במעצר מסיבות של אלימות מינית עם 20.6 אחוזים והכף המערבי היה בעל האחוז השני בגודלו עם 17.3 אחוזים. המחוזות בעלי השיעור הנמוך ביותר של אסירים מורשעים בפשעי אלימות מינית הם הכף הצפוני עם 2.8% והפרובינציה הצפונית עם 2.6%.
סקר הפשיעה הדרום אפריקאי משנת 2003 מדגיש את השוני בין האזורים השונים לגבי תפיסות האזרחים ופחדיהם. כאשר נשאלו איזה סוג פשע אירע לדעתם בשכיחות הכי גבוהה באזור מגוריהם, 14.6% מתושבי הכף הצפונית השיבו אונס, כאשר מדובר במספר הגבוה ביותר של נשאלים שחשבו שאונס הוא הפשע השכיח ביותר. לעומתם, רק 1.7% מתושבי פרובינציית קוואזולו-נטאל השיבו כך. בממוצע עבור כל הפרובינציות, מיקמו הנשאלים אונס כפשע ה-7 השכיח ביותר, כשלפניו ברשימה מופיעים פריצה לבתים, גנבת רכוש, שוד, רצח, גנבת מקנה ותקיפה. הסקר גם בדק איזה סוג פשע חושבים הנשאלים למפחיד ביותר באזורם. אונס הגיע למקום השלישי בקטגוריה, אחרי רצח ופריצה לבית. 40.8% מהנשאלים בכף המזרחית ו-31.8% מהנשאלים במדינה החופשית חששו הכי הרבה מאונס. מצידה השני של המפה, 11.6% מקוואזולו-נטאל ו-12.1% מהנשאלים במפומלנגה חשבו שאונס הוא הפשע המפחיד ביותר באזורם.
סוגים
עריכהישנם כמה סוגי פשעי אלימות מינית הכוללים, אבל לא מוגבלים, לפשעים הבאים: אונס או תקיפה מינית, תקיפה מינית של ילד או גילוי עריות, תקיפה מינית על ידי אדם קרוב, מגע מיני בלתי רצוי, הטרדה מינית, ניצול מיני, חשיפת איברי מין לאדם אחר ללא הסכמתו, אוננות בציבור ומציצנות. חלק מסוגים אלו זכו לתשומת לב ציבורית עולמית:
- אונס נשים - בדרום אפריקה שיעור האונס המדווח הוא הגבוה ביותר בעולם. אף שגברים גם הם מהווים קורבנות תקיפה מינית ו-3.5% מהגברים אולצו לקיים יחסי מין עם גבר אחר, הרי שרוב האלימות המינית היא כלפי נשים. הממשלה בדרום אפריקה דיווחה כי אחת הסיבות לעניין זה הוא התרבות הפטריארכית וכל ניסיון לפגוע בתרבות זו מתקבל כפגיעה או ניסיון לשנות מסורת ורעיונות אפריקאים. הסכנה באונס או תקיפה מינית חמורה שבעתיים לאור השיעור הגבוה של איידס בדרום אפריקה. לאישה שנאנסת לאחר גיל 25 יש סיכוי אחד לארבע להידבק באיידס ונוסף על כך נשים מושפעות יותר מגברים מאיידס. מבצעי פשעי האונס הם לרוב אנשים המוכרים לקורבן. דווח כי בעל או חבר רוצחים אישה בדרום אפריקה כל 6 שעות. גברים ונשים רבים אומרים שאונס לא יכול לקרות במערכת יחסים אולם אחת מארבע נשים דיווחה על התעללות במסגרת מערכת יחסים.
- אונס תינוקות ואלימות מינית נגד קטינים - לדרום אפריקה יש את אחד משיעורי אונס הילדים והתינוקות הגבוהים בעולם.
- אונס מתקן - באזורים מסוימים בדרום אפריקה, לסביות נמצאות בסיכון לאונס כיוון שבאותם אזורים קיימת אמונה שאונס נשים לסביות (נקרא גם "אונס מתקן") יביא להמרתן להטרוסקסואליות (סטרייטיות). ממשלת דרום אפריקה דיווחה כי לסביות והומואים מופלים לרעה בתחומים רבים. הממשלה הואשמה בנהיגת סלחנות כלפי מעשי האונס המתקן כדי לא לפגוע בתדמיתה ה"מצ'ואית". אחד המקרים הבולטים של אונס בכנופיה ורצח לאחר מכן היה המקרה של אודי סמליין, שחקנית בקבוצת כדורגל דרום-אפריקאית ופעילה למען זכויות LGBT. ב-10 השנים האחרונות מתו 31 לסביות כתוצאה מהתקיפות האלו ויותר מ-10 לסביות נאנסות בשבוע רק בעיר קייפטאון.
גישה חברתית
עריכההוועדה למחקר רפואי הצהירה "סוגים רבים של אלימות מינית, בייחוד הטרדה מינית וצורות של כפייה מינית שלא מערבות הפעלת כוח פיזי נתפסות לרוב כהתנהגות גברית נורמלית". כמו כן נאמר שמנהגים שונים כמו אונס כנופיות הפכו לנפוצים כי הם נתפסים כדרך גברית להתרועע ולהתחבר.
מחקר שנערך בקרב ילדים מצא כי 60% מהבנים והבנות בגילאי 10–19 חשבו שזה לא אלים לכפות יחסי מין על אדם שמכירים, בעוד 11% מהבנים ו4% מהבנות הודו שכפו על אדם אחר לקיים עימם יחסי מין[5].
במחקר אחר שנערך בקרב 1500 תלמידי בית ספר ביוהנסבורג נמצא כי רבע מהבנים חשבו ש'ג'קרולינג', מילת סלנג עבור אונס המבוצע על ידי כנופיה כענישה על זלזול מצד הקורבן, זה כיף. נוסף על כך יותר ממחצית הנשאלים התעקשו שכאשר בת אומרת 'לא', היא באמת מתכוונת ל'כן'.
חברת סקרי שוק מיוהנסבורג דיווחה ב-1994 על הממצאים הבאים: 76% מהגברים חשבו שלנשים יש זכות לא להסכים לקיום יחסי מין, שליש חשבו שאישה לא יכולה להחליט בעצמה על הפלה ו-10% חשבו שזה נסלח שגבר מכה את אשתו.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Anti-rape device
- ^ לי מידלטון, 'Corrective Rape': Fighting a South African Scourge, טיים וורלד, ה-8 במרץ 2011
- ^ קלייר קאפ, Rape on trial in South Africa, באתר "דה-לנסט", ה-4 במרץ 2006
- ^ ראו Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women בוויקיפדיה האנגלית
- ^ Alex Perry, Oprah Scandal Rocks South Africa,Time World, 5 בנובמבר 2007