אלכסנדר האלבארכס
טיבריוס יוליוס אלכסנדר[1] (ידוע גם כאלכסנדר האָלָבָּארְכֶס) היה פקיד יהודי במינהל הרומאי שפעל במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-1 לספירה. אחיו היה הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני.
| לידה |
המאה ה־1 לפנה״ס אלכסנדריה, האימפריה הרומית  |
|---|---|
| פטירה |
69 |
| מדינה |
רומא העתיקה, מצרים |
| תפקיד |
מושל |
  | |
תולדות חייו
עריכהאלכסנדר נולד בסביבות שנת 10 לפנה"ס, למשפחה יהודית עשירה בעלת אזרחות רומאית. הוא נולד באלכסנדריה או שהוריו התיישבו בעיר לאחר מכן.[2] יוסף בן מתתיהו כותב כי אלכסנדר "היה גם האלאבארכוס באלכסנדריה וראשון בקרב (היהודים) שם (ביחוש) משפחתו ובעושרו".[3] על פי הרכב שמו הרומאי המשולש, המשלב שם ענף של בית-האב (Cognomen) יווני (אלכסנדרוס), לא סביר שמדובר בייחוס רומאי.[4] סביר כי היה זה יוליוס קיסר שהעניק את האזרחות לאביו או אפילו סבו של אלכסנדר.[5] על פי הנאמר בחיבורו של פילון, "על בעלי החיים", לאלכסנדר ולפילון היה קרוב משפחה בשם ליסימכוס, שייתכן אף כי היה אחיהם הצעיר מצד האב.[6]
יוסף בן מתתיהו מציין כי אלכסנדר היה "ידידו משכבר הימים" של הקיסר קלאודיוס.[7] אמירה זו מרמזת על כך שהשניים די קרובים בגילם. מכיוון שאין עדות לכך שקלאודיוס ביקר אי פעם במצרים, ניתן להניח כי אלכסנדר שהה לתקופה מסוימת ברומא, ככל הנראה לפני שנת 35, אז ביקר אותו אגריפס באלכסנדריה. יוסף מספר כי אגריפס הראשון "נתחנך יחד עם קלאודיוס" ברומא.[8]. ייתכן, אם כך, שכמו אגריפס, גם אלכסנדר נתחנך ברומא והיה חלק מחוגו של קלאודיוס וכך נעשה חברו.[9]
אלכסנדר הצטרף למינהל הפקידות הרומאית במצרים ועלה בסופו של דבר לתפקיד האלבארכס (Alabarches), המוכס הראשי במצרים (אם כי המשמעות המדויקת של התואר אינה ידועה בוודאות[10]). כמו כן הוא הפך למקורב לשושלת היוליו-קלאודית.
יוסף מציין כי אלכסנדר שימש כ"אפוטרופוס" של אנטוניה הצעירה, אמו של קלאודיוס.[7] ההסבר הסביר ביותר לשימוש במילה זו, הוא שאלכסנדר היה מופקד מטעם אנטוניה על נכסיה הקרקעיים במצרים ועל שליחת ההכנסות הכספיות לרומא. מסקנה זו הובילה את החוקר ניקוס קוקינוס (Nikos Kokkinos) לזהות את אלכסנדר עם אדם בשם "גאיוס יוליוס אלכסנדר", שהחזיק בקרקע שמאוחר יותר נמכרה או הועברה לידי אנטוניה.[9]
בזכות תפקידו, הפך אלכסנדר לאיש עשיר. הוא עשה שימוש בחלק מרווחיו למימון ציפוי הזהב והכסף של תשעה משערי המקדש[11] ובין השנים 32–35 לספירה[12] הלווה סכום כסף גדול לקיפרוס, אשתו של אגריפס הראשון, כדי שזה יוכל לשלם את חובותיו.[13]
בעקבות פרעות ביהודי אלכסנדריה, בשנת 40/39 יצאה לרומא משלחת של יהודי העיר,[14] במטרה להבטיח כתב זכויות ליהודי העיר מן הקיסר קליגולה. יוסף בן מתתיהו מציין כי "בראש משלחת היהודים עמד פילון, איש מפורסם מכול־וכול, אחיו של אלכסנדר האלאבארכוס".[15] נראה כי אלכסנדר נזכר כאן לטובת הקוראים שלא שמעו על פילון, אולם כן יודעים על אחיו העשיר. אלכסנדר גם נזכר כמי שאינו נוכח במשלחת. עם זאת, ייתכן כי לאחר ששמע על אי הצלחתו של פילון להציג את עמדת היהודים בפני קליגולה, יצא בעצמו לרומא, כדי לסייע למשלחת בכספו ובמעמדו, וזאת משום שיוסף מציין מאוחר יותר כי אלכסנדר נאסר ברומא על ידי קליגולה בשל "כעסו" של הקיסר.[7][14]
אלכסנדר שוחרר מכלאו כשקליגולה נרצח בשנת 41 וקלאודיוס עלה לכס הקיסרות.[7] חברו, אגריפס הראשון, הומלך אז על ידי הקיסר למלך יהודה. ייתכן שקלאודיוס העלה את אלכסנדר לדרגת פרש.
ידוע על שני בנים של אלכסנדר: טיבריוס יוליוס אלכסנדר ואחיו הצעיר מרקוס, שהתחתן עם ברניקי, בתו של אגריפס הראשון.[16]
בכל כתבי פילון שיש בידינו, ישנה התייחסות אחת בלבד לאחיו, בחיבור "על בעלי החיים" (De Animalibus 8, או "אלכסנדר"), וגם היא עקיפה, ללא ציון שמו.[12] בקטע זה בחיבור, מתואר מפגש בין פילון לאחיינו, טיבריוס אלכסנדר, בעקבות הפצרתו העיקשת של אלכסנדר בבנו, לקבל הדרכה וייעוץ מדודו.[17]
שנת מותו של אלכסנדר לא ידועה, ולא ידוע אם היה בחיים בעת שבנו הבכור, טיבריוס, השתתף כמצביא רומאי בהתקפה על ירושלים ובהחרבה שלה ושל בית המקדש בשנת 70.[2] ישנן עדויות לכך שצאצאיו של אלכסנדר נעשו סנאטורים רומאים ועשו חיל ברומא במשך מאות שנים.[18]
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ שמו הרומאי הניתן לביסוס הוא: "[שם קדמי (praenomen)] יוליוס אלכסנדר". ייתכן שהשם הראשון היה "גאיוס", ולכן: גאיוס יוליוס אלכסנדר (Evans, p. 593). השם "טיבריוס יוליוס אלכסנדר" נקבע במחקרים הפרוסופוגרפיים המוקדמים (Evans, p. 585). בכמה מסורות של כתבי היד של קדמוניות היהודים, ספר 19, סעיף 276, מופיע השם "אלכסנדר ליסימכוס" או רק "ליסימכוס" (Evans, p. 584), אולם רק בהופעתו הראשונה בסעיף זה (Evans, p. 586).
- ^ 1 2 Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 593
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ה, פסקה ב, סעיף 100.
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 581
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 584
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, pp. 586, 589, 593
- ^ 1 2 3 4 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ה, פסקה א, סעיף 276.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ו, פסקה א, סעיף 143; פסקה ד, סעיף 165.
- ^ 1 2 Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 580
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 590
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר חמישי, פרק 5, פסקה ג, סעיף 205.
- ^ 1 2 Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 578
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ו, פסקה ג, סעיפים 159–160.
- ^ 1 2 Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, p. 579
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ח, פסקה א, סעיף 259.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ה, פסקה א, סעיף 277.
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, pp. 581-582
- ^ Katherine G. Evans, Alexander the Alabarch, pp. 591, 593