אמנות אפריקאית שבטית

אמנות אפריקאית שבטית היא תחום יצירה המכיל מגוון רב פריטי אמנות בעלי משמעויות דתיות, שבטיות או רגשיות. המגוון האמנותי נע ממסכות, פסלים, בד ים וטקסטיל, כלי בית, כלי פולחן, צילוק, קעקועי גוף ועוד, כלומר מפרטי אמנות מוכרים כמו פיסול ועד לפרטי אמנות בעלי ערך שימוש.

מסכה אפריקאית שבטית

האמנות האפריקאית השבטית היא לתרבות של עמים ילידים שונים. באומנות האפריקאית השבטית מתבטאים מסורותיהם, רוחניותם ומערכתם הפוליטית השבטית של השבטים האפריקאים, מלאכות היצירה נעשות כולן בידי תושבים מקומיים חסרי השכלה אקדמית שבדרך כלל הכשרתם נעשית באופן לא פורמלי, למשל בדרך של העברה מאב לבן..

היצירות האפריקאיות נחשפו בעיקר על ידי אנתרופולוגים וחוקרים מערביים, מתוך סיבות אלה ועל אף מורכבות טכנית וסימבולית ביצירות, יש המכנים את תחום האמנות השבטית באופן מנמיך ומטעה כאמנות "פרימיטיבית". גישה זו הייתה נפוצה בעיקר בעבר וכיום ישנה פתיחות והערכה רבים יותר בעולם היצירה כלפי עבודות שבטיות בכלל ואפריקאיות

מאפייני האמנות האפריקאית השבטית

יש הטוענים כי אין באמנות האפריקנית תפיסת אמנות מערבית מודרנית של אומנות לשם אומנות. שלושה מאפיינים חוזרים בה מחזקים טענה זו; ראשית, הסגנונות האמנותיים של היצירות נקבעים בהתאם למסורות הייצוג השבטיות. שנית, אין חוקים ברורים לגבי קומפוזיציה, צבע או צורה – אין עקרונות ברורים או קווים מנחים. שלישית, ליצירה ומרכיביה בדרך כלל משמעות מאגית או פולחנית כלשהי.

האמנות האפריקאית בעלת מוטיבים רבים מופשטים, אין ניסיון לדייק את המציאות ביצירה אלא להבליט ולהדגיש מאפיינים מסוימים בשל סיבות מאגיות או פולחניות. ההיררכיות השבטיות גם הן באות לידי ביטוי בתחום; האמונה האפריקאית מבוססת על מושגים מופשטים, כאשר במרכזה המושג של "כוח חיוּת". כוח זה הוא יסוד הקיום, כאשר קיימת היררכיה שבה מעל לכל הכוחות עומד האל הנותן חיים לכל שאר הכוחות, אחריו מבחינה היררכית באים אבות השבט הקדומים המשמשים כמתווכים בין האלוהים לאדם, מבין האנשים החיים – זקני השבט הם בעלי החיוּת הרבה מכל חברי השבט ועל כן פעמים רבות הם אלו שיעסקו בפולחן וכן גם ביצירת האמנות. תפיסה נוספת מקובלת בנוגע לאמנות השבטית היא אנימיזם. מה שמאחד בין אמנות שבטית אפריקאית לבין התרבות השבטית האפריקאית היא הדת שנוגעת בכל תחומי החיים, רבות מן היצירות השבטיות האפריקאיות נוצרו לשם טקסי דת ופולחן, יצירת קשר עם אלים מסוימים בהתאם לשלבי החיים, קבלת ברכות שונות ועוד.

המטרה בשימוש האדם בטקסי פולחן מאגיים היא השבת ה"סדר" וחיזוק כוחו. כאמור יש קושי להצביע על סוג אחד של אמנות אפריקאית שבטית שכן זו מבטאת את מאפייניו הייחודיים של כל שבט; היא למעשה מנציחה מיתוסים שבטיים כך שפרטי האמנות הנוצרים מתוכה הם כמו מספרים סיפור. שונות זו מתבטאת גם בחומרי הגלם ליצירות, האמנות השבטית האפריקאית שונה משבט לשבט בהיבט זה שכן כל שבט מתבסס על חומרי הגלם הנגישים לו ביצירת אמנותו, עם זאת ועל אף הייחודיות השבטית ניתן לזהות גם מן המשותף.

גם חלוקה מגדרית קיימת ומשפיעה על התנהלות האומנות השבטית כאשר נהוג כי נשים מתעסקות בעיקר באומנות דו ממידית כגון: בדים, טקסטילים, קליעת סלים, וקדרות בעוד גברים מתעסקים בתחומים הדורשים עבודת כפיים מיומנת יותר כמו גילוף ועבודת מתכת. מאפיין נוסף של האמנות האפריקאית השבטית הוא היותה נוגעת בכל תחומי החיים בשבט, מקישוט עצמי ועד לכלי בית, יחסי אישות, טקסי פולחן ועוד. כאשר מעטות מהיצירות של האומנות השבטית האפריקאית נועדו למעשה להיות פריטי קישוט והמטרה של מרביתן היא להחיות ערכים, רגשות ואמונות של קבוצות אתניות שונות ביבשת.

סוגים ודוגמאות

מסכה

למסכות תפקיד פולחני ורוחני חשוב באפריקה. בזמן טקסים מהווה המסכה כוח משיכה לכוח החיוּת. כוח החיות יכול להיות טוב או רע, ותפקיד המסכה הוא "לאלף" את הכוח הזה ולקלוט אותו לטובת השבט. האדם העוטה את המסכה רוקד והופך להיות מדיום, פעמים רבות המסכה תלבש דמות של חיה.

החיות מסמלות באפריקה מושגים מופשטים:

• התנין, הפיל והאריה – מסמלים כוח
• הסוס – את רוח הקרב
• נחשים ולטאות – זריזות
• ציפורים – משמשות כמתווכות בין העולם הזה והעולם הבא.

חיות נפוצות המופיעות כמסכות הן: צבוע, נשר, בפלו, קרוקודיל, אנטילופה ועוד. מסכות רבות בעלות קרניים, אלה מסמלות כוח. בדומה לפיסול דמות אדם, אין ניסיון לעצב את החיה כפי שהיא, אלא יש רצון לתאר את כוחה על ידי סימול תכונותיה.

באמצעות המסכה ניתן, בנוסף לתפקידה הפולחני, להעביר ידע מדור לדור, להציג תפיסות עולם חברתיות ופוליטיות. בהיבט של יצירת המסכה, מרבית המסכות האפריקאיות השבטיות עשויות עץ, חלקן מקושטות וצבועות. אמנות יצירת המסכות עוברת מדור לדור ומאב לבן לצד הידע הפולחני על משמעויות הסמלים והצורות. מבחינה דתית משמעות חבישת המסכה הוא לא להסתיר את האדם אלא להתחבר לזהות חדשה – זהותה של המסכה, האמונה הרווחת בשבטים היא שלמסכה כוחות על טבעיים ועל כן הלובש אותה במהלך הטקס מתנתק מזהותו האנושית ומקבל את דמות האב הקדמון השוכנת במסכה. בדומה לכלל תחומי האמנות השבטית, גם למסכות יש ייחודיות בהתאם לשבט. כלומר, שבטים שונים יהיו בעלי עקרונות אמנותיים שונים במסכה.

למשל מסכות מאזור גבון בעלות סנטר ופה גדולים כסמל לסמכות, מסכות מאזור סיירה לאון פה ועיניים קטנות מייצגים ענווה ומצח רחב מסמל חכמה, מסכות מאזור חוף השנהב בעלי עיניים עצומות מעט המסמלות שליטה עצמית ואיפוק ועוד.

מסכת שנהב מבנין

מסכת שנהב מבנין

מסכה מוכרת של המלכה אידה מהאימפריה הקדומה של בנין, המסכה עשויה שנהב מה שמצביא על היותה מלכותית, היא נוצרה בצורת פניה של המלכה ועל פי המסורת נעשה בה שימוש על ידי בנה של המלכה אך לא כמסכה אלא כמעין תליון שנהג לענוד בעת מלחמה. שימוש נוסף שנעשה במסכה הוא בעת טקסי פולחן שמטרתם הגנה על אדמות השבט וגירוש רוחות רעות מהאדמה.

פיסול

החומר המוכר ביותר עבור יצירת פסלים שבטיים אפריקאים הוא עץ, שכן זה חומר גלם קל לעיבוד ונפוץ במרבית אזורי היבשת. חומרים נוספים המשמשים עבור פיסול הם ברזל, מתכת, אבן, קרמיקה, נחושת ועוד. הפסלים האפריקאיים המוקדמים שנמצאו מדרום לסהרה היו פסלי טרקוטה, מעין סוג של קרמיקה ומקורם בשבט הנוק בניגריה.

ככל הנראה, מטרת הפסלים האפריקאים היא לבטא או לייצג ערכים או מיתוסים מסוימים, פסלים רבים מייצגים חולי, פריון, אהבה, לחמה וכדומה. אין רצון או כוונה לפסל את דמות האדם באופן ריאליסטי כך שכמעט תמיד נראה בפסלי דמות אדם עיוות פיזי כלשהו או יותר, כאשר לעיוות, כמו לכל חלק אחר באמנות האפריקאית השבטית ישנה סיבה, לרוב רוחנית או מאגית אך לעיתים מדובר גם בסיבות אסתטיות ותפיסת אידיאל יופי השונה מאידיאל היופי המערבי המוכר.

לפיסול האפריקאי השבטי שתי מטרות עיקריות, הראשונה היא להוות מקום משכן לכוחות על טבעיים ולאבות הקדומים של השבט. השנייה היא היותו של הפסל ראי להשקפת העולם בשבט. הפיסול האפריקני מאחד בתוכו יסודות נטורליסטיים יחד עם צורות מופשטות ואקספרסיביות, הוא בדרך כלל סטטי וסימטרי כיוון שהפסלים מגולפים מגזעי עצים או ענפים כאשר צורת העץ הבסיסית העץ נשארת ובאה להדגש את גושיות הפסל. מסיבה זו, רוב הפסלים האפריקנים עשויים בצורת גליל.

האמן האפריקאי חש את תכונות החומר שבידיו ומגלף אותו בהתאם לצורתו הטבעית. לעומת תרבויות אחרות, שבהן עיקר הפסל הוא החזית שלו, באפריקה האמן מעניק תשומת לב לצד האחורי כמו לקדמי עד שנוצרת צורה תלת ממידית יפה. האמנות האפריקאית משתמשת בצורות הטבעיות הראשוניות: כדור, חרוט, גליל ואליפסה ומשלבת בתוכה צורות מנוגדות. כך נוצר מעין שילוב בין הצורות העגולות, המזכירות תכונות נשיות ורכות וצורות זוויתיות ומוארכות המעוררות אסוציאציות של זכריות ואגרסיביות. לפסלים המשמשים לצורך כישוף יש מאפיינים מיוחדים כמו: הוספת ציפורניים, חרוזים ושיני חיות המעניקים להם עצמה.

תרבות שבט הנוק ופסלי טרקוטה

פסל טרקוטה, תרבות הנוק

שבט הנוק היו החברה המיושבת הראשונה במערב אפריקה, התרבות התגלתה על ידי אנתרפולוגים לראשונה ב-1928. ישנה הסכמה כי שבט הנוק היו חלוצי ייצור ברזל ביבשת אפריקה. פריט אומנותי מוכר וידוע המגיע משבט הנוק הוא כאמור פסלי טרקוטה, אלו שימשו למטרות דתיות ולהם היו מספר מאפיינים קבועים; ראש גדול, עיניים שקדיות, שפתיים מעט פשוקות.

פרטי לבוש וקישוט על הפסל בדרך כלל סימלו מעמד גבוה של המפוסל.

טקסטילים ולבוש

דוגמאות הטקסטיל האפריקאיות נחשבות לאומנות שבטית שכן בדומה לשאר ענפי האומנות האפריקאית לצבעים והדוגמאות ישנה משמעות סימבולית, שיוכית, אתנית או מאגית.

בנוסף, שבטים שונים יוצרים טקסטיל שונה וייחודי להם. הטקסטיל בשונה מקליעת הסלים והקדרות נחשב למלאכה גברית, מרבית הטווים ביבשת הם גברים, אך באזורים שבטיים מסוימים גם הנשים עוסקות בה.

לצבעי הבדים משמעות מגדרית בעוד גברים נוהגים ללבוש צבעים חזקים וכהים ונשים צבעים עדינים יותר. בדומה לתחומי האמנות הנוספים גם בענף הטקסטילים השימוש הוא בחומרי גלם מסביבת השבט; צמר, כותנה ולעיתים משי משמשים את השבטים בקרבתם נמצאים ליצירת הבדים. דוגמאות שונות של טקסטילים יכולים להעיד על שלבי החיים של חברי השבט, ישנן דוגמאות המסמנות חתונה, מעמד כלכלי או חברתי בשבט ועוד.

כדי לייצר צבע לבדי הטקסטיל משתמשים השבטים במינרלים שונים, ירקות מקומיים וצמחים, הטכניקות בהן משתמשים לטוויית הבד הן מיושנות מאוד וביחס לסטנדרטים של תעשיית הטקסטיל כיום גם נחשבות פרימיטיביות. הבדים האפריקאים נמכרים בעולם המערבי כפרטי אמנות שכן גם כיום הם נעשים כולם בעבודת יד מלאה.

אנשי היורבה והאגונגון

תלבושת האגונגון, יורבה

היורובה הם קבוצה אתנית בעלי מספר שבטים במדינות שונות באפריקה. האגונגון הוא כינוי לטקסים בהם בני השבט יוצרים קשר עם אבותיהם הקדמונים. כחלק מהטקס לובשים אנשי היורבה תלבושת ייחודית.

לבדים וביגוד באופן כללי משמעות סמלית אצל אנשי היורבה, מבחינתם עירום הוא סימן לנחיתות – ינקות, חוסר שפיות או חובר אחריות חברתית. על כן תלבושותיהם משקפות את מעמדם החברתי; ככל שהתלבושת בעלת פרטים רבים יותר, מורכבת יותר ומתוכננת יותר כך מזוהה הלובש אותה כבעל מעמד חברתי גבוה יותר.

התלבושת של אנשי היורובה מורכבת ממספר שכבות – שכבה ראשונה דקה וצמודה העוטפת את כל גופו של האדם ובכך שומרת על אנונימיות שלו, מעליה מצורפות פיסות בד נוספות, מעוטרות. את תלבושת האגונגון מורשים ללבוש רק גברים ומשמעות לבישתה יצירת רוחות של ברכה והגנה מפני אויבים.

קדרות וקליעת סלים

קדרות היא אחד מענפי האומנות הנפוצים באפריקה, לרוב נעשית המלאכה בידי נשים. תהליך הכנת הכלים נעשה כולו ביד וכולל את שריפתם לצורך התקשות, לאחר מכן מגיע שלב הקישוט בו מתבטאת הייחודיות השבטית של היוצרת.

במספר שבטים נהוג להוסיף גם לכלים עיטורים וקישוטים של דמות אדם או בעלי חיים. מנהג נוסף בנוגע לקדרות הוא שילוב של אמנות קליעת סלים בה, מה שהופך את הכלי ליותר שימושי ומרשים. עם זאת ובהשוואה לכלים מערביים, לכלים האפריקאים שני חסרונות עיקריים – שבירותם והכובד שלהם.

מבחינת קליעת סלים, זוהי גם כן מלאכה הנעשית בעיקר על ידי נשות השבט. את הסלים קולעים ממספר חומרים הנמצאים בסביבה האפריקאית כמו דשא, עלים, ענפים וכדומה. לסלים מגוון שימושים כמו נשיאת יבולים, אחסון ומסחר. טכניקת הקליעה אינה פשוטה ונלמדת מאם לבת ומזכירה את טכניקת הגלים של יצירת טקסטיל אפריקאי.

סלים מסוימים אף אטומים למים ומשמשים לנשיאת ואחסון נוזלים, למשל חלב. רבים מהסלים מקושטים או צבועים, מה שהופך אותם לאומנותיים, על חלקם גם מעוטרים בעלי חיים בצביעה.

קערה שבטית מקונגו

צילוק ואמנות גוף

אמנות הגוף האפריקאית היא עשירה ובעלת ייחוס, היא כוללת בתוכה צילוק, עיוות גוף וכתובות קעקע. צילוק היא פעולה של יצירת דוגמאות של צלקות על עוד האדם באמצעות טכניקות של חתך, שרפה, גירוד או צריבה, מטרת הדוגמאות היא להוות מעין קישוט, בהתאם לאידיאל היופי השבטי.

במספר שבטים צילוק משמש כדי לסמן את שייכותם של בני האדם לשבט ואת מוצאם. אחת הסיבות להתפתחות הצילוק האפריקאי קשורה לצבע העור הכהה של מרבית התושבים השבטיים בה, צילוק הוא בעל ניראות בולטת יותר על העור הכהה מאשר כתובות קעקע. מלבד אסתטיקה וסימון סיבות נוספות לצילוק יכולות להיות סיבות דתיות או חברתיות, למשל צילוק כמסמל מעבר בין שלבים בחיים כמו נישואין, בגרות מינית וכן גם סיבות רפואיות כתרופה למחלות כלשהן.

אמנות הצילוק עוברת גם היא מדור לדור. עיוות גוף נעשה בדרכים שונות, התהליך הוא מכוון וכולל עיוות כלשהו של איבר בגוף בדרך כלל באמצעות החדרת חפצים לשם העיוות, למשל בשבטים מסוימים באתיופיה נפוצה אמונה לפיה אישה מעלה את מעמדה על ידי הכנסת צלחת חרס גדולה לפיה, כך שצורת הפה משתנה. דוגמה נוספת היא חידוד שיניים שנעשה במספר שבטים לצרכים שונים, ביניהם אסתטיקה, משמעות מאגית רעה לשיניים או מעבר מילדות לבגרות.

סוג נוסף של אמנות גוף הוא ציור גוף. בשבטים האפריקאיים נהוג היה לצייר על הגוף בצורות וצבעים להם משמעות מאגית וסימבולית. ציור הגוף משמש בעיקר בטקסי פולחן שונים כמו מעבר לבגרות, יציאה לקרב, חתונה, מעמד בשבט ועוד.

צילוק בשבט היורבה

צילוק שבטי

כחלק מהתרבות השבטית האפריקאית של שבט היורובה, הפך צילוק למעין מסורת בין חברי השבט. צילוק זה הוא חלק מן המסורת השבטית ולרוב נוצר בעזרת שרפה או חתך של העור בתקופת הילדות.

אחת מהמטרות העיקריות של צילוק ייחודי זה היא זיהוי חברי השבט והשושלות המשפחתיות, כלומר בסימנים על גופו של האדם מצוינים מקורו וזכויותיו בשבט. מטרה עיקרית נוספת היא צילוק לשם יופי כפי שנתפס באידיאל היופי המקומי. כיום ובהתאם לשינוי היחס כלפי זכויות אדם פחתה אומנות הצילוק בשבט, בנוסף גם נוצרו נורמות ותקנות בנוגע לאיסור צילוק או קעקוע של ילדים.

שבט המורסי וצלחות השפתיים

צלחות חרסינה בשפתיים, שבט המורסי

שבט המורסי הוא שבט מוכר יחסית באתיופיה, אף על פי כן הוא נחשב למבודד ועתיק מאוד. בני השבט ידועים כלוחמים ולהם מסורת מלחמתית ארוכת שנים, כיום עיסוקם העיקרי הוא חקלאות. בנות השבט היו ידועות כנשים יפות מאוד, מה שהפך אותן לפיתיונות עבור גברים שחטפו אותן בשל כך, כדי למנוע חטיפות הוחלט על מנהג של הרחבת שפתיים באמצעות צלחות חרסינה; ההליך בוצע באמצעות ניקוב השפתיים והחדרת צלחת חרס בהן ומטרתו הראשונית הייתה להפוך את בנות השבט לפחות אטרקטיביות. כיום עבור אנשי השבט צלחת החרס בשפתיים היא סמל ליופי ולמעמד, ככל שהצלחת גדולה יותר כך גדול יותר מעמד האישה שעונדת אותה.

תכשיטים

תכשיטים אפריקאים, בדומה לשאר תחומי האמנות האפריקאית השבטית, מיוצרים מחומרי הגלם הנמצאים בקרבת השבטים השונים; למשל דשא, זרעים, שיער, אבנים, עור, עצמות בעלי חיים, צדפים ועוד. סוגי התכשיטים מגוונים גם הם: קיימות טבעות, שרשראות, צמידים וגם סוגי תכשיטים פחות מערביים כמו אביזרי ראש, תכשיטי כף רגל, תכשיטי גב ובטן ואף עיטורים לשיער.

ככל שהתכשיט מורכב יותר ונעשה מחומרי גלם נדירים יותר כך גדל ערכו, גם גברים וגם נשים עונדים את כל סוגי התכשיטים כך שלא קיימת החלוקה המגדרית המערבית בנושא. לשימוש בתכשיטים שתי מטרות עיקריות; הראשונה היא יופי, הדגשת חגיגיות וקישוט והשנייה היא כמגן מפני רוחות רעות, במספר קטן של מקומות התכשיטים משמשים אף כאמצעי סחר.

אנשי הפולאני וענידת תכשיטים

אנשי הפולאני, הנקראים גם אנשי הפולה הם קבוצה אתנית באפריקה, אנשיה הם נוודים וסוחרים. בשל מאפייניהם האתניים נוהגים אנשי השבטים לענוד את כל ממונם ורכושם על גופם כתכשיטי זהב, בהם הם משתמשים כדי לשלם ולסחור במוצרים. דוגמה נוספת לכך היא המנהג עבור נערות צעירות להתקשט במטבעות כסף ואבני ענבר בשיערן.

אישה פולאנית עונדת תכשיטי זהב