אלמו זומוולט
אלמו ראסל "באד" זומוולט ג'וניור (29 בנובמבר 1920 – 2 בינואר 2000[1]) היה אדמירל אמריקאי ממוצא יהודי, האדם הצעיר ביותר ששירת בתור ראש מבצעי חיל הים. מילא תפקיד מרכזי בהיסטוריה הצבאית של ארצות הברית, במיוחד במהלך מלחמת וייטנאם. שיפר את מדיניות הסגל של צי ארצות הברית במאמץ לשפר את חיי המתגייסים ולהקל על המתחים הגזעיים. לאחר שפרש מקריירה של 32 שנים בחיל הים, ניסה בשנת 1976 להיבחר לסנאט ארצות הברית, אך נכשל.
 | |
| אדמירל אלמו זומוואלט | |
| לידה |
29 בנובמבר 1920 סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
2 בינואר 2000 (בגיל 79) דרהאם, קרולינה הצפונית, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות של האקדמיה הימית של ארצות הברית  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי | "Bud" משמעותו "ניצן" |
| השכלה |
|
| בת זוג | מוזה קוטלה-דו-רוש (1945–2000) |
| השתייכות |
 צי ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1942–1974 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
|
ראש המבצעים הימיים מפקד כוחות הצי בווייטנאם מפקד שייטת המשחתות | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה מלחמת קוריאה מלחמת וייטנאם | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ילדות ולימודים
עריכהזומוולט נולד בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בנו של אלמו ראסל זומוולט ואשתו פרנסס פרל (פרנק) זומוולט, שניהם רופאים.[2][3] פרנסס גדלה כיהודיה, בתם של ג'וליוס ושרה פרנק מברלינגטון, ורמונט. משפחתה עברה ללוס אנג'לס, שם היא גדלה. היא לא קיימה קשר עם הוריה מפני שהתחתנה מחוץ לאמונה, שכן הזומוולטים היו נוצרים.[4]
זומוולט, לקח חלק בפעילות "צופי נשרים של אמריקה" וזכה בפרס "צופה הנשר הנכבד". למד בית ספר תיכון בטולאר, קליפורניה, שם נעשה מצטיין, והמשיך בית ספר מכין רתרפורד בלונג ביץ'.
האקדמיה הימית ומלחמת העולם השנייה
עריכהזומוולט תכנן להיות רופא כמו הוריו, אך בשנת 1939, הוא התקבל לאקדמיה הימית של ארצות הברית באנאפוליס, מרילנד. הוא נעשה נשיא אגודת ה"קלשון", סגן נשיא אגודת הסיפון. גם זכה פעמיים בתחרות הדיבור. זומוולט השתתף בוויכוחים בין-מכללים. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות והוסמך כסגן משנה ב-19 ביוני 1942. הוא גם קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת טקסס.
זומוולט הוצב למשחתת (USS Phelps(DD-360. באוגוסט 1943, נשלח להדרכה במפקדת האימונים המבצעיים לאזור האוקיינוס הפסיפי בסן פרנסיסקו. בינואר 1944 הוצב זומוולט לתפקיד קצין סיפון על המשחתת (USS Robinson (DD-562. באונייה זו הוענקה לו מדליית כוכב הברונזה, עבור ”שירות הירואי כמעריך, במרכז המידע הקרבי. בפעולה נגד אוניות קרב יפניות של האויב במהלך הקרב על מפרץ לייטה, אוקטובר 25, 1944”.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה באוגוסט 1945, המשיך זומוולט לשרת עד 8 בדצמבר 1945, כקצין כמפקד של סיירת התותחים היפנית אטקה, בגודל 1,200 טון, עם צוות של 200. בתפקיד זה, הוא לקח את הספינה הראשונה בשליטה אמריקאית מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה במעלה נהר הואנגפו אל שאנגחאי, סין. שם עזר להשיב את הסדר על כנו וסייע בפירוק היפנים מנשקם.
תפקידים בשירות הצי
עריכה- אוגוסט 1942 – נובמבר 1943, קצין משמרת גשר, במשחתת (USS Phelps (DD-360
- נובמבר 1943 – דצמבר 1943, סטודנט, פיקוד אימון מבצעי פסיפיק, סן פרנסיסקו, קליפורניה.
- ינואר 1944 – אוקטובר 1945, קצין משמרת גשר, במשחתת (USS Robinson (DD-562
- אוקטובר 1945 – מרץ 1946, קצין בכיר, במשחתת (USS Saufley (DD-465
- מרץ 1946 – ינואר 1948, קצין בכיר, במשחתת (USS Zellars (DD-777
- ינואר 1948 – יוני 1950, מורה עוזר למדעי חיל הים, יחידת NROTC, אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל.
- יוני 1950 – מרץ 1951, מפקד, במשחתת ליווי (USS Tills (DE-748
- מרץ 1951 – יוני 1952, קצין גנ"ק, באוניית הקרב USS Wisconsin (BB-64)
- יוני 1952 – יוני 1953, סטודנט, במכללת המלחמה של הצי, ניופורט, רוד איילנד.
- יוני 1953 – יולי 1955, לשכת הסגל הימי, מפקדת הצי בוושינגטון.
- יולי 1955 – יולי 1957, מפקד, במשחתת (USS Arnold J. Isbell (DD-869
- יולי 1957 – דצמבר 1957, סגן מפקד, הלשכה לסגל הימי.
- דצמבר 1957 – אוגוסט 1959, עוזר מיוחד, במשרד עוזר מזכיר חיל הים לכוח אדם ומילואים.
- אוגוסט 1959 – יוני 1961, מפקד, במשחתת (USS Dewey (DLG-14
- אוגוסט 1961 – יוני 1962, סטודנט, National War College, וושינגטון.
- יוני 1962 – דצמבר 1963, קצין, במשרד עוזר שר ההגנה לענייני ביטחון בינלאומיים
- דצמבר 1963 – יוני 1965, עוזר בכיר, משרד מזכיר חיל הים.
- יולי 1965 – יולי 1966, מפקד, שייטת המשחתות השביעית.
- אוגוסט 1966 – אוגוסט 1968, מנהל חטיבת ניתוח מערכות, משרד ראש המבצעים הימיים.
- ספטמבר 1968 – מאי 1970, מפקד, כוחות צי ארצות הברית בווייטנאם.
- יולי 1970 – יוני 1974, ראש המבצעים הימיים, הפנטגון, ארלינגטון, וושינגטון.
תפקידי פיקוד
עריכהזומוולט שימש לאחר מכן כסגן המפקד של המשחתת (USS Saufley (DD-465, ובמארס 1946, הועבר למשחתת (USS Zellars (DD-777, כקצין גנ"ק.
בינואר 1948 הוצב זומוולט ביחידת ההכשרה לקציני מילואים, של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם הדריך עד יוני 1950. באותו חודש, קיבל את הפיקוד על משחתת ליווי (USS Tills (DE-748. ה-"Tills" הוצבה בשירות פעיל מלא במספנת הצי של צ'ארלסטון ב-21 בנובמבר 1950, והוא המשיך לפקד עליה עד מרץ 1951, אז הצטרף לאוניית המערכה (USS Wisconsin (BB-64 כקצין גנ"ק ושירת עם האונייה במלחמת קוריאה.
ביוני 1952, עזב את ה-Wisconsin ויצא ללמוד במכללת המלחמה של הצי, ניופורט, רוד איילנד. ביוני 1953, נעשה לראש מדור בסיסי החוף ומעבר לים, במחלקת כוח האדם של הצי. לאחר שסיים את התפקיד ביולי 1955, קיבל את הפיקוד על המשחתת USS Arnold J. Isbell (DD-869), והשתתף בשתי פריסות עם הצי השביעי של ארצות הברית. במשימה זו, הוא זכה לשבחים על ידי מפקד, כוחות הסיירות-המשחתות, בצי האוקיינוס השקט של ארצות הברית. המשחתת בפיקודו זכתה בתחרות היעילות הקרבית ובפרסי הצטיינות בהנדסה, בתותחנות ובלוחמה נגד צוללות.
ביולי 1957 חזר זומוולט ללשכת כוח האדם לתפקיד נוסף. בדצמבר 1957 הועבר ללשכת עוזר מזכיר חיל הים ושימש כעוזר מיוחד עד נובמבר 1958, לאחר מכן כעוזר מיוחד ועוזר ימי עד אוגוסט 1959. הוא הוזמן לפקד על הספינה הראשונה שנבנתה מהשדרית ומעלה כפריגטה נושאית טילים מונחים, USS Dewey (DLG-14), שנבנתה במספנות Bath Iron Works. קיבל את הפיקוד על הפריגטה ההיא בעת הזמנתה בדצמבר 1959, ופיקד עליה עד יוני 1961. במהלך תקופת פיקודו על ה"דיואי" זכה בפרסי המצוינות: בהנדסה, אספקה, נשק, בתחרות היעילות הקרבית ועלה לדרגת סגן אלוף.
הוא התקבל ללימודים ב"מכללת המלחמה", בוושינגטון. ביוני 1962 הוצב במשרדו של עוזר שר ההגנה לענייני ביטחון בינלאומיים, בוושינגטון. שם שימש תחילה כקצין אחראי עבור צרפת, ספרד ופורטוגל, ולאחר מכן כמנהל בקרת נשק ותכנון חירום עבור קובה. מדצמבר 1963 ועד 21 ביוני 1965 שימש כעוזר ביצוע וכעוזר בכיר של כבוד עבור פול ניצה, מזכיר חיל הים. על תפקידו במשרדי מזכיר ההגנה ומזכיר חיל הים, הוענק לו אות "לגיון ההצטיינות".
מלחמת וייטנאם
עריכהלאחר בחירתו לדרגת תת-אדמירל, קיבל זומוולט את הפיקוד על שייטת המשחתות ב-24 ביולי 1965 בסן דייגו.[5] לאחר מכן שימש כמנהל, חטיבת ניתוח מערכות, OPNAV (OP-96) מאוגוסט 1966 עד אוגוסט 1968.[6] בספטמבר 1968, הוא הפך למפקד כוחות הצי בווייטנאם וראש קבוצת הייעוץ הימי, ארצות הברית פיקוד הסיוע הצבאי וייטנאם (MACV). ובאוקטובר 1968 קודם לתפקיד סגן אדמירל. זומוולט היה יועץ הצי של הגנרל קרייטון אברמס, מפקד, כוחות ארצות הברית בווייטנאם. זומוולט תמיד דיבר מאוד חיובי על אברמס, ואמר שאברמס היה הקצין האכפתי ביותר שהכיר אי פעם.
הפיקוד של זומוולט לא היה כוח ימי לים הגדול, זו הייתה יחידת מי החופים. הוא פיקד על סירות מהירות שסיירו בחופים, בנמלים ובנהרות של וייטנאם. בין מפקדי הסירה המהירה היו בנו אלמו ראסל זומוולט השלישי ומאוחר יותר סנטור ושר החוץ לעתיד ג'ון קרי. בין שאר כוחותיו היו כוח משימה 115, כוח מעקב החופים, כוח משימה 116, כוח סיירת הנהר וכוח משימה 117, הצבא-צי המשותף כוח נהר הנייד.[7]
ראש מבצעי חיל הים
עריכההנשיא ריצ'רד ניקסון מינה את זומוולט להיות ראש המבצעים הימיים באפריל 1970. עם הקלה כמפקד כוחות הצי וייטנאם ב-15 במאי 1970, הוענקה לו מדליית "שירות מצטיין של הצי" על שירות מכובד במיוחד.
זומוולט קיבל על עצמו תפקידים כראש מבצעי חיל הים וקודם לאדמירל מלא ב-1 ביולי 1970, והחל במהירות בשורה של מהלכים שנועדו להפחית את הגזענות והסקסיזם בצי. אלה הופצו בתקשורת כלל חיל הים הידועה בשם "Z-grams". אלה כללו צווים המאשרים זקנים[8] והכנסת מכונות לחלוקת בירה לצריפים.
זומוולט הקים את שייטות המשחתות 26 ומאוחר יותר 31 – כדי להעניק לקצינים צעירים מבטיחים ניסיון פיקוד מוקדם.
זומוולט עיצב מחדש את המאמץ של הצי להחליף מספר גדול של כלי שיט מזדקנים מתקופת מלחמת העולם השנייה, תוכנית שנקראת "גבוה-נמוך". הוקם על רקע התנגדותם של אדמירל היימן ריקובר ואחרים, High-Low ביקש לאזן בין רכישת כלי שיט מתקדמים, המונעים גרעיניים, עם ספינות זולות יותר – כגון ספינת בקרת ים – שאפשר לקנות בכמות גדולה יותר. ריקובר, 'אבי הצי הגרעיני', העדיף לקנות כמה ספינות גדולות על פני קניית ספינות רגילות רבות.
זומוולט הציע ארבעה סוגים של ספינות מלחמה שיתאימו לתוכניתו. בסופו של דבר, רק ה-סנפיריות "פגסוס" פריגטות טילים |Oliver Hazard Perry הפכו למציאות. נבנו שישה מתוך 100+ הסנפיריות המתוכננות מסוג פגסוס. דגם אוליבר הזארד פרי עמדה בתור המעמד הרב ביותר של ספינות מלחמה של ארצות הברית מאז מלחמת העולם השנייה ועד להופעת המשחתת Arleigh Burke. זומוולט היה ראש המבצעים הימי האחרון שחי במעגל המצפה מספר אחד לפני שהפך למעונו הרשמי של סגן הנשיא. עבור זומוולט, שלא היה מרוצה מהבחירה, זו הייתה סיבה מספקת לקרוא תיגר על הסנאטור של וירג'יניה הארי פ. בירד ג'וניור בבחירות לסנאט בווירג'יניה ב-1976.[9]
הוראות המפקד - Z-grams כך נקראו באופן חצי רשמי ההנחיות המדיניות שהוציא אלמו זומוולט כמנהל מבצעי הצי (CNO).[10] הוצאו מאות הנחיות. רבות מההנחיות הללו היו מאמצים לרפורמה במדיניות מיושנת שעשויה למנוע קשיים בגיוס ושימור של אנשים טובים בצי ארצות הברית, במהלך תקופת נסיגת ארצות הברית ממלחמת וייטנאם. אדמירל אלמו זומוולט סיים את תפקידו כראש המבצעים הימיים ב-1 ביולי 1974. בגיל 53 פרש מצי ארצות הברית.
דרגות בצי
עריכה-
-
ביוני 1942 הסמכה לקצין ים מוקדמת עקב מלחמת העולם. -
מאי 1943 דרגת סגן -
ביולי 1944 דרגת סרן -
באפריל 1950 דרגת רב-סרן -
בפברואר 1955 דרגת סגן אלוף -
ביולי 1961 אלוף-משנה. -
ביולי 1965 תת-אדמירל -
באוקטובר 1968 סגן אדמירל -
ביולי 1970 דרגת אדמירל.
פרסים ועיטורים
עריכהזומוולט זכה במהלך שירותו הצבאי לעשרות פרסים ועיטורים רבים מתוכם: מדליית החירות הנשיאותית.[1]
פרסי מדינות זרות – זומוולט כובד באותות כבוד של: נשיאות הפיליפינים, נשיאות קוריאה, צלב גאוות הרפובליקה של וייטנאם, והיחידה לפעולות אזרחיות של וייטנאם, לגיון הכבוד של צרפת ומסדר השמש העולה של יפן.
באזרחות
עריכהלאחר שפרש, כתב זומוולט זכרונות בספר שיצא לאור ב-1976 על ידי Quadrangle Books. הוא סוקר את הקריירה שלו בצי וכולל הדפסות חוזרות של כל ה-Z-grams שהוציא כ-CNO.
כמו כן ב-1976, זומוולט התמודד ללא הצלחה כמועמד דמוקרטית לסנאט של ארצות הברית מווירג'יניה, והיה הובס על ידי סנטור עצמאי מכהן הארי פ. בירד ג'וניור, בתוצאה של 57% עד 38%. מאוחר יותר, הוא כיהן כנשיא של American Medical Building Corporation במילווקי, ויסקונסין.
בזמן שירותו בשנחאי ב-1945, זומוולט הכיר ונישא למוזה קוטלה-דו-רוש, שמשפחתה ממוצא צרפתית-רוסית, והיא חזרה איתו לארצות הברית. נולדו להם ארבעה ילדים: אלמו ראסל זומוולט השלישי; ג'יימס גרגורי זומוולט; אן פ. זומוולט קופולה; ומוזטה זומוולט ויטרס.
בנו הבכור של זומוולט, אלמו זומוולט השלישי, שירת בדרגת סרג'נט על אחת מסירות הסיור של זומוולט במהלך מלחמת וייטנאם. בינואר 1983 הוא אובחן כחולה בלימפומה, וב-1985 התגלה שהוא חולה גם בלימפומת הודג'קין.[11] בנוסף, נכדו אלמו ראסל זומוולט הרביעי נולד ב-1977 עם לקויות למידה. אדמירל זומוולט ומשפחתו היו משוכנעים שגם הבן וגם הנכד היו קורבנות של אייג'נט אורנג', שאותו הורה האדמירל לרסס מעל דלתא המקונג כדי להשמיד את הצמחייה ו”להרחיק את הווייט קונג אחורה 1,000 מטרים משפת המים.”
במאמר שפורסם בניו יורק טיימס ב-1986, אמר אלמו זומוולט השלישי: ”אני עורך דין ואני לא חושב שאוכל להוכיח בבית המשפט, לפי משקל הראיות המדעיות הקיימות, שאייג'נט אורנג' הוא הגורם לכל הבעיות הרפואיות - הפרעות עצבים, סרטן ובעיות עור - שדווחו על ידי יוצאי וייטנאם, או על מומים מולדים חמורים של ילדיהם. אבל אני משוכנע שכך הוא.”
אדמירל זומוולט ובנו שיתפו פעולה עם הסופר ג'ון פקאנן כדי ליצור את הספר "אבי, בני", שיצא לאור בהוצאת מקמילן בספטמבר 1986, שם דנו בטרגדיה המשפחתית של מאבקו של בנו בסרטן. בשנת 1988, הספר הפך לסרט טלוויזיה באותו שם, בכיכובו של קרל מאלדן בתור האדמירל וקית' קאראדין בתור בנו.[12] אלמו זומוולט השלישי נפטר מסרטן ב-14 באוגוסט 1988, בגיל 42, שלושה חודשים לאחר הצגת סרט הטלוויזיה.
במהלך מחלתו של בנו בתחילת שנות ה-80, אדמירל זומוולט היה פעיל מאוד בשתדלנות הקונגרס להקמת רישום לאומי של תורמי מח עצם. תורמים כאלה משרתים חולים שאין להם תורמי מח עצם תואמים במשפחותיהם. אף על פי שבנו הצליח בסופו של דבר לקבל השתלה מאחותו שלו, לחולים רבים אין קרובי משפחה שמסוגלים ומוכנים לעזור בדרך זו. ככזה, מאמציו היו גורם מרכזי בהקמת תוכנית תורמי מוח לאומית (NMDP) ביולי 1986. אדמירל זומוולט היה היו"ר הראשון של מועצת המנהלים של ה-NMDP.
בשנותיו האחרונות, זומוולט התגורר במחוז ארלינגטון, וירג'יניה.
הנצחה
עריכה
זומוולט נפטר ב-2 בינואר 2000, בגיל 79, במרכז רפואי אוניברסיטת דיוק, בדורהאם, צפון קרוליינה ממחלת מזותליומה ממאירה. טקס הלווייתו התקיים בכנסיית האקדמיה הימית של ארצות הברית. הנשיא ביל קלינטון שספד לו כינה אותו: ”המצפון של הצי של ארצות הברית.”
סדרת משחתות טילים של צי ארצות הברית נקראה בשם "זומוולט" לכבודו, והספינה הראשונה בסדרה, נושאת את שמו (USS Zumwalt (DDG-1000 לפי מסורת הצי.
בשנת 2013, שונה שמו של מרכז לטיפול במזותליומה ממאירה במערב לוס אנג'לס, למרכז הטיפול והמחקר על שם Elmo Zumwalt. המרכז מתמחה בחקר מזותליומה, במיוחד עבור חיילים משוחררים שאולי נחשפו לאסבסט במהלך שירותם.
שונות
עריכה- תמונתו של זומוולט תלויה ב"מוזיאון שרידי המלחמה" בהו צ'י מין סיטי, ליד תמונות של ג'ון קרי, רוברט מקנמרה, וורן כריסטופר, ומכובדים אמריקאים אחרים, לזכר ביקור שערך לאחר נורמליזציה של היחסים בין וייטנאם וארצות הברית.
- בספרו הראשון, "על המשמרת", ציטט זומוולט בהרחבה ראיון עם האדמירל היימן ריקובר, שראיין את כל הקצינים בעלי אחריות הקשורה להנעה גרעינית. ריקובר וזומולט ניהלו שיחת עימות, כאשר זומוולט התייחס אליה כחוויה משפילה.
- זומוולט היה חבר באחווה "סיגמה פי אפסילון", החל ב-1980.
- בשנת 1994 העניקה קרן הזיכרון של הצי האמריקני לזומוולט את "פרס המלח הבודד" עבור הקריירה הימית המכובדת שלו.
- בשנת 1972, זומוולט הפך לחבר כבוד של האגודה השוודית המלכותית למדעי הצי.
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 William J. Clinton (2 ינואר 2000). "הצהרה על מותו של אלמו ר. Zumwalt, Jr". פרויקט הנשיאות האמריקאי (באנגלית). ארכיון מ-17 ביולי 2021. נבדק ב-17 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סופרים עכשוויים באינטרנט, גייל, 2009. משוכפל במרכז משאבי ביוגרפיה. פרמינגטון הילס, מישיגן: גייל, 2009.
- ^ "ג'יימס גרגורי זומוולט". Legacy.com. נבדק ב-16 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Berman, Larry (2012). Zumwalt: The Life and Times of Admiral Elmo Russell "Bud" Zumwalt Jr. HarperCollins.
- ^ Berman, Zumwalt, 154
- ^ Berman, Zumwalt, 433.
- ^ ברמן, זומוולט, 171
- ^ ופיאות, שפם ושיער מטופח ארוך יותר היו מקובלים גם הם.
- ^ Bush, B. (2010). Barbara Bush: A Memoir. Scribner. ISBN 9781451603958.
- ^ "עותק בארכיון". אורכב מ-המקור ב-2016-01-23. נבדק ב-2016-04-12.
- ^ "Elmo R. Zumwalt 3d, 42, Is Dead ; אבא הורה לסוכן אורנג' להשתמש". הניו יורק טיימס. 14 באוגוסט 1988.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ imdb.com/title/tt0095685/combined IMDb: אבי, הבן שלי (1988) מקושר 2014-09-07
- ^ Dell Publishing Company, ISBN 0-440-15973-3
- ^ The New York Times Book Co., ISBN 0-8129-0520-2