אמנזיית גל-מאן
אמנזיית גל-מאן, היא התופעה שבה מומחים בתחום מסוים שמים לב לשגיאות מהותיות בדיווחי תקשורת הנוגעים לתחום המומחיות שלהם, אך בשל "אמנזיה" ממשיכים לייחס דרגת אמינות גבוהה לדיווחים בתקשורת אודות תחומים שמחוץ לתחום ההתמחות שלהם.
השם לתופעה ניתן על ידי הסופר מייקל קרייטון בהרצאה שנתן בשנת 2002. לדבריו, קרייטון שוחח על התופעה עם הפיזיקאי הנודע מארי גל-מאן ובחר לקרוא לה על שמו כדי להקנות לה נופך יותר סמכותי:
" בתמצית, אמנזיית גל-מאן היא כדלהלן. אתה פותח את העיתון בכתבה על נושא שאתה מכיר היטב. במקרה של מארי, פיזיקה. במקרה שלי, עסקי השעשועים. אתה קורא את הכתבה ומגלה שלעיתונאי אין שום הבנה בעובדות או בנושאים. לעיתים קרובות, הכתבה כל כך שגויה עד כדי הצגה הפוכה של הסיפור בה התוצאה גורמת לסיבה. אני קורא לסיפורים מעין אלו "רחובות רטובים גורמים לגשם". העיתונים מלאים בהם. בכל מקרה, אתה קורא את השגיאות הרבות בסיפור בייאוש או בשעשוע, הופך את הדף לחדשות פנים או חוץ וקורא את שאר העיתון כאילו שהוא אמין יותר לגבי פלסטין מאשר השטויות שקראת קודם. אתה הופך את הדף ושוכח את מה שידעת. זוהי אמנזיית גל-מאן. אציין שהיא אינה קיימת בתחומים אחרים של החיים. בחיים הרגילים, כשמישהו מגזים או משקר לך בעקביות, מיד תעבור לקחת בערבון מוגבל כל דבר נוסף שיגידו. בבית המשפט, קיימת הדוקטרינה Falsus in uno, falsus in omnibus שפירושה "שקר בחלק אחד שווה שקר בהכל". אבל כשזה מגיע לתקשורת, אנו מאמינים, בניגוד לראיות, שכדאי לנו לקרוא חלקים אחרים של העיתון. כשבפועל, זה כמעט בוודאות לא נכון. ההסבר היחיד להתנהגות מסוג זה הוא אמנזיה." [1]
תופעה דומה לאמנזיית גל-מאן מגולמת ב-"חוק אמינות התקשורת" שתוארה על ידי העיתונאי האמריקני ארווין קנול: "כל מה שאתה קורא בעיתון הוא אמת לאמיתה למעט הסיפור הנדיר לגביו יש לך ידע מכלי ראשון".[2]
קישורים חיצוניים
עריכה- על אמנזיית גל-מאן וחרב הפיפיות שבספקנות, בלוג אקלטיקה אהובתי, 12 באפריל 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ MichaelCrichton.com | Why Speculate?, web.archive.org, 2007-07-14
- ^ Required Reading Smith on Lawyers - The New York Times, web.archive.org, 2023-04-25