אלכסנדר יהלומי
אלכסנדר יהלומי (22 בינואר 1912 - 15 באוגוסט 2003) היה שחקן ובדרן.
.jpg) | |
| יהלומי משמאל עם יפה ירקוני ועמוס אטינגר בתוכנית הרדיו "אלה הם חייך", 1969 | |
| לידה |
22 בינואר 1912 דינבורג, לטביה |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 2003 (בגיל 91) תל אביב, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון  |
| שם לידה | אברשה ריבק |
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חייו
עריכהנולד בדינבורג שבלטביה בשם אברשה ריבק. בהשכלתו בוגר גימנסיה עברית בווילנה, בוגר לימודי משפטים באוניברסיטת ורשה (1937), וכן בוגר סטודיו עברי למשחק בווילנה, במסגרתו הופיע בשם הבמה "אלכסנדר ניי" כחלק מלהקה בת שלושה סטודנטים בשם "פיקולו". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח לביאליסטוק, שהייתה אז חלק מברית המועצות. הופיע כקונפרנסייה ברוסית ברחבי ברית המועצות.
בשנת 1942 התגייס יהלומי לצבא אנדרס הפולני. הופעותיה של הלהקה הצבאית עמה נמנה הביאו אותו לטהראן, קהיר ובגדאד. כשהגיעו לתל אביב ב-1942, ערק מיחידתו ופשט את המדים.
התחיל להופיע אצל השחקן-אמרגן מאיר תאומי. לאחר מכן הצטרף ללהקה בשם "צימוקים ושקדים" (ראזשינקעס מיט מאנדלען), בה כיכבו ג'ני לוביץ', מרדכי הילסברג, מינה ברן, פרידה שפר ונחום גרוספלד. ההרכב הופיע בקפה סמדר שברחוב הירקון במסגרת "פינתנו" וב"קפה הוברמן" בטיילת תל אביב הישנה. ההרכב, שזכה להצלחה רבה, צורף על ידי משה ואלין לתיאטרון לי לה לו. יהלומי החל לעסוק בהנחיה ובמשחק, וכן בביצועי פרודיות מזומרות. בשנים 1947–1949 שירת בלהקה הצבאית הראשונה של צה"ל, "ציל צליל" של פיקוד הצפון. ביום העצמאות הראשון למדינת ישראל ב-1948 הופיע בכיכר מלכי ישראל.
יהלומי יצא בינואר 1950 לסבוב הופעות בארצות הברית במסגרת שלישיית "צימוקים ושקדים" עם מינה ברן ומתתיהו רוזין. הייתה זו יוזמה של אמרגן יהודי מניו יורק, שהגיע להופעה של לי לה לו והבטיח לשלושה סכומי כסף גדולים. במקור תכננו השלושה לצאת לשלושה חודשים. בתחילת מאי 1950 נפטר מתתיהו רוזין מהתקף לב. מינה ברן הכירה גבר בניו יורק, התאהבה בו ונשארה שם. יהלומי גויס, מטעם המגבית המאוחדת, לסדרת הופעות ושב לבדו לישראל לאחר כשנה וחצי. כשחזר, הופיע שוב ב"לי לה לו", "דו רה מי", "סמבטיון" ועוד. ב-1957 הנחה את תחרות מלכת היופי.
יהלומי נודע בעיקר כמנחה עם חוש הומור וחן רב (מה שנקרא אז "קונפרנסייה"), ששילב בהנחייתו בדיחות ופרודיות. הקטע המפורסם ביותר שלו היה קטע שתורגם מפולנית בידי רפאל קלצ'קין. כשהוא מלווה את עצמו בפסנתר, היה יהלומי מפרט בזריזות לשון את שפע האנשים אשר נושאים את השם גולדנברג. בשנותיו האחרונות הוזמן להופיע במיוחד בתוכניות עם טעם של נוסטלגיה, והקהל קיבלו תמיד באהדה גם אם סיפר בדיחות שהעלו כבר עובש, בזכות חנו הרב והייחודיות של הגשתו.
ב-1973 הופיע כמנחה בסרטו של נסים דיין, "אור מן ההפקר".
זכה בפרס אמ"י ב-1980 ובתואר יקיר תל אביב ב-1988.
אלכסנדר יהלומי הלך לעולמו ב-15 באוגוסט 2003, בהיותו בטיול בגרמניה, בגיל 91. נקבר בבית העלמין ירקון. הוא הותיר אחריו את רעייתו אדית, בן, בת, נכדים ונינים.
ייחודיות ההומור של יהלומי (או: "מפניניו")
עריכה- אשה מבוגרת ניגשת אל יהלומי לאחר הופעה ופונה אליו בזו הלשון: "מר יהלומי, הבדיחה שספרת בתוכנית, שמעתי אותה כבר לפני ארבעים שנה!". משיב לה יהלומי מניה וביה: "מה אני אשם שאת חיה כל כך הרבה...?".
- יהלומי מספר שכאשר ליווה את עצמו בפסנתר (הוא לא הצטיין במיוחד בנגינה), בשיר רוסי באחת ההופעות שלו, הבחין בדמעות של אחד האנשים מהקהל. "בוודאי אתה מזיל דמעות בגלל הזכרונות שעולים אצלך מרוסיה", אמר יהלומי. "לא, אני פסנתרן!" השיב האיש, כך יהלומי...
- "רבותי מגיע מזל-טוב למלווה שלי", הכריז יהלומי באמצע ההופעה, "נולד לו בן במזל טוב", ולאחר שהקהל מחא כף, הוא הוסיף: "אבל אשתו עדיין אינה יודעת מזה...".
- באמצע ההופעה כשנכנסת לאולם קבוצת מאחרים, מפסיק את הקטע ופונה אליהם בנימה מתנצלת: "סליחה שהקדמנו...".
- בדיחה אופיינית של יהלומי: ילד אחד אומר לילד של השכנים: "אמא שלי יותר טובה מאמא שלך." עונה הילד השני: " כן! זה גם מה שאבא שלי אומר."
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלכסנדר יהלומי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אלכסנדר יהלומי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלכסנדר יהלומי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אלכסנדר יהלומי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
אלכסנדר יהלומי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אלכסנדר יהלומי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יהלומי בהופעה חיה
- יהלומי מופיע בתל אביב, דבר, 25 בינואר 1945
.svg){kind=logo}