אמריקן ביוטי

אמריקן ביוטי
American Beauty
	כרזת הסרט
בימוי	סם מנדס
הופק בידי	ברוס כהן; דן ג'ינקס
תסריט	אלן בול
עריכה	טאריק אנוואר
שחקנים ראשיים	קווין ספייסי; אנט בנינג; ת'ורה ברץ'; וס בנטלי; מינה סוברי; אליסון ג'ני
מוזיקה	תומאס ניומן
צילום	קונרד הול
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	דרימוורקס
חברה מפיצה	דרימוורקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 בספטמבר 1999, ארצות הברית; 13 בינואר 2000
משך הקרנה	122 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	קומדיה רומנטית, סרט פלאשבק, סרט דרמה, דרמה קומית, סרט להט"בי
מקום התרחשות	קליפורניה
תקציב	15,000,000 דולר
הכנסות	356,296,601 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	americanbeauty
פרסים	5 פרסי אוסקר ; 6 פרסי באפט"א ; 3 פרסי גלובוס הזהב ; 3 פרסי גילדת שחקני המסך
	www.dreamworks.com/ab/
	דף הסרט ב־IMDb

ערך זה עוסק בסרט אמריקאי. אם התכוונתם לאלבום של גרייטפול דד, ראו American Beauty.

אמריקן ביוטי (באנגלית: American Beauty) הוא סרט דרמה משנת 1999 בבימויו של סם מנדס ובכיכובם של קווין ספייסי ואנט בנינג. הסרט אשר נכתב על ידי אלן בול עוסק באהבה, חופש, אושר, שחרור עצמי, אקזיסטנציאליזם ויופי. התפאורה היא אמריקה הפרוורית, ובמרכז העלילה משפחה אמריקנית טיפוסית (צווארון לבן). הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל: פרס הסרט הטוב ביותר.

עלילה

לסטר ברנהם (קווין ספייסי) הוא גבר אמריקני בשנות הארבעים המוקדמות לחייו שלכאורה יש לו הכול בחיים; הוא מחזיק במשרה טובה בכתב עת, אשתו היא מתווכת נדל"ן, בני הזוג מתגוררים עם בתם היחידה בת ה-16 בבית יוקרתי בפרבר אמריקני שקט. למראית עין החלום האמריקאי בהתגלמותו. אך המציאות אינה מתוקה כל כך; קרולין, אשתו (אנט בנינג) היא אישה קרה ויומרנית שדאגתה נתונה לשמה הטוב ולקריירה שלה, ופרט לכך דבר לא מטריד אותה, בוודאי לא מערכת היחסים הרעועה שלה עם בעלה. בתו ג'יין (ת'ורה ברץ') היא תלמידת תיכון דיכאונית ומרדנית שאינה מעריכה אותו ולא מסתירה את דעתה זו. לסטר מוצא את אורח חייו זה משמים ומדכא אך ממשיך בשגרה היומיומית.

מי שמביאה למפנה בחייו, היא נערה יפהפייה (אנג'לה, בגילומה של מינה סוברי), חברתה הטובה ביותר של בתו. אנג'לה היא מעודדת סקסית ובעלת ביטחון עצמי רב ששואפת להיות דוגמנית. לסטר מתאהב בה כאשר הוא צופה בה רוקדת על מגרש המשחקים בעת הופעה של המעודדות בבית הספר של בתו. הוא לא מצליח להסתיר את התלהבותו מאנג'לה הצעירה, מה שגורם לבתו מבוכה רבה. לסטר מאזין לשיחה בין אנג'לה לבתו. הוא שומע אותה אומרת כי "אם הוא יתחיל לעבוד על הגוף שלו, הוא יהיה שווה זיון". בתגובה פותח לסטר בסדרה של אימונים. הוא מצטרף לריצת הבוקר של צמד הומוסקסואלים המתגוררים בשכונה ומקבל מהם עצות באשר לשיפור הופעתו החיצונית.

בערך באותו הזמן זוכים בני משפחת ברנהם בשכנים חדשים, משפחת פיץ, העוברת להתגורר בבית הצמוד לביתם. האב, הקולונל פרנק פיץ (כריס קופר), הוא איש צבא קפדן וקשוח חובב פריטים ניאו נאצים. אשתו ברברה (אליסון ג'ני) היא אישה דיכאונית ומאבדת את זיכרונה לעיתים. בנם ריקי (וס בנטלי) הוא בחור צעיר אשר מתפרנס מסחר במריחואנה ללא ידיעת אביו ואושפז בבית חולים לחולי נפש לתקופה. ריקי הוא צלם חובב והוא נוהג להתבונן דרך חלונות ביתה של משפחת ברנהם. ג'יין תופסת את תשומת לבו.

ביום אחד בחייה של משפחת ברנהם מתרחשים מספר אירועים: לסטר מתפטר מעבודתו בחברת פרסום, לא לפני שהוא סוחט חבילת פרישה משופרת. הוא מתחיל בעבודה חדשה באותו היום - במסעדת מזון מהיר. קרולין מתחילה לבגוד עם מתווך נדל"ן מתחרה (פיטר גלאגר). בנוסף לכך היא מוצאת לעצמה תחביב חדש לשחרור לחצים: קליעה ספורטיבית. ג'יין מתארחת אצל ריקי והוא מקרין בפניה סרטון שהסריט של שקית שמתעופפת בתנועות ריקוד ברוח, שאחריה עקב במצלמתו, ומתאר זאת באוזניה כדבר היפה ביותר שראה אי פעם. השניים מתקרבים זה לזה ומתנשקים. בעת ארוחת הערב מתלהט ויכוח בין לסטר וקרולין, לאחר שהוא מבשר לה על קורותיו באותו היום. לסטר שהיה עד כה אדם כבוי, מתפרץ על אשתו וסוף סוף אומר לה את אשר על לבו.

פנטזיה של לסטר מתוך הסרט (בתמונה: סוברי וספייסי)

היום האחרון בחייו

הסרט מתחיל במונולוג מפיו של לסטר, לא כדמות אלא כמספר: "שמי הוא לסטר ברנהם. זוהי השכונה שלי, זהו הרחוב שלי, אלה הם חיי. אני בן 42 ובעוד פחות משנה אני אהיה מת. כמובן שאינני יודע זאת עדיין, ובאופן מסוים... אני כבר חשוב כמת". והנה, מגיע יומו האחרון של לסטר עלי אדמות.

לאחר שהתעמת עם אשתו - וגרם לה לסיים את הרומן שלה, וגם לשנוא אותו קצת יותר - מתקשר לסטר לביתו של ריקי, כדי לבקש מריחואנה. אביו של ריקי, פרנק, מתחיל לחשוד כי השניים מנהלים רומן. הוא משכנע את עצמו שבנו הוא הומוסקסואל, ולאחר חילופי דברים - קשים מצדו וסרקסטים מצד בנו - הוא מגרש את ריקי מהבית. ריקי הולך היישר לביתה של משפחת ברנהם ומבקש מג'יין להצטרף אליו במעבר לעיר ניו יורק. היא מסכימה. אנג'לה שנוכחת במקום מתרגזת ומכנה את השניים "פריקים". תגובתו של ריקי לא מאחרת לבוא, הוא זורק לה בפנים שהיא: "מכוערת, רגילה ויודעת את זה". אנג'לה יוצאת מחדרה של ג'יין ופורצת בבכי. לסטר נמצא שם כדי לנחמה. קודם לכן פוגש לסטר את הקולונל פרנק פיץ במוסך ביתו. פרנק מבין בטעות שלסטר הוא הומו ומנשק אותו על שפתיו. לסטר מסביר לפרנק - שחשף את היותו הומוסקסואל מודחק - שמדובר באי-הבנה. לסטר מנסה לפתות את אנג'לה לשכב איתו, אך לאחר שהיא מספרת שהיא למעשה בתולה, הוא מתחרט על שהגיע למצב זה ומפסיק באחת את ההתקדמות לקראת האקט המיני. בסצנה הבאה נראים השניים משוחחים במטבח. לסטר מבין אז כי לראשונה בחייו הוא באמת מאושר. הוא מביט בתמונה שלו מהעבר, בה הוא מחייך, ואינו מודע לכך שלראשו מכוון אקדח. בתחילה לא ברור מי לחץ על ההדק אך בהמשך העלילה מתברר כי הקולונל פרנק פיץ הוא שעשה זאת.

הסרט מגיע לסיומו כאשר מראות ותחושות מחייו של לסטר עוברים לנגד עיניו. במקביל משולבות סצינות המתארות את הדמויות האחרות ברגע הירייה. על רקע כל אלו מונולוג נוסף מפיו של לסטר, שוב מעמדת המספר: "אני מניח שאני צריך להיות די מעוצבן בשל מה שקרה לי, אך קשה להישאר כועס כאשר יש כל כך הרבה יופי בעולם..."

פרסים

הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר. מתוכם הוא זכה בחמישה:

פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר - קווין ספייסי
פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר - סם מנדס
פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר - אלן בול
פרס אוסקר לצילום - קונרד הול

בסך הכול זכה הסרט בעשרות פרסים שונים ברחבי העולם, בהם גם פרסי גלובוס הזהב ובאפט"א.

תגובות לסרט

ורד אדום. מסמלי הסרט

"אמריקן ביוטי" זכה לאהבת המבקרים; "יצירת מופת בלתי שטחית, בוודאי הסרט הטוב של השנה, קלאסיקה של כל הזמנים" כותב רוד דרהר עבור הניו יורק פוסט. "מצחיק, מכאיב וגלוי לב באופן גס" כותב דסון תומסון עבור הוושינגטון פוסט. "ליהוק יוצא מן הכלל, הבמאי מנדס מוצא אמת ועומק בדרמה הפרברית" כותב אדוארד גוטמן עבור הסן פרנסיסקו כרוניקל. ספייסי, השחקן הראשי זכה גם הוא לביקורות מעולות; ג'י קאר כתב עבור הבוסטון גלוב: "ספייסי הוא כאוצר בדמות שנראה כאילו נתפרה עבורו". רוג'ר איברט כתב עבור השיקגו סאן טיימס: "ספייסי, שחקן המכיל אינטליגנציה בעיניו ובקולו, הבחירה הנכונה לגילום דמותו של לסטר ברנהם".