אליפות העולם הבלתי רשמית בכדורגל
אליפות העולם הבלתי רשמית בכדורגל (UFWC) היא דרך לא רשמית לקבוע את נבחרת הכדורגל הלאומית הטובה ביותר בעולם, תוך שימוש בשיטת נוק-אאוט כמו זו המשמשת באיגרוף מקצועי.[1] ה-UFWC גובשה ופורסמה על ידי העיתונאי האנגלי פול בראון בשנת 2003.[2] התואר מוחזק כיום על ידי ליבריה שזכתה בו לאחר ניצחון 2-1 על סיירה לאון ב-27 באוקטובר 2024.[3]
רקע
עריכההרעיון נבע במקור ממספר אוהדי סקוטלנד ומקטעי תקשורת שטענו בבדיחות הדעת, כי בעקבות ניצחונה של סקוטלנד על אנגליה (שזכתה בגביע העולם של 1966) באליפות הבריטית ב-15 באפריל 1967, ההפסד הראשון של אנגליה אחרי זכייתה בגביע העולם בכדורגל, סקוטלנד הפכה ל"אלופת העולם הלא רשמית".[4][5][6]
בשנת 2003 עיתונאי עצמאי בשם פול בראון הגדיר את הכללים של UFWC, עקב אחר קו הזכיות בתואר לא רשמי זה, וכתב מאמר בנושא במגזין כדורגלFourFourTwo.[2] בשנת 2011 בראון כתב ספר בנושא.[7] בראון גם יצר ומתחזק אתר אינטרנט אשר עוקב אחר התקדמות המשחקים באליפות זו.
אליפות העולם הלא רשמית בכדורגל לא מוכרת או נתמכת על ידי פיפ"א, וגם אין לה גיבוי רשמי. לזוכה בו מוענק גביע וירטואלי בשם CW Alcock, על שמו של צ'ארלס וו. אלקוק, שסייע רבות בפיתוח הכדורגל הבינלאומי בתפקידו כמזכיר התאחדות הכדורגל האנגלית.[8]
כללים
עריכההנבחרת הראשונה שניצחה במשחק כדורגל בינלאומי הוכרזה לאלופה הבלתי רשמית הראשונה בכדורגל. זו הייתה אנגליה שניצחה את סקוטלנד 4-2 ב-1873 במשחק הבינלאומי השני בהיסטוריה, לאחר שהמשחק הראשון בהיסטוריה ב-1872, הסתיים בתיקו 0-0 בין שתי המדינות.[9] המשחק הבינלאומי הבא בו מעורבת מחזיקת התואר נחשב למשחק על התואר, בו המנצחת לוקחת את התואר.
במקרה שמשחק על התואר מסתיים בתיקו, מחזיקת התואר הנוכחית ממשיכה לכהן כאלופה. המשחקים מוכרעים על פי תוצאתם הסופית, כולל תוספת זמן ובעיטות הכרעה מ-11 מטרים.[10] המשחקים נערכים על פי חוקי הטורניר שבהם הם משוחקים.
מעקב אחר האליפות
עריכהבעוד המעקב אחרי האלופה הבלתי רשמית הוא תופעה חדשה יחסית, הכללים הם כאלה הלוקחים בחשבון תוצאות שמנותחות רטרוספקטיבית כדי לקבוע את השושלת התאורטית של האליפות מן המשחקים הבינלאומיים הראשונים. רשימה מקיפה של תוצאות מאז 1872 נרשמת על ידי UFWC.[11]
משחקים בינלאומיים ראשונים
עריכההמשחק הבינלאומי הראשון אי פעם היה תיקו 0-0 בין אנגליה וסקוטלנד, ב-30 בנובמבר 1872 בהמילטון קרסנט.[12] אליפות העולם הלא רשמית נשארה פנויה עד ששתי הקבוצות נפגשו שוב בקנינגטון אובאל ב-8 במרץ 1873. אנגליה ניצחה 2–4, ולכן נחשבת לאלופת העולם הלא רשמית הראשונה בכדורגל.[13]
משחקי הכדורגל הבינלאומיים המוקדמים היו מוגבלים כמעט לחלוטין לאיים הבריטיים. ויילס נכנסה ל"תחרות" ב-1876, וזכתה בתואר לראשונה ב-1907. אירלנד (הנבחרת שייצגה את איגוד הכדורגל האירי של בלפסט ושנודעה מאוחר יותר בשם צפון אירלנד) השתתפה לראשונה בשנת 1882 וזכתה בתואר לראשונה ב-1927. התואר החליף ידיים בין ארבע הנבחרות האלה מספר פעמים בתקופה זו והנבחרת הראשונה מחוץ לאיים הבריטים שהתמודדה על התואר הייתה הונגריה בשנת 1909, שהובסה על ידי אנגליה בבודפשט.[14]
העובדה שאף אחת מהקבוצות הבריטיות לא התחרתה בגביעי העולם של 1930, 1934 ו-1938 שמרה על התואר בגבולות אירופה, ומלחמת העולם הראשונה והשנייה הפריעו לתהליך הגלובליזציה של הכדורגל.
שנות השלושים עד שנות ה-2000
עריכההאלופה הראשונה מחוץ לגבולות האיים הבריטיים הייתה אוסטריה, שהביסה את סקוטלנד 0–5 בשנת 1931.[15] האוסטרים שמרו על התואר במשך 11 משחקים נוספים עד שהפסידו אותו לאנגליה 3–4 בסטמפורד ברידג' ב-7 בדצמבר 1932.[16]
כמעט עד סוף שנות ה-30 התואר הוחזק על ידי ארבע הנבחרות הבריטיות. בשנות ה-40 התואר הוחזק על ידי מדינות יבשת אירופה, בעיקר אלה המייצגות את כוחות הציר ואת המדינות הנייטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, אבל התואר נלקח מחדש על ידי אנגליה זמן קצר לפני מונדיאל 1950. לראשונה, המשחקים על התואר הבלתי רשמי נערכו במסגרת משחקי גביע העולם. במסגרת גביע העולם הפסידה אנגליה לארצות הברית 0–1 באחת ההפתעות הגדולות בתולדות הכדורגל. בכך התואר עבר לראשונה ליבשת צפון אמריקה ומשם במהרה לדרום אמריקה. מדינות דרום אמריקה היו המחזיקות העיקריות בתואר במהלך 16 השנים הבאות, כאשר מדי פעם התואר עבר למדינות אירופה לגיחות קצרות ומשם חזר לדרום אמריקה.
תקופה זו כללה ארבעה ימים בהם מחזיקת התואר הייתה האנטילים ההולנדיים, אשר ניצחה את מקסיקו 2-1 בגביע הזהב של CONCACAF והפכה למדינה הקטנה ביותר שהחזיקה בתואר.[17]
התואר חזר לאירופה חמישה חודשים לפני מונדיאל 1966, כאשר ברית המועצות זכתה בו בעקבות ניצחון במשחק ידידות על צ'ילה. ברית המועצות איבדה את האליפות בחצי גמר המונדיאל לגרמניה המערבית, שאיבדה אותו לאנגליה במשחק הגמר.[18] בשנה שלאחר מכן, אנגליה הפסידה במשחק ידידות לסקוטלנד, במשחק שהוליד את הרעיון של אליפות העולם הבלתי רשמית.[19] בעקבות ניצחון מערב גרמניה על הולנד בגמר גביע העולם 1974, גרמניה המערבית הפכה להיות הקבוצה הראשונה שמחזיקה בגביע העולם, אליפות אירופה ואליפות העולם הבלתי רשמית באותו זמן.[4] התואר נשאר באירופה עד 1978 עד אשר נלקח מהולנד על ידי ארגנטינה, בגמר גביע העולם 1978. הוא נשאר בדרום אמריקה עד מונדיאל 1982, בו פרו הפסידה אותו ללפולין.[20] התואר נשאר באירופה במשך עשר השנים הבאות, למעט תקופת כהונה של שנה אחת בה החזיקה בו ארגנטינה, בעקבות ניצחונה על בלגיה בחצי גמר מונדיאל 1986.
ב-1992 חזר התואר לארצות הברית ולאחר מכן הוחזק למשחק אחד על ידי אוסטרליה,[21] לפני שעשה את דרכו בכמה מדינות דרום אמריקאיות, חזרה דרך אירופה ומשם לזוכה הראשונה מיבשת אסיה, קוריאה הדרומית, שהביסה את קולומביה בחצי גמר גביע קרלסברג בשנת 1995.[22] הקוריאנים איבדו את התואר ליוגוסלביה במשחק הבא שלהם, והתואר נשאר באירופה עד מרץ 1998, כאשר גרמניה איבדה אותו לברזיל במשחק ידידות. ארגנטינה ניצחה את ברזיל במשחק ידידות כדי להעפיל לגביע העולם 1998 כמחזיקת התואר.
צרפת חזרה על הישגה של ארגנטינה מ-1978, כאשר נטלה את התואר כשזכתה בגביע העולם במגרשה הביתי, בעקבות ניצחון 0–3 על ברזיל בגמר.[23] אנגליה זכתה בתואר ביורו 2000.[24][25] ישראל זכתה לראשונה בתולדותיה בתואר כאשר הביסה את רוסיה 1–4 במשחק ידידות בפברואר 2000 והפסידה אותו כעבור שני משחקים לצ'כיה. צרפת וספרד זכו בהמשך לפני שהולנד זכתה בתואר במארס 2002. מכיוון שההולנדים לא הצליחו להעפיל למונדיאל 2002, התואר, באופן חריג, לא היה על כף המאזניים בגביע העולם הרשמי. הולנד שמרה על התואר עד 10 בספטמבר 2003, בו הפסידו אותו לצ'כיה במשחק מוקדמות ליורו 2004.[26]
2004-2010
עריכההצ'כים הגנו על התואר למשך מספר משחקים, לפני שהפסידו אותו לאירלנד במשחק ידידות.[27][28] התואר עבר לנבחרת אפריקאית בפעם הראשונה, כאשר אירלנד הפסידה לניגריה.[29] אנגולה ניצחה את ניגריה ושמרה על התואר במהלך 2004 ותחילת 2005. לאחר מכן הפסידה אותו לזימבבואה (במשחק שהיווה גם משחק מוקדמות לגביע העולם ולאליפות אפריקה).[4][30] זימבבואה החזיקה בתואר שישה חודשים לפני שניגריה זכתה בו מחדש באוקטובר 2005. ניגריה הפסידה אותו לרומניה,[31] אשר איבדה את התואר לאורוגוואי אחרי שישה חודשים.[32] אורוגוואי לא הצליחה להעפיל למונדיאל 2006 ובכך, בפעם השנייה ברציפות, התואר לא רשמי שוב לא היה על כף המאזניים בטורניר גביע העולם הרשמי.[33]
התואר הוחזר לאירופה על ידי גאורגיה ב-15 בנובמבר 2006, בעקבות ניצחון על אורוגוואי.[34] היא איבדה את התואר לנבחרת בעלת הדירוג הגבוה ביותר של אליפות העולם הבלתי רשמית בכל הזמנים, נבחרת סקוטלנד, ב-24 במרץ 2007, כמעט ארבעים שנה מאז שסקוטלנד זכתה לאחרונה בתואר.[35] ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, סקוטלנד הפסידה את התואר למחזיקת גביע העולם איטליה,[36][37] והתואר עבר דרך הונגריה פעמיים, טורקיה, יוון ושוודיה, בטרם נלקח על ידי הולנד,[38] שבסופו של דבר איבדה את התואר לספרד בגמר מונדיאל 2010 אחרי שהצליחה לשמור על התואר במשך 21 משחקים רצופים, יותר מכל נבחרת אחרת.[39][40]
2010 עד היום
עריכההשליטה האירופית בתואר הגיעה לסיומה כאשר ארגנטינה ניצחה את ספרד 1–4 בספטמבר 2010 במשחק ידידות[24][41] ואחרי שניצחה את ארגנטינה במשחק ידידות,[24] יפן הביאה את התואר לגביע אסיה בכדורגל בפעם הראשונה בשנת 2011, ונשארה בלתי מנוצחת לאורך כל הטורניר. משחקי ההגנה על התואר בוטלו בעקבות רעידת האדמה והצונאמי בשנת 2011, והיא החזיקה בתואר במשך למעלה משנה לפני שהפסידה אותו לקוריאה הצפונית,[42][43] שדורגה במקום ה-124 בעולם על ידי פיפ"א, הדירוג הנמוך ביותר של מחזיקת התואר מאז הוחל בשיטת הדירוג בשנת 1993. קוריאה הצפונית המשיכה להחזיק בתואר במהלך קמפיין מוצלח שלהם בגביע האתגר של אסיה 2012, שבו אומות נמוכות דרג כמו הפיליפינים,[44] טג'יקיסטן,[45] הודו,[46] פלסטין[47] וטורקמניסטן ניסו לזכות בתואר.[48][49] תקופתה של צפון קוריאה כמחזיקת התואר זכורה בשל העובדה שבמהלכה נבחרות רבות ברמה נמוכה התמודדו על התואר. בנוסף לגביע האתגר של אסיה, נערכו משחקים על התואר גם במסגרת מוקדמות אליפות מזרח אסיה 2013 עם נבחרות כמו כווית,[50] אינדונזיה,[51] טאיוואן,[52] גואם,[53] והונג קונג[54] כולן ניסו ללא הצלחה לזכות בתואר מצפון קוריאה.
התואר נלקח בסופו של דבר מצפון קוריאה על ידי שוודיה בגביע המלך 2013, תוצאה שלא נרשמה כמשחק רשמי מלא על ידי פיפ"א, אך בכל זאת נחשבה תקפה על ידי אתר האינטרנט של אליפות העולם הבלתי רשמית.[55] במשחק ידידות בחודש פברואר, שוודיה הפסידה לארגנטינה שלקחה את התואר לדרום אמריקה.[56] באוקטובר ארגנטינה הפסידה את התואר לאורוגוואי במהלך מוקדמות מונדיאל 2014.
אורוגוואי הגיעה למונדיאל 2014 כמחזיקת התואר ובפתיחת שלב הבתים הפסידה אותו לקוסטה ריקה, ששמרה על התואר עד לרבע הגמר בו הפסידה אותו להולנד בדו-קרב פנדלים. הולנד הפסידה את התואר לארגנטינה בחצי הגמר, גם כן בפנדלים, וארגנטינה הפסידה אותו במשחק הגמר לגרמניה ובכך גביע העולם ואליפות העולם הבלתי רשמית אוחדו והוחזקו על ידי גרמניה.
זמן קצר לאחר גביע העולם גברה סגנית אלופת העולם ארגנטינה על גרמניה במשחק ידידות וזכתה מחדש בתואר, אך הפסידה אותו במשחק הבא נגד ברזיל.
ברזיל שמרה על התואר אל תוך קופה אמריקה 2015, במהלכו עבר בסופו של דבר אל זוכת הטורניר צ'ילה. צ'ילה איבדה את התואר לאורוגוואי שלקחה אותו לקופה אמריקה 2016, אך התואר שב אליה לפני שזכתה בטורניר. התואר נשאר בדרום אמריקה במהלך מוקדמות מונדיאל 2018. בסופו של דבר פרו לקחה את התואר לתוך גביע העולם 2018 שם התואר עבר למנצחת הטורניר צרפת.
צרפת הגנה על התואר במשך ארבעה משחקים רצופים לאחר גביע העולם מול גרמניה, הולנד, איסלנד ושוב גרמניה, לפני שהפסידה את התואר להולנד 0–2 במסגרת ליגת האומות בנובמבר 2018. ארבעה חודשים לאחר מכן הפסידה הולנד את התואר לגרמניה בעקבות הפסד 3-2 במסגרת מוקדמות יורו 2020, אך זכתה בו מחדש לאחר שניצחה את גרמניה באותה מסגרת. לאחר שהחזיקה בתואר כשנה, איבדה הולנד את התואר לאיטליה, לאחר הפסד ביתי 1-0 במסגרת שלב הבתים בליגת האומות.
איטליה הגנה על התואר במשך 13 חודשים במהלכן הגנה על התואר 21 פעמים, כחלק מרצף כללי של 37 משחקים ללא הפסד. איטליה שמרה על התואר גם במהלך יורו 2020 בו זכתה. איטליה איבדה את התואר לבסוף לספרד בעקבות הפסד 2-1 בחצי גמר ליגת האומות. ספרד איבדה את התואר במשחקה הבא לצרפת כשהפסידה לה 2-1 בגמר ליגת האומות. צרפת איבדה את התואר לדנמרק כשמונה חודשים לאחר מכן לאחר שהפסידה לה בביתה 2-1 במסגרת ליגת האומות. דנמרק הפסידה את התואר כעבור שני משחקים לקרואטיה, שזכתה בו בפעם השנייה, בעקבות הפסד 1-0 ביתי במסגרת ליגת האומות. קרואטיה שמרה על התואר במשך 10 משחקים, עד שבמהלך מונדיאל 2022 הפסידה אותו בחצי הגמר לארגנטינה, לאחר שהובסה 3-0. בהמשך זכתה ארגנטינה במונדיאל 2022 והחזיקה בתואר למשך כמעט שנה, עד שהפסידה אותו לאורוגוואי בהפסד 2-0 ביתי במסגרת מוקדמות מונדיאל 2026. אורוגוואי הפסידה את התואר לחוף השנהב, שזכתה בו לראשונה, במשחק ידידות.
דירוג כל הזמנים
עריכההאתר של UFWC מתחזק את טבלת דירוג כל הזמנים של הנבחרות הממויינת לפי מספר הניצחונות במשחקי האליפות. בראש הדירוג ממוקמת סקוטלנד ואחריה אנגליה, בעיקר בשל ההצלחות שלהן בשנים הראשונות של הכדורגל הבינלאומי, בהן התחרות הייתה מוגבלת אך ורק לאיים הבריטיים.[57][58]
ישראל באליפות העולם הבלתי רשמית בכדורגל
עריכהישראל התמודדה לראשונה על התואר בשנת 1969 בשוודיה במשחק ידידות בו הפסידה 1–3. לאחר 21 שנים, בשנת 1990, התמודדה ישראל שוב על התואר ביוון במשחק ידידות בו הפסידה 1–2. בשנת 1997 התמודדה ישראל לראשונה על התואר בביתה והפסידה 0–1 במשחק ידידות מול גרמניה.
ב-23 בפברואר 2000 זכתה ישראל לראשונה בתואר לאחר שגברה על רוסיה 1–4 במשחק ידידות שנערך בחיפה. ישראל שמרה על התואר כשסיימה בתיקו 1-1 עם גאורגיה במשחק ידידות באשקלון והפסידה אותו ב-24 באפריל כשהובסה במשחק ידידות בצ'כיה 1–4.
ישראל התמודדה על התואר, לראשונה במסגרת תחרותית, כאשר סיימה בתיקו 1-1 בחוץ מול ספרד במסגרת מוקדמות מונדיאל 2002.
בסך הכל התמודדה ישראל 7 פעמים על התואר במאזן של ניצחון אחד, שתי תוצאות תיקו וארבעה הפסדים. היא זכתה בתואר פעם אחת והצליחה לשמור עליו למשך משחק אחד.
ספר
עריכההעיתונאי העצמאי פול בראון, שכתב את המאמר המקורי על אליפות העולם הבלתי רשמית ויצר את אתר האינטרנט[2] כתב ספר על האליפות אשר פורסם בשנת 2011.[7][59] נכון לשנת 2018, פורסמו ארבע מהדורות של הספר.
רעיונות דומים
עריכהקיימים רעיונות דומים לאליפות העולם הבלתי רשמית עם כללים שונים ושושלות זכיות שונות בהתאם.
טורנירי ספין-אוף
עריכההקהילה המקוונת באתר UFWC עוקבת אחרי שושלות זכייה התחומות לכל קונפדרציה בפיפ"א. כמו כן, מתבצע מעקב אחרי אליפות העולם הלא רשמית לנשים בכדורגל החל מהמשחק הראשון שזכה להכרה בינלאומית ב-1971 (ניצחון 0–4 לצרפת על הולנד) או ממשחקי מוקדמים יותר שאינם מוכרים על ידי פיפ"א.[60][61]
תואר וירטואלי דומה, השרביט של נסאסי (Nasazzi's Baton), משרטט את רצף האליפויות מזוכת המונדיאל הראשון, אורוגוואי. התואר קרוי על שם הקפטן של נבחרת אורוגוואי במונדיאל זה. התואר עוקב אחר הכללים בדומה לאליפות העולם הבלתי רשמית, אלא שהוא מתייחס לכל המשחקים בהתאם לתוצאה שלהם לאחר 90 דקות.[62]
אליפות העולם במשחקים תחרותיים
עריכהתחרות דומה נוספת, אליפות העולם במשחקים תחרותיים, (PPWC) Pound for Pound World Championship,[63] נוצרה על ידי מגזין הכדורגל הסקוטי The Away End. תואר זה מכיר רק במשחקים תחרותיים לצורכי שושלת הזכיות, למרות שהוא מכיר בטורנירים בלתי רשמיים רבים אשר אינם מוכרים על ידי פיפ"א. בדומה לאליפות העולם הבלתי רשמית, הארכות והכרעות בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים נלקחים בחשבון בקביעת המנצחת במשחק. התחרות מתחשבת רק במשחקים ששוחקו מאז מונדיאל 1930 וכל זוכה חייבת לוותר על הכתר בתחילת כל טורניר גמר גביע העולם. בסוף הטורניר זוכי המונדיאל מוכתרים לאלופי העולם. לכן, הטורניר "מתאפס" כל ארבע שנים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אליפות העולם הבלתי רשמית בכדורגל (באנגלית)
אליפות העולם הבלתי רשמית בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- Bâton de Nasazzi (French Wikipedia page) or Nasazzi's Baton (also in French)
- The Away End – Pound for Pound World Championship
הערות שוליים
עריכה- ^ Watt, Thom (10 באוגוסט 2013). "Why Scotland are the most successful Unofficial World Champions". STV Sport. אורכב מ-המקור ב-2014-06-29. נבדק ב-2 ביוני 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Brown, Paul. "Unofficial Football World Championships – FAQ #4". Unofficial Football World Championships. נבדק ב-4 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ UFWC Home - The Unofficial Football World Championships, www.ufwc.co.uk (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Coyle, Andy (27 במרץ 2011). "Scotland: (unofficially) the greatest international side in history". STV. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-2019-03-23.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lines, Oliver (13 באוגוסט 2013). "Five classic clashes". Sky Sports. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Knight, Simon (21 ביוני 2013). "Arsenal 'world champions', Wolves rule the world and more spurious 'world titles'". TalkSport. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Brown, Paul. "Unofficial Football World Championships >> Book". UFWC. נבדק ב-4 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul. "Trophy". UFWC. נבדק ב-16 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hesse-Lichtenberger, Uli (4 בנובמבר 2008). "Undisputed champions of the world". ESPN. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (16 באוקטובר 2013). "Uruguay defeat Argentina to become UFWC champions". UFWC. נבדק ב-16 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ תוצאות, UFWC.co.uk
- ^ Brown, Paul (1 בינואר 2007). "Scotland vs England 1872". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (11 במאי 2009). "England vs Scotland 1873". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (3 בנובמבר 2009). "Hungary vs England 1909". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (15 בינואר 2010). "Austria vs Scotland 1931". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (22 בינואר 2010). "England vs Austria 1932". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul; Holden, David (18 בפברואר 2011). "Netherlands Antilles, we hardly knew ye". In Bed With Maradona. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (1 בינואר 2007). "England vs West Germany 1966". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (1 בינואר 2007). "England vs Scotland 1967". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1982 FIFA World Cup Spain – Poland 5:1 Peru". FIFA Official Website. 22 ביוני 1982. נבדק ב-21 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (21 בנובמבר 2012). "USA vs Australia 1992". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Carlsberg Cup 1995". Rec.Sport.Soccer Statistics Foundation. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (8 במרץ 2011). "Brazil vs France 1998". UFWC. אורכב מ-המקור ב-2014-07-14. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Gledhill, Ben (14 בנובמבר 2011). "England aren't the 'Unofficial World Champions', Japan are – and North Korea could be next". Independent. אורכב מ-המקור ב-2013-12-03. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (14 ביוני 2009). "England vs Germany 2000". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UEFA Euro 2004 – History – Czech Republic-Netherlands". UEFA Official Website. 11 בספטמבר 2003. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (31 במרץ 2004). "Republic of Ireland 2–1 Czech Republic". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ogden, Mark (1 באפריל 2004). "Czech record scratched by Keane". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mitchell, Kevin (30 במאי 2004). "Nigeria turn on style to leave Ireland red-faced". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (27 במרץ 2005). "Zimbabwe 2–0 Angola". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (1 בינואר 2007). "Romania vs Nigeria 2005". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Uruguay Defeats Romania 2–0". וושינגטון פוסט. 24 במאי 2006. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bandini, Paolo; Dart, James (8 ביוני 2006). "The Unofficial World Champions Reprise". The Guardian. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (15 בנובמבר 2006). "Georgia 2–0 Uruguay". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (24 במרץ 2007). "Scotland end 40-year UFWC title drought". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Moffat, Colin (28 במרץ 2007). "Italy 2–0 Scotland". BBC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Murray, Scott (28 במרץ 2007). "Italy 2 – 0 Scotland". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (19 בנובמבר 2008). "Netherlands 3–1 Sweden". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ashdown, John (2 ביוני 2010). "The real world champions". The Guardian. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (11 ביולי 2010). "Netherlands 0–1 Spain (AET)". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Markham, Rob (3 בפברואר 2011). "Unofficial Football World Champions". ESPN. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Raynor, Dominic (19 בנובמבר 2011). "Irish ball bag blag, Korea conquer world". ESPN. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gledhill, Ben (15 בנובמבר 2011). "North Korea claim Unofficial World Champions title". Independent. אורכב מ-המקור ב-2013-12-03. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (9 במרץ 2012). "North Korea 2–0 Philippines". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (11 במרץ 2012). "Tajikistan 0–2 North Korea". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (13 במרץ 2012). "North Korea 4–0 India". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (16 במרץ 2012). "North Korea 2–0 Palestine". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (19 במרץ 2012). "Turkmenistan vs North Korea: AFC Challenge Cup Final". UFWC. נבדק ב-15 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "World Football – North Korea win AFC Challenge Cup". Yahoo! Sports. 19 במרץ 2012. אורכב מ-המקור ב-2015-06-22. נבדק ב-15 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (17 בפברואר 2012). "North Korea 1–1 Kuwait". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (10 בספטמבר 2012). "Indonesia 0–2 North Korea". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (1 בדצמבר 2012). "Chinese Taipei 1–6 North Korea". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (3 בדצמבר 2012). "North Korea 5–0 Guam". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (9 בדצמבר 2012). "Hong Kong 0–4 North Korea". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (23 בינואר 2012). "North Korea 1–1 Sweden (1–4 on penalties)". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Paul (6 בפברואר 2012). "Sweden 2–3 Argentina". UFWC. נבדק ב-20 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rankings". UFWC. 19 בנובמבר 2018. נבדק ב-19 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ UFWC שאלות נפוצות, UFWC.co.uk
- ^ "Unofficial Football World Champions". Superelastic. נבדק ב-21 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Waring, Peter (14 בינואר 2013). "UFWC spin-offs update 2013". UFWC. נבדק ב-14 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Unofficial Football World Championships – Forum – WOMENS UFWC". נבדק ב-15 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nasazzi.com
- ^ "Pound for Pound World Championships". אורכב מ-המקור ב-2013-11-13. נבדק ב-21 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)