אמיל תומא
אמיל תוּמָא (בערבית: إميل توما; 16 במרץ 1919 - 27 באוגוסט 1985) היה היסטוריון וממנהיגי הציבור הערבי-ישראלי, פעיל מרכזי במפלגה הקומוניסטית הישראלית.
אמיל תומא | |
לידה |
16 במרץ 1919 פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית |
---|---|
פטירה |
27 באוגוסט 1985 (בגיל 66) הונגריה |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | בית הקברות האורתודוקסי, חיפה |
השכלה | אוניברסיטת קיימברידג' |
מפלגה | הליגה לשחרור לאומי |
בן או בת זוג | חיה תומא |
קורותיו
עריכהתומא נולד בחיפה למשפחה ערבית נוצרית אמידה, בנו של גבריאל תומא ואחיינו של מיכאיל תומא, שהיה במשך שנים רבות חבר מועצת עיריית חיפה. למד בבית ספר יסודי בחיפה ואת לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר התיכון הירושלמי היוקרתי "אל מוטראן גובאת" (צהיון). שם למד אצל ראיף ח'ורי, סופר קומוניסטי לבנוני, אשר השפיע על התפיסה הקומוניסטית שלו. בשנת 1937 נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת קיימברידג', ובאותה תקופה היה פעיל במפלגה הקומוניסטית בבריטניה, הוא שב לחיפה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. תומא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ) והתמנה לעורך הראשון של עיתונה בשפה הערבית, אל-אתיחאד. יחד עם פואד נסאר, אמיל חביבי ותופיק טובי החל לארגן את האיגודים המקצועיים של העובדים הפלסטינים.
בספטמבר 1943 היה ממייסדי הליגה לשחרור לאומי. בשל התנגדותו לתוכנית החלוקה (1947) הורחק משורות הליגה. לאחר קום מדינת ישראל חזר למפלגה, אך לא חזר לעמדות פוליטיות בכירות, ועסק בעיקר בכתיבה עיתונאית ובמחקר היסטורי.[1]
בשנות השישים כתב דוקטורט בהיסטוריה במוסקבה בנושא הלאומיות הערבית. בשנת 1971 נמנה עם יוזמי הקמת "התאחדות האקדמאים הערבים בישראל". בשנת 1975 כיהן כמזכיר "הוועד להגנה על האדמות הערביות" יחד עם צליבא ח'מיס.
במשך שנים רבות היה תומא חבר בלשכה הפוליטית של מק"י וחבר המזכירות הארצית של חד"ש. הוא כתב עשרות ספרים, מסות ומאמרים. ספרו היחיד שתורגם לעברית הוא "התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי" (הוצאת מפרש, 1990). תומא התגורר בחיפה בבית משפחת תומא שנבנה בשנת 1912 על ידי אביו מול ביתו של סלים ח'ורי ברחוב סמטת הנביאים 3, עד שנת 1948 כשנאלצו בני משפחת תומא לנטוש את הבית בגלל מיקומו על קו התפר. הם מעולם לא שבו אליו. הבית נבנה בסגנון בית ליוואן (בית החלל המרכזי). הבית היה מיועד להריסה כדי לבנות כביש, לבסוף המבנה הוכרז לשימור על ידי ועדת השימור העירונית בחיפה.[2]
משפחתו
עריכהאחותו של אמיל תומא, אולגה, הייתה אשתו של חבר הכנסת תופיק טובי. תומא חי משנת 1954 עם חיה תומא, יהודייה ילידת קישיניב ואמנית קרמיקה. בשנת 1962 נישאו השניים במוסקבה, בעת שהותם שם. לבני הזוג נולד בן. סיפור אהבתם של חיה ואמיל שימש השראה לסופר סמי מיכאל בספרו "חסות".
אמיל תומא נפטר בחיפה בשנת 1985. על מצבתו, בבית העלמין הנוצרי-אורתודוקסי בחיפה, נחקק משפט מאחד מספריו: "אהבתי את עמי ומולדתי אהבה ללא מעצורים, והאמנתי באמונה מלאה באחוות עמים". הותיר אחריו את רעייתו ובן. הבן מיכאל הוא אמן המתגורר בלייפציג ובחיפה. שנה לאחר מותו ייסדה מק"י בחיפה את המכון ע"ש אמיל תומא לעיונים פלסטיניים וישראליים.
בשנת 2004 נקרא על שמו רחוב בוואדי ניסנאס.[3] חיה תומא נפטרה ביוני 2009.[4]
ספרו שתורגם לעברית
עריכה- התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי; [תרגום: אברהם רובינזון], תל אביב: ספרי מפרש, 1990.
קישורים חיצוניים
עריכה- כרמית גיא, הקרב האחרון, כותרת ראשית, 11 בספטמבר 1985
- דוד הכהן, כביש יעבור בבית תומא, באתר ynet, 2 ביוני 2002
- תום שגב, שיעור היסטוריה - מיישרים קו, באתר הארץ, 19 ביוני 2009
- אמיל תומא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 59, הערה 14.
- ^ וליד כרכבי, היכל עיריית חיפה - 65 שנה להקמת הבניין 2007-1942, העמותה לתולדות חיפה, 2007 עמוד 16
- ^ אמציה פלד, רחוב תומא, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה (הקישור אינו פעיל)
- ^ תום שגב, שיעור היסטוריה - מיישרים קו, באתר הארץ, 19 ביוני 2009.