אלסוויר
אלסוויר (בהולנדית: Elsevier) היא חברת הוצאה לאור, המובילה בעולם בתחום המדעים המדויקים. דרך אתר האינטרנט שלה ניתן לגשת ליותר מ-10 מיליון מאמרים. היא משרתת יותר מ-4,500 ארגונים ואוניברסיטאות, המתפרשים על פני יותר מ-180 מדינות ברחבי אירופה, אסיה ואמריקה. מעל ל-30 מיליון מדענים, סטודנטים ואנשי מקצוע משתמשים במאגרי המידע של אלסוויר, ומחזיקים בחשבון גישה לתכנים של החברה[1].
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1880–הווה (כ־144 שנים)  |
| חברת אם |
RELX |
| חברות בנות |
|
| מיקום המטה |
אמסטרדם |
| ענפי תעשייה |
הוצאה לאור |
| מוצרים עיקריים |
Acta Astronautica |
| הכנסות |
2,000,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2009) |
| רווח תפעולי |
1,165,000,000 לירה שטרלינג (נכון ל־31 בדצמבר 2023) |
| רווח |
600,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2009) |
| עובדים |
6,900 (נכון ל־2008) |
|
www | |
  | |
אלסוויר נמצא בבעלות קבוצת RELX (אנ'), תאגיד רב-לאומי, בריטי-הולנדי, שבסיסו בלונדון ובאמסטרדם. עד 2015 פעל בשם Reed Elsevier[2].
היסטוריה
עריכהאלסוויר הוקמה בשנת 1880 ואימצה את השם והלוגו של הוצאת הספרים ההולנדית אלסוויר שהיוו השראה ואין לה שום קשר לאלסוויר העכשווית. משפחת אלסוויר פעלה כסוחרי ספרים והוצאות ספרים בהולנד; המייסד לודווייק אלסוויר (Lodewijk Elzevir) (1542–1617), התגורר בליידן והקים את העסק בשנת 1580. כלוגו של החברה, אלסוויר השתמשה בסימן המדפיס של משפחת אלסוויר, עץ השזור בגפן ובמילים Non Solus, שבלטינית "לא לבד". לדברי אלסוויר, לוגו זה מייצג "את הקשר הסימביוטי בין המו"ל והחוקר. ההתרחבות של אלסוויר בתחום המדעי החלה לאחר שנת 1945 ומומנה ברווחי השבועון אלסוויר, שפרסם את המהדורה הראשונה שלה ב-27 באוקטובר 1945. השבועון זכה להצלחה מיידית והיה רווחי מאוד. השבועון היה המשך, של ירחון שנוסד, בשנת 1891, כדי לקדם את ההוצאה ונאלץ להפסיק את פרסומו בדצמבר 1940, בעקבות הכיבוש הגרמני של הולנד.
בשנת 1971 רכשה אלסוויר את Excerpta Medica, מו"ל קטן שעסק בכתבי עת רפואיים, הממוקם באמסטרדם. הוא היה החברה הראשונה והיחידה בעולם שהקימה מאגר מידע ממוחשב להפקת כתבי עת, כך החלה אלסוויר להשתמש בטכנולוגיית מחשב. בשנת 1979 השיקה, יחד עם ארבעה שותפים עסקיים, את פרויקט Article Delivery Over Network Information System (ADONIS). הפרויקט נועד למצוא דרך להעביר מאמרים מדעיים לספריות באופן אלקטרוני, והוא פעל למעלה מעשור.
בשנת 1997, הושק ScienceDirect, המאגר המקוון הראשון של ספרים ומאמרים אלקטרוניים (מדעיים). למרות שספרנים וחוקרים בהתחלה היו צריכים להתרגל לטכנולוגיה החדשה, במשך השנים יותר ויותר מהם עברו למינויים אלקטרוניים בלבד[3].
בשנת 2009 הושק SciVal Spotlight. כלי המאפשר למנהלי מחקר במוסדות אקדמיים לקבל החלטות מושכלות, על ידי מדידת מעמדו היחסי של המוסד שלהם מבחינת תפוקה, מענקים, פרסומים ועוד.
בשנת 2013 רכשה אלסוויר את מנדליי (Mendeley), חברה בריטית המפתחת תוכנה לניהול ושיתוף של עבודות מחקר. מנדלי, הייתה פלטפורמה פתוחה לשיתוף מחקרים. אלסוויר ספגה ביקורת רבה על הרכישה, לאחר שהעבירה את המערכת למודל של אתר אינטרנט למנויים בתשלום.
בשנת 2019 הגישו החוקרים למעלה משני מיליון עבודות מחקר לפרסומים מבוססי אלסוויר. למעלה מ-22,000 עורכים ניהלו את סקירת העמיתים ובחירתם של מאמרים אלה, וכתוצאה מכך פרסמו כ -500,000 מאמרים בלמעלה מ -2,500 כתבי עת.
מחיר הידע
עריכה
מחיר הידע (באנגלית: The Cost of Knowledge) הוא שמה של מחאת אקדמאים הקוראת להטיל חרם על ההוצאה.[4] המחאה החלה בבלוג הפרטי[5] של המתמטיקאי הבריטי טימותי גוורס, זוכה מדליית פילדס לשנת 1998.
יוזמי המחאה טוענים כנגד אלסוויר כי היא עושה הון על גבם של החוקרים – גם כותבי המאמרים וגם עורכי ביקורת עמיתים – שאינם מקבלים תמורה להשקעתם. מנגד, טוענים המוחים, גובה ההוצאה לאור מחירי מינוי מופקעים ממוסדות מחקר – אותם מוסדות בהן פועלים הכותבים, והנושאים בעלויות המחקר.
במסגרת המחאה הועלתה עצומה[6] הטוענת כי אופן פעולתה של אלסוויר תורמת להגבלת חופש החלפת המידע, וקוראת להכרה בזכותם של המחברים להפיץ את עבודתם ולאפשר גישה קלה לתוכנהּ. על העצומה חתמו יותר מ-6,000 מדענים וחוקרים מרחבי העולם, שהצהירו כי לא יפרסמו במסגרת ההוצאה לאור ולא ישתפו עמה פעולה.
המחאה הנוכחית מופנית כלפי אלסוויר אך מתייחסת גם לבתי הוצאה נוספים,[7] תוך בדיקה של חלופות לפרסום אקדמי, בין היתר באמצעות גישה פתוחה למאמרים בכתבי עת מקוונים.
תגובת אלסוויר
עריכהלנוכח המחאה טוענים באלסוויר כי הביקורת מבוססת על אי-הבנה של מטרות ואופן הפעולה של ההוצאה לאור.[8] עם זאת, הם מודים כי העובדה שכותבים בוחרים שלא לפרסם במסגרתה עשויה להיות גורם לדאגה.
התביעה נגד Sci-Hub ו-LibGen
עריכהבשנת 2015, הגישה אלסוויר תביעה נגד Sci-Hub, אלכסנדרה אלבקיאן ואתרים דומים על הנגשה ושימוש במאמרים אקדמיים לציבור הרחב, ללא אישור, פגיעה בפרטיות וזכויות היוצרים. על פי פסיקת בית המשפט בארצות הברית הם נדרשו לשלם לאלסוויר 15 מיליון דולר[9][10].
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אלסוויר
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
עריכה- ^ תמרה טראובמן, באקדמיה משלמים ביוקר על כתבי עת, אך חולמים על גישה חופשית למאמרים, באתר הארץ, 9 במאי 2006
- ^ שירות פורבס, מיוחד לגלובס, פנומן אנגלו-הולנדי, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
אליהו חסין, גם ענק המו"לות האנגלו-הולנדי ריד-אלזוויר סבל מהליש"ט החזק, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997 - ^ מאת ג'יימס מיק גרדיאן, מגמות בפרזיטולוגיה, באתר הארץ, 15 ביוני 2001
- ^ אסף שטול-טראורינג, חרם מדענים על ההוצאה המדעית החשובה בעולם, באתר הארץ, 15 בפברואר 2012
- ^ הבלוג של טימותי גוורס
- ^ עצומת "מחיר הידע" באתר המחאה
- ^ "מחיר הידע" – חומר רקע
- ^ כתבה ב-scientist.com
- ^ "Elsevier victory over Sci-Hub 'shows research is corporate asset'". Times Higher Education (THE) (באנגלית). 2017-06-28. נבדק ב-2017-10-19.
- ^ Buranyi, Stephen (2017-06-27). "Is the staggeringly profitable business of scientific publishing bad for science?". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-10-19.