אל תפתח פה לשטן
"אל תפתח פה לשטן" הוא ניב עברי המשמש כמשפט אזהרה, לשמור על לשון נקייה ולא לומר דבר רע על מנת שלא יתרחש. בלשון חז"ל מצוי גם ביטוי כללי יותר: "ברית כרותה לשפתיים"[1], המתייחס הן לדיבור לטובה והן לדיבור לרעה, ומשמעותו: מילים יוצרות מציאות.
מקור הביטוי
עריכהמקור הביטוי הוא בהוראת התלמוד[2]:
”אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן!”
הסיבה לכך - כי קטרוג של אדם על עצמו, או על אחרים, מהווה מעין הזמנה וסיוע למקטרג.
כראייה לדבריהם מביאים חז"ל את דברי ישעיהו הנביא, שהביא לפני האל את דברי בני ישראל[3]: ”כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו.” - כלומר, ברוע מעללינו נתחייבנו כליה כבני סדום ועמורה. ומיד בפסוק שלאחריו נענה מהשמים: ”שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה”.
בספר ראשית חכמה[4] מובאת ראיה נוספת לכך מהפסוק[5]: ”מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע...”
הד לחשש זה נמצא בכל מרחבי הש"ס בשינויי לשון רבים שמשנים לשון קללה מלשון מדבר או נוכח ללשון נסתר[6]. לעומת זאת לשון שמופנית לנשים מופיעה ללא שינוי[7]. לדעת הרב שי עילם השינויים התהוו מאופי הלימוד בפועל; מאחר שלימוד בחברותא הוא צורת הלימוד המקובלת בבית המדרש, שינו מסדרי הש"ס את הלשון, שלא ישמע כמקלל את חבירו. אישה, לעומת זאת, אינה מצויה בבית המדרש, ולכן גם השינוי מיותר[8].
בספרות המוסר הובאו דוגמאות נוספות מהמקרא והנביאים על פתיחת פה לשטן שהזיקה:
- דור הפלגה שאמרו[9]: ”הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ”. ולבסוף אכן התקיים בהם[10]: ”ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ”.
- דור המדבר אמרו[11]: ”לקחתנו למות במדבר”, וכך אכן נגזר עליהם, שנאמר[12]: ”במדבר הזה יתמו”.
- יהוא בן נמשי ברצותו לבטל עבודה זרה מישראל אמר בדרך מרמה[13]: ”ויקבץ יהוא את כל העם ויאמר אליהם; אחאב עבד את הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה!” והתוצאה הייתה[14]: ”ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלוהי ישראל בכל לבבו, לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל.”
הפסיקה ההלכתית
עריכהעל פי האמור לעיל קבעו חז"ל שאסור לאדם להתבטא בעת תפילתו באופן שישתמע כי נגזרה עליו גזירה, לדוגמה:
- ”הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף.”
- ”ואל יארע בי דבר קלקלה ועוון ואם יארע בי דבר קלקלה ועוון תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי.”
דין זה אף נקבע להלכה[15]: ”לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי או כיוצא בדברים אלו שאל יפתח פיו לשטן”. יש מי שאומר[16] כי הסיבה שנאסר על מי שיש לו הורים לומר קדיש יתום היא משום 'אל תפתח פה לשטן'.
הוראה זו הובאה גם בספר חרדים[17], כמצווה מדברי קבלה שלא לפתוח פה לשטן. ורבי יהודה החסיד[18] הביא שיזהר אדם מלומר לחברו או לבניו: פגר, או אתה תמיר את דתך, שכן כדבריו: ”לא ייתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו, או בזרעו.” ולמעשה כמעט בכל ספרי הפסיקה ההלכתית[19] הובא דין זה שאסור לאדם לפתוח פיו לשטן.
הוסיף על כך השל"ה[20]: שיש להישמר לא לפתוח פה לשטן בכל צורה שהיא, "כי אפילו אם מדבר שלא בכוונה, ממשיך הדבר על עצמו". בהביאו ראיה לדבריו מבקשת בלק אל בלעם "ארה לי את העם הזה" - כלומר קלל לי את העם. ופיו הכשילו שהשתמש בלשון "לי", שלבסוף התקיים הדבר בו עצמו ובלעם אכן קילל אותו.
מקובל כי חלק מהתפתחותה של לשון סגי נהור לשימוש בקרב יהודים, נבע מכך שהיא היוותה אלטרנטיבה "חיובית" לספר על דבר רע ושלילי, כגון מחלה או גזירה רעה, מבלי לפתוח פה לשטן.
בספרות
עריכהבספרות ההלכתית נזכרו עניינים שונים שיש להימנע מהם מחשש שהדבר מהווה פתיחת פה לשטן.
יש מי שהזהיר שלא ללמוד הלכות אבלות וכן מסכת מועד קטן שעוסקת בענייני אבלות, וכן מסכת חולין[21] שעוסקת בענייני שחיטה, מטעם פתיחת פה לשטן. כך למשל כותב החתם סופר בתשובה לשאלה ששלח לו חמיו, רבי עקיבע איגר בעניין הנוגע לדיני אבלות:
יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושית בהלכות שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון ני' ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ ובהתגולל בעפר קרני שבוע העברה עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדי' בהדי' יעבור עיונו עליו בשובע שמחות או יניח הדברים עד ט"ב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה א"כ גם יבולע המות לנצח ופשיטא דליכא תו קפידא".
— שו"ת חת"ם סופר, שמו
אמנם בספרי האחרונים כתבו שאין לחוש לכך, ויש שכתבו לצום קודם הלימוד[22], וכן לתת צדקה ולהתפלל[23].
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ח, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט, עמוד א', וכן שם בדף ס' ובמסכת כתובות דף ח'.
- ^ ספר ישעיה א, ט.
- ^ לרבי אליהו די וידאש, הקדמה לפרק דרך ארץ.
- ^ ספר תהילים לד, יג -יד
- ^ ראו מסכת תענית דף כד ע"א, בני אתה הטרחת את קונך... יאסף שלא בזמנו, וכן במקומות רבים
- ^ ראו תענית שם בתי... שובי לעפריך
- ^ בית יער הלבנון בהערות למסכת תענית (שם)
- ^ בראשית יא, ד.
- ^ שם ח.
- ^ שמות יד, יא
- ^ במדבר יד, לה.
- ^ מלכים ב, י,יח.
- ^ שם לא
- ^ שולחן ערוך יורה דעה, סימן שעו סעיף ב', בהגהת הרמ"א ומשם בחכמת אדם וקיצור שולחן ערוך
- ^ מטה אפרים דיני קדיש שער ד' סעיף א'
- ^ לרבי אלעזר אזכרי פרק מז מצוות מדברי קבלה ודברי סופרים סעיף כא
- ^ ספר חסידים סימן תעט.
- ^ כף החיים פלאג'י סימן א' אות י"ז, בן איש חי פינחס שנה שנייה סעיף י"ג ועוד
- ^ פרשת בלק דרך חיים תוכחות מוסר
- ^ שיל, יהושע ליב בן משה שמואל, מנהגי מרן בעל החתם סופר זצ"ל, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ לקראת התחלת לימוד מסכת חולין אמר מרן הגראי"ל שטיינמן כי ראוי לצום תענית שעות, באתר דרשו, 3 באוקטובר 2018
- ^ ראו בהרחבה בהרב אבינר: אין חשש בלימוד הלכות אבלות, באתר כיפה, 23 בדצמבר 2015.