אלכסנדר נבסקי
אלכסנדר ירוסלביץ' נבסקי (סלאבית מזרחית עתיקה: Александръ Ярославичь Невъскый; 30 במאי 1220 - 14 בנובמבר 1263) היה נסיך רפובליקת נובגורוד וולדימיר.
 | |||||||||
| לידה |
30 במאי 1220 פריאסלאבל-זלסקי, נסיכות ולדימיר  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1263 (בגיל 43) Gorodets, נסיכות ולדימיר | ||||||||
| מדינה | רוס של קייב | ||||||||
| מקום קבורה | סנקט פטרבורג | ||||||||
| בת זוג | אלכסנדרה, בת נסיך מפולוצק | ||||||||
| שושלת רוריק | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
עלה לכס ב-1236, ופעל להגנת שטחי נובוגורוד מפני שוודיה, המסדר הליבוני והדוכסות הגדולה של ליטא. ב-15 ביולי 1240 ניצח את השוודים בקרב נייבה. בעקבות הקרב והניצחון אימץ את השם "נבסקי" שמשמעותו "של נייבה"".
ב-5 באפריל 1242 פיקד על הקרב על הקרח. הקרב ידוע בשם "טבח הקרח". בקרב זה איבד המסדר הליבוני כ-20 אבירים ו-6 נלקחו בשבי. המלחמה נמשכה עד לשנת 1245. בשנת 1256 השתתף בקרבות נגד השוודים. לאחר מכך, עזב לוולדימיר. שלא כמו מדיניותו הלוחמנית נגד השוודים ונגד המסדר הליבוני, היה פייסני מאוד ביחס לטטרים. הוא כרת עמם מספר הסכמים שמנעו את כניסת הטטרים למרחב.
הוא ציית להוראות השליטים המונגולים.[1]
נבסקי נקבר בוולדימיר. בשנת 1724 הועבר קברו לסנקט פטרבורג.
על שמו השדרה הגדולה של סנט פטרבורג - נבסקי פרוספקט.
עיטור אלכסנדר נבסקי
עריכהבשנת 1725 נוסד באימפריה הרוסית "עיטור אלכסנדר נבסקי הקדוש". העיטור היה השני בחשיבותו במערכת העיטורים של האימפריה והוענק אך ורק לבני משפחת הצארים ולקציני צבא בכירים (גנרלים). העיטור בוטל בשנת 1917 לאחר מהפכת אוקטובר.
העיטור נוסד שוב במהלך מלחמת העולם השנייה (בקיץ 1942). העיטור נוסד כחלק מהמדיניות של הנהגת ברית המועצות לעידוד הפטריוטיות בעם ולהציג את חיילי הצבא האדום כממשיכי דרכם של הלוחמים הרוסיים מהמאות הקודמות. בשונה מגרסתו הקודמת של העיטור, הפעם הוא הוענק בעיקר לקצינים זוטרים על אומץ לב ומעשי גבורה אישיים במהלך הלחימה. לאחר התפרקות ברית המועצות שוב בוטל העיטור.
עיטור אלכסנדר נבסקי נוסד פעם שלישית במרץ 1992 כחלק ממערכת העיטורים של הפדרציה הרוסית. בשנת 2010 הוחלט על התנאים המחייבים להענקת העיטור. נכון ל-31 במרץ 2016 העיטור הוענק ל-136 אנשים. העיטור הראשון הוענק לבוריס גריזלוב.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אלכסנדר נבסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלכסנדר נבסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
